"אויבי ישראל הם אויבי אמריקה. צריך להיפטר מהם כדי שלא תהיה מלחמת עולם שלישית"

אחרי שהגיעה למקום השני בפריימריז הרפובליקניים, התחנה הראשונה של ניקי היילי היא ישראל • השגרירה האמריקנית באו"ם לשעבר רצתה לראות בעיניה את פשעי חמאס, כדי להזהיר את האמריקנים ואת המערב: "הטרוריסטים רוצים להשמיד את העולם החופשי, 'מוות לאמריקה' זו הבטחה" • מביידן היא מצפה להיות "חבר אמיתי שלא יפקיר בעלת ברית ולא יעצור את הנשק" • על בתי הדין בהאג "יש להטיל סנקציות", ואת בכירי משמרות המהפכה צריך "לגמור" • ומה לגבי טראמפ? "אצביע לו, אבל אני לא רוצה שום דבר, אכפת לי רק מאמריקה" • ראיון בלעדי ונרחב

היא לא היתה נשיאה, לא אשת נשיא ולא כוכבת קולנוע. אך סיבוב קצר איתה בשדרות לא מותיר מקום לספק - ניקי היילי היא אחת הנשים האמריקניות האהודות ביותר בישראל. כשגרירת ארה"ב באו"ם (וגם האמריקנים לא יודעים מי מילא את התפקיד הזה לפניה או אחריה) היא התגלתה כחברת אמת של ישראל, אחת שאומרת את האמת בפנים - על האו"ם, על הצביעות הבינלאומית, על מדינות ערב והמערב ועל האתגרים האמיתיים שניצבים בפני העולם. ליושרה הזו מצטרף הקסם האישי, שמשלב קשיחות ונעימות, חיוכים וחדות.

היילי (52) היא אם לשניים ובת למהגרים מהודו, ומאז 1996 נשואה למייקל, קצין בצבא ארה"ב שהוצב לא אחת ברחבי העולם. היא נחשבת המושלת ששיקמה את דרום קרוליינה, ועם תחילת כהונת טראמפ ב־2017 הוא מינה אותה לשגרירה באו"ם, ושם נרקמה חברות קרובה בינה לבין השגריר דאז דני דנון, שגם לימד אותה הרבה על ישראל ועל היחס המעוות כלפיה בבניין הזכוכית בניו יורק.

מה הביא אותך להיות תומכת כל כך נחרצת של ישראל?
"זה היה מאוד טבעי. הייתי המושלת הראשונה באמריקה שהעבירה חקיקה נגד ה־BDS (תנועת החרם על ישראל), פשוט כי זה היה הדבר הנכון לעשות. אבל כשהגעתי לאו"ם, למעשה לא היה לי הרבה ידע על ישראל או על האתגרים שעומדים בפניה, עד שראיתי וחוויתי את זה בפגישה הראשונה ההיא (של מועצת הביטחון) על המזרח התיכון. ציפיתי שנדבר בה על האתגרים האמיתיים, אבל מה שהם עשו היה להתנפל על ישראל שוב ושוב. ראיתי חבורה של בריונים - ומולם ישראל, שהיא נקודה של אור, שמנסה לשרוד בשכונה קשה. הייתי רואה שבכל פעם שישראל נפגעת, כולם אומרים: הו, אנחנו כל כך מצטערים. אבל אז, כשהיא מכה בחזרה - העולם ממהר לבקר אותה. וזה קרה שוב ושוב. אמשיך להגיד שכל זה לא בסדר, כי מישהו צריך לומר זאת".

., צילום: EFP

בסוף 2018, אחרי פחות משנתיים כשגרירה באו"ם, היילי פרשה. הנימוק הפורמלי היה רצונה לחזור לחייה הפרטיים, אך רבים העריכו שהיא מכינה את עצמה להתמודדות על כס הנשיאות. בבחירות 2020 היא לא עשתה זאת, אלא חיכתה לפברואר 2023, ואז הודיעה כי תתחרה בטראמפ על מועמדות המפלגה הרפובליקנית לבית הלבן, לקראת הבחירות בנובמבר 2024.

הקפיצה המוקדמת שלה אשתקד לבריכת הפריימריז והקמפיין המוצלח שניהלה הביאו אותה למקום השני והמכובד - לפני רון דה סנטיס, מייק פנס, ויווק רמאסוואמי והרבה גברים אחרים שהתרסקו די מהר. אך גם היא לא יכלה לעמוד מול הרכבת הדוהרת של טראמפ, ובמארס 2024 היתה האחרונה שפרשה מהמרוץ.

