השבוע חגגה ישראל באופן רשמי את ביטולם של התו הירוק והסגול, אלו שאפיינו את חיינו בשנה החולפת ואלו אשר הגבילו את תנועתנו בתוך ומחוץ לארץ. עם זאת, בעולם התיירות - זה שהיה הראשון להיכנס למשבר הקורונה, ולהיפגע בצורה רחבת היקף שהובילה לנזקים כלכליים שאומדנם עדיין לא נקבע סופית - סירבו השבוע לצאת במחולות.
אופטימיות זהירה בצבצה אולי מבעד למיתרי הקול של המרואיינים בכתבה הזאת, אבל הם גם יודעים שכמו שהם היו הראשונים להיכנס - הם גם יהיו האחרונים לצאת מהמשבר העולמי. כתובת לפניות, אגב, לאף אחד מהם אין. עכשיו הם באמת נשארו לבדם להתמודד עם מה שנשאר, ועם עולם תיירות שמשתנה לנגד עיניהם לאחר מכות כלכליות כבדות שספגו. זהו סיפורן של כמה דמויות, שנמצאות בדיוק ביום שאחרי ומנסות להבין למעשה, לאן הולכים מכאן.
יזהר גמליאלי
מנכ"ל חברת התיירות טריפולוג'י, ירושלים
"אלו היו שנה וחודשיים קשים שרק עכשיו אנחנו מתחילים לראות את הסוף שלהם. ומה שאנחנו רואים זה שעולם התיירות עומד להשתנות לגמרי, והשינוי מתרחש אל מול עינינו. מה שהיה לא יהיה עוד עבור התייר הישראלי. בגדול, את המדינה לא מעניין אם נטוס לחו"ל הקיץ, וכל הענף של תיירות החוץ לא באמת קיים.
"אנחנו לא כוח, ואין לנו שום לובי שיילחם עבורנו. אני רואה בתקשורת שאומרים שהתיירות תחזור ושהישראלים יוצאים לחוץ לארץ שוב. גם אם יהיה כאן קיץ נפלא ואנשים ייצאו לחו"ל, בסוף במקסימום נגיע ל־30% תפוקה מקיץ רגיל ולא יותר מזה, אז על מה אנחנו מדברים כאן? האופוריה אמנם קשורה לתחושה שאנחנו מחוסנים והקורונה פחות מפחידה אותנו, אבל אנחנו כאנשים במקצוע הזה לא יכולים להגיד שזה נגמר".
למרות המצב, לאילו יעדים הישראלים לוטשים עיניים עכשיו?
"הישראלים מחפשים יעדים חדשים שקשורים בטבע. הם רוצים לצאת למקומות אקזוטיים וחדשים, פחות למקומות עירוניים. לדוגמה, יעדים כמו אפריקה, שבעבר היו נחשבים פחות פופולריים, הופכים מבוקשים יותר כי רוב הטיול נעשה בחוץ, במקומות ריקים יותר מאנשים. בטיול מאורגן, אנשים לא מעוניינים לשבת באוטובוסים, וקצת חוששים מאנשים שהם לא מכירים. הם מעדיפים לשלם יותר ולשבת בג'יפ, שהוא למעשה כמו קפסולה מבודדת.
"מה שכן עדיין מפריע לישראלים זו הביורוקרטיה: בדיקות הקורונה, הטפסים שצריך למלא לפני היציאה לחו"ל. זו ביורוקרטיה קטנה ולא משמעותית, אבל היא עדיין מאיימת על הישראלים כשהם מתכננים את החופשה שלהם. על כל זה צריך להוסיף כמובן את הבידודים עבור הילדים או הלא מחוסנים, מה שגורם לישראלים לחשוב אם להישאר בארץ או לצאת.
"אני רוצה להאמין שיש מישהו שם שמקשיב לטענות שלנו, אבל כשאני רואה את הפרצופים ההיסטריים ממשרד הבריאות ושומע את המילה 'וראינטים', אני מבין שהסיכויים קלושים שעד סוף הקיץ נוכל לנוע בחופשיות למגוון של מקומות. המחשבה על בידוד כשנוסעים עם הילדים, למשל, עדיין תהיה שם. עם זאת, אין ספק שהישראלי רוצה לשלם במיטב כספו עבור החוויה התיירותית, וזה הדבר שהיה הכי חסר לו בקורונה".
יוסי יעקובי
מנהל חברת ההסעות "תור עד", ראשון לציון
"אצלי כל הנהגים בחל"ת, וגם אני בחל"ת. אין אופק. מי שאומר לך שיש אופק - עובד עליך. רצינו לדבר עם מירי רגב שרת התחבורה שתסביר לנו מה קורה, והיא בעצם שלחה אותנו לחפש את החברים שלנו. בישראל קיימות היום 600 חברות אוטובוסים והסעות לתיירות פנים וחוץ. מדובר במעגל של 30 אלף אנשים שהפרנסה שלהם ושל משפחתם נפגעת. לאף אחד מהם אין עבודה.
"תגיד, אתה ראית תייר במדינה שלנו לאחרונה? ואלו שמגיעים לנתב"ג עולים על מונית ונוסעים לאן שצריכים. אני הסעתי תיירים ואת פרויקט 'תגלית', הפעלתי 10 אוטובוסים במקביל. זו היתה הפרנסה שלי".
נראה משהו מזה בקיץ הזה?
"אני לא חושב. המדינה מעודדת אותנו לקנות אוטובוסים, אבל יוני־יולי־אוגוסט עומדים להיות מתים, ואז חגים לכל אורך ספטמבר. בקיצור, השנה הזאת חלפה לה עבורנו.
"גם תיירות הפנים לא צריכה אוטובוסים: הטיולים השנתיים תיכף נגמרים עם שנת הלימודים שמסתיימת, הישראלים לא מטיילים הרבה בקיץ כי חם להם, ולערים מעורבות אף אחד לא רוצה להיכנס אחרי המלחמה. אין נהגים שרוצים לנסוע לעכו ואין תיירות פנים שרוצה לנסוע לעכו, ואני לא רואה את זה משתנה בקרוב. הדו־ קיום שקרס פגע עוד במעט העבודה שהיתה לנו, ואף אחד אפילו לא מדבר איתנו על זה.
"תוסיף לכך שגם אם מתישהו יהיו תיירים, כל ההסלמה שהיתה עם הפלשתינים גרמה לכך שגם הם לא ימהרו לנסוע לבית לחם, לדוגמה, ולא הרבה נהגים יסכימו לנסוע לשם. מבחינתי, אם אתה שואל אותי, אין עתיד ורוד בענף שלנו, ואם יש אז אני לא מצליח לראות אותו".
פיני איתן
מדריך טיולים, תל אביב
"בפברואר שנה שעברה חזרתי מלפלנד, והיה ברור שהעולם עומד להשתנות. רק אף אחד לא ידע להעריך עד כמה. היינו הראשונים להיסגר, כאשר קודם סגרו את איטליה ותאילנד, והיה ברור לאן אנחנו הולכים כשהחלו להתבטל הטיסות השונות.
"בחודש מארס היו צפויים לנו טיולים גדולים למיאמי ולאיי הבהאמה, וכשהם התבטלו היה ברור שזה הסוף. מייד אחרי הביטול שלהם הוציאו אותנו לחל"ת, ומאז כל אחד מאיתנו חיפש דרכים להתפרנס ולהעסיק את עצמו בתחום שחטף מהר וחזק מאוד. אני ניצלתי את ההזדמנות של התקופה הקשה כדי לנסות ולייצר משהו חדש עם כמה חברים ותיקים מהענף, ולהקים מיזם תיירות יוצאת בשם NOVO. בחודש האחרון, כשכבר הרגשנו שיש התעוררות והטלפונים התחילו לצלצל, החלה המלחמה.
"ואז האונייה 'רויאל קאריביאן', שהיתה אמורה לעגון בנמל חיפה ולסמל את רגעי החזרה לשפיות, ביטלה את הגעתה בגלל המצב. תחשוב איזה נזק נגרם לענף שלנו: כל האלפים שהיו על האונייה והישראלים שהיו אמורים להצטרף לאונייה הזו. בסך הכל מדובר באירוע שפגע כלכלית ב־20 אלף משפחות בישראל: מנהגים ועד מדריכים וכל השרשרת כולה".
ועכשיו כשנגמרה המלחמה?
"אנחנו מקבלים עוד ועוד הודעות: 'אני בקריז, חייב חו"ל, תמצא לי מה שיש ואני בא'. זה גורם לנו לדבר מדי יום עם לשכות תיירות מקומיות ברחבי העולם, וזה מאתגר. בלונדון מודיעים לנו שאנחנו יכולים להגיע, אבל אסור יותר מ־30 אנשים במקום אחד. זה אומר שאני צריך לארגן שני אוטובוסים, לדוגמה. או אם נכנסים למוזיאון, צריכים להירשם מראש ולהיכנס לא בפעם אחת אלא בפעמיים.
"הישראלים מאוד מתגעגעים לתאילנד, והתאילנדים מעדכנים את הישראלים בכל שינוי שיש להם. ובאמת כל יום התמונה משתנה - כן בידוד, לא בידוד. אני חושב שהישראלים רק מחכים לנסוע כבר והקורונה לא מפחידה אותם כל כך".
הסכמי השלום השפיעו על המצב?
"לאורך כל התקופה הזאת כולל הקורונה והמלחמה, דובאי היתה עבורנו יעד יציב מאוד וגם עכשיו הישראלים ממשיכים לטוס, למרות שמאוד חם שם. מכשירים עוד ועוד מדריכים לדובאי כי יודעים שבקרוב נצטרך להתמודד עם ביקושים, וזה מעלה את המוטיבציה אצלנו. אני חושב שזה נובע מכך שהרבה משפחות מוכנות לקחת את הסיכון ולעבור מספר בדיקות קורונה ואפילו בידודים; כי המחירים של החופשות בישראל מרקיעים שחקים, ומה שאתה משלם על מלון חמישה כוכבים בישראל זה לא מה שאתה משלם על אותם חמישה כוכבים בקפריסין".
