כלל אצבע אומר שדיקטטורות נופלות כשההמונים מאבדים את הפחד מפני השלטון. זה מה שקרה בעזה השבוע, בדיוק ביום ה־600 למלחמה. לא רק שרבבות עזתים עמדו בתור כדי לקבל אוכל מהקרן האמריקנית־ישראלית - אלא שאלפים גם פרצו למחסנים של חמאס ולקחו מכל הבא ליד. נכון, חמאס הרחיק את הפורצים באש חיה, ושום דבר עוד לא הסתיים, אבל המגמה ברורה: עוד קצת לחץ, עוד כמה מהלכים - ושלטון חמאס ייפול סופית. זה טוב מאוד.
החלק הפחות טוב הוא שכל זה יכול היה לקרות כבר לפני יותר משנה. באביב 2024, בדחיפתו הנמרצת של השר סמוטריץ', ראש הממשלה הורה לרמטכ"ל הקודם, הרצי הלוי, להקים מנגנונים לחלוקת מזון על ידי צה"ל, שימשכו לחמאס את השטיח מתחת לרגליים. הלוי לא רצה. גלנט גיבה אותו. גורמים בתוך צה"ל - חלקם עדיין בעמדות מפתח - טענו שההנחיה לא ישימה ומסמסו אותה.
סמטוריץ' לא הרפה. שוב ושוב בישיבות הקבינט הוא דרש חלופה. ראש הממשלה, חשוב להדגיש, הצדיק וגיבה אותו לאורך כל הדרך. זו אחת הסוגיות שהפכו את השניים לבעלי ברית. אך הצבא לא נתן, ודעתו של שר האוצר נטרפה.
הטקסטים הפומביים שלו נגד הרמטכ"ל היו מופת של אורך רוח ביחס למה שאמר באותם ימים בחדרים הסגורים. ראשית, משום שהלוי פשוט מסמס את הנחיית הדרג המדיני. הגרסה הרשמית והמנומסת של הצבא, שלפיה הוא "מציג חלופות לדרג המדיני ומבצע בהתאם להנחיות", התגלתה שוב כבלוף. ושנית, משום שהיה לו ברור שחלוקת מזון בידי גורם שאינו חמאס תזרז מאוד את הניצחון.
באין שת"פ עם הרמטכ"ל ועם גלנט, נתניהו וסמוטריץ' עקפו את שרשרת הפיקוד. ראש הממשלה נתן לאלוף פיקוד הדרום הנחיה ישירה להקים מרכזי חלוקת מזון. גם המהלך הזה לא צלח.
על הרקע הזה נולדו הפיצוצים בין סמוטריץ' ונתניהו לבין הלוי. "עם הרמטכ"ל הזה אי אפשר לנצח עד שלא יהיה חמאס", אמר סמוטריץ' בינואר 2025, למשל. עמדתו זו, כמו גם ביקורתו הפומבית על צה"ל, נענו במבול של תדרוכי נגד באמצעות השופרות של מערכת הביטחון בתקשורת - עוד נוהג בלתי דמוקרטי בעליל שנפוץ במחוזותינו.
אלא שבסוף הדרך התברר שסמוטריץ' צדק במיליון אחוז. ברגע שאייל זמיר החליף את הלוי, וכשלבית הלבן נכס נשיא שנתן גיבוי - אפשר היה לרוץ קדימה עם חלופה. כמה שבועות של עבודה, וחמאס כבר לא מחלק את האוכל בעזה. גם צה"ל לא. אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, ההתפתחות הזו תביא בקרוב לנפילתו הסופית של שלטון חמאס.
זה לא עובד ככה
משהו פה חורק. או מישהו. ביום שני 31 במארס, בשעה 5:53 בבוקר(!), לשכת נתניהו הודיעה באופן רשמי על מינויו של האלוף (מיל') אלי שרביט לראש שב"כ. אלא שבתוך כמה שעות התברר כי בדיקה בסיסית - מה כתוב עליו בגוגל - לא נעשתה כמו שצריך, ואולי לא נעשתה בכלל.
אגב, זו לא הפעם הראשונה שזה קורה. בשעתו נתניהו נאלץ להשאיר בארץ את ראש מערך ההסברה שלו, רן ברץ, מכיוון שכתב דברים חריפים נגד הנשיא אובמה. הפעם היה זה שרביט שתקף את נשיא ארה"ב טראמפ, כאיש עסקים. וכך, 25 שעות לאחר מכן, נתניהו הודיע לשרביט כי "לאחר מחשבה נוספת, בכוונתו לבחון מועמדים אחרים".
חודשיים חלפו. ביום חמישי שעבר, 22 במאי, לשכת נתניהו הודיעה על "החלטתו למנות את האלוף דוד זיני לראש שב"כ הבא". לקצין המוערך, תודה לאל, לא היו שלדים באינטרנט, אלא רק שפע של נשמות טובות שניסו להכשיל את המינוי.
הצרה היא שנתניהו שיחק לידיהם. שוב הוא דילג על פעולה בסיסית, הפעם כזו שנקראת "ראיון עבודה". הוא אכן מכיר את זיני ממפגשים בעבר, וגם ראיין אותו בשעתו לתפקיד המזכיר הצבאי. אבל בכל הכבוד - גם בתפקידים זוטרים בהרבה לא בודקים התאמה של אדם למשרה אחת, ואז בשיחה חטופה באוטו מעבירים אותו לתפקיד אחר לחלוטין, בכל היבט שהוא.
שלא לדבר על כך שבג"ץ והיועמ"שית אורבים מסביב. ברור שהם ינצלו כל מעידה כדי להכשיל את המינוי. כיצד ומדוע נתניהו לא חשב על כל זה? האם הוא רוצה להיכשל במכוון?
הלאה. ב־14 במאי ראש הממשלה הודיע כי "הטיל את תפקיד ממלא מקום נציב שירות המדינה על מנכ"ל משרד החוץ, עדן בר טל, שהחזיק בחודשים האחרונים בסמכויות הנציב". חלפו כמה ימים, ובר טל הודיע שלא יקבל על עצמו את התפקיד בשל התנגדות היועמ"שית. עוד מינוי נפל.
השם הבא שהעלה נתניהו לתפקיד הנציב היה זה של מנכ"ל הרבנות הראשית, יהודה כהן. נגד כהן תלויות ועומדות שפע של בדיקות משפטיות ומשטרתיות, כפי שפרסם עמיתי אמיר אטינגר. נתניהו יודע שהיועמ"שית מנהלת מלחמת עולם על זהות הנציב, כך שבחירה באדם שיש מאחוריו קופת שרצים היא ערובה להפסד ודאי. לא משנה אם אוהבים את נתניהו או שונאים אותו - אי אפשר לא לתהות מה הוא חשב לעצמו. מדוע הוא מנהל כך את העניינים? ככה לא מנהלים מדינה.
הבעיה הקשה יותר היא שזה לא נעצר כאן. בימים האחרונים נתניהו שחרר הצהרות ואמירות בלתי נסבלות. נניח בצד לגרסתו המוזרה, שלפיה המהלומה האסטרטגית שחמאס הנחית עלינו לפני כ־600 יום היתה לא יותר מאשר "מחבלים בכפכפים". זה הבלוף שהוא כנראה מספר לעצמו כדי להתמודד עם נקיפות המצפון על מה שאירע במשמרת שלו וכתוצאה מהמדיניות שלו. אבל האם אפשר לומר שבעין השלושה "לא היה כלום"? הקיבוץ הותקף בידי מחבלים - זה לא "כלום". ארבעה תושבים נרצחו, כל אחד מהם עולם ומלואו.
ביום שני בערב, באחד הסרטונים היומיים שהקליט, נתניהו הקפיץ בבת אחת את ליבה של אומה שלמה כשאמר: "אני מקווה שתהיה לנו בשורה על החטופים היום או מחר". דבריו אלה באו שעות אחרי שאנשיו שלו הסבירו לעיתונאים שחמאס דוחה את כל ההצעות, ושאין על מה לדבר. אם כך, מאיפה ראש הממשלה שולף פתאום אמירה כה אופטימית? תחשבו מה זה עושה למשפחות, ולכל מי שיש לו היכרות אישית עם החטופים. הוא פרסם הבהרות לשתי האמירות הללו, וטוב שכך.ועדיין,
יש פה הצטברות של דברים שבעבר לא היו קורים, ובטח לא בתכיפות כזו. כי אם מוסיפים לבעיות התפקוד האלה את מה שנראה כמו פיגור מדיני של ישראל מול טראמפ, מול אירופה, מול סוריה ומול התעמולה נגדנו - מגיעים למסקנה שמשהו, או מישהו, לא מתפקד כמו שצריך. ככה לא מנהלים מדינה.
מר כלכלה
כבר יותר מיובל שנים פרופ' ארתור לאפר (ארט, בפי חבריו) נכנס ויוצא בשערי הבית הלבן. מאז 1970 הוא מייעץ לנשיאים אמריקנים כיצד לנהל את הכלכלה שלהם. בהיותו בן 30 הוא ניהל את המשרד לניהול התקציב אצל ריצ'רד ניקסון. בשנות ה־80 היה ממעצבי מדיניותו הכלכלית המוצלחת מאוד של רונלד רייגן. מאז הכל נועצים בו - בכללם ראש הממשלה שלנו, בנימין נתניהו. "הוא נהדר", אומר לאפר על ביבי בפגישתנו בירושלים בחמישי שעבר.