אחרי תקופת התאוששות, התחנה הראשונה שלה היא ישראל, שאליה הגיעה השבוע. דנון יזם את הביקור וליווה את היילי לכל אורכו. ביום שני היא ביקרה בקיבוץ ניר עוז, שספג את המכה הנוראה ביותר מקרב יישובי העוטף - רבע מתושביו נרצחו במיתות אכזריות או נחטפו לעזה. היילי סיירה שעה ארוכה בין הבתים החרוכים, שמעה מנציגי הקיבוץ על חלק מהזוועות, וראתה עריסת תינוק מפוחמת ובובת דובי שצבעה הפך מאדום לשחור.

בין 11.9 ל־7.10

המראות עדיין קורעי לב. אחת המתלוות לסיור פרשה הצידה לבכות, אך בפנים של היילי לא זז שריר. היא שאלה שאלות, ביקשה להבין את הפרטים. כך היה גם כששמעה עדות של ניצולה ממסיבת נובה. ניכר היה שהיא קשובה מאוד, גם אם כלפי חוץ היא לא הקרינה סערת רגשות. נראה שהחוויה העצימה את מה שחשבה ממילא על המלחמה, על ישראל, על חמאס ועל המשמעויות עבור העולם כולו.

עקבת אחרי המלחמה מתחילתה, אבל עכשיו כשאת כאן, רואה את הדברים מקרוב ושומעת את העדויות - מה הרושם הנוסף שקיבלת?
"הכל נהיה גדול יותר. העצב שלי עמוק יותר, הכעס שלי חזק יותר והדאגה שלי גדולה יותר. היה לי חשוב להיות כאן, כדי להיות מסוגלת לומר לאמריקנים למה צריך להיות להם אכפת ממה שקרה פה. האמריקנים מאוד חכמים. הם מאוחדים עם ישראל, באמת. הם מרגישים את הברית עם ישראל, אבל הם צריכים להרגיש את הכאב. כי ללכת ולראות את מה שראיתי בקיבוץ... זה בית אחרי בית אחרי בית, עם האכזריות שהצטרפה לזה. אם אלה רציחות, או שריפת אנשים בחיים, או כל הדברים הנוראים שקרו לנשים צעירות, אם נאנסו או הושחתו או כל אחד מהדברים האלה. כל אחד מהם מחריד בפני עצמו, כמו סיוט. אבל אנחנו חייבים להכיר בכך שזה קרה. כי כשמכירים בכך שזה קרה - אין תירוצים".

"אל תיתנו לאף אחד לגרום לכם להרגיש לא בסדר". עם ח"כ דני דנון בניר עוז, צילום: אורן בן חקון

למה זה צריך להיות חשוב לאמריקנים? הם חיים את חייהם הבטוחים. מדוע את חושבת שזה עלול לקרות גם בארה"ב?
"הגבול שלנו פתוח לגמרי. כל אחד יכול להיכנס, אנחנו לא בודקים ולא עושים כלום. זה לא נלקח ברצינות, וזו הדאגה שיש לנו. אנחנו גם יודעים שכשמדובר בטרוריסטים איראנים, הם אומרים 'מוות לישראל' ואחר כך 'מוות לאמריקה'. זו הבטחה, וצריך להאמין להם כשהם אומרים זאת. הם באמת רוצים להשמיד את כל מה שחופשי, את הדמוקרטיה, את המערב. בגלל זה חשוב לאמריקנים לדעת, כי ישראל נלחמת באויבים של אמריקה".

אירוע כמו 7 באוקטובר יכול להתרחש באמריקה?
"11 בספטמבר קרה לנו, וזה היה בלתי מתקבל על הדעת עבורנו. חשבנו שאי אפשר לגעת בנו, שדבר כזה לא יכול לקרות. ואז ראינו תוכנית מתוזמרת כזו שמתרחשת, ואלפי אנשים שמתו. זה (7 באוקטובר) היה כמו 11 בספטמבר שלנו. זה היה בלתי נתפס. קודם כל עוברים הלם: איך דבר כזה יכול לקרות? אחר כך עצב מוחלט מהתמונות ומהאנשים, ובעיקר בישראל שכולם הכירו מישהו שנפגע. ואז אתה מגיע לכעס. אבל השיעור החשוב הוא לוודא שזה לא יקרה שנית. והדרך הטובה ביותר לוודא שזה לא יקרה שוב היא לעשות את זה (המלחמה) בדרך נכונה בפעם הראשונה. כי כל עוד חמאס קיים, זה יכול לקרות שוב. ובגלל זה אמרתי כבר מההתחלה - צריך לגמור אותם, אחת ולתמיד".

איראן קרובה מאוד להגיע לפצצה. גם בתקופתך כשגרירה באו"ם ולמעשה במשך שנים רבות ממשלים אמריקניים הטילו עיצומים על איראן, אך אלה לא הספיקו. לא הגיעה השעה לעצור את תוכנית הגרעין של איראן בכוח צבאי, פשוט כי אין ברירה אחרת?
"הדבר הראשון הוא לעשות את מה שלא נעשה. למה אנחנו לא אוכפים את הסנקציות? הדבר השני, אמריקה צריכה להחזיר את הסנקציות שהוסרו".

אבל הסנקציות מספיקות? ניסינו את זה שנים רבות.
"אתה צריך לעקוב אחר העיצומים ולאכוף אותם. והדבר השני שאמרתי, הוא שחשוב לרדוף אחרי חברים מרכזיים במשמרות המהפכה ולגרום להם להרגיש מה זה להיות מוחלשים. זה משהו שעוד לא היה להם. אני לא חושבת שאנחנו צריכים להיכנס למלחמה בהיקף מלא מול איראן. לא על זה אנחנו מדברים. אבל אנחנו צריכים לשלוח כמה מסרים, גם אם זה אומר שצריך להוריד כמה חברי משמרות המהפכה מרכזיים..."

להוריד, כלומר להרוג אותם?
"לגמור אותם".

במסיבת העיתונאים שערכת מוקדם יותר אמרת דבר ששמעתי בפעם הראשונה - שרוסיה סיפקה מודיעין לחמאס. זה מעניין.
"אנחנו יודעים שהמודיעין הרוסי היה מעורב בסיוע לאיראן ולחמאס לעשות את מה שהם עשו. חשוב שאנשים יידעו את זה. רוסיה מנסה, אבל היא לא יכולה, לשחק בשני הצדדים של המתרס. המודיעין הרוסי שימש (את חמאס) כדי ללמוד על בסיסים ישראליים, כדי ללמוד מה קרה, כל הדברים אלה. צריך להטיל עליהם אחריות לחלקם בזה. הם יכולים להכחיש את זה כמה שהם רוצים, אבל המודיעין הרוסי היה מעורב. לחמאס לא היה כל המידע. הדבר השני הוא שרוסיה היתה במצב לא טוב במלחמה מול אוקראינה. הם איבדו 87 אחוז מהכוחות הלוחמים, מאז החלו במלחמה. הם לא ניצחו בחמישה ימים כפי שחשבו, אלא הלכו ונחלשו. ולכן, איך זה שפתאום קרה 7 באוקטובר? כי המבט של העולם הוסט מרוסיה ומאוקראינה אל ישראל. זו מתנת יום ההולדת הטובה ביותר שקיבל פוטין אי־פעם, כי זה גרם לאמריקה ולמערב לבחון את ישראל".

., צילום: אורן בן חקון

שגרירות רוסיה בישראל הכחישה את טענת היילי ומסרה בתגובה כי "היילי ידועה ב'אהבתה' לארצנו... שוב פוליטיקאי אמריקני מפיץ שקרים מגוחכים ובוטים ללא שום ראיות. זהו כזב".

אתם החבר'ה הטובים

היילי מנתחת את ההיבטים הבינלאומיים של המלחמות בעזה ובאוקראינה, באופן שמעט מאוד פוליטיקאים במערב עושים. בנאום צ'רצ'יליאני שנשאה בשבוע שעבר במכון הדסון, הזהירה כי סין, רוסיה ואיראן בוחנות את תגובת המערב לשתי המלחמות, ובהתאם לה יכלכלו את צעדיהן בעתיד. "אם לא נעזור לחברינו לנצח את רוסיה באירופה ואת איראן במזרח התיכון - סין תכפה את רצונה על אסיה, ואמריקה עצמה תהיה בסכנה רצינית... אנו בזמנים שנראים כמו שנות ה־30. הכלכלה שלנו חלשה. המדינה משוסעת. המנהיגים שלנו נכשלים בעמידה ראויה עם בעלי בריתנו, אפילו כאשר אויבינו מכוונים אליהם ואלינו. השעה מאוחרת", התריעה.

את חושבת שאנו עומדים בפני מלחמת עולם שלישית, או קרובים לכך?
"אנו לא רוצים שזה יקרה, אך לשם כך אנחנו צריכים לוודא שאנו נפטרים מהאויבים. לכן אמריקה, וכל מדינה שאוהבת את החירות, צריכה להבין שעמידה עם ישראל היא לחימה באויבים שלנו. איראן היא לא רק בעיה של ישראל, או של אמריקה. איראן היא בעיה עולמית, וגם מדינות ערב צריכות לומר זאת".

מעניין שמדינות ערב שקטות, ואת הבלגן אנחנו רואים דווקא במדינות המערב, בארה"ב, בבריטניה ובצרפת.
"יש סיבה שמדינות ערב לא לוקחות אליהן פלשתינים (מעזה), כי הן לא יודעות מי פלשתינים ומי חמאס. פה יש דבר חשוב ביותר שצריך לחדד אותו. היו לך 3,000 מחבלים של חמאס, שבאו וחדרו את הגבול. אבל היו גם אלפי אזרחים פלשתינים, שגם עשו דברים כל כך הרסניים, עזרו לרציחות. אי אפשר להתעלם מזה, וישראל לא יודעת על מי אפשר לסמוך ועל מי לא. שאר העולם לא יכול להגיד לכם 'הו, תהיו נחמדים לפלשתינים', כשאלה חלק מהאנשים שרצחו את האחים והאחיות שלכם. העולם צריך להבין שאי אפשר לדרוש זאת מישראל. זו לא אשמת ישראל, זו אשמת הפלשתינים והם צריכים להראות לנו איך אנחנו יכולים לסמוך עליהם שוב".

אני רוצה לעבור למדיניות של ביידן כלפי ישראל. אנחנו כן רואים עזרה צבאית ומשלוחים שמגיעים מארה"ב מאז תחילת המלחמה, אבל במקביל, הנשיא עצר לפני שבועיים את התחמושת, כך שהמסר כפול. האם זו הדרך שבה ארה"ב צריכה להתייחס לישראל בימים אלה?
"הרפובליקנים והדמוקרטים צריכים להבין שזו מלחמה. ואם אתה חבר, תהיה חבר אמיתי. אם אנחנו רוצים להיות ידידים לישראל, הדבר הטוב ביותר שאמריקה יכולה לעשות הוא לתת לה לעשות את העבודה, ופשוט לתמוך. אנחנו לא צריכים להטיף לישראל, אנחנו לא צריכים להגיד להם איך לנצח במלחמה, אנחנו לא צריכים להגיד להם מה הם יכולים או לא יכולים לעשות. אנחנו צריכים רק לומר, 'מה עוד את צריכה? שורה תחתונה, זהו זה'. זה מה שאני רוצה לראות שאמריקה תעשה. וצריך גם לוודא שכל שאר המדינות מתיישרות איתנו".

אבל ברגע שהממשל לא הולך בדרך הזו, אלא אומר לנו מה לעשות - למשל, 'אל תיכנסו לרפיח, תביאו עוד ועוד אספקה הומניטרית', שמגיעה לחמאס - מה אז ישראל צריכה לעשות? להקשיב לכל מה שהממשל אומר או לבחור בדרך של מלחמה, כפי שאנו מוצאים לנכון?
"ישראל צריכה להתעלם מהרעש ולסיים את העבודה. אנחנו יודעים שהם (צה"ל) צריכים להיכנס לרפיח כי יש שם כל כך הרבה מתנועת חמאס. לא להיכנס לרפיח זה להשאיר את המחבלים בשלטון. אני גם יודעת שחלק גדול מהסיוע שנכנס לעזה מזין את חמאס ומתדלק אותו, במקום לסייע לאנשים שם. אבל זה חוזר לעובדה שאם הפלשתינים רוצים חיים טובים יותר, הם צריכים להיפטר מחמאס. הם צריכים לשנות מנהיגות. אין זה התפקיד של ישראל להציל את הפלשתינים. הם צריכים לרצות להציל את עצמם באמצעות היפטרות מהמחבלים שמנסים לשלוט בהם, ושמשתמשים בהם כמגינים אנושיים".

