"גררתי אותו אלי ואמרתי 'באנו להחזיר אותך הביתה'": לוחמי הימ"מ משחזרים את החילוץ מלב רפיח

ביום שני לפנות בוקר, רגע אחרי שסיימו לחלץ את פרננדו מרמן ולואיס הר משבי חמאס בלב רפיח, התיישב רב־פקד י', מפקד כוח הפריצה של מבצע "יד זהב", ברכב שהחל בנסיעה לשטח ישראל ואמר ללוחמים שהסדירו את נשימתם: "תקשיבו חבר'ה, אנחנו פסיכופתים מטורפים".

אין כנראה הגדרה מדויקת יותר לתאר את מבצע החילוץ ההרואי שהתקיים השבוע בלב שטח אויב שורץ מחבלים. תסריטאי הוליוודי שהיה מניח תסריט כזה על שולחנו של מפיק, היה נשלח מייד להוריד כמה סצנות כדי לחבר את הסיפור למציאות.

"הכל אפשרי", הסביר רפ"ק י', שפגש אותנו השבוע בבסיס הימ"מ במרכז הארץ. "אנחנו יכולים להגיד על אנשי היחידה שלנו ועל החברים מהשב"כ ומהיחידות הנוספות שהשתתפו במבצע, שגם אם התנאים כרגע לא נראים מתאימים לחילוץ יתר החטופים, זה לא אומר שלא נעשה הכל כדי שהם יבשילו מכל כיוון, אם זה מודיעיני ומבצעי, וניקח כל סיכון על עצמנו בשביל להוציא את המבצע הבא. אנחנו לא נחים לרגע על זרי הדפנה, ומקווים שאנחנו רק בספתח".

רפ"ק י' התיישב מולנו יחד עם שלושה מקציני הימ"מ, שהיו ביום שני לפנות בוקר בלב המבצע. ארבעה גברים שייתכן שהשבוע עמדתם לפניהם בתור לסופר, שאלתם אותם ברחוב 'מה השעה?' אבל רק מעטים יודעים באיזה אירוע דרמטי השתתפו וכמה טוב שהם שומרים עלינו.

רפ"ק י' (35), נשוי פלוס אחד, המשמש סגן מפקד פלגה בימ"מ, ידע על המבצע כבר לפני כמה שבועות. בגלל החשאיות רק הוא ומפקד הפלגה קיבלו מידע ראשוני על אפשרות לחילוץ שבויים מעומק רפיח. "זה היה סוד מאוד גדול מי הם החטופים שאנחנו הולכים לחלץ", הוא מספר, "במהלך השבועות שעברו נחשפו קציני היחידה למידע, ורק שבוע לפני הביצוע, בסיום ההכנות, גם הלוחמים המבצעיים הבינו מי היעד".

כל לוחם שהשתתף ידע כל פרט על פרננדו מרמן בן ה־60 ולואיס הר בן ה־70, שנחטפו ב־7 באוקטובר מביתם בקיבוץ ניר יצחק. תווי פנים, תכונות, אופי. הם גם ידעו שהמבצע יהיה קשה, כי הוא עומד להתבצע במעוז חמאס שצה"ל טרם טיפל בו, והוא עמוס מחבלים שמבחינתם רפיח היא המבצר האחרון.

אלה היו שבועות שבהם היחידה לא הפסיקה לתרגל, כי הדגש היה על כך שהמרחק בין הצלחה לכישלון נמדד במילימטרים. "יש תהליך איסוף מודיעיני רחב מאוד על האירוע", אומר רפ"ק י', "יורדים לדקויות ויש תהליך ארוך של לימוד השטח, להבין מהם האתגרים בתכנון".

פקד א', בן 35, נשוי פלוס שניים, הוא המילואימניק היחידי בין ארבעת הלוחמים שפגשנו. לוחם ותיק ומנוסה, שהבין במהירות שכל מה שעבר עד עכשיו בשירות לא משתווה למה שהוא עומד לחוות. "תחושות של משהו חדש, אבל גם אירוע שאנחנו מתאמנים עליו מהיום שהתגייסנו", הוא אומר. "יש פה מדריך שתמיד מסביר 'אם זכיתם להיות באירוע כזה, זכיתם להיכנס ראשונים לחדר שבו מוחזקים בני ערובה, תגידו תודה ותעשו את הכי טוב', וזו היתה התחושה מהיום הראשון של ההכנות, שאנחנו חלק ממשהו גדול ושזכינו".

עם כל ההתרגשות, הלוחמים גם הבינו שיש אפשרות שחלק מהם לא יחזרו מהמשימה. ככל שהגיע יותר מודיעין, כך הם קלטו את מורכבות האירוע. "הדרג שלנו לא מדבר על סיכויים, אנחנו עושים את הכי טוב שאנחנו יכולים, ותמיד מתפתחים ומחדדים את התוכנית ואת דרך הפעולה כדי להגדיל את הסיכויים אצל מי שמחליט", מסביר רפ"ק י'. "בהכנות ובנוהל קרב העלינו את שיעורי ההצלחה לאחוזים די גבוהים, עם סיכון מאוד־מאוד משמעותי לכוח, וזה היה מקובל עלינו כלוחמים במאה אחוז ומבלי להסס. בסוף אני חושב שנתנו למקבלי ההחלטות להאמין במבצע ובתוכנית שלנו".

מה היה התרחיש הכי גרוע?
"גם אם הופתענו ובסוף נפגענו, וכמה לוחמים היו נהרגים, זה תרחיש סביר שהיה בסל, וגם לו היה מענה".

מכירים כל חלון ביעד

רפ"ק י' חזר במהלך ההכנות לא פעם לביתו והיה צריך לנסות לשדר עסקים כרגיל, אבל אשתו כבר יודעת עם מי יש לה עסק. "היא הבינה שאנחנו נמצאים בנוהל קרב, אני בכל זאת כבר יותר מעשר שנים ביחידה, אבל היא גם שמה לב שהפעם הוא יותר אינטנסיבי וזה שונה, כי בדרך כלל נוהלי הקרב בימ"מ קצרים, כי הביצועים מהירים. היא התחילה לקלוט כשתפסה אותי באיזה לילה, כשהיינו במיטה, בודק מה מזג האוויר ברפיח. היא שאלה 'מתי זה?', עניתי 'בקרוב'. בפעם הבאה עדכנתי אותה רק אחרי ביצוע". רפ"ק א' מבין בדיוק על מה חברו מדבר: "אמרתי לאשתי שאהיה בחפ"ק, ורק אחרי הסברתי לה שהייתי בפנים".

המבצע היה אמור לצאת לדרך כמה פעמים, אבל הביצוע נדחה משום שלדעת מקבלי ההחלטות התנאים בשטח לא הבשילו. בתחילת השבוע, כשהכוכבים בשמיים הסתדרו וכל כוח ידע מה משימתו, לא רק הימ"מ אלא גם המעטפת שמסביב - שב"כ, שייטת 13 וחיל האוויר - הוחלט לבצע. הרי אירוע כזה סוחב אחריו מאות אנשים. "המבצע היה מתוכנן לרמות שכל אחד מאיתנו ידע בדיוק איזה חלון הוא צריך לאבטח או מה המבנה שמאיים עליו במהלך הביצוע", מספר רפ"ק י'. "הלוחמים ידעו בפריצה לבית איך ומתי ועם אילו אמצעים הם ישתמשו".

הם בחורים צעירים, בעלי משפחות. שאלנו אם כל הסיכון הזה שווה חילוץ של שני אנשים. פקד ד' לא חושב יותר מדי ועונה: "אנחנו לא מסתכלים על זה כבן אדם שווה בן אדם, ואם ימותו שני לוחמים המבצע נכשל. זה לא משחק סכום אפס. יש פה משהו הרבה יותר גדול במהותו. לא אגיד שאנחנו ביחידה שווים פחות, אבל לקחנו על עצמנו את ההבנה שאנחנו מוכנים להיפגע בשביל משהו יותר גדול מהאדם הבודד, שזה אנחנו".

פקד ד', בן 34, נשוי פלוס אחד, מספר שיום לפני המבצע דאג בעיקר למשפחתו. "עשיתי ביטוח חיים. ברצינות. יום לפני הפעולה סגרתי אותו", הוא מספר. "מאז 7 באוקטובר הכל הרבה יותר מוחשי וצריך להיות פרקטיים. יש לנו חברים שאיבדנו, והראש עובד שהמקרה הכי גרוע יכול לקרות ויש לי אחריות כלפי הבית". פקד א' מספר שהוא חשב על אותו הדבר. "בדקתי את הביטוח וראיתי שהשארתי סכום יפה, אשתי תהיה מסודרת", הוא מחייך.

סיכון גבוה, דופק נמוך

יום הביצוע הגיע, ולצד ההתרגשות והמתח, הופיעו גם פחדים. "אתה משחק עם הראש בעיקר בשעות שלפני, מדבר עם אנשים ספציפיים שאתה יודע שהם איתך באותו קו חשיבה", מספר פקד ע', בן 31, נשוי ואב לשלושה. "השתדלתי להגיד לעצמי וגם אמרתי לחבר'ה שהיו איתי בכוח: 'הולכים לעשות את מה שאנחנו עושים בכל ערב, פשוט המגרש הוא אחר'. זו התפיסה. נעשה מה שאנחנו עושים, רק על מגרש יותר גדול, וזה גורם לך לבוא למבצע בדופק נמוך, כי זה מה שאנחנו יודעים".

עניין הדופק, מתברר, פגש גם את פקד א': "ברמה האישית היה פחד. בהכנות ובמהלך נוהל הקרב היתה אצלי כמות פרפרים גדולה בבטן ומחשבות על מקרים ותגובות במהלך המבצע. אני יכול להגיד שכל היום הלכתי ואמרתי לעצמי 'אם קורה ככה אני עושה ככה, ואם אני נתקל משם, אני יודע איך להגיב'. במשך שבועות זו היתה השגרה, הולך ומדקלם מה אני עושה בכל סיטואציה. במבצע עצמו הייתי על דופק 60, לא יכול להסביר את זה".

לפני היציאה הגיע מפקד הפלגה, סנ"צ א', לדבר עם הלוחמים. הימ"מ איבד תשעה לוחמים מאז 7 באוקטובר וגם מפקד היחידה עצמו, תת ניצב ח', איבד את בנו שהיה איש שב"כ ונהרג במסיבה ביער רעים. גם כשישב שבעה, המשיך תנ"צ ח' לנהל את מבצעי הימ"מ.

"המפקד דיבר איתנו על חשיבות המשימה, שהחטופים הם כמו ההורים שלנו ובטח שנעשה הכל כדי להציל את ההורים", מספר רפ"ק י', מפקד כוח הפריצה. "הוא דיבר איתנו על הנופלים, על זה שאנחנו עושים את המבצע בשבילם ושאנחנו ממשיכים את מורשתם, וסיים כמו לפני כל יציאה - 'יוצאים ביחד וחוזרים ביחד', וזה קרה הפעם".

הימ"מ יצא למבצע כשהוא מכיר את כישלונות העבר בחילוץ חטופים. לפני 30 שנה, באוקטובר 1994, סיירת מטכ"ל לא הצליחה לחלץ את סמל נחשון וקסמן ז"ל, שהיה שבוי בידי חמאס מצפון לירושלים, ובמבצע נהרג סרן ניר פורז ז"ל. במלחמה הנוכחית שלושה חטופים - יותם חיים, אלון שמריז וסאמר טלאלקה - נהרגו מאש צה"ל, אף שכבר הצליחו לברוח משוביהם.

"תהליכי הפקת הלקחים והלימוד מטעויות העבר הם משהו שנמצא אצלנו בדנ"א", אומר רפ"ק י'. "לכל מבצע שאנחנו הולכים אליו יש סעיפים בפקודות, שהם לקחים ממבצעים קודמים, והם תמיד מלווים אותנו".

פקד ע' אומר שהאירועים האלה השפיעו עליו אישית. "זה מביא בעיקר לצניעות", הוא מודה. "ההבנה שגם כשאתה מתכנן ויורד לפרטים ומכין את הכוח, אתה צריך הרבה צניעות, וזה משהו שמלמדים ביחידה מיום שאתה דורך פה, וקל וחומר לפני מבצע גדול. הטרגדיה שקרתה רק חידדה והעצימה את גודל האחריות והצניעות".

תגובת אש היקפית

לפני היציאה למבצע החליט רפ"ק י' שהוא לא מוריד מעצמו שום פריט אישי, אולי גם כאמונה טפלה. "פחדתי להשאיר מאחור צמיד, שעון, שרשרת, שאחרי זה אשתי לא תסתובב איתם", הוא לא אומר את המילים המפורשות, אבל מתכוון למקרה של סוף רע. "אפילו שזה לא נוח השארתי הכל עלי".

זו היתה כניסה איטית וחשאית לתוך סמטאות רפיח, שעל ביצועה אסור להם לספר. "התנועה היתה מאוד חשאית ומקצועית, עם ליווי של כל מה שאתם יכולים לדמיין", אומר רפ"ק י'.

פקד ע' דווקא זוכר לא את הדרך בתוך רפיח, אלא את הרגעים שעברו עד שהגיעו לגדר הגבול. "האבידות של היחידה ליוו אותנו, כי כשנסענו עברנו בנקודות שבהן הם נהרגו", הוא מספר. "צומת שער הנגב, שדרות, זה היה על גבול הסוריאליסטי. אתה נוסע ואומר 'זה בשבילם'".

כל אחד מהם הפיג את המתח בדרכו שלו. פקד ע' ופקד ד' בעיקר דיברו על החיים, ואילו רפ"ק י' ופקד א', גם בסיטואציה המלחיצה של נסיעה אל הלא נודע, לא שכחו את ההומור בבסיס. "בעיקר עפו בדיחות שחורות", צוחק רפ"ק י'. "דמיינו את הראיון הזה דרך צינורות בצוואר, במחלקת השיקום". פקד א': "התווכחנו מי מאיתנו יהיה מאושפז ומי מתחת לאדמה". את פקד ע' זה לא ממש מצחיק גם כעת: "רק הם, אנחנו לא הגענו למקומות האלה".

הם חנו במקום עצירה מוסכם, ומשם התנהלו רגלית לכיוון הבית ברפיח שבו הוחזקו החטופים. "ההליך היה מאוד איטי", מספר רפ"ק י'. "צריך להגיע לבית דו־קומתי שבנוי כבית פרטי, סוג של קוטג', אבל התנועה היא רגלית של כמה כוחות ומכמה כיוונים. נמנענו מלהיתקל בדרך, השתמשנו בהרבה טכניקות כדי להתקדם ולא להתגלות, עד שהגענו לנקודות שקבענו ומהן התחלנו את הפריצה הרועשת".

ביעד עובד לוחם הימ"מ על אוטומט, כמו מכונה שקיבלה הוראת הפעלה מדויקת. הוא מבצע פעולות שתרגל בשבועות האחרונים כדי שלא יהיה מרווח של מילימטר לטעות. "אנחנו יודעים לאן אנחנו צריכים להגיע", מספר פקד א'. "אנחנו מניחים מטען על הדלת ופורצים פנימה. אני נכנס ראשון לחדר ומזהה מולי שני מחבלים, מבצע על שניהם. רואה את פרננדו ולואיס על הרצפה זוחלים לכיוון השובים, שקראו להם לבוא. י' תפס את פרננדו והצליח להוציא אותו למרפסת, ואילו לואיס המשיך לזחול לכיוון השובים. תפסתי אותו, גררתי אלי ואמרתי 'באנו להחזיר אותך הביתה'".

לא פחדת, כשחיסלת את המחבלים, שאולי תירה בטעות בחטופים?
"הפרצופים של לואיס ופרננדו יושבים אצלי בראש כבר הרבה מאוד זמן, חקקתי אותם וידעתי שאם אני לא בטוח, אני לא יורה".

גם במחיר שיירו עליך?
"נראה לי שכולנו כבר השלמנו עם זה".

כבר לא מבצע דמיוני

רפ"ק י' ופקד א' הוציאו את פרננדו ולואיס למרפסת הבית ונשכבו עליהם כדי לגונן, מאחר שפיצוץ הדלת וצרורות הירי העירו את הרחוב, ומחבלים חמושים יצאו מהבתים. "נפתחה מתוך הבית ומבית שכן אש מאסיבית דרך הקירות והחלונות, והתחילה אש גם מהפריפריה (הזירה ההיקפית), ומשם יצאו חמושים", מספר רפ"ק י'. "בתוך הבית היו מחבל או שניים שזרקו עלינו רימוני רסס, אז ד', שהיה באבטחה בחוץ, הגיע עם הצוות שלו וחיסל את המחבלים".

בחוץ עמד באבטחה פקד ע' עם חייליו. "היה חשוך מאוד ואני לא יודע אם המחבלים ראו אותנו, אבל הרגשנו את הכדורים חולפים מעל הראש, ירי מכל כיוון", מספר ע'. "הצלחנו לייצר לחץ שאני חושב שהוא קיים רק אצלנו ביחידה. ממצב של הגעה חשאית, משהו מאוד עדין בתנועה, לעבור מיידית לשלב אלים, שזה המגרש שלנו. ברגע שהיה הפיצוץ הראשון הפכנו מוד לאגרסיביות אפקטיבית, וזה גם מה שייצר לדעתי את הבלימה. הפקנו ירי בלתי פוסק".

רפ"ק י': "כל מחבל שצץ חטף ירי. טיל נ"ט, אש צלפים. כוחות האבטחה היו מאוד חזקים ומדויקים".

באותו זמן גם חיל האוויר החל לסייע בחילוץ הכוח שנתקל. "ראינו הבזקים מכל מיני מקומות רחוקים, ובשלב מסוים התחלנו לקבל סיוע אש ישיר בטווחים שאני חושב שחיל האוויר מעולם לא ירה כל כך קרוב לכוחותינו", מספר פקד ע', "עניין של מטרים בודדים".

הכוח הבין שהוא חייב להשלים את המשימה ולחלץ את שני החטופים, מאחר שהאזור הפך רועש מרגע לרגע. הם החליטו להוריד את פרננדו ולואיס יחד איתם בסנפלינג מהקומה השנייה של הבניין. "זה היה בתכנון", מספר רפ"ק י'. "ההעדפה היתה להוציא את שניהם בגלישה, ולא להתחכך יותר מדי עם מחבלים בתוך הבית. ברגע שהם היו בידינו, רצינו להוציא אותם מהאזור החם בכל דרך אפשרית. תבינו, התאמנו שאנחנו מוציאים אותם באלונקות, ושניהם פשוט היו מדהימים".

כוח הימ"מ הכניס את שני החטופים לרכבים, בדרך לפגוש את לוחמי שייטת 13 שהיו אמורים להוביל את פרננדו ולואיס למסוק שיטיס אותם בחזרה לישראל. "אמרנו להם שאנחנו מחזירים אותם הביתה. הם היו די בהלם כי היה המון ירי מסביב, נשמעו פיצוצים, אבל הם התנהגו מדהים", מספר פקד א'. "הם נראו קולים, חדים. היו ממושמעים ברמה מטורפת, לא חשבנו שככה זה יהיה.

"דיברתי עם פרננדו והוא סיפר שבשבי הם התקלחו אחת לשבוע, שחלק מהזמן התנהלו עצמאית. אמרתי לו 'אתה עוד מעט תהיה בבית ואתה תזמין אותי לקפה'".

הימ"מ חזר לשטח ישראל עטור תהילה. היו שהשוו את האירוע למבצע אנטבה, והעובדה שהכוח נכנס ויצא ללא פגע כנראה עוד תילמד בבתי הספר ללוחמה. "לימ"מ היו הרבה אירועים במהלך השנים", מבקש רפ"ק י' להצטנע. "יש את 'אוטובוס האימהות' ב־1988, שהיה חילוץ בני ערובה ואירוע מורכב, וב־7 באוקטובר היחידה נלחמה בהמון זירות עם חילוצים של בני ערובה באופקים, בשדרות ובקיבוץ בארי. האבידות של לוחמינו ליוו אותנו לאורך כל הימים".

רפ"ק י' מספר שלא היו חגיגות מיוחדות בבסיס. הם ניקו נשקים, ארגנו מחדש את הציוד המיוחד וכבר מחכים למבצע הבא. "אנחנו בהמתנה. גם המבצע הזה התחיל כמשהו דמיוני".

לא רק חילוץ, גם אפשר בדרך לחסל את יחיא סינוואר.
"זה כבר קל".

ההמתנה לאקשן הבא מאפשרת להם בינתיים קצת מנוחה בבית. הם הספיקו לראות את האישה והילדים ולספר כמה שהם יכולים על אותו לילה דרמטי. "אשתי אמרה שאני פסיכופת מטורף. סתם, אמרה שזה היה מרגש ושאנחנו אלופים ודברים שנשים בדרך כלל אומרות", צוחק רפ"ק י', מפקד כוח הפריצה.

גם פקד א', המילואימניק שבצוות, כבר הספיק להריח קצת את שגרת החיים, שרחוקה שנות אור מהכדורים ששרקו השבוע מעל ראשו כשחיסל מחבלים וחילץ חטופים. "אשתי אמרה 'זה נורא מרגש, אבל לך כבר תעשה קניות בסופר'".