על שמו רשומה בתורת הכלכלה "עקומת לאפר", שאותה שרטט על מפית נייר באחד מדיוני הבית הלבן בשנות ה־70. לאפר המחיש בה עיקרון כלכלי ידוע, שלפיו לפעמים דווקא הורדת מיסים תגדיל את הכנסות המדינה, משום שיותר אנשים ישתפו פעולה עם מס הכנסה.
לארץ הוא הגיע על פי הזמנת "המרכז הישראלי לחירות", המקדם ערכים שמרניים. לאפר הופיע בפני קהל עם איש הבינה המלאכותית ד"ר אלי דוד, שהיה ממדליקי המשואות השנה. הוא גם פגש את נתניהו, את סמוטריץ', את יועציהם הכלכליים וידידים ישראלים שלמדו אצלו בעבר.בגיל 85 לאפר
עדיין חיוני ומקסים, ונשאר מרצה בחסד. הנושא המרכזי שאני מבקש ממנו לבאר הוא טלטלת המכסים העולמית של דונלד טראמפ. נזכיר: הנשיא האמריקני הקים חומת מס גבוהה, שנועדה להקשות מאוד על רוב מדינות העולם למכור סחורות בארה"ב.
הצעד זעזע את היציבות הכלכלית העולמית, ריסק את הבורסות ולמעשה פתח במלחמת סחר בין אמריקה לשאר העולם. לאפר מספר: "ראיתי מה נשיאים רעים עושים. צפיתי בברק אובמה, בג'ו ביידן, בג'ורג' בוש האב והבן. היו נשיאים רקובים, אבל ראיתי גם טובים. קלינטון היה נשיא גדול, והצבעתי עבורו פעמיים" - ומצדיק את טראמפ.
מדוע? כי "לאחר מלחמת העולם השנייה היינו נדיבים מאוד עם המדינות שניצחנו (יפן וגרמניה), עם השותפות שלנו (בעלות הברית המערביות) ועם העולם. נתנו לכל המדינות לשים מכסים שיגנו על התוצרת שלהן, כי הן היו צריכות לפתח את התעשיות. אלא שמאז הן צמחו, והמאזן (הסחר) שלנו גרוע.
"מה שמביא אותי לנושא השני, ההדדיות. ארה"ב היא המדינה עם המכסים הנמוכים ביותר בעולם, למעט כמה חריגים. זאת, בשעה שכל אחת מהמדינות האלה אוהבת את המכסים שלה. היפנים אוהבים להגן על החקלאים הוותיקים. מכונית אמריקנית נמכרת ביפן ב־60 אלף דולר יותר מאשר בארה"ב, בגלל חסמים וכל מיני דברים. כלומר, יש כל כך הרבה מכסים שהצטברו לאורך כל השנים נגד ארה"ב".
אז כשטראמפ אומר לנו בשפה פשוטה מאוד שהסחר העולמי לא הוגן כלפי ארה"ב...
"כן, הוא צודק".
אותי לימדו שיציבות היא חיונית לכלכלה. כשהוא שם מכסים ואז דוחה אותם ומוריד ושוב מעלה - זה ההפך מיציבות.
"אם התוצאה גרועה, אתה צריך להיות בעל יכולת לשנות. בעבר, לאחר שהוטלו מכסים היה קשה לבטל אותם, וזה גרם למיתון. כיום, כשיש לך צווים נשיאותיים (הראיון נערך לפני שביהמ"ש העליון בארה"ב קבע שהצווים לא חוקתיים, א"כ), אני יכול להטיל אותם היום ולבטל מחר. זה הופך את המכסים להרבה פחות מפחידים, וזה מה שמאפשר לטראמפ להביא את המדינות למשא ומתן מולו".
אוקיי, אבל זו עדיין מלחמת סחר ויש טענה שבמלחמת סחר כולם מפסידים. כי גם למשקי הבית האמריקניים יהיה קשה יותר. לייצר אייפון באמריקה יהיה יקר כפליים, וכך גם מכוניות. כלומר, תהיה אינפלציה ורמת החיים תרד.
"לומר 'כולם מפסידים במלחמת הסחר' זה מופרך. כי כולם מפסידים, אבל לא את אותו הסכום. ארה"ב היא השוק הגדול ביותר בעולם. במלחמת סחר היא תפסיד, אבל הרבה פחות ממדינות קטנות. כלומר יש לטראמפ יתרון במשא ומתן הזה, ואני מאמין שזה מה שטראמפ עושה. שים בצד את כל הכלכלה, התיאוריה והנתונים: אני מאמין שהוא מנהל משא ומתן עם מדינות כדי שהן יגיעו לשולחן, כדי שהוא יוכל לקבל סחר חופשי יותר. בסוף הדרך, אני חושב שהוא רוצה להוריד מכסים וחסמים ושיהיו הסכמי סחר חדשים, בפרט עם סין".
אבל הוא עדיין לוקח סיכון?
"בוודאי. תמיד כדי להרוויח מסתכנים, ויש סיכוי שדברים לא יסתדרו. אבל התועלות של סחר חופשי הן גבוהות מאוד, ונכון שיש סיכון".
במאזן הכולל, לאפר משוכנע שהמהלך של טראמפ יצלח. כי אמנם הנשיא האמריקני הכריז מלחמה כלכלית על העולם, אבל את המשא ומתן על הסכמי הסחר החדשים כל מדינה תנהל בנפרד. כלומר, עמדת המיקוח של ארה"ב מול כל מדינה בפני עצמה תהיה חלשה יותר.
להערכתו, סין צריכה הסכם סחר טוב עם ארה"ב לא פחות מאשר להפך. הכלכלן המפורסם מאמין שבאמצעות הסדרת היחסים המסחריים עם הענקית האסיאתית טראמפ יפתור גם את המתיחות הפוליטית מולה בנוגע לטייוואן.
ומה לגבי המשק הישראלי בשעת המלחמה? לאפר מדגיש כי אינו מומחה להתרחשויות הכלכליות בארץ. עם זאת, יש לו כמה המלצות, והוא מעריך כי כשהמלחמה תסתיים - ישראל תיהנה מפריחה כלכלית.
"בהשוואה ל־20 שנה אחורה, ראיתי את הכלכלה הישראלית משתפרת באופן דרמטי. כלומר כל ההתחלות החדשות, ההמצאות, היזמים, הסטארטאפים - זו כלכלה מדהימה. ישראל כיום היא מדינה מודרנית ומאוד מתוחכמת. המלחמה היא עול גדול מאוד על הכלכלה, אבל היא לא תהיה פה לנצח. וכשהיא תיעלם, אני חושב שתוכלו להחזיר את החוב. הוא גבוה, אבל לא באופן קיצוני".
לאפר ממליץ לישראל לשנות דרמטית את מבנה המיסים: "שיעורי המס שלכם גבוהים ביותר, בערך 45% כולל תוספת של 3%. אתם צריכים ללכת לכיוון מס אחיד, להעלות את השיעורים הנמוכים ביותר ולהוריד את השיעורים הגבוהים ביותר. צעדים כאלה יהפכו את ישראל אחרי המלחמה לחזקה הרבה יותר מבחינה כלכלית. יש לכם הרבה רגולציה כבדה, ואחרי המלחמה גם אותה תוכלו להוריד".
באשר לפגישות עם נתניהו, סמוטריץ' ואנשיהם, אומר לאפר: "אני הולך לחדר הסגלגל כבר 55 שנה. ואתה יודע, מתרגלים לשיחות טובות, לקביעת מדיניות טובה. אוקיי? כל הדיונים שניהלתי כאן בישראל היו טובים בצורה יוצאת דופן. ושוב, אני לא מומחה למדיניות ישראלית, אבל אני מומחה לאופן שבו הדיונים ממוסגרים, איך הם מתפתחים, ובוחן את הסוגיות. האנשים פה מקצועיים להפליא".
בעל המאה - בעל הדעה
בשבוע שעבר כתבתי כאן שלוחות הזמנים הפוליטיים של נתניהו וטראמפ מסתנכרנים לסתיו 2026. טראמפ יגיע לבחירות האמצע, ונתניהו לבחירות הכלליות - אם החרדים לא יפילו את הממשלה בגלל ענייני הגיוס.
התיאור הזה עדיין מדויק, אך יש עוד משתנה אחד שצריך להכניס לדיון: כשמדברים על בחירות בישראל בעידן טראמפ, אפשר להניח בסבירות גבוהה שהנשיא יחווה דעה. בכהונתו הראשונה טראמפ ניסה לשמור על ניטרליות, אבל בין היתר כיבד את בני גנץ, המועמד דאז לראשות הממשלה, בפגישה בחדר הסגלגל.
בכהונה הנוכחית לנשיא האמריקני יש הרבה פחות עכבות, ומילה אחת שלו לטובה או לרעה נגד אחד המועמדים יכולה להכריע את גורל הבחירות - בפרט עבור נתניהו, שיחסיו עם טראמפ ידעו עליות ומורדות, כמו שלמדנו ביום רביעי בערב.
בקיצור, אפקט טראמפ שכבש את אמריקה עשוי להכריע גם את הבחירות אצלנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו