האויב שבנה על השסע בתוכנו

בעוד העיניים נשואות ללבנון, לחיזבאללה ולחסן נסראללה, התגובה על חיסול עארורי עשויה להפתיע ולהגיע דווקא (או גם) מגזרת יו"ש ומזרח ירושלים, גזרה שהיתה בת טיפוחיו של הארכי־טרוריסט המנוח שנים רבות לפני 7 באוקטובר.

הפעם הראשונה שבה נצרב שמו של עארורי בזיכרון הקולקטיבי הישראלי כסמל לרוע ולאכזריות היתה לפני כעשר שנים, בשעת טלטלה וטראומה קשה - החטיפה והרצח של שלושת הנערים מגוש עציון. עארורי, בשם חמאס, קיבל אחריות לאירוע הזה, ומאז לא חדל ממעורבות ומיוזמות טרור ברחבי יהודה ושומרון.

עוד כשישב בטורקיה יחד עם צמרת חמאס, כאורח של הנשיא ארדואן, תכנן עארורי להוציא לפועל פיגועי חטיפה של ישראלים בחו"ל, לבצע שורה של פיגועי חדירה ליישובים ישראליים, לפוצץ מכוניות תופת במרכזי אוכלוסייה בארץ ולתקוף את הרכבת הקלה ואת אצטדיון טדי בירושלים.

בעשור הקודם הוא אף ניסה לקעקע את שלטון הרש"פ ביו"ש ותכנן שם הפיכה. שב"כ וצה"ל הצילו למעשה את שלטון אבו מאזן. ראש השב"כ דאז יורם כהן נפגש עם יו"ר הרש"פ, הציג לפניו הוכחות מודיעיניות להפיכה שתוכננה נגדו, ודיווח לו על מעצר 94 פלשתינים, רובם אנשי חמאס, שעל פי החשד, השתתפו בתוכנית זו.

השנים האחרונות הביאו שיפור ושדרוג נוסף ביכולות חמאס ביהודה ושומרון, ועארורי היה זה שניצח מרחוק על הנעשה. השינוי המרכזי הראשון, ואולי המשמעותי ביותר, היה בניית תשתיות טרור משותפות יחד עם הארגונים האחרים, גם ארגונים יריבים, והקמת מיליציות טרור על־ארגוניות. גדוד ג'נין היה המודל, ונועד להיות הדגם שייושם בעוד אזורים בגדה.

הגדוד כלל מחבלים מגדודי עז א־דין אל־קסאם החמאסיים, פעילים מגדודי חללי אל־אקצא של פת"ח, מחבלים מהג'יהאד האסלאמי, וגם פעילים של החזית העממית. ישראל נחשפה לשיתוף הפעולה הזה, כאשר גילתה בקיץ האחרון שבין 12 המחבלים שנהרגו במבצע הצבאי הגדול בג'נין, היה ייצוג לכל ארבעת ארגוני הטרור הללו. עארורי עצמו הבהיר על רקע זה, כי "האופציה היחידה להתמודד עם הכיבוש היא אחדות בשדה הקרב, כך ש'לוחמי ההתנגדות' ישכבו יחד בשוחה אחת מול האויב והפרויקט הציוני".

פגישה גורלית

השינוי השני המשמעותי היה העתקת הדגם העזתי, של חפירת מנהרות ושיגור רקטות, לגדה. גם כאן ג'נין היתה המודל. אחריה תוכננו לבוא ערים נוספות. במבצע הצבאי שצה"ל יצא אליו במחנה הפליטים ג'נין בראשית יולי, נחשפה ונוטרלה תשתית טרור ענפה, שכללה מפקדות ומקומות מסתור, מחסנים ומעבדות לייצור אמצעי לחימה, וכן לראשונה - מנהרות ופירים תת־קרקעיים, כולל מתחת למסגד אל־אנצאר, שהמחבלים הפכו אותו למתחם מבוצר.

השינוי השלישי המשמעותי, שעארורי לקח אותו כמעט כפרויקט אישי, היה אתגר ייצור מטענים משמעותיים וגדולים מהרגיל, אך בעיקר מערך רקטי על פי המודל העזתי. המטען הגדול במשקל 80 ק"ג שהופעל נגד רכב ממוגן של צה"ל לפני חודשים אחדים בג'נין, היה רק דוגמה לכך. שיגורי הרקטות ממרחב ג'נין על ידי "גדוד אל־עיאש" לעבר יישובים ישראליים (על אף היותן רקטות פרימיטיביות), היו אף הם עבודה של עארורי, שאותה הגדיר כניסוי.

כשעארורי נשאל כיצד הוא מסביר את התמקדות ה"התנגדות" דווקא באזור ג'נין, הוא ציין שהמאבק באזור זה התפתח באופן מהיר ומשמעותי כתוצאה מנסיגת ישראל מהאזור בהתנתקות של 2005

חודש לפני הטבח בעוטף התראיין עארורי לאתר האינטרנט של ערוץ "אל־ג'זירה" (התרגום באדיבות ממר"י). הוא ציין כי המטרה העליונה של "ההתנגדות החמושה בגדה" היא "להמשיך להתפתח עד ליכולת שיגור רקטות אפקטיבי לעבר ישראל". כשנשאל כיצד הוא מסביר את התמקדות ההתנגדות דווקא בצפון השומרון, ואם היא צפויה להתפשט ליתר האזורים, הסביר עארורי שההתנגדות באזור זה התפתחה באופן מהיר ומשמעותי כתוצאה מנסיגת ישראל ב־2005, בהתנתקות. הוא ציין לחיוב וכ"דבר טוב" את "הפילוג בחברה הציונית", שעתיד להוביל (לצד גורמי רקע אחרים) לעימות רחב, כולל ומסוכן מאוד. את המערכה העתידית בתחומי יו"ש הגדיר עארורי כ"מלחמת התשה" שתתנהל בתמיכת הזירות האחרות, "אם מתוך פלשתין ואם מחוצה לה". הוא הבטיח להמשיך לפתח את אותה התנגדות במודל עזה.

עארורי, שישב בכלא הישראלי 18 שנה, שוחרר בתנאי שיעזוב את הארץ. תחילה עבר לירדן, ואחר כך לסוריה, ומאוחר יותר לטורקיה, לקטאר וללבנון. מכל מקום פעל נגד ישראל. גורמי מודיעין במערב מעריכים כי בפגישה שעארורי קיים עם נסראללה ב־2 בספטמבר, נדונה מתקפת הטרור שיצאה אל הפועל חודש אחר כך, וכי ימים ספורים קודם לכן, ב־31 באוגוסט, בפגישת הנהגת חמאס בראשות עארורי עם זיאד נחאלה מהג'יהאד האסלאמי ושר החוץ האיראני עבדאללהיאן, נדונה תוכנית הטרור.

עין פקוחה לאל־אקצא

עארורי בנה על הפילוג והקרעים בתוך החברה הישראלית. הוא מעולם לא הסתיר זאת. בראיון בעברית לעיתונאי גל ברגר, מעט אחרי עסקת שליט, עארורי הפתיע כשאמר שהוא מבחינתו היה שמח יותר אילו ישראל לא היתה מסכימה לשחרר את שליט בתמורה ליותר מאלף אסירים ביטחוניים. ברגר התקשה להאמין למשמע אוזניו, ועארורי הסביר לו שכאויב, היה מעדיף ששליט לא ישוחרר כדי שהחברה הישראלית תמשיך להיקרע מבפנים בוויכוח הקשה. קריעת החברה הישראלית, התרשם אז ברגר, היתה חשובה לעארורי יותר מאשר שחרור חבריו.

גם השסע בחברה הישראלית, במהלך השנה האחרונה, שיחק לידי חמאס בכלל ולידי עארורי בפרט, ממש באותו האופן. כמה ממחבלי הנוחבה שנשבו לאחר הטבח, העידו על כך בחקירותיהם, ולמעשה, המחישו בדבריהם עד כמה חמאס בנה על הקרע והפילוג בחברה הישראלית, בדיוק באותה הרוח שבה דיבר עארורי לפני יותר מעשור.

מאז תחילת הלחימה עצר צה"ל ברחבי יו"ש יותר מ־2,500 חשודים בטרור ובפיגועים, כ־60 אחוז מהם אנשי חמאס, והיתר בעיקר אנשי פת"ח. עארורי, אף שלא היה אהוד בשטחים כמו אסיר העולם מרוואן ברגותי - היה סוג של קונצנזוס. העובדה שארגון פת"ח, יריב פוליטי של חמאס, הכריז למחרת החיסול על שביתה כללית, מעידה על כך. מערכת הביטחון מתכוננת עתה לאפשרות שההתפרעויות ויידויי האבנים ובקבוקי התבערה בעשרות מוקדים, ואף מעט פיגועי ירי שלשום ואתמול, עלולים להיות קדימון בלבד לגל פיגועים נוסף ביו"ש, בעיקר "פיגועי בודדים", אך לא רק.

העין פקוחה היום, יום שישי, גם לנעשה בהר הבית ובמסגד אל־אקצא, מוקד קבוע של מתח ועימות. גם משם עלולה להיפתח הרעה אחרי חיסול עארורי, שהרבה בחודשים האחרונים לדבר גם על "פשעי ישראל באל־אקצא".

הסבירות שתרחיש "היפוך הקנים" ברשות הפלשתינית, אפילו באופן חלקי, יתגשם דווקא בעקבות חיסול עארורי, מוגדרת כרגע על ידי גורמי הביטחון כנמוכה. אבל אפילו לכך מתכוננים, אף שבאופן רשמי מסרבים להתייחס לתרחיש. הפוטנציאל להיפוך מסוג זה גבוה בעיקר באזורי שכם, טול כרם, חברון וג'נין. היום יהיה כנראה יום מבחן, שילמד על המגמות לעתיד, אחרי חיסול עארורי, גם באיו"ש.