גורד שחקים טקסטואלי אדיר

1

נדבר על תורה, על סוד הגניוס היהודי בן אלפי השנים. עַם עולם אנחנו, קיימים אלפי שנים. מכיוון שכך, טוב לבחון את האירועים שאנו מעורבים בהם לא רק במישור ההווה, אלא גם בפרספקטיבה היסטורית של נצח. הקמנו ממלכות ונחרבנו פעמיים, משלנו בארצנו והשתעבדנו לאחרים, גלינו בין אינסוף עמים והגענו למקומות נידחים, לרגעים מסוימים חשבנו שהונח לנו, ואז לאחר דור או שניים הודיעו לנו באכזריות: יהודים אתם, אורחים לא רצויים. גורשנו והמשכנו לנדוד.

בכל מקום שאליו גלינו תרמנו לחיים הכלכליים, הוספנו נדבך של ידע במדע, בפילוסופיה, במוסר, בספרות ובתרבות, וכשהרשו - השתלבנו בפוליטיקה ובהנהגה. כמעט רבע מזוכי פרס נובל הגיעו מאומתנו, אף שאנחנו מהווים כשתי עשיריות האחוז מכלל אוכלוסיית העולם! לאחר מסע ארוך ומדמם שבנו הביתה בניגוד לסיכויים והקמנו מחדש ממלכה וסדרי שלטון, צבא וכלכלה ותרבות עשירה.

2

מה הסיכוי שעם, שארצו נחרבה פעמיים ושפוזר בכל העולם, ישמור על זהותו אלפי שנים ללא ארץ ומדינה, ואז יקום לתחייה ויצליח לשוב למולדתו העתיקה ויחדש בה את ימיו? אין לשום אומה על הפלנטה הזאת היסטוריה או ביוגרפיה לאומית דומה.

היכן חיינו כשלא הייתה לנו ארץ? בספרים. חשבו על גורד שחקים אדיר המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והוא מורכב כולו ספרים. לעומת מגדל בבל שהעריץ את ההיבריס האנושי ואת יכולתו לבנות ארמונות מאבן, אנחנו היללנו רעיונות על תיקון האדם ובנינו ארמונות של אותיות כתובות. לנו, דוברי העברית, יש פריביליגיה מיוחדת: לבקר בכל קומה שנרצה, להתוודע לעושר האינטלקטואלי והרוחני ולקחת צידה לדרך. לא ביקור חד־פעמי, אלא טיול מתמיד בין מכמני הדעת והחוכמה, ששום אומה לא העמידה לצאצאיה כמותם. גם ישראלי בּוּר מדובב את שפת העתיקים ואומר מילים שנֶהֱגוּ בפי נביאינו וחכמינו.

3

הנדבך הראשוני בגורד השחקים הזה הוא התנ"ך, במיוחד תורת משה שיצרה מהפכה עוד במילניום השני לפני הספירה. היו אז ציוויליזציות עם סדרי משפט ושלטון מפותחים, עם תפיסות מוסר ופילוסופיית חיים, אבל הרגע המסוים בהיסטוריה שבו עַם עבדים מקבל את הקונסטיטוציה הנצחית שלו בארץ הפקר לא זרועה, שינה את העולם לעד. משה הבין שאי אפשר לשנות בבת אחת תפיסות ומוסכמות שהשתרשו בהמשך אלפי שנים, ולכן התמקד במאבק ביסוד: האלילות, הגשמת האל, אלים בדמות בני אדם עם כוחות־על אך עם יצרים אנושיים, הכפופים לכוחות גורל גדולים מהם. בכך המשיך את מייסד האומה אברהם, שנטש את הציוויליזציה של תקופתו והלך לארץ לא ידועה כדי להקים עַם שישנה את ההיסטוריה. לא לחינם מספרת המסורת בעל פה על אברהם שניתץ את פסלי אביו תרח (אִיקוֹנוֹקְלָאזם).

4

הדיבר השני בעשרת הדיברות הוא דיבר אברהמי: "לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה... לֹא תִשְׁתַּחְוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם". האיסור אינו לגבי אמנות, חלילה, אלא לגבי פולחן דתי של הפסל או התמונה. מפי פרופ' מרק וקנין שמעתי: אל תהפוך את עצמך לפסל, אל תסגוד לעצמך, אל תשתחווה למוסכמות התקופה ולדעות שלך, אלא בחן אותן כל הזמן. כלומר, הישאר בתנועה מחשבתית, הֱיֵה דינמי מבחינה רוחנית. ואכן, המילים הראשונות שנאמרו לעברי הראשון, מייסד אומתנו, היו "לֵךְ לְךָ". לפני התנועה החוצה, קודם כל לך אל עצמך, לתוך מחשבותיך ורעיונותיך, בחן אותם - ומשם צא לדרך.

כמה נפלא שהרמב"ם מתאר במאה ה־12 את תגליותיו הרוחניות של אברהם כתנועה אינטלקטואלית: "כיוון שנגמל איתן זה (אברהם), התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן, ולחשוב... והיה תמה... ואביו ואמו וכל העם עובדים עבודה זרה והוא היה עובד עימהם, וליבו משוטט ומבין, עד שהשיג דרך האמת והבין קַו הצדק מדעתו הנכונה, וידע..."

5

על בסיס התנ"ך עומדות קומותיה של התורה שבעל פה, כלומר הפרשנות האינסופית - לא רק לתורה, אלא לכל קומה מגורד השחקים הטקסטואלי הזה. זָר כי ייכנס לבית המדרש, גם אם לא יבין את התכנים, יבחין שכל הפעלים הנשמעים בחלל הם הווה בינוני: רבי עקיבא "מַקשה", רש"י "אומר", ישעיהו "עונה". זאת מכיוון שערימת הספרים המתגבהת מדי דור אינה עניין לארכיאולוגים ומקומה לא על מדף במוזיאון, אלא היא מקיפה אותנו ואנחנו משוחחים ללא הרף עם הספרים והרעיונות, הטענות והקביעות, השאלות והתשובות, מחדשים ומתחדשים דור אחר דור. כי הם חיינו ואורך ימינו.

6

הביקורת של תנועת ההשכלה על העיסוק חסר התוחלת מבחינתה בהלכות "שור שנגח את הפרה", נגעה לתקופה שבה העם היהודי היה שרוי בתרדמת לאומית ושכח שתעודתו אינה להישאר בגלות, אלא לחתור לשוב הביתה לציון. אבל כיום, לאחר שזכינו לשוב הביתה, חשוב להכיר את מקורותינו, ובהם גם את המשפט העברי. "שור שנגח את הפרה" שייך להלכות נזיקין, שהן אקטואליות תמיד: תאונת דרכים, למשל, או נזק שנגרם לא ישירות על ידי המזיק אלא על ידי רכושו.

ולא רק העניין הפרקטי, אלא עצם העיסוק בסוגיות האלה מחדד ומבהיר את הרדיפה אחר הצדק והאמת. כשיתרו, שהיה כנראה כוהן ושופט בעמו, רואה את חתנו משה שופט את העם, הוא שואל: "מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם?" ומשה עונה: "כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים". ראו אילו סטנדרטים מציב משה בתחילת דרכנו כעם: עשיית צדק בין אדם לחברו - אפילו "תביעות קטנות" - היא דרישת אלוהים, לא פחות.

7

הורים יקרים, קראו עם ילדיכם תנ"ך. אינכם צריכים להיות דתיים כדי להקנות להם את האוצר הזה, שהוא ספר הבסיס של הציוויליזציה שבנינו באלפי שנותינו. אל תמתינו למערכת החינוך. אפשר לקרוא לילדים את הטקסט המקראי עצמו, ותוך כדי כך להסביר מילים שהן פחות מדוברות כיום. מבחינת הילדים אין כאן משלב לשוני גבוה, אלא שפה מיוחדת לתנ"ך, כמו שיש שפה אחרת בשירים או שפה לדיבורים. אם אתם מתקשים, אל תוותרו; רכשו תנ"ך עם פירוש עכשווי. בנפשנו היא.

התחילו מבראשית ושמות עד ליציאת מצרים. קראו את קורות עמנו בספר במדבר. עברו ליהושע ולכיבוש הארץ (אפשר לדלג על הפרקים עם רשימת הנחלות), ואז קראו בספר שופטים על תקופת ההתאקלמות בארץ בטרם היתה הנהגה מרכזית. משם לתקופת המלוכה בספר שמואל, עם שאול ודוד, ואז ספר מלכים שבו קורות העם והתפצלותו לשניים ומעשיו עד לחורבן, עד לספרי בית שני: עזרא ונחמיה ועוד. בדרך תגלו עד כמה הסיפורים נוגעים להווה, ובעיקר תשאבו מהם נחמה ואמונה בנצח ישראל, ולא פחות חשוב: סבלנות כלפי התהליך ההיסטורי שכולנו חלק ממנו.

בחג השבועות נשוב אל הרגע ההיסטורי ההוא ונקבל שוב את התורה, הפעם לא בארץ לא זרועה אלא במדינתנו העצמאית. אשרי העם שככה לו.