השופט פוגלמן. מינה חברי צוות הנמצאים בניגוד עניינים | צילום: אורן בן חקון

יורים בתוך השכפ"ץ: בעד מי מערכת המשפט שלנו?

מערכת המשפט הישראלית שוכחת באיזה צד היא אמורה להתייצב • נדמה שכדי להתחנף לבתי הדין בהאג, בג"ץ דואג להחיל על צה"ל נורמות פעולה שאפילו החוק הבינלאומי לא מעז לדרוש

כל כך הרבה קושיות ותהיות בנוגע למערכות המשפט הישראלית והבינלאומית נפתרות מאליהן, אם נפטרים מאמונת השווא שמדובר במערכות משפט. חשרת ענני "מה זה הדבר הזה" מתפזרת, כשהאדם הסביר ממנף את היגיונו הפשוט כדי להבין שהמילה "בינלאומי" מתייחסת אך ורק לכל עניין שמתרחש ביותר ממדינה אחת, שאין "קהילה בינלאומית", ושהמונח "משפט בינלאומי" הוא חסר משמעות משום שהוא צומח על הקרקע העקרה של שני המונחים הקודמים.

כך, במחי התעלמות מהגדרת המונחים האלה על הנייר - גם אם זה נייר משובח שנושא חותמות מרשימות - ניתן לראות בבהירות את האו"ם ואת כל מוסדותיו, המשפטיים והאחרים, כפי שהם: קרקסים עלובים, שבהם הלוליינים נופלים מהטרמפולינה על ראשו של הקהל ואז מוחאים לעצמם כפיים.

כל ניסיון להסביר באופן משפטי את המופעים שנקראים ביה"ד הבינלאומי לצדק וביה"ד פלילי הבינלאומי, שניהם בהאג, יתרסק אל קרקע המציאות. אבל אפשר להמריא שוב אם נסקור את השופטים: נשיא ביהמ"ש הבינלאומי הוא "שופט" לבנוני, שהיא מדינת אויב לישראל, שהיה שגריר לבנון באו"ם בשנים 2011-2010 וכבר אז ידע שישראל היא מדינת אפרטהייד. לצידו: נציגים מהדמוקרטיה האצילית סין - שמעולם, אבל מעולם, לא ביצעה אף פשע מלחמה וגם לא בדל זנבה של הפרת זכות אדם אחת; סומליה - אימפריה של חוק, סדר ופיראטיות; רוסיה - איך אפשר לשכוח את רוסיה; והחבר'ה הרגילים מהמערב שכבר הספיקו לגנות את ישראל בכל פורום בינלאומי אפשרי. הרי ישראל היא שיאנית הגינויים במוסדות הבינלאומיים, אימפריה של רשע. ישראל לא חברה בביה"ד הפלילי, אך כפיצוי היא זוכה להישפט שם בידי מבחר מדינות מאפריקה, מדרום אמריקה ומאירופה.

בהתחשב בעובדה זו, ככל שקיימת קהילה בינלאומית - והיא לא קיימת - לימדונו רבותינו כי מי שמגן עלינו מפני האשמותיה והתנכלויותיה הוא השכפ"ץ הבג"צי המפורסם. כזכור, בג"ץ דואג כבר שנים רבות להחיל על צה"ל נורמות פעולה שאפילו החוק הבינלאומי לא מעז לדרוש. הגבלה מתמדת של הרס בתי מחבלים, איסור נוהל שכן, איסור ירי על מי שמתקרב לגדר הגבול בעזה. בשיתוף פעולה עם ראשי הצבא, בג"ץ כפה עלינו לסכן את חיי חיילינו ואזרחינו ולסייע לאסטרטגיית טרור שמשתמשת באזרחים כמגן אנושי.

גם במלחמה הנוכחית בג"ץ נזעק להגן עלינו מפני אימת הדין של הקרקס הגלובלי. כבר באוקטובר דן בג"ץ בעתירה של ארגון השמאל "רופאים לזכויות אדם". העתירה נדחתה, אבל נכונותו של בג"ץ להבהיר את סמכותו להתערב גם במלחמה הזו עמדה בעינה: בנובמבר הוא דן בעתירה של עזתים שביקשו לעבור ליהודה ושומרון, ובאפריל נתן את דעתו על הסיוע ההומניטרי שישראל נאנסת בידי ארה"ב להעביר למדינת המרצחים. צה"ל מיהר להצטדק. הוא יודע מפני מי הוא עתיד ליתן דין וחשבון.

