חצי שנה למלחמה: זה הנשק הסודי של ההייטק הישראלי

פרופ' דפנה קריב
חוקרת יזמות וטכנולוגיה
מרצה וחוקרת בבית הספר אדלסון ליזמות באוניברסיטת רייכמן. חוקרת את השפעותיהם של משברים על יזמי הייטק. חיברה שבעה ספרים אקדמיים בינלאומיים ביזמות, ויזמת אקדמית

פרופ' דפנה קריב, בתחילת השבוע הבא נציין חצי שנה לפתיחת המלחמה, תקופה שבה גם ההייטק הישראלי התמודד עם סיטואציות מורכבות. בימים אלה יש מי שמדבר על פיטורים ועל צניחה בהשקעות, בעוד אחרים מתמקדים במדדי הצמיחה. כך, למשל, רק השבוע פורסם כי היקף האקזיטים בחצי השנה האחרונה עמד על 3.7 מיליארד דולר מאז פרוץ המלחמה, עלייה משמעותית לעומת חצי השנה שקדמה למלחמה. איך את רואה את מצב התעשייה?
"בתחילת המלחמה ראינו עצירה מסוימת, הלם, שהביאו לטלטלה בתעשיית ההייטק שהשפיעה על כולם - ארגונים קטנים כגדולים, חברות ישראליות ובינלאומיות, וסטארטאפים כמובן. אפשר לומר שגם לפני המלחמה נתקבלו אזהרות, אבל לאחר המלחמה חלה התעצמות. ראינו גם סטארטאפים שההשקעות בהם הושעו או אפילו הופסקו. ועם זאת, ככלל, חצי שנה לאחר האסון שפקד אותנו קיימת עלייה בהשקעות בחברות הקטנות, סטארטאפים לרוב, וזאת לצד ירידה מתונה בלבד בהשקעות ובצמיחה של חברות בינוניות וגדולות. אני חושבת שאם לא היינו נמצאים עכשיו במלחמה, לא היינו מסתכלים על הנתון הזה בצורה פטליסטית כל כך.

"בסך הכל אני מזהה התאוששות מובהקת. זה בא לידי ביטוי באקזיטים, כפי שציינת, וגם בהשקעות, שפעמים רבות תלויות בחו"ל. רק לא מזמן הודיעה אחת מקרנות ההון־סיכון האמריקניות הגדולות ביותר כי היא צפויה להשקיע 106 מיליון דולר בסטארטאפים ישראליים".

יש יזמים שמדווחים על אנטישמיות. גם את נתקלת בתופעה?
"ברמה האישית, הוזמנתי בזום לאקסלרטור פרו־ישראלי בארה"ב, כדי להסביר על מצב האקוסיסטם בישראל. במהלך השיחה כמה אנשים התפרצו פיזית לאותו כינוס, צעקו וקיללו. אמנם לא הייתי בסכנה פיזית, אבל הייתי מבועתת. המרחק הפיזי היה רב, אבל החוויה הרגשית היתה קרובה ומטלטלת. וכן, אני שומעת על יזמים ישראלים שחווים ניכור עסקי, התרחקות.

"אבל מבחינתי, כשמאגדים את כל הנתונים יחד, יש שורה תחתונה אחת בכל מה שקשור להייטק הישראלי - אנחנו עשויים ברזל. חקרתי מאות רבות של יזמי הייטק ישראלים, ואני לא חושבת שיש עוד תעשייה בעולם שהיתה מצליחה לעמוד בנסיבות כאלה - מלחמה, קורונה. יש משהו בדנ"א הישראלי, שלצערנו רגיל למשברים, ושועט קדימה למרות הנסיבות".

בתקופה הזאת דיברת עם הייטקיסטים רבים, גם לצורך המחקר שלך. מה את שומעת מהם?
"מצד אחד, ראינו ירידה בביצועים העסקיים בגלל מחסור בכוח אדם שיצא למילואים, למשל. מצד שני, לא מעט יזמים סיפרו לי שברגע שהם יצאו להפוגה מעזה, הם מייד התקשרו ללקוחות שלהם, למשקיעים ולשותפים, דיברו איתם, ושוב חזרו להילחם. אני מדברת גם על נשים, כאלה שהשאירו שלושה ילדים ובעל בבית, ובין לבין יצרו קשר עם כל בעלי העניין שלהן. מעבר לכך, בעיקר בחברות הקטנות זיהינו גם אחווה בין ישראלים לבין משקיעים יהודים ובעלי מניות, וזה לא טריוויאלי. הקשר האישי מאוד חשוב, כי אני שומעת על יזמים רבים עם רעיון נחמד ותו לא, שמשיגים השקעות בזכות ההיבט האישי. ומנגד, סטארטאפים עם רעיונות פורצי דרך, שלא זוכים לאותה הצלחה, דווקא בשל ההיבט האישי".

לא להיעזר, לעזור

ויש נתון נוסף שאינו טריוויאלי. קודם כינית את ההייטק הישראלי "ברזל", ובהתאמה לכך - גילית במחקר שלך שהיזמים הישראלים מאופיינים ברמות גבוהות של תקווה, מסוגלות עצמית ואופטימיות.
"בתוך כל הקלחת הזאת מתקבל הרושם שזו תרופת הפלא, הנשק הסודי שלהם, להתמודדות עם המשברים האחרונים, והבנו את זה מתוך מאות רבות של יזמי הייטק שחקרנו על פני כמה משברים - 'שומר החומות', הקורונה ו'חרבות ברזל'. בעצם, חקרנו אותם על פני משבר מתמשך, שאין בו יציבות".

איך את מסבירה שבתקופה כה קשה וטראומטית היזמים הישראלים מאופיינים באופטימיות ובתקווה?
"ברור שזה לא נובע מתוך נאיביות. יש להם ידע, ניסיון ומיומנויות, והם ידעו בדיוק לאיזה עולם הם נכנסים. אני חושבת שההסבר הוא, וזאת מבלי שהם יודעים לומר זאת בעצמם, הוא שמצב הבסיס שלהם הוא משבר רב־זירתי. זו הסביבה שהם מורגלים בה".

זה נשמע שהם טובלים בתוך ים הפחד, ואז חוצים אותו כמעט בלי למצמץ.
"נכון, הם יודעים לעבוד עם המשבר. במידה מסוימת, לא מבחירה, המשבר ממריץ אותם ונותן להם אנרגיה".

יש מרכיב חשוב נוסף שזיהית במחקרים שלך: תחושת שייכות לקהילה, שבאה לידי ביטוי ברמה מאוד גבוהה.
"שום בית ספר לא יוכל ללמד זאת, כי לטעמי זה קשור לדנ"א ההיסטורי שלנו, כאן בישראל. אני שומעת על יותר ויותר מקרים של יזמים שחוברים יחד כדי לעשות טוב לקהילה, לצבא, גם כאלה שלא הכירו אחד את השני, ולא מתוך מוטיבציה עסקית, גם אם בפועל תהיה כזו. יש רצון כן להיות עם הקהילה. יש פה גם תפיסה שברגע שתצליח להרים את האחר, זה יחזור גם אליך".

קארמה שכזאת.
"כן. וחשוב לומר ששורת הרווח לא משחקת כאן תפקיד ראשוני, כי חלקם אפילו סופגים הפסדים מסוימים בעקבות הסיוע לקהילה. אבל זה לא העניין מבחינתם. המוטיב הראשוני הוא לא להיעזר בקהילה, אלא לעזור לקהילה".

זה נשמע כמעט אופטימי מדי.
"גם אני אמרתי לעצמי שאולי זה טוב מכדי להיות אמיתי. ואז ערכתי עוד 31 ראיונות זום בתקופת המלחמה, מיינו אותם באמצעות בינה מלאכותית, לפי סגמנטים של רגש, תוכן ומוטיבים נוספים, וגילינו כמה דברים מאוד מעניינים. כך, למשל, היזמים מאוד רגשיים, אפילו בדברים פשוטים שהם אומרים. ה־AI גם זיהתה את מוטיב העזרה שלהם לקהילה, שלעיתים מגיעה מתוך תחושה של מסוגלות עצמית, 'אני בעל הכוח, ואני אעזור'. כלומר, העזרה מגיעה ממקום אלטרואיסטי, אבל גם ממקום של מובילות חברתית. והם באמת מסביב לשעון עם הטלפון כדי לעזור.

