דוחקי הצונאמי: הלחץ המדיני מתחיל מהבית

המבחן האמיתי בעקבות הפיגוע של יאיר גולן היה של הרמטכ"ל, רא"ל אייל זמיר, והוא עמד בו. רא"ל זמיר גינה בתקיפות, תוך הפגנת ביטחון עצמי רב, את דבריו של גולן, והעניק למפקדיו ולחייליו גיבוי מוסרי ומבצעי מלא. התקפה כזאת מצד קצין בכיר לשעבר גוררת בדרך כלל תגובה רפה ועמומה מצד הקצונה ההמומה.

יאיר גולן אומר את אשר על ליבו, כך מקובל לחשוב. אבל לא. מאז "נאום התהליכים" ביום השואה ב־2016 הוא מאוד מחושב. עברתי על ראיון שערכתי איתו לפני שש שנים, ויש שם לא מעט סימני דרך. הוא טען אז שנאום תהליכי גרמניה מלפני 90 שנה נאמר כביקורת על ההנהגה. סגן רמטכ"ל מבקר את ראש הממשלה ואת הדרג המדיני בכלל - נוהג ישראלי ארוך שנים. אפילו אי אפשר להאשים אותו בהמצאה. כך שגם עכשיו, כשהוא תוקף את צה"ל על הרג תינוקות כתחביב, הוא יורה לכיוון ההנהגה. לכיוון ראש הממשלה. למרות הנזק, נתניהו צריך לקבל את פליטת הצרור של גולן כמחמאה. עוצמת ההתקפה משקפת את גודל מנהיגותו והצלחתו של רה"מ נתניהו בהובלת המלחמה בשנה וחצי האחרונות.

ההתקפה של גולן מזכירה לנו את קיומה של הזירה השמינית. זוהי כרגע הזירה הפעילה והמסוכנת ביותר. כפי שמציין ד"ר יואל פישמן במאמר שכתב, הדיון בפעולותיהן החתרניות של האליטות היה עד לאחרונה מרחב שבכניסה אליו ניצב תמרור "אין כניסה". זה לבירינת קסבאי בנוסח של שכונות מסוימות שלא נכנסים אליהן, אלא סוללים סביבן כבישים עוקפי־אליטות. בימים שלפני האמירה הפוגענית, שיכלה להיכתב בידי אויבי ישראל, הרמטכ"ל לשעבר בוגי יעלון ועמירם לוין התבטאו ברוח דומה. יעלון אמר שצה"ל הופך את חייליו לפושעי מלחמה, והאלוף לוין קרא לסרב פקודה כי הפעילות הצבאית מובילה לפשעי מלחמה. מתקפת הדה־לגיטימציה נפתחה על ידי היועצת המשפטית, וחברה ראש שב"כ רונן בר, שהתריסו נגד הממשלה ושהעניקו באמצעות בג"ץ פטור מציות להחלטה להדיחו.

באותו ראיון ל"ישראל היום", יאיר גולן גם תקף את צה"ל וצמרתו - אבל הפוך. הוא האשים את צה"ל בפחדנות: "פוחדים להילחם. פוחדים מאבידות. זה לא 500 הרוגים... לחימה בעזה לא באה בחינם. לחימה בתווך עירוני זו לחימה על הקרקע. חייבים לעשות את זה". הוא לא ראה בפיתוח היכולות של חמאס איום קיומי. "איום קיומי - ודאי שלא, לא צריך להגזים". אבל עכשיו, כשמפקדי צה"ל מגמדים את לחימתם של יאיר גולן ובני דורו, וכשכל סמל במילואים צבר ידע וניסיון לחימה העולה על זה של סגן הרמטכ"ל לשעבר - הלוחמים שבאו להציל הופכים אצלו לרוצחים.

להכרזות על "פשעי מלחמה" קדם מכתב הטייסים. לפני כחודש וחצי, הרבה לפני היציאה למבצע הנוכחי. "מיעוט רעשני ומאורגן היטב שם לו למטרה באופן שיטתי לפגוע באחדות החברה הישראלית. הכוונה לחולל דה־לגיטימציה של הממשלה שנבחרה כחוק ולהפיל אותה. אי אפשר להמשיך להתעלם מהסכנה (של הזירה השמינית)", כותב ד"ר פישמן. גולן וחבריו רוצים להזמין לחצים כאלה מבחוץ, שיכפו על ישראל כניעה מוחלטת לחמאס ותבוסה. הם פוגעים בעמדת המשא ומתן לשחרור חטופים. הם מעניקים לנשיא טראמפ רוח גבית בהחלטות מדיניות שפוגעות בישראל. מבחינתו של אהוד ברק, שהכריז על "תבוסה מדינית", המובס לכאורה הוא רה"מ נתניהו - אבל הפגיעה היא בישראל.

בשורש המאבק המכוער הזה של קצינים בכירים בדימוס, נמצא הסירוב של מעמד הקצונה הבכירה לקבל את ההפרדה שלה מהדרג המדיני בסדר קבלת ההחלטות. כבר ב־2002 כתב ד"ר יורם פרי כי דווקא בסוף שנות ה־80 וה־90, נוצרה "שותפות צבאית־פוליטית" בקבלת ההחלטות (תחת הנהגתו של יצחק רבין). "ברובד החוקתי, ההחלטות הרשמיות עדיין מתקבלות בידי מנהיגים פוליטיים נבחרים. אבל בפועל קיים רובד נוסף, מוסתר, שבו מעמד הקצונה מעורב בצורה עמוקה ביותר בהתוויית המדיניות. הוא שותף שווה בתהליך הפוליטי".

"כשנתניהו נהיה ראש ממשלה ב־96'", כותב פרי, "הוא ניסה להגביל את התפקידים הפוליטיים והמדיניים שמילאו מפקדי צה"ל. מהר מאוד הוא גילה שהוא לא יכול לנהל משאים ומתנים ביטחוניים־מדיניים בלעדיהם". יותר נכון, הוא גילה שקצינים בכירים מאוד מדליפים את החומרים הסודיים למנהיגי האופוזיציה ולכמה כתבים בכירים. נראה שהמחדל בתחילת המלחמה העניק לנתניהו ולממשלתו הזדמנות נוספת להטיל את מרות הדרג המדיני המחליט על הדרג הצבאי הפוקד. התוצאות האסטרטגיות הן אדירות - מיטוט הציר האיראני - אך התוצאות במאבק הפוליטי הפנימי הן קשות.

דוח נסיעה

הצד הבעייתי של מסע העסקים של טראמפ הוא שפתאום, כאילו כלום, האמריקנים מנהלים משא ומתן במגעים ישירים עם חמאס

מאז ביקור טראמפ במשולש המפרצי של ערב הסעודית, קטאר ואיחוד האמירויות, המנתחים מנסים להבין מה זה היה. ההתפתחות האחרונה היא ההודעה של סטיב וויטקוף שלא תהיה העשרת אורניום באיראן, אפילו לא לרמה של 1%. מזכיר המדינה מרקו רוביו חזר על אותה אמירה. כדי לחזק, גם יו"ר ועדת החוץ של הקונגרס, בריאן מאסט, אמר: "אין ספק שהסכם הגרעין עם איראן שטראמפ מתכנן לא יכלול העשרה". זו יכולה להיות דרישה של ערב הסעודית, שמבחינתה של ארה"ב היא מעין אולטימטום.

ישראל מעבירה את דרישותיה בין השאר באמצעות ידידים בקונגרס ובסנאט. מאחר שמבחינת האיראנים זו חציית קו אדום שאותו קובע חמינאי, ידידי ישראל בארה"ב חוששים מאיזשהו תרגיל התחכמות; מקביעת נוסחה ששני הצדדים מסופקים ממנה, אך כשהתנאים יתפרסמו זה יתגלה כ"באד ניוז".

ויש עוד דרך להעברת מסרים קשוחים מצד ישראל. רשת CNN דיווחה לקראת סוף השבוע שישראל מתכוננת לתקיפת מתקני גרעין באיראן. זה יכול להוסיף ללחצים האמריקניים על איראן. אבל ההדלפה משקפת חזרה לשיטות שהאמריקנים נקטו בעבר, בימי אובמה ובימי ביידן, של חשיפת מידע מודיעיני לתקשורת על פעילויות סודיות של ישראל.

בגדול, ישראל לא נפגעת ממסע העסקים של טראמפ. אך אצל פרשנים שעוקבים אחר יחסי ישראל והממשל, מתחיל להיווצר הרושם שטראמפ או ארה"ב רואים את המזרח התיכון יותר ויותר דרך העיניים של הסעודים ושל הטורקים. ישראל נשארת עצמאית לבצע את המדיניות שלה בלי שהאמריקנים דורשים ממנה לעצור - או מבלי שיוקיעו אותה ויעשו לה דה־לגיטימציה, כפי שנהגו לעשות הנשיא ביידן ובכירי הממשל שלו.

בישראל נחשפו לתמליל השיחה של טראמפ עם אל־ג'ולאני, השליט הסורי, שעכשיו רוביו טוען שהוא מתנדנד. חוקר ישראלי שקרא את התמליל אומר שתוכן הדרישות של טראמפ הוא מספק מאוד מבחינת ישראל. משהו בנוסח: "אחמד, אתה חייב לנרמל יחסים עם ישראל כתנאי ליחסים איתנו. להצטרף להסכמי אברהם. לסלק את הטרוריסטים מאדמת סוריה".

"הוא לא ענה 'כן'", אומר האדם שקרא את התמליל, "אלא: 'אדוני הנשיא, אנחנו מבינים אותך ומוכנים להצטרף למהלכים'". אפשר להבין שהוא מתכוון לשתף פעולה. הצד הבעייתי של מסע העסקים של אבא הוא שפתאום, כאילו כלום - האמריקנים מנהלים משא ומתן במגעים ישירים עם חמאס. זה רווח גדול של ארגון הרצח האסלאמו־נאצי.

אדם בוהלר, שלפני כחודשיים נתפס על חם במגעים ישירים, הפך אז למוקצה. פתאום הוא חוזר לזירה כשהוא משתמש בקרובי משפחתו של עידן אלכסנדר כמגן אנושי, ועכשיו הוא דובר מבוקש. נשמעו אמירות תקיפות של מרקו רוביו ושל בוהלר עצמו נגד חמאס, אבל פרשנים בוושינגטון טוענים שעד עכשיו האמריקנים לא אמרו באופן ברור שתבוסת חמאס היא המטרה של המדיניות האמריקנית. לא ידוע שנאמר דבר כזה. במקום זה, כל הזמן רומזים שהנשיא דוחק לסיום המלחמה.

דבר נוסף לגבי טראמפ: אחרי כל המתנות שקיבל מקטאר, העסקיות והחשודות, הוא איבד את היכולת ללחוץ על נסיכות הגז, הטרור והתקשורת. טראמפ זוכה להתנפלות ביקורתית מאוד מהתומכים הגדולים שלו בבייס של MAGA. הדוברים שלהם לא רק מתעבים את המטוס שקיבל בשווי 400 מיליון דולר, אלא מכנים את הקטארים "ג'יהאדיסטים בחליפות".

אבל באותו הזמן שבו קטאר מגרזת היטב את טראמפ - מופיע יגאל כרמון, ומאשים דווקא את רה"מ נתניהו בכך שקיבל שוחד מקטאר. מישהו יכול להסביר את זה? מה גם שאלה האשמות שנשמעו מכרמון כבר בינואר 2024, וזה נראה כמו ילד שזורק אטריות על הקיר ומחכה לראות מה יידבק. עד עכשיו זה לא נדבק.

אמרו את זה קודם

כתביו הנפלאים של חיים גורי מלפני עידן מסבירים משהו על הנפולת ועל הירידה האינטלקטואלית והמוסרית של דורו, ויותר מכך - של הדור שלנו

האם יש גם הנאות גדולות בימינו אלה? כן - לקרוא את כתביו הנפלאים של חיים גורי מלפני עידן. הם מסבירים משהו על הנפולת ועל הירידה האינטלקטואלית והמוסרית של דור ההמשך. בתארו את ה"סאלטו מורטאלה" (הקפיצה הלוליינית) של משה סנה ושל מפ"ם אל תהום הסטליניזם, כתב גורי: "יש אומרים כי הדבר השפיע לרעה על דור שלם, עיכב את התפתחותו הרוחנית, הספרותית והפוליטית, פגם קשות בחוש הביקורת שלו, שיבש את החיים בארץ, יצר מתחים קשים, עורר תקוות כוזבות וליבה שנאת אחים מעבר למותר, כמנהג היהודים בקודש" ("דבר", 1980).

אבל המשורר לא התכוון רק לעמר ברטוב, לאיל מגד, ליאיר גולן או לאהוד ברק, שהיה לו בקיבוץ מגדל מים מרובע, אלא גם לאנשי המודיעין, שהלכו כמו עמוד ענן בלתי נראה לפני המחנה. זה מלפני כמעט 40 שנה. הכותרת: "מרחב ההתראה". "יומם היו התצפיות. בכל אחת משקפת. אמירי עצים, גגות שנפצעו, פתחי חלונות גבוהים. משחר עד אור אחרון. כל צופה קיבל גזרת תצפית שנשתלחה עד קצה השטח וחפפה לשכנותיה. ליתר ביטחון, קבענו הצטלבות קווי הראייה בשל השטחים המתים. הצרה היא השטחים המתים. בנוף גבעי ומבותר ניתן לבחור קווי התקדמות סמויים ולהפתיע.

"רק לא הפתעות! עוד זה חסר לנו, הפתעות! את ההפתעה ההיא לא נשכח עד אחרון ימינו. אנחנו נעבירה מדור לדור כמו שוכני העצים את פחד הנפילה. מאז מה שקרה לנו צפוי המנמנם לעונש נורא. הכל נטלו טווח ביטחון. באור אחרון, כפי שציינתי, אספו את התצפיות ושיגרו את המארבים, את חוליות הקשב והדומייה... והרחק־הרחק, מעבר להרים ולמדבר, היו ה'רדומים' שניעורו. הרואים ולא נראים... היו עוד סוכנויות איסוף... לא היינו צדיקי הדור, ונקטנו את כל השיטות שיש בהן כדי להשיג מידע נוסף כלשהו... היה מכשור. זה קולט, אמר לי שמיל, כל אנחה בגיברלטר, וזה כמעט קורא את מחשבות המלך".

השתכללנו "כווירטואוזים של מרחב ההתרעה. ידענו מיהם האויבים, עד האחרון שבהם - מה הם רוצים, מה הם מכינים, מה הם עומדים לעשות לנו. הצרה היא שעדיין איננו יודעים מי אנו ומה רצוננו ומה הם גבולותינו ומה אנו מבקשים שיהיו" ("דבר", 1986). תיקון אחרון: אנחנו גם לא יודעים בדיוק מיהם האויבים.

עכשיו הוא "מר הרעבה"

מה שקורה באירופה בהובלת עמנואל מקרון הוא תולדה של קמפיין. מזעזע לראות כיצד חמאס האסלאמו־נאצי משעבד לצרכיו את "העולם החופשי"

לפני כעשרה ימים, ה־BBC, שלא ידוע באהדתו לישראל, פרסם כותרת סנסציונית: "הערכה של האו"ם אומרת ש־2.1 מיליון פלשתינים נמצאים ב'סיכון קריטי לרעב', האוכלוסייה נמצאת ב'רמות קיצוניות של מחסור בביטחון תזונתי'". יורדים למטה, ובכותרת המשנה ובתוכן הידיעה נכתב: "דוח (של גוף בינלאומי מוסמך) בשם 'חוסר ביטחון תזונתי משוקלל' הגיע למסקנה שבשלב הנוכחי, אין בעזה מצב של רעב".

אפוא, מה שקורה באירופה בהובלת עמנואל מקרון הוא פשוט תולדה של קמפיין. בערך באותו הזמן שפורסם הדיווח ב־BBC, ראיתי ברחוב עזה פינת מטודלה הפגנה של אחד מארגוני החזית הקומוניסטיים במחאה על "רעב" בעזה. המקום בדרך כלל מאכלס מחאות של סולידריות עם החטופים. מפגיני הרעב, צעירים מגויסי שמאל רדיקלי, תפסו טרמפ על מרחב המחאה המוכר. מזעזע לראות כיצד חמאס האסלאמו־נאצי משעבד לצרכיו את "העולם החופשי".

אווירה של התרת דם

משמעות ההכרזה של מקרון ואחרים כי יכירו במדינה פלשתינית היא תמיכה בטרור האסלאמו־נאצי. הרוצח צעק "תשוחרר פלשתין", ולא "אללה אכבר"

שלא יהיה ספק: רצח בני הזוג ליד המוזיאון היהודי בוושינגטון הוא תוצאה של התרת דם. בשבוע האחרון נוצרה בזירה הבינלאומית אוירה אנטי־ישראלית קיצונית. מי שהוביל את המערכה האנטישמית נגד ישראל בעולם היה המנהיג החדש של העולם הערבי, הנשיא עמנואל מקרון.
בימים האחרונים הצטרפו למדינות שהאנטישמיות כבר יצוקה באידיאולוגיה שלהן, כמו אירלנד וספרד, גם צרפת, קנדה ובריטניה. משמעות הצעדים של מדינות אלה, שהכריזו כי יכירו במדינה פלשתינית, היא שהן תומכות בטרור האסלאמו־נאצי. כך גם הלהג על סנקציות וההצבעות באיחוד האירופי המתחרה באו"ם.

ייתכן שגם מהומת ההסתה של יאיר גולן תרמה לאוירת התרת הדם. נוצר עיתוי מתאים לרצח יהודים. הרוצח צעק "תשוחרר פלשתין", הוא לא צעק "אללה אכבר" - וזה משמעותי מאוד.