סער פוקס צוויג
בעלי הסוכנות Y PAY MORE, נתניה
"יש הבדל עצום בין מה שרואים בתקשורת לבין המצב האמיתי של התיירות בישראל. אין שום קשר בין האופטימיות שמשודרת למה שקורה בשטח, שבו כולם עדיין מלקקים את הפצעים. פוגשים אותי אנשים ברחוב ואומרים לי 'יאללה, חזרתם לעבוד רגיל'. אני עונה להם שהם מוזמנים לראות מה זה הרגיל שהם מדברים עליו. אם נגיע ל־50% ממה שהיה בשנת 2019 זה יהיה הישג, ואני לא חושבת שנגיע לזה. כל מה שמספרים בתקשורת על זה שישראלים נוהרים לחוץ לארץ זה - סליחה על המילה - בולשיט. אולי בסוף אוגוסט כשאנשים יהיו בלי קייטנות ובלי סידור לילדים תהיה עלייה בביקושים, אבל כרגע זה לא נראה בשטח".
מה כן נראה בשטח?
"אנשים היו רגילים להזמין כרטיס טיסה, להגיע לשדה ולעלות לחופשה שלהם. בקיץ הקרוב זה לא יעבוד ככה: יש טיסות שמופיעות במערכת ובסוף מתבטלות ולא רלוונטיות; יש מקומות בעולם שסגורים בפני ישראלים ואנחנו לא יודעים מה יהיה איתם.
"מי שמספר לך שהוא חזר וההזמנות זורמות לו, הוא שקרן, לצערי. כי השנה הזאת מבחינתנו נראית כבר אבודה. מצאתי את עצמי במשך יותר מחצי שנה עסוקה בלהחזיר כסף ללקוחות וספקים כדי שלא אשאר חייבת לאף אחד. היום, לפני שאנשים מזמינים כרטיס טיסה אצלי, גם הם וגם אנחנו חושבים על מה יקרה אם הטיסה תתבטל: אם הם יקבלו את הכסף חזרה תוך 60, 90 או 120 יום, ומה ההשלכות של הדבר לגביי, כדי שלא אכנס שוב ללופ שבו אצטרך להחזיר לאנשים כסף, והם מצידם ירדפו אחרי חברות תעופה שיחזירו להם את הכסף. בסוף יש עדיין הרבה מאוד הגבלות, וזה מונע מאיתנו להיערך קדימה. היו לי 22 עובדים לפני שהקורונה החלה, וברור לי שאחרי שייגמר החל"ת כולנו נצטרך לחשוב לאן אנחנו ממשיכים מכאן. זה חשש מאד עיקרי בענף".
דני תמרי
בעלים של מלון ורה, תל אביב
"לפני שלוש שנים, בגיל 37, פתחתי את המלון הזה, אחרי 20 שנה בעולם המלונאות הישראלי. מדובר במלון בוטיק של 39 חדרים. כל מה שיש במלון הוא תוצרת הארץ, ורק הטלוויזיות מיפן. עד הקורונה המלון היה מאוד מצליח עם תפוסות שנתיות של מעל 90%, כאשר הרוב המוחלט היה כמובן תיירות חוץ. העניקו לנו ביקורות מצוינות, וזכינו במקום ראשון בתל אביב ובארץ באתר 'טריפ־אדוויזר', כבר כמעט 3 שנים ברציפות.
"הקורונה מן הסתם היתה מאוד מאתגרת, אבל שמרנו על רוב העובדים שלנו בכל התקופה. זה אומר שברגע שהאורחים חזרו, הצוות היה מגובש וחזק. הקורונה גם נתנה לקהל המקומי להכיר אותנו, והיום 95% מהקהל שלנו הוא קהל מקומי. אני אופטימי, ומאמין שברגע שהתיירים יחזרו במספרים של לפני המגיפה, המלון יהיה במקום עוד יותר חזק ממה שהוא היה לפני".
אתה אופטימי לגבי העתיד?
"כן, אבל חייבים להבין משהו: עבור מלונות בתל אביב הקורונה לא נגמרה, ואנחנו עדיין רחוקים שנות אור מכמות האורחים שהורגלנו בהם לפני, על אף שאני חייב לציין שהקהל הישראלי שלנו נאמן ואורחים חוזרים כי הם נהנים. מבחינתנו אנחנו עסוקים בזמן הזה בניסיון לשפר את החוויה עבור האורחים, ולהיות מוכנים לרגע שהתיירים יחזרו הנה. אבל האחוזים של הישראלים שחוזרים אלינו כל כך גבוהים, שזה מפתיע אותנו בכל פעם מחדש".