 

מערכת המשפט הישראלית גם היא זקוקה לריענון מושגים, שכן כבר שנים היא משתמשת בשפה פסבדו־משפטית כדי לתפוס את מקום הפוסק האחרון בכל דבר ועניין


בשנת 2007, רה"מ דאז אהוד אולמרט נשא דברים בטקס סיום מחזור ל"ד של המכללה לביטחון לאומי, והעלה את השכפ"ץ המשפטי על ראש שמחתו. "מדובר במערכת שמהווה כיום מרכיב מרכזי בחוסן הלאומי שלנו. בראש ובראשונה, אני מייחס זאת למעורבותה האינטנסיבית והחיונית של מערכת המשפט בנושאי ביטחון. בזירה משפטית בינלאומית הולכת ומתרחבת, מערכת המשפט שלנו הפכה לשכפ"ץ של מדינת ישראל". הוא לא היה היחיד. גם שרת המשפטים ציפי לבני היללה את מערכת המשפט ואת השכפ"ץ ב־2014: "לצד היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה, הפרקליט הצבאי הראשי ומבקר המדינה, אנחנו ניתן את השכפ"ץ המשפטי לכל חייל ומפקד בצה"ל". בינואר 2023 אמר היועמ"ש דאז אליקים רובינשטיין: "ביהמ"ש העליון שלנו הוא שכפ"ץ מול האג. איך אמר המשורר ההונגרי - 'יש לי יום־יום האג'".

מערכת המשפט הישראלית גם היא זקוקה לריענון מושגים, שכן כבר שנים היא משתמשת בשפה פסבדו־משפטית כדי לתפוס את מקום הפוסק האחרון בכל דבר ועניין, ממדיניות ההגירה של מדינת ישראל ועד לפסילת חוקי יסוד. אך כל זה, הסבירו לנו, היה השקעה משתלמת ליום פקודה. והנה, כשבבוא פקודה נדרשו השכפ"צים להסביר את חוסר יעילותם, הם מצאו הסבר הגיוני: הכל באשמת ממשלת ישראל.

בכנס לשכת עורכי הדין השבוע באילת, בכירי משפטנינו הדגימו את מחויבותם להגנת ישראל בשעתה הקשה. היועמ"ש לשעבר אביחי מנדלבליט הרהר, ומצא כי שני הצווים הראשונים שהפיק ביה"ד הבינלאומי נגד ישראל היו מוצדקים. רק להזכיר: בינואר דן בית הדין המכובד בהאשמת ישראל בביצוע רצח עם. על הצווים חתם גם נציגנו אהרן ברק, אחרי שטען שבית המשפט לא הוכיח עבירה כזו. ברק מצא לנכון לציין כי "אינני נציג של ישראל". כובד משאו של השכפ"ץ העיק עליו. ייתכן שמשום כך הוא לא הבחין בעובדה שהוא גם לא נציג של מערכת המשפט, שבעיניו היא "השפה המשותפת היחידה שיש לנו".

בניסיונו לאגור עוד כוח פוליטי בידי מערכת המשפט המקומית, ממלא מקום נשיא ביהמ"ש העליון עוזי פוגלמן קונן: "עצמאותה המוסדית של הרשות השופטת מלכתחילה אינה מלאה ואינה שלמה". בכך הוא סיפק תחמושת למוסדות הבינלאומיים, שבוודאי יתגייסו בשמחה להשלים בעצמם את החסר.

השופט לשעבר חנן מלצר הסביר שהסיבה להחלשת מערכת המשפט הישראלית, שמרוב חולשה פסלה חוק יסוד בחודש הראשון למלחמה, היא "כל הדיונים וכל האיומים על מערכת המשפט", קרי - הרפורמה; ואילו הפצ"רית יפעת תומר־ירושלמי התרברבה בפתיחת 70 חקירות נגד לוחמי צה"ל, ואפילו הזכירה את כפר קאסם. היועמ"שית הצטרפה גם היא ללהקת המשתחווים להאג, והבהירה לקהילה המשפטית הבינלאומית כי בשעת הצורך "לא נירתע מלמצות את הדין עם ראשי המדינה והצבא".

ייתכן שראשי מערכת המשפט הישראלית אכן חשים שהם חיים בעולם משפטי בינלאומי, שדובר "שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים". אך המוסד הבינלאומי היחיד שמתייצב כרגע נגד ישראל הוא כיתת יורים רב־לאומית. אולי כדאי שהשופטים והיועמ"שים יבינו לאיזה צד הם שייכים, ויפסיקו לירות בתוך השכפ"ץ.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו