עילת הסבירות, הדמוקרטיה והמלחמה: "אם לא ניצור פה גורם זהות מאחד, שוב יחכו לנו אויבים מעבר לפינה"

תמר הרמן

חוקרת דמוקרטיה

עמיתה בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה.

פרופסור אמריטה במחלקה לסוציולוגיה, למדע המדינה ולתקשורת באוניברסיטה הפתוחה

פרופ' תמר הרמן, במהלך שנת 2024 צפויה להצביע חצי מאוכלוסיית העולם בבחירות דמוקרטיות שיתקיימו ברחבי הגלובוס. לפי ה"אקונומיסט", זו תהיה השנה הדמוקרטית ביותר בהיסטוריה; ואילו מנגד – ידוע לנו שחלק מהדמוקרטיות מגלות סממנים אוטוריטריים. האם השנה שלפנינו צפויה להיות שנת שלטון העם, או רק מצג שווא שלו?

"גם אם חצי מאוכלוסיית העולם תצביע השנה, אין זה אומר שהבחירות יהיו דמוקרטיות. גם משטרים לא דמוקרטיים מתגאים בקיום בחירות. בשנת 2007, 97% הצביעו עבור אסד בסוריה. גם בבריה"מ בתקופותיה הטוטליטריות ביותר התקיימו בחירות 'דמוקרטיות'. קיימת היום זילות מסוימת של המילה דמוקרטיה. רק מעט מדינות אינן מתגאות במילה דמוקרטיה בשמן הרשמי, אף שברבות מהן הבחירות אינן אלא פרוצדורה ולא מהות".

ההבדל בין דמוקרטיה לדיקטטורה הפך לחמקמק עם השנים.

"יש רצף של סוגי משטרים בין דיקטטורה אבסולוטית לדמוקרטיה אידיאלית. מעולם לא היתה קיימת דמוקרטיה מושלמת, ויש אף סימנים להתפכחות במקומות לא מעטים בעולם מהמשטר הדמוקרטי במתכונתו הליברלית, שהוא סוג משטר חדש יחסית, שלא תמיד עומד בציפיות ממנו. יתר על כן, ראינו לא מעט דמוקרטיות מודרניות, משוכללות כביכול, שקרסו, כמו רפובליקת ויימאר. במונחים היסטוריים, לדמוקרטיה הליברלית המודרנית אין רקורד טוב באשר לתוחלת חייה".

וגם אריכות שנים יחסית של משטר דמוקרטי אינה תעודת ביטוח מפני דעיכה.

"זה נכון. תהליכי שחיקה במשטרים יכולים לנבוע לא בהכרח מהערכים או מהמבנים שלהם עצמם, אלא למשל ממצוקה כלכלית. ידוע ששיאי המהפכה הצרפתית הגיעו לאחר עליות במחירי הלחם. לשאלתך, אבות הדמוקרטיה הליברלית, הייצוגית, האמינו ואף שכנעו מיליונים שצורת משטר זו תביא טוב לכלל האוכלוסייה. בפועל, הבטחות אלו לא התממשו במלואן. לא רק שלא כולם נהנים מה'טוב' הדמוקרטי, אלא שלא אחת אנחנו מזהים התפתחות של אליטות בעלות אינטרסים צרים, כפי שחוזה 'חוק הברזל של האוליגרכיה"'.

כלומר?

"גם בדמוקרטיה, כאשר קבוצה נמצאת בשלטון זמן רב מדי, נוצרות תופעות של שימוש אינטרסנטי ולא מבוקר בכוח השלטוני, ואפילו שחיתות. בשלב הזה נוצר ריחוק בין השלטון לבין ציבור הבוחרים. האוליגרכיה מתפתה אפוא לא פעם לפגוע באושיות השלטון כדי שלא יהיה אפשר להחליפה - ונוצרת בפועל הפיכה שלטונית. גם משברים כלכליים מבליטים את הימצאותה של אוליגרכיה, גם אם לא פורמלית: בארה"ב נשמעו מאז משבר 2008 טענות קשות של אזרחים על כך שהשלטון הדמוקרטי בגד בהם, מה שהביא לא רק למחאת וול סטריט אלא גם לעליית טראמפ.

"בעקבות המשבר ראינו בארה"ב עסקאות שנעשו בין הממשל לבנקים, והתפשטה בחוגים רחבים בציבור ההרגשה שאולי יחסי הון־שלטון חשובים יותר מיחסי השלטון ובוחריו. בפועל, ההבטחה הגדולה של הדמוקרטיה אכזבה רבים. לפעמים, בעת משבר גלובלי, המשטר כן מנסה לפעול לטובת הציבור, אבל נוצר דימוי שהוא לא קשוב ואולי אפילו מנצל את המצב לטובתו. בקורונה ההגבלות שהוטלו התפרשו לא פעם ולא פעמיים כאילו יש לשלטון אינטרסים שבגללם הוא מצר חירויות אזרח".

זה קשור לכך שדמוקרטיות ליברליות הן מעצם טיבן איטיות ומסורבלות.

"אבל איטיות זו מנוגדת לא פעם לרצון הציבור בתגובה מהירה. גם אין לעומדים בראשן את ההילה שיש למלכים, אף שיש חלקים בציבור הכמהים לשליט מורם מעם, כפי שבגדי הצארים ברוסיה כללו שרוולים ארוכים יותר מהידיים שלהם. למה? כדי להראות שהם לא עושים בידיהם דבר. גם בדמוקרטיות יש חלקים בציבור שרואים בכך נגזרת טבעית ממעמד השליט - שהעומדים בראש מרשים לעצמם מעשים שאחרים נדרשים לתת עליהם את הדין".

זה הסדר השלטוני שהציבור צמא לו?

"בעיקר בתקופות של אי־ודאות, אזרחים רבים אוהבים להרגיש שיש מעין 'אב גדול'. אחרי שנפל משטר האימים של סטלין, אחרי נאום חרושצ'וב והפרסטרויקה - אנשים הודו בגעגועיהם לשלטון סטלין. הם אמרו: ידענו מה צריך לעשות, מה הכללים. ידענו למה לצפות. הדמוקרטיה משאירה לאזרחים יותר אחריות עצמית, והרבה אנשים לא אוהבים אחריות עצמית".

האזרח כילד

חשוב גם לומר שהדמוקרטיה, במשמעות המערבית של המושג, לא מתאימה לכל מדינה. בשיחת הרקע שלנו סיפרת לי על אנקדוטה מעניינת בנושא הזה.

"במשך שנים אני משתתפת בפורום עם נציגים מרחבי המזרח התיכון. באחת מקבוצות העבודה שבהן השתתפתי לפני כעשור דנו בשאלה כיצד לוקחים משטרים לא דמוקרטיים ומעבירים אותם תהליכי שינוי לדמוקרטיה. לאחר קריסת התקוות שהוליד האביב הערבי שבנו ונפגשנו, והמשתתפים מארצות ערב הטיחו במשתתפים מהמערב שטיפחנו בהם אשליה שהדמוקרטיה מתאימה לכל מקום, וכי ארגז הכלים שנתנו להם כלל לא התאים לחברות שלהם. הם אמרו שהולכנו אותם שולל, שלא הזהרנו אותם כי כדי שתצמח דמוקרטיה יש צורך בתנאים מקדמיים תרבותיים ואחרים".

הם היו יכולים לעצור, להתאים את הצרכים למדינות שלהם.

"אבל זו בדיוק הסיטואציה הילדית: אנשים אוהבים שמישהו ייקח אותם ביד, ואם משהו לא מצליח - האשמה כביכול על מי שניסה להוליך אותם".

אז אותם נציגי מדינות ערב סברו שהדמוקרטיה, בדיעבד, לא מתאימה לארצותיהם. לישראל הרעיונות הדמוקרטיים כן מתאימים?

"ישראל רואה עצמה חלק מהחברה המערבית. דה־פקטו, חלקים גדולים מהציבור בארץ, בטח בשנות ההגירה הגדולה, לא הגיעו מרקע של משטרים דמוקרטיים. קשה מאוד להשריש ערכים רלוונטיים כשחלקים גדולים מהציבור לא באים מתרבות פוליטית דמוקרטית או שאינם מעריכים אותה כראויה".

עוד נקודה רלוונטית היא שמדינת ישראל נמצאת בקונפליקט מתמיד עם סביבתה.

"ולכן קשה להגיע לאיזון בין המציאות הביטחונית לבין הצרכים הדמוקרטיים. ידוע לנו כמה מהר ארה"ב השליכה חלק מערכיה הדמוקרטיים אחרי 11 בספטמבר. תקנות לשעת חירום לא הגיעו ממסורת דמוקרטית. אם היו מחוקקים בישראל חוקה בתחילת הדרך, כללי המשחק כאן היו ברורים הרבה יותר. אבל למרבה הצער אין לנו חוקה, ולא נוצר רגע קונסטיטוציוני שבו אפשר היה לומר: מאפסים את השעון וכותבים חוקה".

הרפורמה במערכת המשפט לא היתה רגע כזה?

"ראית איזה קרע פנימי הניסיון הזה גרם. תאר לך מה היה קורה אם היו רוצים לכתוב חוקה שלמה. אוכלוסיות שלמות היו נלחמות עד זוב דם. זה עוד קרה באופן מתון יחסית בעקבות ניסיון הרפורמה השלטונית. מחאת קפלן התבססה על גיוס משאבים מאסיבי־כלכלי ואחר של קבוצות שראו ברפורמה פגיעה אנושה באושיות הדמוקרטיה. מולן ניצבו מי שטענו במידה לא פחותה של שכנוע עצמי שהמוחים פוגעים בדמוקרטיה - כי הם יוצאים נגד מהלך של ממשלה נבחרת".

רוב הישראלים - בימין

אנחנו בסיומו של שבוע דרמטי שבו פסל בג"ץ את חוק יסוד: הסבירות על חודו של קול. התרגשת ממה שקרה כאן לפני 7 באוקטובר בכל הקשור לרפורמה במערכת המשפט?

"התשובה מורכבת. אני משוכנעת שהשינויים שרצו להכניס היו מוטים על ידי אינטרסים פוליטיים, ולא נעשה מצד היוזמים מאמץ להעבירם בגרסה מקובלת יותר. העברתם היתה פוגעת במערכת השלטונית. אבל גם פעילות הצד השני לא היתה חפה מבעיות. למשל, ממש לא כל עם ישראל היה שם, אלא קבוצה מאוד מסוימת מבחינה סוציו־דמוגרפית. וגם הקבוצה הזאת לא חתרה להבנות, מה שהחריף את הקונפליקט. כדאי אולי לציין כי תנועת המחאה היתה תנועת אזרחים, אבל מי שעמדה מולה היא הממשלה עצמה. הפגנות הימין המעטות והקטנות יחסית אורגנו במידה רבה על ידי ממלאי תפקידים בממשלה ומסביבה. לצד זאת, התעודדתי מהדיון הציבורי שהתעורר סביב הרפורמה. זה היה שיעור האזרחות הטוב ביותר שמדינת ישראל קיבלה אי־פעם".

הדברים שאת אומרת לגבי הדמוקרטיה הישראלית עולים גם בסקרים השונים שאתם עורכים?

"כן, אנחנו רואים אובדן אמון במוסדות השלטון, ולעיתים גם בתמיכה בערכים דמוקרטיים אפילו בקרב מי שהצביעו עבור ממשלות מכהנות. נוסף על כך, לאורך השנים אנחנו רואים ירידה באמון בבית המשפט העליון. אז יהיו מי שיטענו שזה רק בגלל 'מכונת הרעל'. אבל מכונת רעל מצליחה לפעול רק על רקע מתאים. הזעם נגד מערכת המשפט התחיל לבעבע עוד לפני הרפורמה. למשל, כבר שנים אנחנו מקבלים בסקרים מספרים גדולים של משיבים העונים שמערכת המשפט אינה נותנת יחס שוויוני לכל העומדים בפניה, ושבית המשפט העליון מוטה אידיאולוגית ומתערב מדי בהחלטות הממשלה. כחלק מתהליך השיקום במדינה, גם מערכת המשפט צריכה לעשות תיקון עצמי".

איך תשפיע המלחמה על הדמוקרטיה שלנו?

"אנחנו יודעים מה קרה אחרי מלחמת יום כיפור. גולדה נבחרה שוב, כי לפעמים התגובה בקלפי מושהית".

את רואה תרחיש שנתניהו ייבחר שוב?

"ייתכן. זה גם תלוי מי ירוץ נגדו. לשאלה פתוחה ששאלנו לאחרונה - 'מי היית רוצה שיהיה ראש הממשלה אחרי המלחמה?', יותר מ־%20 אחוזים ענו גנץ, ו־%15 ענו נתניהו. הבאים בתור קיבלו אחוזים נמוכים הרבה יותר. אז האם מקרה גולדה יחזור שנית? תלוי. חשוב לזכור שגולדה קיבלה אחריות. בהנחה שנתניהו לא יקבל אחריות, אנשים יכולים להתנער ממנו בקלפי.

"מובן שיש כאן משקל גם לאופן שבו המדינה תטפל באוכלוסיות שמצביעות מסורתית עבור נתניהו, למשל באופקים, בשדרות, בנתיבות. אם המדינה לא תדאג להן, ייתכן שהן כלל לא יצביעו. עם זאת, הסיכוי שנראה מהפך כולל די נמוך. רוב הישראלים־יהודים, 55%-60% נמצאים בימין. השמאל זוכה ל־12%-14% והמרכז ל־%30-%35".

איך צפויה להשפיע המלחמה על הבחירות המקומיות כאן בישראל?

"זה תלוי איך פעלה הרשות המקומית בזמן המלחמה. מעבר לכך, למועמדים לא היה זמן לנהל מערכת בחירות רצינית. אני לא בטוחה שנראה חילופים דרמטיים".

בראי ההיסטוריה, מתי מתחילה דמוקרטיה ומתי היא מסתיימת?

"לפעמים דמוקרטיה מתחילה אחרי מהפכה. לפעמים מדובר בתהליך בן מאות שנים, כמו בבריטניה, שבה זכויות האריסטוקרטיה צומצמו וזכויות השתתפות הציבור הורחבו בהדרגה. איפה היא מתמוטטת? או בצורה של קריסה או הפיכה, או דעיכה הדרגתית. במקרה של טראמפ רבים דאגו מקץ הדמוקרטיה האמריקנית. זה לא קרה, ואני מפקפקת שזה יקרה גם אם הוא ייבחר בשנית. יש שם חוקה, וגם שופטי בית המשפט העליון שמונו על ידי טראמפ נאמנים לערכי החוקה".

ככל שהשנים יחלפו נראה מעבר רב יותר מדמוקרטיות מהותיות לדמוקרטיות פרוצדורליות, פגומות?

"יש אלמנטים רבים שיכולים להשפיע על העתיד הפוליטי העולמי. למשל, משבר האקלים. במקרה שהאקלים יהפוך לקיצוני משטרים יידרשו להתמודד עם מצבי קיצון, והאתגרים הללו לא תמיד מאפשרים הסתפקות באמצעים דמוקרטיים. אני מדברת על הזזת אוכלוסיות בתוך המדינה או מניעה של כניסת הגירה מאזורי אסון. מעבר לכך, טרור כבר הוביל בעבר לשחיקת עקרונות דמוקרטיים. אבל בסוף הכל מסתכם בשאלה עד כמה אנשים ירגישו שהשלטון ממלא את צורכיהם".

שנת 2024 יכולה להיזכר כנקודת מפנה בשל מערכות הבחירות הרבות שיתקיימו בה?

"כאמור, דיסטופיות מעוררות בי ספק. הטוב הוא לא תמיד טוב כפי שאנחנו מדמיינים, והרע אינו תמיד גרוע כפי שאנו חרדים. האמת נמצאת בשטחים האפורים, באמצע. גם אחרי מלחמות ומגפות יש גורמים מייצבים בעולם. אנשים מעדיפים יציבות, ולא שינויים דרמטיים".

אז הדמוקרטיה כאן כדי להישאר?

"הדמוקרטיה הגלובלית עוברת שינויים ומתנהלת בהתאם לאתגרים שעומדים בפניה. כל עוד היא תתמודד עם האתגרים במידת הצלחה סבירה, היא כאן כדי להישאר. באשר לישראל, אני לא רואה בעתיד הקרוב קריסה של הדמוקרטיה הישראלית.

"היתרון שלנו כעם הוא שאיננו נכנעים לסמכות אחת. אנחנו עם שקשה לשלוט בו, במובן החיובי, וקשה להוליך אותנו, במובן השלילי. יהיה קשה עד בלתי אפשרי להפוך אותנו לציבור המשתף פעולה עם משטר דיקטטורי. במקביל, יש לנו עבודת בנייה רבה לעשות - ליצור כאן זהות משותפת. כרגע אנשים רבים בעם ישראל סבורים שאין בישראל גורם זהות מאחד. ואם לא נצליח ליצור גורם מאחד כזה שוב יחכו לנו אויבים חיצוניים, ואולי גם פנימיים, מעבר לפינה".