מהפכה של שגרה

כשהגענו לגור בקיבוץ, הופתעתי לגלות שמדי פעם חברי הקיבוץ נוהגים לצאת לחופשות בירושלים. בתור ירושלמי, שנולד וגדל בעיר הבירה, לא הצלחתי להבין מה יש לעשות בחופשה בעיר סואנת ועמוסה. חופשות, כך חשבתי, צריך לעשות ביישוב קטן ושקט, עם מדשאות מוריקות, מרחבים ושדות. במילים פשוטות - חופש עושים בקיבוץ, לא בעיר. אלא שאז התחוורה לי תובנה פשוטה וברורה – כל עניינה של חופשה הוא שבירת השגרה. מי שגר בעיר, חש חוויה מיוחדת דווקא בכפר. אך מי שגר בכפר, חווה את אותה חוויה ממש רק כשהוא מגיע לעיר.

אנחנו נוטים לייחס לחוויות משקל מופרז ומוגזם. אנחנו מוכנים להשקיע את מיטב כספנו ב"חוויות זוגיות", ומתאמצים לקחת את הילדים ל"חוויות משפחתיות". בתי הספר שלנו משקיעים אינספור משאבים ב"חינוך חווייתי", ואפילו כשמוכרים לנו מכונית מנסים לשווק לנו "חוויית נהיגה" מיוחדת. לאינפלציית ה"חוויות" הזו מצורף בדרך כלל אוצר מילים נלווה, הכולל מילים דוגמת "משמעותי", "עוצמתי" ו"מרגש". המודל כשלעצמו די פשוט - מדובר בשבירה של השגרה, בדרך כלל בעלות גבוהה במיוחד. בתי ספר מביאים לתלמידים "הרצאות השראה" במחיר מופקע ששוות ערך למשכורת חודשית של מורה, וזוגות משלמים סכומי עתק על סדנאות זוגיות, שבהן יוכלו לשבת ולדבר ביניהם כמה מילים בנחת.

הצרה עם "חוויות" היא שמעצם מהותן והגדרתן הן חולפות. הרושם האמיתי שהן משאירות אחריהן אינו רב, ובשקלול המחיר העצום שהן עולות בדרך כלל, הן לא מצדיקות את האפקט הדל שלהן. בעלות של "חוויה" אחת אפשר בדרך כלל לרכוש כמה שבועות של שגרה ברוכה.

מעמד הר סיני היה כנראה החוויה הגדולה ביותר שידע עם ישראל בכל תולדותיו. ההתגלות האלוקית שבה ניתנה התורה לעם ישראל, היא המעמד העוצמתי והמרגש ביותר שניתן להעלות על הדעת - "וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה' בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר מְאֹד. וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל" (שמות יט, יח-יט).

המלחמה הנוכחית היא חוויה מטלטלת לכולנו, אבל הדיבורים על "התפכחות", על "איך המלחמה תשנה אותנו", וההכרזות ש"מה שהיה לא יהיה עוד" הם תמימים ומיתממים

ניתן היה לצפות שהמראה המדהים הזה ייחקק בתודעתם של בני ישראל ויחלחל לכל נים וגיד של נשמתם. שמי שעמד לנוכח המחזה הבלתי נתפס של ירידת אלוקים על ההר, ישתנה לבלי שוב. אבל ספר שמות מלמד אותנו אמת אנושית פשוטה ומוכרת - לא משנה כמה חזקה החוויה, האפקט שלה יחלוף בתוך ימים ספורים. ואכן, השפעת ההתגלות האדירה בהר סיני פקעה בתוך כמה שבועות. פחות מ־40 יום אחרי ששמעו בני ישראל מפי הגבורה את הציווי "אָנֹכִי ה' אֱ־לֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם... לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱ־לֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי" (שמות כ, ב), הם עושים לעצמם עגל מזהב ומכריזים - "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות לב, ד).

"מעמד הר סיני נכשל כישלון טוטאלי", נהג סבא שלי לומר. במקום שיהפוך למעמד מרומם שבו מקבלים על עצמם בני ישראל את התורה לדורות, הוא הפך לאירוע שבו הפרו בני ישראל את הציווי הבסיסי ביותר שקיים בתורה - איסור עבודה זרה. מתברר שאפילו חוויית ההתגלות האלוקית אינה חזקה דייה כדי לחולל דבר מה בנפש האדם, וכדי לחלץ ממנו נאמנות ומחויבות. המפתח לחיבור עמוק ויסודי ולכל תהליך בעל משמעות הוא טיפוח השגרה והיום־יום, ולא החריגה והיציאה מהם.

כשפרצה מגפת הקורונה, אמרנו שאחרי המשבר הזה כבר שום דבר לא יהיה אותו דבר. דיברנו ברצינות תהומית על כך שהעולם ישתנה, שמקומות העבודה יעברו מהפך. שבתי הכנסת ישתנו, ושאת השמחות שלנו נחגוג אחרת. הייתי בטוח שהחוויה האדירה הזו תטביע בנו חותם בלתי חוזר. והנה, בחסדי ה' ובחוכמת המדענים, התגברנו על המגפה, ודי מהר הכל חזר לאותה נקודה - בתי הכנסת נראים פחות או יותר אותו דבר והחתונות שוב מוגזמות להחריד, מלאות אורחים שלא מכירים את הזוג ושעבורם הערב הזה הוא קנס יותר משמחה. אז נכון שהעברנו חלק מהפגישות לזום, ושכמה מקומות עבודה מאפשרים מאז קצת עבודה מהבית, אבל יש להניח שחלק מהתהליכים האלה היו קורים ממילא.

המלחמה הנוכחית היא חוויה מטלטלת לכולנו, אבל הדיבורים על "התפכחות", על "איך המלחמה תשנה אותנו", וההכרזות הנבובות ש"מה שהיה לא יהיה עוד" הם תמימים ומיתממים. הניסיון מלמד שאנחנו צפויים לחזור לשגרה מהר מאוד, ואם להודות על האמת, רובנו כבר חזרנו. בודדים, אלו שגם ככה היו קרובים לקצוות, יחצו איזה רוביקון או יעברו מחנה, אך לא מעבר לכך. מי שמפנטז שהחוויה האיומה הזו תחולל פה מהפכה יותר דרמטית מזה, שוגה בדמיונות. הדרך היחידה לחולל שינוי היא בתהליכים איטיים, שגרתיים ואפרוריים. לא בחוויות מטלטלות. בישול ארוך ולא FAST FOOD. חינוך מתמשך ולא חוויות מטלטלות.

"אני ואתה נשנה את העולם" הבטיח פעם אריק איינשטיין בשיר אהוב ותמים, אבל את הסוד כיצד לעשות זאת מגלה לנו איינשטיין דווקא בשיר אחר שלו - "טיפה ועוד טיפה תהיינה לים". רק כך.