לא מצליח לו, לביידן, ולשליחיו כאן, שמנסים כמעט בכוח - לפחות למראית עין - לשנות את הרשות הפלשתינית וליצור יש מאין, "רשות פלשתינית מחודשת". הרבה ממה שמתרחש עכשיו בין ישראל לארה"ב, ובכלל זה האיום הגלוי של הנשיא ביידן בהשעיית משלוחי נשק התקפי לישראל, קשור למתווה ההצלה הפוליטי לביידן, שמצבו מול טראמפ אינו מזהיר, בלשון המעטה.
קווי התוכנית האמריקנית בהירים למדי: ישראל תפסיק בפועל את המלחמה, ותסתפק בפעולה סמלית ברפיח. רק כך, מאמינים האמריקנים, עסקת חטופים תצא סוף־סוף לדרך. היא תארך ארבעה חודשים. אחריה יוכנסו לתוך עזה אנשי הרשות הפלשתינית המחודשת, בבחינת מבוא למה שיצמח ברבות הימים למדינה פלשתינית גם בתחומי יו"ש. ישראל מתבקשת לשתף פעולה עם המתווה הזה, והסוכריות שהממשל מציג לה הן שתיים: א. הגליה של סינוואר וחבורתו מעזה - לא ברור עדיין איך - שתספק לישראל, במידת מה, את תמונת הניצחון שהיא חפצה בה. בהקשר זה, ובהנחה שישראל תגביל עצמה ברפיח, כפי שדורשת ארה"ב, האמריקנים מוכנים להעביר לצה"ל את מה שמוגדר "מידע מודיעיני רגיש שיסייע לצה"ל לאתר את מיקומם של מנהיגי חמאס ולמצוא את המנהרות הנסתרות של הארגון", כנראה בחאן יונס. בלינקן וראש ה־CIA דיברו על כך עם נתניהו בביקוריהם כאן. ב. נורמליזציה עם סעודיה.
כדי להיות הוגנים צריך לציין שהאובססיה של ביידן למדינה פלשתינית, אבן הראשה בתוכנית הממשל שלו, אינה רק מבצע חילוץ מהמצוקה הפוליטית הקשה שלו מול טראמפ. ביידן הולך עם האמונה הזאת שלו כבר שנים ארוכות, עוד מימיו כסנאטור ומכהונתו כסגן נשיא ארה"ב בתקופת הנשיא ברק אובמה, שמצידו מעורב גם כיום מאחורי הקלעים במדיניות הממשל הנוכחי.
אלא שיש שתי בעיות קטנות עם המתווה הזה. ראשית - לא כל מה שמתאים לארה"ב מתאים בהכרח גם לישראל. מדינה פלשתינית, בפרט עתה, אינה רק מסוכנת ביטחונית לישראל ולא רק סותמת את הגולל, לפחות לדורות הקרובים, על התבססות עם ישראל בחבלי המולדת ההיסטוריים שלו. היא גם מהווה פרס ישיר לרוצחים ולקברניטים של טבח 7 באוקטובר, ועלולה לעודד את הפלשתינים ביו"ש לחקות את האירוע מול ריכוזי האוכלוסייה של ישראל.
שנית - גם לממשל ביידן, הגם שאינו מודה בכך, מתברר בהדרגה שאין באמת חיה כזאת - רשות פלשתינית מחודשת. במידה רבה מדובר ב"מחודשת" רק למראית עין. זה עולה ממספרם הגבוה של האירועים שבהם קצינים ואנשי מנגנונים של הרש"פ מעורבים בפעולות טרור או בירי על כוחות צה"ל שפועלים נגד הטרור, ולא פחות מכך זה עולה מההרכבים החדשים של מערך מושלי המחוזות ומערך השרים בממשלה החדשה של אבו מאזן. מי שמתבונן בהם (ולאחרונה עשו זאת גם גופים כמרכז המידע למודיעין וטרור, מבט לתקשורת פלשתינית, רגבים והקול היהודי), למד שבמקרה הטוב הם קשורים בטבורם לממסד הישן, ובמקרה הרע - תומכים בטרור.
"ממשלת הטכנוקרטים" החדשה שהקים אבו מאזן מונה 23 שרים, לעומת 26 שרים בממשלה הקודמת בראשות מחמד אשתייה, ויש בה ייצוג לרצועת עזה, ליו"ש ולמזרח ירושלים. שבעה משרי הממשלה הם מעזה (ושוהים כיום ברמאללה), 14 מיו"ש ו־2 ממזרח ירושלים.
"האסירים הגיבורים"
אלא שבדיקה שערך מרכז המידע למודיעין ולטרור העלתה כי בניגוד להצהרותיו של מחמד מצטפא, שלפיהן הממשלה החדשה ברשותו מורכבת מאישים עצמאיים וטכנוקרטיים, הרי הדבר נכון רק בחלקו. לפחות ארבעה מבין השרים הם חברי תנועת פת"ח מובהקים ובראשם שר הפנים זיאד הב אלריח. לפחות שניים מהם - הב אלריח עצמו, ובאסל אלכפארנה, שר המדינה לענייני סיוע - היו עצורים בעבר בידי ישראל. שני שרים בעייתיים נוספים שסומנו על ידי "מבט לתקשורת פלשתינית" הם השר לעניניי דת מוחמד מוסטפא נג'ם והשרה החדשה לענייני נשים מונא אל־חלילי.
אל־חלילי, מתברר, רואה באירוע הטרור הקטלני ביותר בתולדות המדינה עד טבח 7 באוקטובר - התקפת הדמים על האוטובוס בכביש החוף (1978) שבה נרצחו 37 ישראלים - "פעולת התנגדות איכותית". בין הנרצחים בפיגוע הזה היו 12 ילדים, וכן הצלמת ג'ייל רובין (אזרחית ארה"ב). אל־חלילי סבורה גם ש"הבחירה בדלאל מוגרבי", דמות נערצת ברש"פ הישנה והמחודשת כאחת, כמפקדת הטבח הזה היא הוכחה להערכה שאש"ף רוחש לתפקיד האישה.
איתמר מרקוס, ממבט לתקשורת פלשתינית, מציין כי עשרה ימים בלבד אחרי זוועת 7 באוקטובר "הארגון שאל־חלילי עומדת בראשו נתן כבוד למחבלים רוצחים, ואילו היא כינתה אותם 'אסירים גיבורים', בעת שישבה מאחורי כרזות הוקרה עם תמונותיהם של אבראהים חמאד (מי שהיה אחראי, בין היתר, לפיגועים בקפה מומנט או בשפילד קלאב שבהם נרצחו 53, נ"ש), אכרם חאמד (שרצח שניים) ומרואן ברגותי (שמעורב ברצח חמישה)". מרקוס גם מספר שאותה אל־חלילי שללה מישראל את הזכות להתקיים בגבולות כלשהם, כאשר כינתה אותה "כיבוש שנמשך זה 75 שנה", כלומר מאז הקמת המדינה.
שר בעייתי נוסף הוא, כאמור, שר הדתות החדש של הרש"פ, מוחמד מוסטפא נג'ם. נג'ם זכור כמי שהסית במהלך האינתיפאדה השנייה שבה נרצחו יותר מ־1,100 ישראלים. בין היתר, נשא דברים למוסלמים וקרא: "הו עובדי אללה, הו אתם אשר באמצעותכם אללה לוחץ ומענה את היהודים". נג'ם אף ציין שהיהודים "מתאפיינים בשחצנות, גאווה, יהירות, השתוללות, חוסר נאמנות ובגידה", וחתם, איך לא, ב"אללה הפך אותם לקופים ולחזירים", תוך ציטוט הפסוק הרלוונטי מהקוראן. שר הדתות החדש של הרש"פ גם הציג את ישראל באותן שנים כרעה וכמושחתת מטבעה, וככזו שלא ניתן לתקנה, ושגורלה רק עינוי ועונש. האם נג'ם השתנה מאז האינתיפאדה השנייה? האם השמיע דברי חרטה, או חזר בו מראיית היהודים באופן הזה? אין אינדיקציה לכך.
"ים של שאהידים"
ב־10 באוגוסט 2023 הודיע אבו מאזן על הוצאתם לגמלאות של שמונה מבין 11 מושלי המחוזות הכפופים לו וממונים על ידיו בצו נשיאותי. באמצע מארס האחרון, כבר אחרי הטבח, הסתיים סבב המינויים של שמונה מושלי מחוזות חדשים.
אלא שגם בשדרת המינויים הזאת מתברר שהשמינייה החדשה היא של אנשי פת"ח ותיקים, שנמנים עם "דור הביניים" של התנועה. מדובר בבוגרי האינתיפאדה הראשונה, בגילי 60-40, שחלק מהם ישב בבתי הכלא בישראל וחלקם עדיין מכהנים בתפקידים בכירים בפת"ח. במרכז המידע למודיעין ולטרור אומרים ששישה מתוך השמונה (מושלי חברון, בית לחם, ג'נין, טול כרם, קלקיליה וטובאס) שימשו טרם מינויים בתפקידי סגן מושל המחוז, וכי "רוב המושלים הנבחרים עוינים את ישראל והם נוהגים להתייחס לכך בהתבטאויותיהם".
כך, למשל, מושל שכם, מאל מחמד מחמוד אבו אלרב, הרבה להתבטא בשנים האחרונות נגד פעולות כוחות הביטחון הישראליים בג'נין והפגיעה בפלשתינים. הוא אף ביקש לראות את צמיחתו של "כוח אמיתי שירתיע את ישראל מפני פעולותיה בג'נין". מושל טובאס, אחמד אלאסעד, השתתף לפני שנים אחדות בעצרת לציון 56 שנים להקמת פת"ח. הוא אמר שם שהתנועה היא חלוצת "פעולות ההקרבה" ו"כוכבי השאהידים". פת"ח, לדבריו, היא "ים של שאהידים", ודרכם לירושלים עוברת דרך השאהידים. כמה ימים אחרי הטבח אבו אלרב אף ארגן עצרת תמיכה בעזה ובאבו מאזן.
מושל יריחו חסין ג'אדאללה חסין חמאיל, דוקטור במנהל לחינוך ובעל תואר ראשון בפסיכולוגיה, לשעבר דובר פת"ח, הרבה בדף הפייסבוק שלו בדברי הסתה ושבח לשאהידים. אנשי "רגבים", שעברו על פרסומיו שם, אף מצאו בו הבנה לטבח בשמחת תורה. מושל בית לחם מחמד טה חסן אבו עליא, לשעבר מזכיר פת"ח בבית לחם, ריצה בשנות ה־80 ארבע שנות מאסר בכלא הישראלי בשל השתייכותו לארגון. חסאם אבו חמדהה, מושל מחוז קלקיליה, הרבה לתקוף את התנהלות ישראל מול "האסירים הפלשתינים" (המחבלים) בבתי הכלא. בעוד מושל חברון, ח'אלד עבד אלעזיז טה דודין, דיבר רבות על "סבלם של תושבי חברון מ'הכיבוש'" ועל "התקפות המתנחלים", ותדרך בסוגיות אלה דיפלומטים זרים רבים.
אם לזו קוראים האמריקנים רשות פלשתינית מתוקנת - מענין כיצד יכנו את הנוכחית. אפילו הניסיון האמריקני לשבת עם אנשי אבו מאזן ולמצוא יחד חלופות, שימירו את התשלום החודשי למחבלים הרוצחים ולמשפחות ה"שאהידים" בנקודות זיכוי, ואולי במענקים להקמת עסק, אינם עולים יפה. הכסף ממשיך לזרום גם בעצם ימים אלה לרוצחים ולמשפחותיהם לפי מפתח של "רצחת יותר - הרווחת יותר". גם את המינימום המתבקש - גינוי הטבח הנאצי ב־7 באוקטובר, אבו מאזן ו"ממשלת הטכנוקרטים" שלו, ממש כמו הממשלה הקודמת, אינם מסוגלים לספק.
אבו מאזן עצמו שפך בשבועות האחרונים עוד שמן למדורה, כאשר סירב לפגוש את מזכיר המדינה האמריקני אנתוני בלינקן בעת ביקורו האחרון בארץ. זה קרה אחרי שארה"ב דחתה על הסף תוכנית שהציגו לה אש"ף ועוד ארבע מדינות ערביות - סעודיה, ירדן, האמירויות וקטאר. בין סעיפי התוכנית: הפסקה מוחלטת של המלחמה בעזה ונסיגה מלאה של צה"ל מהרצועה, חודש ימים אחרי הכרזת הפסקת האש, וכן הכרה מיידית במדינה פלשתינית, ובכלל זה קבלתה לאו"ם.
בכיר פת"ח והאיראנים
גם העובדה שלצד שיתוף פעולה ביטחוני עם ישראל, כמעט מדי שבוע מתגלים עוד ועוד קצינים ואנשי מנגנונים פלשתיניים שמעורבים בטרור נגד ישראל, אינה מקילה על ארה"ב למכור לישראל את הסחורה של רש"פ מחודשת.
עשרות מחבלים חמושים (לפי דיווח ב־"301 העולם הערבי" בטלגרם), שמזוהים עם גדודי חללי אל־אקצא של פת"ח וקבוצת הטרור ג'ונדאאלה, השתתפו רק לפני ימים אחדים בהלוויותיהם של המחבל עמר אל־עופי, קצין ברש"פ שחוסל בירי צלף ישראלי במחנה טול כרם, ושל המחבל תאמר פאקה.
לכך צריך להוסיף את הרשימות שמפרסמים פת"ח או הרש"פ, ושבהן הם מתגאים בתרומתם לרשימת השאהידים שלוחמים בישראל. ברשימה האחרונה כבר היו יותר מ־80 כאלה. הפיגועים הבולטים האחרונים שביצעו קצינים ושוטרים מכוחות הרש"פ, אשר מאומנים וממומנים בין היתר על ידי ארה"ב, הם פיגוע הירי בבקעה בסמוך לכפר עוג'ה (בסוף מארס), שבו נפצעו שלושה ושבוצע על ידי אבו רידא אל־סעדי; פיגוע הירי בצומת הפרסה (סמוך לדולב ולטלמון) שבוצע באותו חודש על ידי ברכאת מנסור, בעברו קצין במשמר הנשיאותי של אבו מאזן - באירוע הזה, שהתפתח למרדף, נהרג חייל דובדבן ונפצעו עוד שישה חיילים; והפיגוע שבו נרצחו שני בני אדם בתחנת הדלק הסמוכה לעלי חודש קודם לכן, שבוצע על ידי מוחמד מנאסרה, קצין במשטרה הפלשתינית ממחנה קלנדיה שליד ירושלים.
בינתיים, הקונספציה אינה משתנה. במערכת הביטחון מדחיקים את העובדה שהרש"פ ופת"ח אינם רק שותפים שמסייעים לישראל להילחם בטרור, אלא גם מבצעים ומחוללים של טרור. הפיגועים האחרונים ביו"ש והמלחמה הבלתי פוסקת שצה"ל מנהל בארגוני הטרור שם מחדדים מחדש עובדה מטרידה: ההפרדה בין הטרור החמאסי לבין פת"ח הולכת ונעשית קשה יותר מיום ליום. פת"ח וגדודי חללי אל־אקצא שלו מבצעים פיגועים ושותפים לטרור. גם בכירי פת"ח רבים, ובהם מזכירי מחוזות של פת"ח שקשורים בטבורם לרש"פ, מגבים את המעורבות של פת"ח בטרור.
לכך ניתן לצרף עוד עובדה מטרידה: זהו בכיר בפת"ח, לא בחמאס(!), שאחראי על פי שב"כ להברחת אמצעי לחימה מתקדמים בשירות האיראנים ליהודה ושומרון. שמו מוניר מקדח, תושב עין אל־חלווה שבלבנון, ממוצא פלשתיני. בין האמל"ח שנתפס לאחרונה ואשר מקדח היה מעורב בהברחתו: מטעני רסס, מוקשי נ"ט איראניים, טילי נ"ט, 25 רימוני יד, 16 רקטות אר.פי.ג'י ו־50 אקדחים.
מאז מבצע שומר החומות נהרגו יותר מ־120 אנשי מנגנונים תוך כדי ניסיון לבצע פיגועים, ובשנים 2024-2023 בוצעו על ידי שוטרים פלשתינים ואנשי מנגנוני הביטחון של הרש"פ יותר מ־150 פיגועים וניסיונות לפגע. גם בתחום הסיכולים והמעצרים התמונה דומה: לא רק אנשי חמאס והג'יהאד מחוסלים או נעצרים, אלא גם מאות רבות של אנשי פת"ח. עוד ועוד תשתיות טרור משותפות לארגונים יריבים כפת"ח, חמאס, הג'יהאד האסלאמי והחזית העממית נחשפות, והדבר מחייב הערכה מחדש של יחסינו עם הרש"פ ועם מנגנוני הביטחון שלה, לפחות ברמת התרחישים השונים וההתכוננות אליהם.
