מצרים היא משענת קנה רצוץ

במשך כמעט 20 שנה הבריח חמאס, מעל לציר פילדלפי ומתחתיו, כמויות עצומות של אמל"ח וחומרי בנייה, שקידמו מאוד את בנייתה של עזה תחתית, סדום של ימינו, עיר הטרור הגדולה בעולם. המצרים ידעו על הנעשה בפילדלפי לאורך פרקי זמן ממושכים, אבל העלימו עין, ולעיתים סייעו ממש. חלק מהם שיתפו פעולה, ואף גזרו קופון. לפי גורמי ביטחון, קצינים ופקידים מצרים שלשלו שלמונים לכיסם, ובתמורה אפשרו לאוטוסטרדת האמל"ח, הסחורות וחומרי הבניין והגלם לבניית המנהרות להמשיך להתקיים.

הרכבת הזאת נסעה לאורך שנים, לא רק מתחת לפני הקרקע, אלא גם מעליה, במעברי רפיח וסלאח א־דין. המנהרות היו מקור הכנסה לא רק לפונקציונרים מצרים, אלא גם לרבים מהבדואים בסיני, ממקורבי השלטון המצרי. עבור חמאס, המנהרות בפילדלפי היו תרנגולת שהטילה ביצי זהב; מקור הכנסה סדיר, בדומה לתעלת פנמה עבור הפנמים.

האפשרות שמצרים תשולב מחדש בפיקוח על פילדלפי, אחרי כל מה שידוע על התנהלותה לאורך השנים, היא בבחינת פרס לעבריינית מועדת. מי שמציעים עכשיו לשלב את מצרים בהסדר כלשהו בפילדלפי נוהגים לא רק בטיפשות ובחוסר אחריות משווע, אלא גם מרמים את עצמם ואת הציבור בארץ. בכל הנוגע לפילדלפי, מצרים היתה עבורנו משענת קנה רצוץ, והבטחותיה לממשלת ההתנתקות של אריאל שרון ושל שאול מופז התבררו כהתחייבויות שנכתבו על הקרח.

המידע שמתווסף מדי שבוע על מחדל פילדלפי הוא מסמר שיער, הן בנוגע להתנהלות הישראלית והן בנוגע להתנהלות מצרים, בעלת ברית לכאורה, שבמשך שנים ישראל נהגה בה לפנים משורת הדין, כשאפשרה לה (בניגוד לחוזה השלום) להכניס כוחות צבאיים גדולים לסיני כדי להילחם בדאעש, ואף סייעה לה להילחם בארגון. ישראל גם שיתפה את מצרים במודיעין שאפשר לה להתמודד עם חתרנות פנימית נגד המשטר שם.

אלפי מחבלי נוחבה בסיני

ואחרי כל זאת, תחת "הפיקוח" המצרי זרמו דרך מנהרות פילדלפי והמעברים שמעליו מכונות לכריית מנהרות, רכבים אזרחיים וצבאיים, טילים נגד טנקים, רקטות ארוכות טווח, כספים רבים למימון חמאס ואנשיו, ברזל לבניית בונקרים ומנהרות, טילי כתף נגד מטוסים, חימוש תרמובארי, רקטות גראד משופרות ומאות טונות של חומר נפץ להרכבת רבבות מטעני חבלה. דרך מנהרות פילדלפי, שחלקן רחבות וגבוהות, פעילי חמאס יצאו לאימונים בסוריה ובאיראן - מאות מהם חודשים אחדים בלבד לפני הטבח - ומומחים איראנים נכנסו לעזה וסייעו לחמאס להתעצם ולבנות את עיר הטרור התת־קרקעית הגדולה בעולם.

כל מי שמבטיחים עכשיו שאם יהיה צורך נחזור לפילדלפי - שייזכרו במנהרות ההברחה שיצאו מרפיח המצרית לרפיח העזתית, ושהיו לתרנגולת מטילת ביצי זהב עבור חמאס והמצרים. בהיעדר לגיטימציה פנימית ובינלאומית, ישראל לא העזה להיכנס לשם

לפי תא"ל (מיל') אמיר אביבי מתנועת הביטחוניסטים, בראיון לערוץ 14 השבוע, בסיני יש עשרות אלפי רקטות ואלפי מחבלי נוחבה שרק ממתינים לנסיגת צה"ל מפילדלפי כדי לשנות מחדש את המציאות בעזה, ואף לנסות להבריח חטופים לאיראן דרך הציר.

האינטרסים של מצרים השתנו לאורך השנים, ובהתאם לכך גם השתנה יחסה לציר ההברחות. כשעזה שימשה עורף לוגיסטי לטרור הדאעשי בסיני, וכשחמאס חתר לערער את השלטון במצרים, מצרים הציפה את המנהרות במי ים וניסתה ליצור בפילדלפי אזור חיץ רחב יותר. אבל ב־2017, כשהושגו הבנות בין מצרים לחמאס, חמאס התנתק מדאעש והטרור בסיני פחת - מצרים הרפתה מהפעילות נגד המנהרות, ואפשרה לציר שראש שב"כ לשעבר יובל דיסקין כינה אותו "מחילת ארנבות אחת גדולה" להמשיך להזיק לנו.

ישראל ידעה, לעיתים יותר ולעיתים פחות, על הנעשה בפילדלפי, אבל הפחד מסיכון הסכם השלום עם מצרים והיחסים המודיעיניים עימה שיתק את ההנהגה המדינית והצבאית שלנו. כבר ב־2006 דיווח דיסקין על הברחה של כ־19 טונות של חומר נפץ תקני לעזה, ומאז זרם עוד מידע. לפני כשנתיים וחצי הוכן דוח מקיף על הנעשה בפילדלפי, שאם רבים יותר היו נחשפים לו ייתכן שהיתה ננקטת פעולה, אבל הדוח לא הגיע לכל מקבלי ההחלטות.

לישראל גם לא היתה לגיטימציה פנימית ובינלאומית לפעולה אפקטיבית בפילדלפי, וכדאי שכל מי שמבטיחים כרגע ש"אם יהיה צורך, נחזור לשם" - יזכרו שצירי ההברחות התת־קרקעיים יצאו לא פעם מרפיח המצרית לרפיח העזתית, וישראל לא העזה להיכנס לשם. המנהרות נחפרו ממרתפי בתים, מפרדסים וממטעי זיתים. כל מנהרה נחפרה בפרק זמן של בין שבועיים לחודשיים, ובעלי הבתים או השדות שמהם הן נכרו קיבלו אחוזים מפדיון ההברחות.

מנהרות מתחת לסואץ

בשלב מסוים עיריית רפיח חייבה את בעלי המנהרות ברישיון עסק, ואף גבתה מהם תשלום על חיבורן למים ולחשמל. בשיא המפעל הועסקו בו 70 אלף איש. החמולות הבדואיות אבו סמהדאנה ואבו ריש ניהלו את רובו, ורווחיהן היו עצומים. בבניית מנהרה ממוצעת הושקעו כ־100 אלף דולר, ומחזורה היומי עמד בממוצע על חצי מיליון שקלים. האם באמת ניתן להאמין שהצמרת המצרית לא ידעה על המערך הזה?

בימיו של הנשיא המצרי מובארק, לבד מתקופה קצרה שבה נהרסו מנהרות בידי צה"ל והצבא המצרי, התפתח מסלול הברחות מסודר שמצרים לא התמודדה איתו: מאיראן, דרך המפרץ הפרסי ועד ים סוף. ציר ההברחות חצה את מדבריות סודאן ומצרים אל חצי האי סיני, ומשם לעזה. בשלב מסוים ארגונים אסלאמיסטיים בלוב פיתחו ערוץ נוסף של הברחות לשלוחת דאעש בסיני, ששיתפה פעולה עם חמאס. בתקופת הנשיא מורסי, איש האחים המוסלמים, ציר פילדלפי ומנהרותיו פרחו, ובימי הנשיא הנוכחי, א־סיסי, הרבה תלוי באינטרס המצרי.

אם כן, מצרים לא יכולה להיחשב מתווכת הוגנת, וודאי שלא מפקחת הוגנת, לא על רקע ההיסטוריה של פילדלפי וגם לא על רקע התעלמותה מהתבטאויות נוראיות של בכירי אקדמיית "אל־אזהר", שהבטיחו כי סופה של ישראל, "המחלה הממארת בלב האומה האסלאמית הערבית, יהיה אבדון".

אם נאמר שהאובייקטיביות של מצרים מוטלת בספק, זו תהיה לשון המעטה בהגזמה. המצרים מטרפדים בימים אלה כל הצעה אמריקנית לנוכחות ישראלית בפילדלפי, ולו מינימלית, ונתניהו צודק לחלוטין כשהוא מסרב לסמוך שוב על סנסורים, אמצעים אלקטרוניים או מצלמות. אמצעים מסוג זה לא מנעו את נפילתו של מעבר רפיח לידי חמאס, וגם לא את אירועי 7 באוקטובר. הם רק תיעדו את המחדלים הללו - מה שכמובן לא עזר לאיש.

כל מערכת טכנולוגית ללא פיקוח אמין או כוח התערבות עם סמכות ושיניים - ניתנת לעקיפה. העובדה שהמצרים מתנגדים לכל שילוב של צה"ל במתווה פילדלפי החדש היא מחשידה, ועלולה ללמד על מגמות ארוכות טווח של המצרים שבישראל מעדיפים להדחיקן. חלק מכך הוא ההתייחסות העמומה של גורמים בישראל למנהרות שמצרים כרתה מתחת לתעלת סואץ, שמאפשרות לה, אם רק תרצה, להעביר בהפתעה כוחות צבא מצריים בפרק זמן קצר ממצרים לחצי האי סיני ולעבר הגבול עם ישראל.

בפילדלפי צריך להישאר לא כי נחמד לנו שם, אלא פשוט כי אין לנו ברירה אמיתית אחרת.