"שותפי למחקר, דיוויד אאודריץ', מאוניברסיטת אינדיאנה, חוקר היזמות הכי מצוטט בעולם, אמר שהסיפורים ששמע מהיזמים הם איומים ונוראים, עם סכנת חיים שמרחפת מעל הראש, ועדיין - כל מפגש הם מסיימים ב'יהיה בסדר, נתגבר'. וזו היתה אמרה גורפת, של 80 אחוז מהיזמים. אני לא הבחנתי בזה. כישראלית, אני מורגלת באמירה הזו. מתברר שכשהם אומרים יהיה בסדר, הם מתחברים לסוג של אחריות קהילתית ואישית - הם לא מרגישים לבד ויודעים שיש איתם אנשים בצוות, בחברה, וגם בקהילה הרחבה יותר. במחקר זיהינו את האמרה הזאת כיוצרת אקטיבציה, כלומר - הם יגרמו לכך שיהיה בסדר. זה אופי שייחודי ליזמים ישראלים, ומתוך מחקריי את יזמי ההייטק במקומות אחרים בעולם, אני לא מזהה את זה אצל יזמים באשר הם".

איפה נקודת התורפה הרגשית של היזם הישראלי?
"יש אמוציה שהבינה המלאכותית מזהה כייאוש. הבחנו שבכל פעם שיזמים מדברים על עובדים שיצאו למילואים או פוטרו - אנחנו כן רואים תמה רגשית של ייאוש שבאה לידי ביטוי בהרכב המשפט, בשימוש במילים ובהדגשות, וכמובן בתוכן הדברים. אבל לא תראה תמות של ייאוש בהיבט של היעדר השקעות. להפך, הכישלון, כביכול, מובע כלחץ, תחושת רצון לנקמה מסוימת ולעשייה. הם יודעים לייצר לעצמם איים של תקווה, ולא מתוך נאיביות כמובן.

"במחקר זיהינו קשר מעניין נוסף. כשהיזם הישראלי רוצה לצמוח ולהתקדם, הוא מחפש אחר הזדמנויות. היזמים לא מתרצים סטגנציה במצב לאומי מורכב, מלחמה. הם פשוט מבינים שאם הם לא יתקדמו - הם ילכו אחורה. וגם פה גילינו קשר מובהק בין תחושת שייכות לקהילה לבין איתור הזדמנויות ונחישות לצעוד קדימה. גם כשהם לוקחים סיכונים בשעה שהם צועדים קדימה, הם מרגישים שהקהילה שמסביבם היא רשת ביטחון. אגב, בעיתות שגרה היזמים בחברות ההזנק לא דיווחו על תמיכה ממשלתית בתקציבים או בסיוע מקצועי. אבל בעקבות התקופה האחרונה הנתון הזה השתנה, ואנחנו רואים התקרבות אל המוסדות הממשלתיים ונכונות של היזמים להיעזר בהם".

עם סכין בין השיניים

בעזרת בינה מלאכותית בדקתם גם מה היה קורה לו היזמים שלנו היו נמצאים בסביבה ניטרלית יותר, בסגנון שווייץ.
"בדקנו מה הנושאים הכי משמעותיים שעלו בראיונות שערכנו, וגילינו שהמשבר והקהילה העסיקו את היזמים, לצד הידיעה ש'יהיה בסדר', כאמור. ואז, באמצעות ניתוח שפה טבעי, גילינו שכל אמירה שקשורה למשבר נאמרת בסנטימנט ניטרלי, וכל מה שקשור להזדמנות ולתחרותיות נאמר בסנטימנט חיובי. ברגש שלילי נאמרו דברים שליליים בהיבט האישי - מילואים, פיטורים.

"לאחר מכן לקחנו את המדדים השונים של היזמים ובדקנו מה היו תגובותיהם במצב אוטופי, יציב, כמו בשווייץ לכאורה. גילינו שאילו הם היו במצב של יציבות הם היו מפגינים יותר חוסן ותקווה, לעומת מצב משברי, וכך גם לגבי איתור הזדמנויות, ואף ניהול הסטארט־אפ. לעומת זאת, לא היתה שום השפעה של סביבה בסגנון שווייץ על תחושת השייכות הקהילתית שלהם. הקהילה נשארת בעיניהם מלוכדת בכל מצב, יציב או משבר, וזה עוגן משמעותי עבורם. אתה יכול להזיז הרים וזה לא ישתנה. הקהילתיות היא 'הרוטב הסודי' שלנו".

אז מה קורה עכשיו בפועל, כשנכנסנו לפאזה אחרת בלחימה, פחות אינטנסיבית באופן יחסי מזו ההתחלתית?
"העניין הוא שגם אם היינו חוזרים לשגרה, כביכול, נדמה שהשגרה כאן אף פעם לא תהיה רגילה. היזמים מבינים את זה, וכשהם חזרו מהמילואים הם מייד, מטאפורית, לקחו סכין בין השיניים ואמרו 'יאללה, לעבודה', כדי להחזיר את המצב העסקי לקדמותו. וזו גם הדרישה מהעובדים שלהם".
במידה מסוימת הם מנסים למצוא לעצמם סוג אחר של משבר להיתלות בו, כדי להיות פרודוקטיביים.

"זו תובנה מעניינת, לא חשבתי עליה. ישראלים אכן חיים את המשברים ויודעים לצמוח מהם. הם גם מבינים שהעולם לא מחכה להם, ולכן הם חייבים להתמקד ולהתקדם, מתוך אחריות כלפי החברה והקהילה. יש כאן מדד נוסף שעלה במחקר ונקרא בתרגום חופשי 'תחרותיות אגרסיבית'. רמות האופי התחרותי בהייטק הישראלי גבוהות מאוד.

"דווקא בסמיכות לאוקטובר ולנובמבר, התחרותיות האגרסיבית היתה בהשהיה מסוימת, אבל היום אני חושבת שחזרנו לרמות תחרותיות שגרתיות, שהן גבוהות כאמור. זו הנורמה שלנו. בחו"ל המצב אחר לגמרי. הייתי לא מזמן בכנס בחו"ל, והחדשות עסקו שם בכמות השלג שעלולה לפגוע בפרחי הגזר. וזאת בשעה שאני חששתי לפתוח חדשות ולראות עוד 'הותר לפרסום'".

עד כמה משקיעים מחו"ל ערים לאופי של היזם הישראלי, ואיך זה משפיע על ההשקעות בחברות ישראליות? דו"ח של "סטארט־אפ סנאפ שוטס" מעיד כי רוב המשקיעים מאמינים בהייטק הישראלי.
"הרבה משקיעים מאמינים, אבל לפעמים גם אפשר לזהות רתיעה של משקיעים מחו"ל, מהמצב ומההתנהלות. זה שעכשיו יש בנו תמיכה רבה זה לא טריוויאלי. במקביל לתכונות האופי שתיארתי לך, יש גם משקיעים שמעריכים את החוצפה הישראלית, את הפרו־אקטיביות שלנו, וזאת לצד היצירתיות והחדשנות. יש משקיעים שסבורים שיש לנו עליונות טכנולוגית מובהקת, ובאותה נשימה - אנחנו נתפסים כמי שלא יודעים לנהל במובן הקלאסי של המילה, זמן זה לא זמן. זה כמו סוס שועט - הוא יכול להגיע למקום הראשון, אבל הוא מסוכן.

"אני חושבת שמשקיעים כן מבינים בתוך תוכם שיש להייטק שלנו הון פסיכולוגי - מסוגלות עצמית, תקווה וקהילה תומכת - שגם משפיעים לטובה על הרווחים שלנו, אבל הם לא בהכרח יודעים לומר זאת במילים. זו פשוט תחושה עבורם, בשעה שאנחנו תיקפנו את זה מבחינה מדעית. עם זאת, צריך לשים עוד יותר על השולחן את עניין הקהילתיות והעוצמה שהיא מביאה, כי זו נקודת חוזק יוצאת דופן, שמאפשרת למשקיעים מחו"ל להיתלות בנו, כי תמיד נדע להביא להם את האדם המתאים למשימה. זה ממש לא קיים בכל העולם".

כמי שמכירה את עולם ההייטק הישראלי לעומק, אפשר לומר שההייטק כאן כדי להישאר?
"ההייטק שלנו ייחודי, חזק, אנושי ומלוכד. ממש לא הייתי ממהרת להספיד אותו או ללכת שולל אחרי נבואות זעם. אמנם בשנים האחרונות אנחנו עדים לירידה בפתיחת סטארטאפים חדשים, וברור שמכות בכנף מערערות את המצב, אבל אני חושבת שבסך הכל הבסיס חזק לאין שיעור. אנחנו כאן כדי להישאר, לצמוח ולהפריח את מה שנחרב".

הבועה לא תתפוצץ.
"לא, וזה נכון גם פיזית. סטארטאפיסטים רוצים להנציח ולבנות מחדש מקומות שנחרבו. זה נכון מחוץ לתעשייה שלהם, וזה נכון לבנייה גם בתוך התעשייה. הם רוצים להזניק את התעשייה. אז עבורם, 'ביחד ננצח' זו לא קלישאה. הם אומרים את זה, והם יעשו את זה".

להצעות ולתגובות: Ranp@israelhayom.co.il