"בואו נבנה יחד את המזה"ת": המפגש המקרי שהפך את עולמו של הבלוגר הסעודי שתומך בישראל

"קיבלתי איומי מוות באינטרנט. תודה לאל, זה לא תורגם עדיין לאיומי מוות בפועל", משתף לואי א־שריף, הבלוגר הסעודי שהפך לאחד הקולות הערביים הבולטים בהגנה על ישראל. "אבל אתה יודע מה? הייתי בצד האחר של הנהר. ראיתי איך אסלאם רדיקלי נראה. אני יודע איך הוא מרעיל את הראשים והמוחות והלבבות של מוסלמים, ואני לא מתכוון להירתע בשום פנים ואופן".

זהו ביקורו השלישי של א־שריף בישראל, אם כוללים בחישוב קפיצה של 24 שעות במהלך רמדאן. הפעם הוא מגיע בהזמנת המכללה למדינאות, כדי להסביר לבוגרי המכון כיצד לעסוק בסוגיות הבוערות שעל הפרק בעולם הערבי ואיך מתנהלים תקשורתית במזרח התיכון, שנראה אחרת לגמרי אחרי שנה וחצי של מלחמה ששינתה את האזור.

בחליפה מחויטת ובמבטא ערבי בולט, א־שריף הוא אחד הקולות הבולטים בעד ישראל מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל. למאות אלפי עוקביו ברשתות החברתיות הוא מסביר בערבית ובאנגלית כיצד הפעילים האנטי־ציונים וארגוני הטרור, ובראשם חמאס, מחדירים את התעמולה ואת שנאת ישראל לשיח, מציפים את הרשתות במה שהוא מכנה "השקר הגדול" לגבי ישראל.

"עד גיל 20 הייתי הדוגמה לערבי־מוסלמי מהזרם המרכזי בעולם המוסלמי - רדיקלי נגד היהודים, אנטי־יהודי, אנטי־ישראלי, אנטי כל דבר הקשור לרוב הלא מוסלמים, במיוחד יהודים ונוצרים", הוא מספר, "האינדוקטרינציה בבתי הספר במזרח התיכון היתה כל כך רדיקלית, שהיא עיצבה את תפיסת העולם שלי".

"האם כולם חשבו כמוך?" אני שואל אותו כשאנחנו נפגשים השבוע במרכז ירושלים, לא הרחק משוק מחנה יהודה. "רובם", הוא משיב. "תודה לאל שהדברים עכשיו השתנו באופן דרמטי בערב הסעודית, וגם לאיחוד האמירויות יש משרד סובלנות נהדר. אנשים רבים עזבו את הרדיקליזם מאחור, אבל עדיין יש לו ההשפעה שלו על כל כך הרבה אנשים באזור".

קום והתהלך בארץ

נקודת המפנה היתה כשיצא ללימודים בפריז ב־2010. "הייתי בן 27 ורציתי ללמוד צרפתית בפרויקט, שבמסגרתו מוסד הלימודים משכן אותי בביתה של משפחה צרפתית. רצה המקרה ושיכנו אותי אצל משפחה יהודית. במקום צרפתית למדתי עברית - ואת המקורות היהודיים. זה שינה את דעותיי בתכלית. לא עזבתי את האסלאם, לא נטשתי את אמונתי, אבל זנחתי את השנאה כלפי יהודים".

איך?

"מה ששינה את דעותיי היה המפגש האישי, ההיכרות האמיתית, הלימוד של ההיסטוריה. אנשים שונאים יהודים ושונאים את ישראל כי הם מעולם לא היו בישראל. הם לא מכירים שום יהודי. אין להם חברים יהודים. זו הסיבה שאנשים פוחדים ממה שהם לא מכירים, מהלא נודע. המידע המוטעה הגדול ביותר לגבי ישראל במערב, וגם במזרח התיכון, הוא שיהודים הם קולוניאליסטים זרים וכובשים במולדתם העתיקה. בשבוע הבא תחגגו יום עצמאות 77, אבל ישראל היא גם צעירה בת 77 וגם עתיקה בת 3,000 שנה".

הביקור הנוכחי של א־שריף ארך חמישה ימים, שבמסגרתם הספיק לסייר בעיר דוד, המקום שבו הפכה ירושלים לבירתה של עם ישראל, ובמצדה - המקום שבו יהודים נלחמו עד המוות על אמונתם ועל לאומם. "מצדה, או מסאדה בערבית, היא הוכחה לדרך שבה היהודים שרדו ונלחמו בחזרה באלה שרצו להשמיד אותם. חשוב מאוד שאנשים יידעו את ההיסטוריה של מצדה והמרד היהודי באלה שרצו לקחת את הדבר החשוב ביותר מבחינת העם היהודי - את זהותו".

"היהודים מעולם לא ניסו להתרחב ולכבוש", הוא מדגיש. "הם מעולם לא רצו לקחת אדמות של אנשים אחרים כפי ש'אל־ג'זירה' וערוצי תקשורת אחרים של האחים המוסלמים הרדיקליים אומרים. היהודים תמיד נלחמו על הארץ הזו, עם גבולותיה הידועים".

א־שריף סובר כי הדרך למגר את הרדיקליות היא באמצעות מידע, שחסר כרגע לאנשים שאינם מתגוררים בישראל. "ברוב העולם יש לאנשים במדף את התנ"ך, אבל הם לא מקשרים בין ישראל המודרנית לישראל העתיקה. הם חושבים שהיהודים הם קולוניאליסטים זרים וכובשים במולדתם העתיקה, וזה כמובן מידע מוטעה. אני מאמין שאפשר להפריך את הטענות האלו, להביס אותן. אני אדם מוסלמי ומאמין באלוהים ובנביאים. מי שטוען שהמורשת של נביאי ישראל היא שקר, עושה חילול הקודש. הם מנסים לכתוב מחדש את ההיסטוריה, וההיסטוריה לא יכולה להיכתב מחדש".

שיא הביקור של א־שריף הוא כנס ביקב פסגות, שאותו יזמה המכללה למדינאות. אמנם זהו כנס הבוגרים, אבל מבחינת בן בסון, סמנכ"ל המכללה, המפגש עם א־שריף משתלב באופן טבעי בחזון להכשיר דור חדש של מנהיגים ישראלים בעלי חזון ציוני ברור, ולהעניק להם הכשרה עיונית ומעשית דרך מפגש עם אנשי מפתח ודמויות בעלות השפעה: "כנס הבוגרים השנתי הוא אירוע מרכזי, שמפגיש את מאות בוגרי המכללה הפועלים בעמדות מפתח בזירה הציבורית בישראל. נושא הכנס השנה הוא 'מיקומה האסטרטגי של ישראל בסדר החדש במזרח התיכון', ובמהלכו התקיימו נאומים מרכזיים, פאנלים ושיחות אסטרטגיות על מגמות אזוריות והשפעתן על מדינת ישראל".

קול במדבר

7 באוקטובר היכה את העולם בתדהמה. היו מי שבחרו לתקוף שוב את ישראל, והיתה קבוצה קטנה של משפיעני רשת שהחליטו להתגייס לטובתה, מתוך הבנה כי רצח של ילדים ותינוקות, קשישים, נשים וגברים ללא הבחנה, אינו הדרך לשלום, אלא להפך. אם קודם ל־7 באוקטובר א־שריף עסק בתכנים צבעוניים בנוגע ליהדות, לאחר הטבח האיום הוא הפך למסבירן ישראלי על מלא.

"חבריי היקרים בישראל, בזמנים קשים אלו קשה לנקוט עמדה", אמר בסרטון שפורסם במהלך השבת. "ובכן, אני נקטתי עמדה. אני בחרתי בצד של העולם התרבותי, לא בצד של הקיצוניות והטרור שהוצג על ידי חמאס. זו הסיבה שאני רוצה לומר לכם - יש לכם חבר מוסלמי ש'שומר לכם על הגב' וימשיך לעשות זאת. חבר מוסלמי שמאמין בשלום בין ערבים לישראלים. דבריו של ישעיהו עוד יתגשמו - 'לא יישא גוי אל גוי חרב ולא תהיה עוד מלחמה'. התקופה הזו תיגמר, ואינשאללה, חמאס ייגמר. אלוהים יברך אתכם", חתם בעברית.

"כשהתעוררתי ב־7 באוקטובר וראיתי את המעשים הזוועתיים שמבצע חמאס, הבנתי שזהו יום שאסמן כנקודת מפנה עבורי. העולם לא יהיה שוב אותו המקום", הסביר בסרטון שהעלה לרשת לפני כמה חודשים. "רבים ברשתות החברתיות ממדינות ערביות חגגו, לצערי, ושאלתי את עצמי שאלה פשוטה - פעם היית בצד של שונאי ישראל, אך השתנית הודות לעובדות, לידע ולמידע שקיבלת, האם תדבר כעת? הסיכונים גדולים ורבים יפנו נגדך. הרבה יותר קשה לדבר בזמנים של משבר לעומת זמני שלום. איבדתי חברים והרווחתי אחרים במקומם, איבדתי הזדמנויות, אבל אחרות נפתחו בפניי. עשיתי את הדבר הנכון עם אפס חרטות. אמרתי לעוקביי: המזרח התיכון שייך גם לערבים וגם לישראלים, לבנות ולשגשג יחד - אנחנו נצליח".

מאז 7 באוקטובר הוא מנהל ברשתות החברתיות מאבק של איש אחד נגד כוחות הרשע. בעוד באנגלית יש כמה וכמה אושיות רשת שמנהלות אותו מאבק, המוכרים שבהם דאגלס מאריי ובן שפירו, בערבית הוא קול כמעט יחיד. בחשבונות האינסטגרם, הטוויטר, היוטיוב והטיקטוק הוא מעלה תכנים בערבית, באנגלית ולעיתים גם בעברית, שבהם הוא מסביר את עמדתו על היהדות וישראל, ועל הפוטנציאל להגיע לשלום, אף שכרגע המצב נראה קודר למדי.

בסרטונים שהוא מפרסם, א־שריף אינו מפחד לגעת בתפוחי אדמה לוהטים שעלולים לסבך אותו עם פרו־פלשתינים ברחבי העולם. "הייתי מבועת כשראיתי את השלטים ואת הקריאות 'מהנהר עד הים'", שיתף באחד הסרטונים, לאחר שמילים אלו נאמרו בפרלמנט הבריטי. "יש למילים 'מהנהר עד הים' משמעות אחת - רצח המוני של יהודים. זה בסיסי ואלמנטרי. הדרך שבה המילים הללו פורסמו בפרלמנט הבריטי היתה מאוד מצערת ומטרידה".

"הייתי שמח שהקשיים של הפלשתינים ייגמרו, אבל הם חייבים להעמיד בראשם מנהיג אחראי, שמוכן לקבל חיים לצד שכניו היהודים", אמר בסרטון אחר. "לא כשהוא תופס אותם ככובשים קולוניאליסטים, מכיוון שזהו תירוץ נוסף לא לקבל את הלגיטימיות שלהם לחיות שם".

לפני כחצי שנה הוא ביקר לראשונה בישראל. הוא הגיע לכותל המערבי ונסע לסיור בקיבוצים בעוטף עזה, כדי לראות במו עיניו את מה שעולל חמאס. "ראיתי את ההתקפה הפראית שנעשתה על ידי הטרוריסטים הברבריים של חמאס. הם לא תקפו חיילים. הם קוראים למה שהם עשו 'התנגדות'. באיזה מילון במלחמה חטיפת פעוט היא התנגדות? תקיפה ורציחה של אנשים בפסטיבל מוזיקה היא התנגדות?

"כמובן, זו לא 'התנגדות'. זה מעשה של ברבריות וטרור שצריך לגנות, ואני מאמין שאלה שלא מגנים את חמאס מספיק נותנים להם את הכוח להמשיך. מייד אחרי הטבח אנשים רבים מיהרו לגנות את ישראל במקום את חמאס, אפילו לפני שישראל הגיבה. ככל שהם שונאים את קיומה של ישראל - כך הם מוכיחים לעולם כמה הם אנטישמים".

א־שריף ביקר בחניון המכוניות בתקומה, שבו נערמו הרכבים שבהם נרצחו מאות ישראלים ב־7 באוקטובר, והגיע לאתר הנובה. שם הוא הצטלם ליד תמונתה של ענבר הימן, שנחטפה ונרצחה. "הבטחתי לבקר באנדרטה לזכרה כשאבקר בישראל, וכך עשיתי", כתב באינסטגרם לאחר הביקור.

"ענבר אהבה את דובאי ורצתה ליהנות מהזמן שלה שם. היא הלכה לפסטיבל המוזיקה נובה כדי לרקוד ולחגוג את החיים. ב־7 באוקטובר חמאס נטל את חייה באכזריות, יחד עם מאות נשמות יפות אחרות - אנשים צעירים, שלווים, רבים מהם היו מלאכים שפשוט רצו לחיות בשלום. כך התחילה המלחמה. חמאס הרג באכזריות ישראלים שחגגו את החיים, כי חמאס סוגד למוות. אם אתם רוצים שהמלחמה תסיים - הפנו את כל הלחץ לחמאס, ולא לישראל".

אל תקראו לי אסלאמופוב

כשאני שואל אם הוא מבין את עמדת חמאס ומה הוא חשב על המניעים שלו לפני 7 באוקטובר, א־שריף מגיב בתקיפות: "חמאס הם הזרוע המזוינת של האחים המוסלמים, קבוצה אסלאמית רדיקלית. יש הבדל בין אסלאם רוחני, שהוא כמו להתפלל חמש פעמים ביום, לעבור את חודש הרמדאן, ללכת לעומרה, לחאג', לקיים את טקסי האסלאם - לבין אסלאם רדיקלי שמאמין בגישה צבאית כדי להעביר את המסר שלו ולשלוט.

"אי אפשר לדבר עם חמאס", הוא קובע. "לפני 7 באוקטובר, כמו כולם, טעיתי וחשבתי שאפשר לדבר עם חמאס. זה לא אפשרי. חמאס יוזם מלחמה אפוקליפטית שבמסגרתה על מיליונים למות בשני הצדדים, כדי שאימאם שנעלם יופיע שוב, וזה משהו מטורף שהעולם לא צריך לקבל. ישראל נלחמת בחמאס ובאסלאם רדיקלי בשם העולם, והעולם צריך להעריך את מה שישראל עושה. תנועת האחים המוסלמים היא אֵם כל הבעיות באירופה".

עמדותיו של א־שריף אינן מחליקות בגרונם של לא מעט מוסלמים. הבלוגר הסעודי, שמתגורר כעת באיחוד האמירויות, אינו נרתע. "חבריי קוראים לי אסלאמופוב, מילה שאני שונא מעומק ליבי. אני עונה להם שיש דברים יפים באסלאם, והמוסלמים צריכים לאזור אומץ, להסתכל על עצמם במראה ולהבין שהם צריכים להשתנות ולהראות את האסלאם היפה, כי כרגע העולם פוחד מהאסלאם, שאותו הוא תופס כרדיקלי.

"המילה 'אסלאמופוביה' נוצרה על ידי מפלצות ששולטות בכסילים כדי להוביל את הנרטיב, ואסור למוסלמים מתונים לקבל את המילה הזו. אני רואה את כל אלו שמפגינים בארה"ב או בלונדון רק כשזה נוגע לישראל. אף אחד לא מפגין נגד בוקו חראם, קבוצת טרור אסלאמית רדיקלית ששוחטת נוצרים בניגריה, או נגד הזוועות שמתבצעות על ידי צבא שמובל בידי האחים המוסלמים בסודאן".

לחשוף את השקר

בסרטון שפרסם ושקיבל עשרות אלפי צפיות ותגובות, הוא עסק בדיוק בנושא זה. "חמאס לא רק חטף נשים וילדים ב־7 באוקטובר, אלא הוא חטף גם את הדת שלנו. זה היה פשע מתועב, פעולה מתועבת וראויה לכל גינוי. אני כל כך שמח שאיחוד האמירויות היתה המדינה המוסלמית הראשונה שגינתה במפורש את חמאס. בקוראן ובתלמוד יש אותה מצווה - אם רצחת אדם אחד, כאילו רצחת, איבדת, עולם מלא. אם הצלת אדם אחד - כאילו הצלת את כל האנושות, עולם ומלואו.

"אני לא רואה בתקשורת הערבית מישהו שמזכיר את הילדים והקשישים שנחטפו ונרצחו, או את הנשים שנאנסו באכזריות בפסטיבל נובה, רק כי היו יהודים. לאחר המלחמה יהיה עלינו להשקיע בראש ובראשונה בחינוך, לעודד אנשים, מוסלמים, לא לשנוא יהודים, שאין דבר כזה איבה נצחית בין יהודים למוסלמים", הוא מוסיף.

א־שריף מדגיש בדבריו כי הוא מעוניין שהמלחמה תסתיים, אך הוא סובר שמי שיכול לסיים אותה הוא חמאס, ולא ישראל. "זו מלחמה שישראל לא ביקשה, לא רצתה ולא התחילה. זה משהו מאוד חשוב שצריך שאנשים ישימו לב אליו. המלחמה הזו יכולה היתה להסתיים אתמול, אם אלה שהתחילו בה היו מסיימים אותה. אני תומך בסיום המלחמה הזו בניצחון מלא ובתבוסה של חמאס, כדי שלא נגיע לעוד סבב ולעוד מלחמה. האירוע הזה חייב להסתיים באופן מוחלט. המלחמה הזו מכוערת והיא צריכה להיפסק היום, אבל היא תסתיים אם מי שהתחילו אותה יסיימו אותה. אני אומר לקהל שלי, דוברי ערבית ואנגלית, שהמלחמה הזו צריכה להסתיים בדרך הנכונה, לא בדרך שבה אנחנו שומרים על מעגל שמסתובב לנצח. חמאס התחיל את המלחמה כי הוא מאמין במחיקת ישראל, והם אלו שצריכים להיעלם.

"חמאס התחיל את המלחמה הזו כי הוא באמת מאמין במחיקת ישראל. הוא באמת מאמין בהריגת יהודים למען אלוהים כדי שהם יוכלו ללכת לגן עדן", הוא אומר בכעס. "אמנת חמאס קוראת להשמדת ישראל. חמאס לא יצא למתקפה ב־7 באוקטובר כי הוא מאמין בשלום. גם כשמנהיגי חמאס אומרים שהם רוצים מדינה בגבולות 1967, זה זמני - הם רוצים מדינה זמנית עד שיהיה להם מספיק כוח להשמיד את ישראל. והם אומרים את זה בקול רם בערבית, אבל באנגלית הם אומרים משהו אחר".

פעמים רבות במהלך הראיון מזכיר א־שריף את "אל־ג'זירה", שאליה הוא מתייחס כגוף תקשורת שמוביל פרופגנדה. "'אל־ג'זירה' היא תומכת חמאס. כשהייתי צעיר, הם שכנעו אותי שעבדאללה עזאם ובן לאדן היו גיבורים", הוא אומר. "כשהתרחשה מתקפת 11 בספטמבר, לא הבנתי למה אנשים כועסים על כך שאנשים הותקפו באמריקה. הרי ארה"ב היא העריץ של העולם, כך 'אל־ג'זירה' אמרה לנו. היא גרמה לנו להאמין שהרבה טרוריסטים היו גיבורים. אני מבין ומכבד חופש דיבור, אבל יש הבדל בין חופש דיבור להסתה. 'אל־ג'זירה' עושה הסתה. זה קטלני ומסוכן, וצריך להילחם בחזרה".

ועוד מהסביבה, יש לו גם מילה על החות'ים, שמשגרים מדי כמה ימים טיל בליסטי לעבר ישראל. כסעודי, שמתגורר כעת באיחוד האמירויות, הוא מכיר היטב את ארגון הטרור שתקף את סעודיה לא מעט בעבר.

"החות'ים הם קבוצת טרור אובדנית, שלוחה של איראן. יש אנשים באמריקה שתומכים בהם ולא מבינים שהם נגדם. הסיסמה של החות'ים היא 'מוות לאמריקה, מוות לישראל, קללה תהיה על היהודים, ניצחון לאסלאם'. שים לב למילים שלי - לא ציונים, יהודים. אלה שאומרים 'אני לא נגד יהודים, אני רק נגד הציונים' הם שקרנים גדולים".

שלום? זה יקרה

המסר העיקרי שא־שריף מבקש להעביר בכנס הוא שניתן להגיע לשלום עם המדינות הערביות, בניגוד למה שארגוני הטרור מנסים לשדר. "חמאס רוצה להוכיח לכם שמוסלמים ויהודים הם אויבים. שערבים וישראלים לעולם לא יסתדרו. ואני רוצה לומר מסר הפוך - ערבים וישראלים יסתדרו. מוסלמים ויהודים אינם אויבים. המזרח התיכון שייך לנו, בואו נבנה אותו ביחד. בואו לא נתמודד עם רדיקליות באמצעות רדיקליות, עם שנאה באמצעות שנאה. בואו נתמודד נגד שנאה עם ידע. האידיאולוגיות הרדיקליות נשרפות כשנלחמים בהן באמצעות ידע.

"יש מוסלמים שמושיטים יד לשלום", הוא מדגיש. "אני לא מתנגד לפלשתינים, להפך. לעולם לא אדבר רע על הפלשתינים ואנטרל את האנושיות שלהם. אני מדבר נגד חמאס והג'יהאד האסלאמי, מכיוון שאני יודע שהם מפלצות. זה לא הוגן לומר שכל הפלשתינים הם חמאס. יש פלשתינים שהפגינו נגד חמאס ושילמו בחייהם על כך. גם אם הם לא הרוב, הם מיעוט. אני מיעוט בקרב העולם הערבי, אבל מיעוט גדל יכול להפוך יום אחד לרוב".

אני שואל את א־שריף מה עמדתו בנוגע לתוכנית "היום שאחרי" בעזה, שתכלול את מדינות המפרץ המתונות שיסייעו ליצור תמונה שונה של המקום, שהפך לסיוט עבור ישראלים ועזתים כאחד. "מוחמד בן סלמאן הוא אדם שלא רק הסעודים בוטחים בו, אלא גם הערבים ורוב המוסלמים. הוא רוצה שיהיה מזרח תיכון יציב, מזרח תיכון שאין בו עוד מלחמות. הוא מנהיג נהדר שמחפש שלום, והוא יגרום לזה לקרות, בעזרת השם".

את ממשל טראמפ הוא רואה כהזדמנות משמעותית כדי לקדם שלום באזור, שבו מתחוללת מלחמה בשנה וחצי האחרונות. "אני מאוד אופטימי, כי המזרח התיכון צריך אמריקה חזקה כדי לקדם עוד שלום ועוד שגשוג. הממשל הנוכחי הוא הממשל שהביא את הסכמי אברהם, ואילו הממשל הקודם נכשל במשימה אחת - להביא עוד מדינה אחת, סעודיה, להסכמי אברהם, וזה אומר הרבה. לאחר ארבע שנים של ממשל שלא הצליח לקדם שלום, כעת הגיע ממשל שיוכל לעשות זאת.

"אני מאמין שהסכמי אברהם 2.0 יהיו אפילו טובים יותר מהדור הראשון. אני יודע שהמצב נראה קודר עכשיו, אבל אני אופטימי שהעתיד יהיה טוב יותר. המלחמה שכרגע מתנהלת מביאה אנשים יחד. חמאס ואסלאמיסטים רדיקליים נלחמים כדי להפריד אנשים, ואילו אנחנו נלחמים כדי להביא מוסלמים ויהודים, ערבים וישראלים, לקרבה גדולה יותר. אנחנו טובים, אנחנו נלחמים את המלחמה הטובה, ואלוהים בצד שלנו".

הבלוגר הסעודי מסיים את הראיון במשפט בעברית רהוטה: "אני מקווה שהחלום הזה יתגשם. בעזרת השם, שלום בין כל העמים במזרח התיכון. אינשאללה".