דוחא מצניעה, קהיר חוגגת: כך נראית "קטארגייט" בעולם הערבי

ספק אם צופי התקשורת הקטארית הבחינו השבוע בסופה המושלמת שפרצה בישראל. חשדות בדבר קשרים אסורים עם מדינה זרה, קידום אינטרסים, וכסף מתחת לשולחן. למעט אזכורים בודדים ודיווחים יבשים, נדמה שהוטל צו איפול כמעט גורף על הפרשה. אולי אי־שם יועץ אסטרטגי התקשר והזכיר: כשמגיע גל גדול - עדיף לצלול עמוק למים, אחרת אין לדעת לאן תיסחף.

מלבד חנופה מתמדת לשליטים, ישראל היא אולי מושא הסיקור המרכזי של המדיה הערבית, ובפרט של הפלטפורמות הרבות של קטאר. קודם כל, בשל המלחמה בעזה והמגעים לעסקת חטופים שמחוללים אינספור ידיעות מדי יום. סיבה אחרת היא שבדרך כלל הגופים האלה פטורים מכל הגבלות או צנזורה, כשמדובר בהצגת ישראל באור בלתי מחמיא. קשה לדמיין פקיד במיניסטריון בדוחא שיצלצל במיוחד כדי להתלונן על הסיקור השלילי של ישראל. התוצאה היא שכל התבטאות של חבר כנסת מהספסלים האחוריים הופכת לכותרת מרכזית באתר חדשות, קל וחומר כשמדובר בראש הממשלה הישראלי.

אלא שבכל הנוגע לסיפור הנוכחי - דממה. אין כותרות ראשיות. אין דיונים סוערים ב"אל־ג'זירה". אין סרטונים ערוכים היטב בעמודי טיקטוק ואינסטגרם לקהל הצעיר. מנגד, במקומות אחרים בעולם הערבי הפרשה מעוררת מרבצן את האיבה והחשדנות הישנות כלפי קטאר.

מאז מחאות "האביב הערבי", שאותן הדהד בהתלהבות ערוץ הבית אל־ג'זירה, במשטרים הערביים השמרניים ראו באמירות גורם חתרני שמהווה סכנה ליציבותם. ביוני 2017 הטינה הזו ניצתה לחרם שהובילו סעודיה, מצרים ומדינות ערביות נוספות. רק לפני ארבע שנים יושרו ההדורים בין הצדדים והוסרו העיצומים.

שמחת קהיר

אין זה מפתיע שבעיקר המצרים עטו על הסקנדל הנוכחי כמוצאי שלל רב. הם הרי אלה שחוו על בשרם את טיפוח האחים המוסלמים. קטאר אירחה במשך שנים את המנהיג האידיאולוגי של התנועה, השייח' יוסף אל־קרדאווי, שמת לפני שלוש שנים, והעניקה לו תוכנית משלו באל־ג'זירה, שהגיעה לעשרות מיליוני צופים. למצרים יש גם סיבה טובה לשמוח לאיד. לפי החשד, אחת ממשימותיהם של היועצים היתה לצייר באופן שלילי את תפקידה של מצרים כמתווכת כדי להעלות את קרנה של קטאר.

חוץ מזה, בארץ הנילוס נדמה לפעמים שתיאוריות קשר הן מוצר צריכה פופולרי יותר מסדרות ברמדאן, ו"קטארגייט" (על כל החשדות החמורים בפרשה) היא חומר נפלא לחובבי הקונספירציות באזורנו. יש בה כל המרכיבים הדרושים: כסף, תככים ומעורבות ישראלית.

"דוחא, שהציגה את עצמה כל הזמן כמי שנותנת חסות להתנגדות (חמאס ויתר ארגוני הטרור הפלשתיניים; ש"ק) וכמגינת זכויות הפלשתינים, מופיעה עכשיו בפנקס השחיתות הציוני", התמוגג הפובליציסט המצרי אילהאמי אל־מילג'י, "מה שיותר מביש מהפשע עצמו הוא השתיקה הערבית החשודה... אף כלי תקשורת קטארי לא העז להעלות שאלה, גם ערוצי 'הדעה והדעה האחרת' (רשת אל־ג'זירה; ש"ק) לא פתחו את הסוגיה. גם לא 'ציר העמידה האיתנה' (המחנה הפרו־איראני; ש"ק), אשר גילה שדוחא שולחת כסף להתנגדות דרך דלת אחת ומשחדת את ישראל דרך הדלת השנייה. הלקח - הכסף שנתנה קטאר לא היה מעשה צדקה אלא תג מחיר עבור משהו".

הסופר המצרי שריף יונס התפלא, וחשף טפח מהזעם שחשים בקהיר בימים אלה. "כבר כמה ימים שאני שומע על שערורייה בישראל בשם 'קטארגייט' שנחקרת על ידי רשויות המשפט שם, ואני לא מבין מה הנושא. מתברר שהסרח העודף של המפרץ שילם כסף לשני יועצים מקורבים לנתניהו כדי שיסלפו הצעות לעצירת המלחמה של מצרים, וידגישו את התפקיד של הבליטה המפרצית בהצהרות המיוחסות למקור בכיר", כתב יונס.

מנקודה זו הוא הבהיר איך חלק מהמצרים רואים את קטאר: "הסרח העודף הזה, שמוגן על ידי בסיס אמריקני ובסיס טורקי מחשש מסעודיה, עושה את המקסימום כדי שירגיש שהוא לא יותר מבליטה גיאוגרפית ללא ערך, ללא היסטוריה וללא הצדקה לקיומה פרט לגז. זו הסיבה שהוא הוציא סכום דמיוני של 200 מיליארד דולר כדי לארח את המונדיאל, אבל זה לא מספיק. הבליטה רוצה להרגיש שהיא מעצמה אזורית במזרח התיכון. כל מה שהיא יכולה לעשות זה לעבוד אצל טורקיה ולהשתמש בעושר של הגז כדי לפגוע במצרים. דמיינו לעצמכם שהסרח העודף הזה הוא המחריב של האזור הערבי".

הרשות מתעוררת

גם בסביבת הרשות הפלשתינית הבחינו בהזדמנות. רק בינואר החליטו ברמאללה לסגור את משרדי אל־ג'זירה בעיר. צו הסגירה הגיע לסניף בעקבות ביקורת ארסית של שדרני הערוץ. העילה: המבצע של מנגנוני הביטחון הפלשתיניים נגד תאים של חמאס והג'יהאד האסלאמי במחנה הפליטים ג'נין. "הנשק של הרשות לא מופנה לעבר ישראל אלא רק לעבר הפלשתינים, אלה ש'עוברים על החוק'. אני מבין את זה נכון?" שאל אז בזלזול המנחה אחמד טהא את דובר מנגנוני הביטחון אנואר רג'ב.

ברמאללה גם לא שכחו לקטאר את התמיכה המתמשכת בחמאס. ב־2017 אבו מאזן קיצץ את המשכורות של הפקידים בעזה והפסיק לשלם על החשמל. היה זה פרק נוסף במאבקי הכוח הפנים־פלשתיניים, כעשור אחרי ההפיכה של חמאס. בעקבות כך, ישראל וארה"ב פנו לקטאר כדי שתזרים כסף נוסף לרצועה דרך הדלק לתחנת הכוח והשלמה למשכורות הפקידים. חלק מהכסף עבר במזוודות דולרים. בקרב אנשי הרשות עוד זוכרים איך הקטארים נטרלו את הסנקציות וסיכלו את האיום על שלטון חמאס. כעת הגיע תורם להטיח עלבונות בדוחא.

"הסתבכות הקשרים בין ישראל וקטאר מוזרה", קבע למשל ד"ר תייסיר עבדאללה, פרשן פלשתיני פופולרי המזוהה עם פת"ח, "אף שדוחא מנסה להסתיר אותם. התקשורת הממומנת שלה, בהובלת הערוץ אל־ג'זירה, אינה מתייחסת אליהם - אף שהיא מגיבה לכל אירוע קטן, כמו כבשה שמועדת ברמאללה או משולש אדום שמופיע בעזה (הכוונה למטרות שמחבלי חמאס סימנו מעל כוחות צה"ל בסרטוני תעמולה שצילמו במלחמה בעזה; ש"ק). בחדשות נחשף כי חיל האוויר הקטארי ביצע אימונים משותפים עם חיל האוויר הישראלי, אותו חיל שמפציץ את עזה ומחסל את תושביה. זהו רק חלק ממה שמודלף לתקשורת על הקשרים ביניהן, ואין ספק שרב הנסתר על הגלוי.

"אך השאלה המוזרה באמת היא כיצד הצליחה קטאר לשכנע אותנו שהיא תומכת בהתנגדות, מארחת את מנהיגי ההתנגדות ומקדמת רק את הנרטיב של ההתנגדות. איזו התנגדות בדיוק קטאר מקדמת? האם לא הגיע הזמן שאלה שמרוויחים או הולכו שולל יתעוררו מהתרדמת? המוות שלנו מתארך בחסות ה'התנגדות' הקטארית, עד שישראל השתלטה על כל עזה, השפילה את תושביה וכבשה כל פינה בה".

בינתיים בדוחא

למרות הניסיון להוריד פרופיל בפרשה, דוחא לא התאפקה מלהשיב לחשדות שפורסמו בישראל. פקיד בממשלת קטאר, ששוחח באופן אנונימי עם ה"וושינגטון פוסט", טען כי מדובר בחלק מ"מסע הכפשה" נגד המדינה. כמו כל פוליטיקאי מתחיל שתודרך על ידי יועץ אסטרטגי, הוא לא השיב לעניין עצמו.

"זאת לא הפעם הראשונה שבה אנחנו מושא לקמפיין הכפשה על ידי אלה שלא רוצים לראות את סוף הסכסוך או את החטופים הנותרים חוזרים למשפחותיהם. אנחנו ממשיכים במאמצי התיווך, ביחד עם ארה"ב והשותפים האזוריים שלנו. לא יסיחו את דעתנו ולא ירתיעו אותנו אלה ששואפים לחבל במו"מ ולהאריך את הסכסוך", אמר הפקיד. דבריו זכו להדהוד בכמה מבזקים של ערוצים קטאריים.

בחודש שעבר התראיין ראש ממשלת האמירות מוחמד עבד א־רחמן אל־ת'אני לתקשורת האמריקנית. "לפעמים כשאתה קורא את הדיווחים על קטאר, אתה מרגיש שזו מעצמה וכולם הם כלי בידיה", ציין אל־ת'אני בספק סרקזם ספק חשיבות עצמית. הוא השיב לשאלה של טאקר קרלסון בדבר קשריה העסקיים של המדינה עם דמות אחרת שפקדה את לשכת נתניהו בתקופה האחרונה - סטיבן וויטקוף, השליח האמריקני שהוביל לחתימת עסקת חטופים בינואר.

מאז שממשל טראמפ עלה לשלטון, דוברים קטארים מופיעים יותר ויותר בכלי תקשורת "שמרניים" בארה"ב. גם כאן ניכרת טביעת האצבע של יועצים אסטרטגיים. אל־ת'אני הסביר שמדובר ב"איש עסקים מכובד", שאותו הוא מכיר זמן רב ואף היה בחתונה של הבן שלו. לצד זאת, הוא העלה חשד דומה לזה של הפקיד ב"וושינגטון פוסט". לדבריו, גורמים עלומים המתנגדים לעסקת החטופים ניסו להרתיע את וויטקוף ולמנוע את סיום המלחמה.

באותה הזדמנות הוא דחה את ההאשמות בדבר טיפוח חמאס וטען כי ארה"ב היא שביקשה לפתוח לשכה עבור ארגון הטרור באמירות. אל־ת'אני התעקש שזהו "ערוץ חיוני", שמאפשר לו לנהל קשר עם גורם שיש לו איתו מחלוקת. המציאות כמובן שונה בתכלית.

התמיכה בחמאס מגיעה מלב ליבו של השלטון בקטאר. בנובמבר מונה ראש לשכתו של אמיר קטאר, סעוד בן עבד א־רחמן אל־ת'אני, לשר ההגנה וסגן ראש הממשלה. מסמך מטריד שפרסם לאחרונה מכון המחקר ממר"י שפך אור על תמיכתו הגלויה בארגון ויחסיו הקרובים עם ראשיו, איסמעיל הנייה ויחיא סינוואר, בעשור הקודם. סעוד אירח את השניים בביקורם באמירות, עוד כששימש בתפקיד זוטר של ראש הוועדה האולימפית. בהזדמנות אחרת הוא קרא להחיות את "זכר הזרוע הצבאית של חמאס" בירושלים.

הוא לא היחיד. שרת החינוך הקטארית לולא אל־ח'טר היללה בפברואר את מוחמד דף, ראש הזרוע הצבאית בחמאס, בעקבות ההודעה על מותו. בשיר שפרסמה נכתב כי "מישהו כמוהו לא היה יכול ללכת אלא בדרך הזאת", וגם: "לא היית יחיד אלא אומה שנשלחה בצורה של יחיד משביע רצון[...] היית חי כמו חרב בלי משפחה ובלי בית".

כשחוסל מחבל חמאס חוסאם שבאת, שעבד במקביל באל־ג'זירה, אל־ח'טר הקדישה לו הספד שקונן על חופש הביטוי. "אתם לא תראו את מנהיגי העולם מתלכדים למען חופש הביטוי כמו במקרה של 'שארלי הבדו', פשוט מכיוון שהקורבן הוא פלשתיני והפושעת היא ישראל - המדינה הקדושה שמנהיגי העולם לא יכולים לבקר". היה זה ביטוי יוצא דופן לסטנדרטים הכפולים של דוחא ולטשטוש הגבולות המתמיד שלה. מצד אחד התעלמות מופגנת מהטרור של חמאס, מצד שני התמרמרות על "המטרייה התקשורתית" שזכה לה עיתון אשר ביקר את נביא האסלאם מוחמד וחווה על בשרו שני פיגועים.

הסטנדרטים הכפולים עיצבו את דמותה של קטאר: נותנת החסות לארגוני טרור והמארחת של משחקי הגביע העולמי בכדורגל. דיקטטורה שנציגיה מדברים באנגלית צחה על זכויות אדם בפורומים בינלאומיים, כאילו הם שליחיה של מעצמה אירופית. המממנת של חמאס והמתווכת של הסכמי הפסקות אש. אך ראוי לומר שארה"ב וישראל (בעיקר ממשלות נתניהו, אבל לא רק) אימצו אותה לחיקן בחפץ לב. האמירות המפוקפקת היתה מוכנה לספק פתרונות קסם שגורמים שמרניים יותר כמו מצרים וסעודיה נרתעו מהם, או לא היו יכולים להרשות לעצמם. שקט תמורת כסף. שירותי תיווך תמורת מעמד אזורי.

כעת הקטארים מתגוננים, מבחינתם בצדק - הרי הישראלים והאמריקנים ביקשו מהם להתערב ולהכניס יד לכיס. הכל נעשה לכאורה בהסכמה או תחת פיקוח של הגורמים הבינלאומיים. ומה רע בקצת יחסי ציבור? האם זה לא מה שבמערב עושים כל הזמן? מדובר כמובן בגִזלות דעת. השאלה היא אם ישראל תיגמל מההתמכרות שלה לאמירות. בינתיים הקטארים חזרו לרצועת עזה עם מיזמי סיוע ומשלוחי דלק. בירושלים האסימון לא נפל.