אולי לפחות חלק מהפתרון של הבעיה לטווח הארוך צריך להיות כפי שהצעת בתחילת המלחמה - לאפשר לאותם תושבים מעזה שלא רוצים לגור בה לנסוע לחו"ל, ללכת למקומות אחרים ולהתיישב בהם מחדש. האם זה מקובל עלייך?
"אם מדינות ערב דואגות לפלשתינים כמו שהן אומרות - עליהן לקחת אותם. תמיד אמרתי: איפה מצרים בכל זה? איפה קטאר? איפה מדינות ערב שבאמת אכפת להן כל כך? אותו דבר קרה כשהייתי באו"ם וקיצצתי את התקציב לאונר"א, כי ראיתי מה קורה בבתי הספר שלה. אנחנו חיסלנו את המימון לאונר"א, והממשל החדש (של ביידן) שלח את הכסף הזה בחזרה. ומה קרה? אתה רואה את כל המנהלים, המורים, כולם, הם בעצם היו מחבלים של חמאס שעשו את זה. אתה רואה שבמנהרות שמתחת אונר"א נמצאים מרכזי הנתונים והחשמל של חמאס. ואני שואלת, האם מדינות ערב מוכנות להמשיך לממן את אונר"א אחרי כל זה? האם אונר"א צריכה להמשיך להתקיים אחרי כל זה? לא. וזה חוזר לאו"ם, ול־ICC ול־ICJ (בתי הדין הבינלאומיים בהאג). כאשר הם מקבלים את ההחלטות האלה, הם מחזקים את הטרוריסטים".

., צילום: אורן בן חקון

הרוב המכריע של הישראלים תומך בכל מה שאת אומרת. אנחנו יודעים איפה האמת ומי מהווה סיכון לעולם ולמערב. אבל בינתיים, בתי הדין הבינלאומיים מאשימים אותנו ואת המנהיגים. כיצד ישראל צריכה לנהוג לנוכח ההחלטות האלה?
היילי: "מגעיל שה־ICC הזכיר באותו מסמך את ישראל ואת חמאס. יש סיבה שארה"ב לא נותנת אמון ב־ICC (ארה"ב אינה חברה בבית הדין, א"כ). עכשיו בית המשפט הזה הראה לעולם שוב מדוע הוא לא ראוי לאמון. הם נהגו באופן לא מוסרי. אינך יכול לשים את הצדדים לסכסוך זה לצד זה ולומר עליהם אותם דברים. מה הם אומרים על כך שמכניסים להיריון את הבנות האלה? על האונס שלהן? על כך שהם עדיין מחזיקים בני ערובה? על כך ששרפו אנשים חיים והתרברבו בזה? על הווידאו של הבנות מהשבוע שעבר, באופן שהן יושבות שם, ואומרים עליהן 'אלה יהיו טובות להיריון'? בזה האו"ם וה־ICC צריכים להתמקד. ישראל הם החבר'ה הטובים. אל תיתנו לאף אחד לגרום לכם להרגיש לא בסדר. יש הרבה מדינות בעולם שטועות, כי הן מצדדות בטרוריסטים. זה צריך להיפסק".

המדינות שכן חברות ב־ICC צריכות לציית לצווים ולעצור את המנהיגים שלנו?
"בשום אופן לא. אם הן עושות את זה הן מצדדות בטרוריסטים. אין פה תחום אפור בין חמאס לישראל. יש פה הבדל בין מי שהתחיל את זה - חמאס - למי שמנסה לסיים את זה - ישראל. אני מוכנה לערוב לכך שאם זה היה קורה לאותן מדינות, הן היו נוהגות בדיוק באותה דרך, וכנראה לא היו זהירות כמו ישראל במאמץ למנוע אובדן חיים".

אם היית בתפקיד עכשיו, מה היית עושה כמנהיגה אמריקנית לבתי הדין בהאג?
"מטילה עליהם עיצומים, וגם קראתי לקונגרס לעשות זאת, כי אם הם יתחילו לפסוק פסיקות כאלה לחברים שלנו, עליהם לדעת שהם ישלמו מחיר. ההחלטות האלה מסוכנות לישראל, אבל גם לכולנו".

טראמפ: עקיצות ותמיכה

לאורך דרכה הציבורית הציגה היילי סוג קצת אחר של פוליטיקה. אנושית, נשית, ישירה, נטולת אגו. היא לא מוקפת בגדודי מאבטחים ומקפידה לומר "תקראו לי ניקי". אבל כל זה לא הופך אותה לפחות קשוחה מהגברים שמסביב, אולי להפך. בתגובה להערה שוביניסטית של ויווק רמאסוואמי (מועמד מטעם מפלגת "הקואליציה היהודית הרפובליקנית") באחד העימותים, השיבה: "העקבים שלי הם בגובה חמישה אינץ', איני נועלת אותם אם איני יכולה לרוץ בהם, והם לא פריט אופנתי אלא תחמושת". המשפט הזה חרך את הרשתות, וכבר נכנס לפנתיאון של הפוליטיקה האמריקנית.
הנועזות הזו הופנתה בשנה האחרונה גם כלפי מי שהיה המתחרה העיקרי שלה בפריימריז, טראמפ. היא אמנם לא הוקיעה אותו לחלוטין, כפי שעשו בכירים רפובליקנים שעזבו את המפלגה בגללו, אבל לא חסכה ממנו ביקורת.

"אי אפשר שיהיו לנו עוד ארבע שנים של כאוס, נקמה ודרמה... אמריקה צריכה קפטן שייצב את הספינה, ולא שיהפוך אותה", אמרה. היא גם עקצה את טראמפ על אהדה לדיקטטורים כמו פוטין וקים ג'ונג־און, ורמזה לגיל המבוגר של ביידן ושלו. את לקיחת המסמכים מהבית הלבן הגדירה כ"חסרת אחריות", ועם זאת, היילי לא קרעה את החבל עם טראמפ והגדירה את המשפטים נגדו כ"פוליטיים".

בשבוע שעבר הודיעה כי תצביע בכל זאת לטראמפ בבחירות. את הדמוקרטים זה אכזב. היילי נחשבת למנהיגה הלא רשמית של מתנגדי טראמפ במפלגה הרפובליקנית, והם קיוו שתסחב קולות אליהם, או לכל הפחות תשמור על ניטרליות. השגרירה לשעבר לא ששה לדבר על פוליטיקה כשהיא מחוץ לגבולות ארה"ב, אולם נראה כי כעת היא מחפשת בחזרה את הדרך לשיתוף פעולה עם הנשיא לשעבר, שעל פי הסקרים כרגע יהיה גם הנשיא בעתיד.

היו לך הישגים יפים בפריימריז, ולכן תהיתי אם מבחינתך זו היתה חוויה של פעם בחיים, או שאולי תנסי שוב בעתיד. ובאותו הקשר, אם טראמפ אכן ינצח את הבחירות, האם את רואה את עצמך חלק מהממשל שלו? ישראלים רבים בוודאי ישמחו לאפשרות כזו.

"איני יודעת ולא חשבתי אם תהיה ריצה נוספת, או משהו כזה. זה משהו שאני לא יכולה לדמיין כרגע. כי כשאתה יוצא מ־13 או 14 חודשים של קמפיין אינטנסיבי וימים ארוכים זה לא משהו, אתה יודע... עכשיו אני מבלה הרבה זמן בהתארגנות מחדש עם המשפחה שלי, ועם בעלי שחזר הביתה מהצבה בחו"ל. הבן שלי בדיוק סיים את לימודיו בקולג', אז זה באמת מה שהתמקדתי בו (מאז סיום המרוץ). אני אצביע לטראמפ, והסיבה שאעשה זאת היא שאנחנו צריכים נשיא שייתן את הגב לבעלי בריתנו וידרוש את החשבון מאויבינו. אנחנו צריכים נשיא שבאמת ידאג שתהיה לנו כלכלה חזקה עם חופש כלכלי".

עכשיו, כשאת תומכת בטראמפ, קראתי שהדמוקרטים מאשימים אותך בחוסר עקביות.
"אם הייתי חושבת שטראמפ וביידן נהדרים, לא הייתי מתמודדת. רצתי כי חשבתי שאנחנו (ארה"ב) יכולים להשתפר. אבל המדיניות שרציתי היא אותה מדיניות שאני אצביע לה. אינך יכול להעמיד את אמריקה בסכנה, וכשזה מגיע לגבול הפתוח באמריקה - הוא צריך להיות סגור. ואני יודעת שמבחינות אלה, זה (ביידן) אפילו לא קרוב. טראמפ ידאג שכל זה יקרה, ולכן אני מצביעה לו. כל מה שאכפת לי ממנו זה אמריקה. אין פה שום דבר שאני מנסה לעשות ושום דבר שאני רוצה, או מנסה לדחוף לו. זה רק משום שכל כך חשוב שתהיה לנו אמריקה חזקה. כי כשאמריקה חלשה, העולם פחות בטוח. וזה מה שקורה עכשיו".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו