"בשנות ה־90 גילינו כי העולם לא יצר צורות חדשות של רוע, אלא השתפר בכמה דרכים. קריסת הקומוניזם בשנות ה־80 המאוחרות היתה הפתעה, אך היה זה רק חלק מתבנית אירועים גדולה יותר מאז מלחמת העולם השנייה. דיקטטורות אוטוריטריות בימין ובשמאל התמוטטו. (...) גם אם התוצאה לא היתה שיטה של דמוקרטיה מצליחה, כל השיטות האוטוריטריות סבלו משברים רציניים בכל העולם". את הדברים האלו כתב פרנסיס פוקויאמה בספרו "קץ ההיסטוריה והאדם האחרון", אחד מחשובי ההוגים במדעי המדינה לפני שלושה עשורים.
רצה הגורל, ובאותן שנים חמאס התחזק בחברה הפלשתינית. היתה זו צורה חדשה של רוע, ששילבה לאומנות, אסלאם פוליטי ובעתיד גם פסיאודו־דמוקרטיה. תנועת ההתנגדות האסלאמית - הלא היא חמאס - נהגה באנטישמיות ובאכזריות חסרת רסן. נשים וגברים, שקיבלו הבטחה לגן עדן, נשלחו להתפוצץ באוטובוסים. חשודים בכפירה דתית נרצחו. אנשי פת"ח הושלכו מגגות המגדלים אל מותם, ובתוך שלושה עשורים בוצע אחד מאירועי הטרור המחרידים ביותר בהיסטוריה ב־7 באוקטובר 23'. אמנם לחמאס היתה תשתית אידיאולוגית ענפה מבית האחים המוסלמים, אבל הוא מיתג אותה באריזה לאומנית־סוציאליסטית נוצצת, כזו שמהלכת קסם על אידיוטים שימושיים מסביב לעולם.
ספר הדרכה שהגיע לידי "ישראל השבוע" ממעוז של חמאס בעזה, שופך אור על האופן שבו אנשיו תופסים את ישראל ומציג מושגים פוליטיים בסיסיים. במידה מסוימת הספר פותח צוהר למחשבות שהכינו את הקרקע לטבח. "שדה הקרב התודעתי הפוליטי הוא אחד משדות הקרב החשובים ביותר בסכסוך עם הכיבוש הציוני בפלשתין שנגזלה. האויב הסרטני פועל מדי יום ולילה למען זיוף העובדות וגזל הזכויות כדי להשיג את שאיפותיו הקולוניאליסטיות", כותב בכיר חמאס מחמוד א־זהאר בהקדמה. לדבריו, על הספר לשמש בסיס עבור "המובחרים מבני עמנו ונשק רעיוני עוצמתי בשמירה על זכויותינו והגנה על הסוגיה הלאומית שלנו בשחרור ארצנו, שבויינו וחזרת הפליטים, בעזרת אללה".
"המודעות הפוליטית" יצא לאור ב־2020 במחנה ג'בליה, ועל כריכתו מתנוססת מפת העולם בתוך ראש האדם. "פלשתין השלמה" וכיפת הסלע שבירושלים נמצאות במרכז המפה. הספר נערך על ידי הוועדה הפוליטית של חמאס במחוז צפון רצועת עזה. הוא מזכיר במובן מסוים את הסיסמה הידועה מהרומן "1984" של ג'ורג' אורוול, שהתחקה אחר הטרגדיה של אדם החי במשטר טוטליטרי: "מלחמה היא שלום, בורות היא כוח, עבדות היא חירות".
כך, בספר מצביעים על סתירות בדמוקרטיה הליברלית, שמאפשרות לחמאס להציג פנים דמוקרטיות בעודו מנהל דיקטטורה רצחנית. אם הליברלים קוראים לחופש דת, אז הוא חופשי לפגוע בחירותם. אם דמוקרטיה מתבטאת בנציגים שנבחרו (גם אם בבחירות פנימיות), אז לא בהכרח לכולם יש זכות לבחור. ואם החילוניות סותרת את האסלאם בשל רצונה להפריד בין מוסדות המדינה לאנשי הדת, אז ברור לקורא על מה ראוי לוותר ועל מה לא.
ד"ר מיכאל ברק הוא חוקר בכיר במכון הבינלאומי למדיניות נגד טרור ומרצה באוניברסיטת רייכמן. הוא גם מומחה לפונדמנטליזם אסלאמי ולמצרים. בראיון עם "ישראל השבוע" הוא מסביר כי הספר נועד לתווך או לשקף לאנשי חמאס את המציאות הפוליטית. למשל, תחנות מרכזיות בהוויה הפוליטית של הרשות הפלשתינית ומונחים מתחום מדעי החברה.
לדבריו, אין ייחודיות מבחינה מודיעינית בספר, אך הוא מהדהד חומר דומה שנמצא במקורות גלויים ונועד למטרות אינדוקטרינציה. "נראה שהחוברות מחולקות לאנשי חמאס במסגרת קורסי הכשרה מנטלית ומודעות פוליטית", הוא אומר. בהמשך יספר על התשתית הנרחבת יותר של תעמולת חמאס.
ביקום מדומיין
הטקסט חושף כיצד מייצרים אנשים שמסוגלים לבצע את הזוועות של מתקפת 7 באוקטובר. ליתר דיוק, את הסיפורים שמספרים לאותם אנשים ומה מסתירים מהם. כך נכתב על טבח סברה ושתילה: "טבח סברה ושתילה 1982 - טבח שביצעו כוחות הכיבוש הציוני במחנות הפליטים סברה ושתילה של הפליטים הפלשתינים בהנחיה ובפיקוח של שר הביטחון בישות הציונית דאז, אריאל שרון, שהוביל לרצח 2,500 בני אדם פלשתינים ולבנונים".
במציאות - הטבח בוצע על ידי הפלנגות הנוצריות אחרי רצח נשיא לבנון בשיר ג'ומייל. אמנם ועדת חקירה הטילה אחריות גם על חיילי צה"ל בשטח שידעו על הסכנה והתעלמו ממנה, אך בספר אין זכר לפלנגות הנוצריות.
יתר על כן, ביקום האלטרנטיבי של חמאס השואה כאילו לא התרחשה. על הנאציזם נכתב כי מדובר בתנועה פוליטית המתבססת על העדפת הגזע הארי "על פני הגזעים האנושיים, ונוסדה בגרמניה אחרי מלחמת העולם הראשונה, כאשר היטלר השיג באמצעותה הגמוניה". מה עוד הנאצים עשו? על פני עשרות העמודים אין אזכור לכך. אולי בגלל זה דוברי חמאס ומנהיגיו לא נרתעים משימוש במונח "שואה" לגבי תקיפות צה"ל ברצועת עזה.
היעדר ההתייחסות לשואה מהדהד גם על רקע ההסבר על המושג ציונות: "תנועה פוליטית יהודית, שהופיעה במרכז אירופה ובמזרחה בשלהי המאה ה־19 וקראה להגירת יהודים לאדמת פלשתין בטענה שהיא אדמת אבותיהם. התנועה הציונית נודעה בכך שהיא בעלת נטיות קולוניאליסטיות, שהובילו לכיבוש אדמת פלשתין ולגירושם של בני עמנו, נוסף על מעשי טבח מאורגנים נגדם".
אך עיוות המציאות לא מופנה רק לישראל, אלא גם לפלשתינים עצמם. מעניינת במיוחד היא ההתייחסות להשתלטות על רצועת עזה על ידי חמאס. בהסבר על נפילת ממשלת האחדות הפלשתינית נכתב: "מטרת הממשלה היתה לחזק את השותפות, אבל בשטח הופיע זרם שלא קיבל את המציאות החדשה, ועשה כל דבר כדי להכשיל את עבודת הממשלה. מנגנוני הביטחון (של הרשות הפלשתינית, ש"ק) התכוונו לגרור את עזה לכאוס ולשפיכות דמים. כוחות הביצוע של הממשלה (המשטרה של חמאס, שהוקמה במסגרת הסכם עם אבו מאזן, ש"ק) נאלצו לחסל את מרכזי המתיחות ואנשי הכאוס. אחרי שלושה ימים שלמים הם נכנעו. לאחר מכן הושבת הפרלמנט, איסמעיל הנייה פוטר (מתפקידו כראש ממשלת האחדות), הוקמה ממשלת חירום והחל שלב הפיצול".
מדובר, כמובן, בייפוי של העבר המדמם. העימות הצבאי בין חמאס לפת"ח נמשך שבועות בעצימות משתנה, והסתיים רק לאחר כ־120 הרוגים. במהלכו מחבלים של חמאס השליכו את אחד מקציני המנגנונים מגג בניין בן 15 קומות. היה זה שנה וחצי בלבד אחרי שחמאס ניצח בבחירות. מהסכסוך הזה ניתן להבין חלק נוסף בתפיסה של חמאס את מושג הדמוקרטיה - מבחינתו, מדובר בשם קוד לדיקטטורה של הרוב.
עם זאת, הספר שופך אור על חלק מהפחדים העמוקים ביותר של הארגון: "הנורמליזציה היא מדיניות שמטרתה להפוך את היחסים לנורמליים אחרי תקופה של מתיחות או ניתוק או מכל סיבה שהיא - בין שמדובר במדינות ובין שבמוסדות או בקבוצות. דוגמה לכך היא הנורמליזציה של כמה ממדינות ערב עם מדינת הכיבוש הציוני, למרות הכיבוש של האדמות הפלשתיניות. הנורמליזציה החלה עם הישות הציונית בחתימת הסכמי קמפ דיוויד ב־1978 בין מצרים למדינת הכיבוש. ועידת אוסלו ב־1993 היא בבחינת הלבנה הראשונה בבניית הנורמליזציה עם הכיבוש". מבחינת חמאס, אין דבר מסוכן יותר מכינון יחסים בין הערבים והמוסלמים לבין ישראל.
תעמולה אנטישמית בקייטנות
כאמור, ד"ר ברק מספר על התשתית הנרחבת יותר מאחורי תהליך האינדוקטרינציה: "דרך משרד התקשורת והחינוך של חמאס יש להם מוטת שליטה. מאז הפיכתו לריבון ברצועה, חמאס קיבל לידיו הזדמנות להכשיר את הצעירים בעזה כדור הג'יהאד העתידי, שימשיך את מערכת הג'יהאד נגד ישראל. הוא עשה זאת בין השאר דרך מערכת החינוך וקייטנות נוער, שבהן משולבים אימונים גופניים וסימולציות לחימה. התנהלה בהן דמוניזציה של ישראל כגוזלת אדמות, לצד מוטיבים אנטישמיים כמו הדגשה כי היהודים הם מקור הרוע בעולם".
נוסף על כך, החוקר מונה דוגמאות לשטיפת המוח באפיקים לא ממסדיים: "עיתון הנוער 'אל־פאתח' (הכובש/המנצח, בערבית), שבו מתפרסם מדור המכיל צוואות של שאהידים מתוך כוונה לטפח דמויות לחיקוי עבור הילדים - השאהידים שהקריבו את עצמם למען אל־אקצא והכבוד של הפלשתינים. יש גם משחקי מחשב דוגמת 'GAZA MAN' מתקופת צוק איתן ב־2014, שבו השחקן הפלשתיני, עטוי כאפייה, נלחם בחייל הישראלי כדי להגן על התושבים הפלשתינים מפני 'רצח הכובש' לכאורה והפצצות חיל האוויר הישראלי, תוך כדי שימוש בירי.
"משחק אחר נקרא 'פורסאן אל־אקצא' (אביראל־אקצא, בערבית), שיצא באוקטובר 2022. לאחרונה נערכו לו שדרוגים על רקע המערכה הנוכחית. בסרטון הקידום שהושק לכבוד המשחק המשודרג, שולבה תמונתו של דובר צה"ל דניאל הגרי לצד חיילי צה"ל הרוקדים כאות שמחה על חיסול חמאס, אך בסופו של דבר הם מופגזים כדי להראות שלא הצליחו להשמידו. המשחק מדמה לחימה בסמטאות ג'נין ובמסגד אל־אקצא".
תכנים אלה, אגב, זמינים באינטרנט לכל דורש. כך ניתן לראות בסרטון על המשחק שמופיע ביוטיוב. על השחקן לפעול בבסיס "אריאל שרון" - עיר הבה"דים למעשה. "עיר האימונים היא מתחם של בסיסים צבאיים בדרום פלשתין, ליד מדבר הנגב, ששייך לכוחות הכיבוש של ישראל. הבסיס הזה משמש לאימון חיילים חדשים ולפיתוח אמצעי לחימה חדשים. משימתך היא לחדור לבית הספר ללוגיסטיקה בבה"ד 6, להרוס את משגרי הטילים, לגנוב את הדגם לכטב"מ ולחסל את כל חיילי צה"ל", נכתב בהוראות למשימה במשחק המעודד פיגועי טרור.
ד"ר ברק מגלה שמאחורי המערך עומד "ראש לשכת ההסברה" בחמאס, סלאמה מערוף, שלא התבטא בפומבי מאז נובמבר. "הוא עומד בראש לשכת ההסברה התקשורתית של חמאס, והיה אחראי לטיפוח אוריינות דיגיטלית בקרב בני הנוער בעזה, כדי להכשירם ולהקנות להם כלים לגבי אופן ניהול תעמולה נגד ישראל ברשתות החברתיות. הוא היה אמון גם על העברת תקציבים לעיתונאים ולפעילים ברשתות החברתיות בעזה, כדי ללמד אותם איך לסקר תקיפות של ישראל. בשיתוף פעולה עם הג'יהאד האסלאמי הוא ניהל הדרכות על איך להשתמש ברשת החברתית כנשק נגד ישראל".
השתלמות בביירות
חמאס לא נשאר לבד. השותפים המרכזיים שלו במערך התעמולה הם איראן, חיזבאללה והג'יהאד האסלאמי. "שחקן חשוב שמסייע לחמאס ולג'יהאד האסלאמי במערכת התעמולה הוא איחוד שידורי הטלוויזיה והרדיו האסלאמיים (IRTU), קונצרן תקשורת איראני הקשור למשמרות המהפכה של איראן, שהוקם ב־2007", מספר ד"ר ברק. "מדובר בארגון גג של 210 ערוצי תקשורת הקשורים לחיזבאללה, לחות'ים, למיליציות השיעיות בעיראק, לג'יהאד האסלאמי ולחמאס. שניים מהערוצים האלה הם רשת 'אל־אקצא' של חמאס ורשת 'פלשתין אל־יום' של הג'יהאד האסלאמי.
"במסגרת הזאת חמאס והג'יהאד האסלאמי זוכים למימון, להכוונה ולהכשרה מצד האיראנים וחיזבאללה, שהספיקו להכשיר עשרות אם לא מאות עיתונאים דרך הזום, בביירות, בעזה או דרך שלוחת IRTU, שעליה פיקד עד להסלמה הנוכחית סלאח אל־מצרי - חבר בג'יהאד האסלאמי. מי שעמד בראש ה־IRTU ותיאם את מערך ההסברה עם חמאס והג'יהאד הוא בכיר חיזבאללה בשם נאסר אח'דאר. כיום ממלא את התפקיד השייח' עלי כרימיאן, שלו יש קשרים הדוקים עם חיזבאללה".
רבים נחשפו במהלך המלחמה לעוצמה של מערך התעמולה הזה ברשתות החברתיות. ועדיין, דווקא המעורבות העמוקה הזו של איראן מעלה שוב את השאלה לגבי פעולותיה במערכה. למרות החזית הבוערת בצפון ושיגורי הכטב"מים בחזיתות אחרות - מהים האדום ועד סוריה - איראן וחיזבאללה עוד לא יצאו למלחמה כוללת.
ד"ר ברק סבור כי חיזבאללה ידע על המתקפה עצמה, אך לא על התאריך, וכי לבסוף האיראנים החליטו שלא להקריב את חיזבאללה למען חמאס. אחרי הכל, מדובר בגורם שנועד לבלום מתקפה נגד האיראנים עצמם ולשמור על מיזם הגרעין האיראני מפני תקיפה ישראלית־אמריקנית. "סינוואר הימר במתקפה של 7 באוקטובר על מעורבות של חיזבאללה", הוא אומר, "במידה מסוימת חיזבאללה ואיראן הוליכו את חמאס שולל".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו