"הגענו לגרגירי חול במאדים. אז כן, כולם חשופים מהחלל, גם חמאס וחיזבאללה"

ד"ר שמרית ממן

חוקרת סביבה וחלל מדענית בכירה במכון לביטחון, חברה ומדינה ומנהלת המעבדה לחישה מרחוק ודימות פלנטרי באונ' בן־גוריון.

ראש המשרד לתמיכה אזורית לניהול מצבי חירום של האו"ם בישראל. משויכת לצוות הלאומי של יח' הלוויינות בצה"ל

ד"ר שמרית ממן, כמנהלת המעבדה לחישה מרחוק ודימות פלנטרי במכון לביטחון, חברה ומדינה באוניברסיטת בן־גוריון, את נעזרת בלוויינים כדי לגלות אם מים זורמים במאדים, מה הורג עצים בערבה, וגם כדי להתמודד עם אסונות טבע. עוד נדבר על כל אלה, אבל לפני כן – ב־7 באוקטובר היית חלק מחמ"ל אקדמיה ותעשייה של משרד הביטחון ואת גם חלק מהצוות הלאומי של יחידת הלוויינות בצה"ל - 9920. ספרי קצת על העבודה שלך בימים אלה.

"ההתחלה היתה מורכבת מבחינתנו, כי באופן אבסורדי - ברגע שבכל כמה דקות נופל בניין בעזה, העבודה שלנו הופכת למסובכת יותר. כך או כך, אני מנסה לתרום מהידע המחקרי שלי כדי לתת תובנות ורבדים נוספים לנתונים שמתקבלים על ידי הלוויינים השונים, למשל.

"חייל או חיילת ב־9920 מבינים היטב את הטכנולוגיה והתפקיד שלהם, אבל מתחום המחקר שלי, כלומר רקע גיאומורפולוגי וסביבתי עמוק, לצד ניסיון בניהול אסונות, מתקבלת פרספקטיבה אחרת. על סמך הידע המחקרי שלנו אנחנו ממליצים למשרד הביטחון על כיוונים שונים. באחת הפעמים אמרנו שדבר מסוים לא יעבוד, והם ירדו מזה. זה חוסך זמן רב של לבטים וניסיון ליישם דברים שלא יעבדו בפועל".

כשאת מביטה מהחלל במה שקורה ברצועת עזה, עד כמה חריגים תצלומי האוויר שם ביחס לעימותים ולמלחמות אחרים בעולם?

"רק השבוע פרסמו ב'וושינגטון פוסט' צילומי לוויין המראים כי היקף ההפצצות בעזה, לאחר כחודשיים, גדול יותר מזה שנרשם לאחר שלוש שנים בחלב שבסוריה, ולאחר תשעה חודשים במוסול שבעיראק. ככל שקיימת טכנולוגיה לוויינית המספקת רזולוציה ברורה, ניתן לראות את הנזקים. בעזה אנחנו רואים, למשל, את כמויות האבק ואת השינוי במתווה השטח".

עד לאיזו רמה הם בעצם חשופים שם בעזה, בלבנון?

"כולם חשופים מהחלל, גם חמאס וחיזבאללה. כשמצלמים בעזרת חיישנים בתדרים שונים - וזה לא משנה אם תצלם בעזרת רחפן, כטב"ם או לוויין – אפשר להבחין לעיתים בחומרים הנמצאים באזור מסוים, שברור שהם מגיעים ממקום אחר. לדוגמה, במחקר שלי אני מחפשת שינויים בצבע וגובה דיונות. כשאני מייעצת לצבא, אני ממליצה להם לחפש מהחלל שינויים מילימטריים בגובה פני הקרקע. אם אזור שוקע, זה חשוד בעיניי. אז לשאלתך, אנחנו יכולים להבחין בשינויים מילימטריים מהחלל".

וואו.

"זו יכולת מדהימה. מהצד השני, אנחנו רואים בעזה סככות או בניית פירים בתוך מבנים כדי לטשטש פעילות. בעבר, אגב, הם היו פחות זהירים בנושא ההסוואה".

ההסוואה קשורה לשעות הירי? בסבבים קודמים ראינו הרבה יותר שיגורים בלילה.

"אכן, הם כמעט לא שיגרו בלילה במלחמה הזו, אני משערת משום שבלילה הרבה יותר קל לאתר ירי - באמצעות חתימת חום וחיישנים אחרים. הם כנראה הבינו את זה. כפי שאמרתי, גם מיקום אתרי השיגור בתוך מבנים אינו מקרי. קשה יותר לאתר דברים מהחלל כשהם בתוך מבנים, כאן יידרשו מדידות עקיפות וניתוח מרחבי מסייע".

יתרון מרחבי ברור

בעזה, את יכולה להסתכל גם פנימה, אל תת־הקרקע?

"מבחינה לוויינית, צריכים תנאים מאוד מוגדרים שבהם ניתן לחדור לתת־הקרקע - לכן זו טענה לא מדויקת בהקשר של המנהרות. אנחנו מדברים על מנהרות בעומק עשרות מטרים. גם המכ"מים הכי טובים מהחלל לא מגיעים לעומק הזה. אבל בגלל הסיבות האלה, אנחנו מחפשים דברים משלימים, שייתנו אינדיקציות".

גם חמאס מתצפתים עלינו?

"בוודאי. לחמאס אין לוויינים משלו, אבל הוא משתמש בכל המקורות הפתוחים. מפות היישובים המדויקות שהיו ברשותם הגיעו ממקורות פתוחים כמו Open Street Map, שנותן מיקום מדויק ברמת המבנה. מספיק שפותחים Google Earth, והדברים חשופים".

כמי שמכירה את התחום לפני ולפנים, יכולת לוויינית היא גורם מכריע במלחמה? שר הדיגיטל של אוקראינה אמר, למשל, שמערכת הלוויינים של אילון מאסק היא "הדם של מערכת התקשורת" שלהם.

"אני חושבת שכן, יש ליכולת כזאת השפעה גדולה. זה נכס. יש מעט מאוד מדינות עם יכולת לוויינית עצמאית, ותודה לאל שישראל ביניהן. במלחמת רוסיה־אוקראינה, אילון מאסק השפיע לא פעם ונתן יתרון לרוסיה כשלפי הפרסומים הגביל את גישת הכוחות הלוחמים למערכת סטארלינק. זו יכולת אסטרטגית של ממש. אבל חשוב לזכור שיכולות פשוטות יותר, רחפנים לדוגמה, מספקות גם הן נתונים חיוניים".

זה הזכיר לי שפעם אמרו שהחרמון הוא העיניים של המדינה. המצב השתנה מאז.

"תחשוב מדוע חמאס התעקש שחיל האוויר לא יטוס בזמן הפסקת האש: כדי למנוע מצב שיהיה לנו חוזי. אבל כשאין חוזי ורחפנים, יש פתרונות אחרים".

חמאס מעסיק אותנו עכשיו מדי יום. מנגד, מעניין אותי לדעת מה אפשר לומר על מנהרות חיזבאללה?

"המתווה שם אחר לגמרי, הרבה יותר סלעי לצד צמחייה, ולכן אנחנו משתמשים בערוצים שונים. הם מנסים להסוות את הפעילות שלהם בכל מיני דרכים, אבל כפי שאמרתי - מהחלל כולם חשופים. כשאתה מסתכל מלמעלה, יש לך יתרון מרחבי ברור. תוסיף לזה שילוב טכנולוגיות ויכולות עיבוד תמונה מתקדמות, ותקבל תמונה עם הרבה יותר מידע".

לזהות אסון מבעוד מועד

את גם מסייעת בהתמודדות עם אסונות טבע, כאמור. מתי נדע לזהות אסונות לפני שהם יתרחשו?

"אנחנו כבר יודעים לזהות פוטנציאל לאסון בחלק מהמקרים. נסעתי לא מזמן לייעץ לממשלת ארמניה במסגרת משלחת של האו"ם. הם הציגו לי מקרה, אמנם אחרי האסון, של מתווה משמעותי שספג נזק, כולל נזק לתשתיות וגם אבידות בנפש. ביקשתי מהם שיבדקו את תצלומי הלוויין של סדרות הזמן שלפני האירוע, ושם אפשר לראות באופן מובהק שאזור האסון היה לח יותר. במרחק של מאות ק"מ מהחלל זיהינו ניואנס של לחות בקרקע. כשמנטרים את האזור הזה מבעוד מועד, אפשר לסמן אזורים פוטנציאליים כחשודים. זה נכון גם בעבודה הסביבתית שלנו, וגם בעבודה הביטחונית.

"כיום, המיקוד שלי הוא בפיתוח אלגוריתמים למערכות התרעה מוקדמת אשר מזהות סימנים מעידים לאסון שעומד להתרחש, מעריכות את הנזק שצפוי להתרחש, ואפילו יכולות לבנות תוכנית לשיקום".

ומה קורה ברעידות אדמה?

"שם אני עוברת לסוג פעולה יותר 'מבצעי', וקודם כל דואגת לספק דימות לווייני. במקרה של טורקיה, לדוגמה, הבקשה הגיעה אלי דרך האו"ם, פניתי לחברת ISI שצילמה, ובעזרת סוכנות החלל הישראלית העברנו לאו"ם את הדימות, שעבר לכוחות בשטח. בשגרה, הפעילות היא לא מבצעית אלא מחקרית. אני מפתחת אלגוריתמיקה למיפוי מהיר ללא תלות בחיישן, כדי לאפשר לכוחות חילוץ לפעול במהירות. במילים פשוטות יותר, אני אומרת להם לאיזה אזור לגשת שממנו סביר שניתן יהיה לחלץ יותר ניצולים. הידע הזה היה רלוונטי ברעידות אדמה במרוקו ובטורקיה, ואנחנו מאמנים גם צוותים אחרים לעשות זאת - למשל, בקוריאה הדרומית ובמדינות אפריקה".

ומה עושים כשהטבע מגביל את הטכנולוגיה? אני נזכר באסון הגרעיני בפוקושימה בשנת 2011 - רעידת אדמה, צונאמי וגם עננות רבה. אני מניח שהיה מורכב לעבוד שם.

"בצונאמי הגדול בפוקושימה רצינו לאסוף נתונים עם תחילת האירוע, אבל האזור עצמו היה מכוסה בעננים כפי שציינת. לכן, השימוש בלוויינים אופטיים היה מוגבל, בגלל עננות. כפועל יוצא מכך, שילבנו עוד טכנולוגיה של מכ"ם, שחודר את העננים. בכל תרחיש המטרה היא לקחת את המאפיינים היעילים ביותר מכל חיישן, לקשור אותם יחד, תוך קביעת ערכי סף הייחודיים לאזור, ולתת פתרונות. אחרי שנערכו אדפטציות לאזור המרחבי - התקבלה הערכת נזק, ואז ניתן להבין לאיפה אפשר לשלוח את כוחות החילוץ וההצלה. בשלב הבא אפשר לדבר על התאוששות. אנחנו מסתכלים אחורנית בצילומי הלוויין ומנסים לבדוק את פוטנציאל ההתאוששות של האזור לאורך זמן.

"אבל כפי שאמרתי, המיקוד שלי, וגם המיקוד הבינלאומי, הם בגילוי מוקדם. בימים אלה אני עובדת עם שותפים בהודו על מערכת מבוססת בינה מלאכותית ונתוני חישה מרחוק, שתוכל להתריע על שיטפונות מבעוד מועד. הפתרונות האלה נולדו מצרכים שהגיעו בעקבות אסונות, נחל צפית למשל".

ספרי עוד קצת על העבודה עם ההודים.

"אנחנו בוחנים איתם את השפעות שינויי האקלים ומשווים בין האזורים הצחיחים אצלנו לאזורים הלחים בהודו. בהודו, אנו צופים יותר לחות בגלל העלייה בטמפ', ויותר לחות משמעה יותר מים זורמים. ישראל, לעומתה, תתייבש יותר, ואנו צופים כי אירועים של שיטפונות בזק יגדלו בתדירותם ובעוצמתם. זה משמעותי וחשוב להבנה כדי למנוע את האסון הבא".

העץ חי? הלוויין יחליט

כפועל יוצא של היכולות שציינת, אתם גם יודעים לזהות מהחלל אם עצים בכדור הארץ חיים או מתים.

"המקרה שאתה מדבר עליו קשור לעבודת דוקטורט של בוגרת שלנו, ד"ר סיון איזקסון, שבדקה תמותה של עצי שיטים באזור הערבה, אשר להם חשיבות אקולוגית רבה. בשורה התחתונה, באמצעות לוויין במרחק של 500 ק"מ מאיתנו, הצלחנו להבין אם עצים חיים או מתים, ולבחון את הקצב והתפרוסת של התמותה. לוויין מאפשר לי לגשת לכל נקודה על כדור הארץ, ואפילו למאדים ולנוגה".

אם כבר הרחקת למאדים – זורמים שם מים?

"לא כמו שאתה מדמיין אותם. אנחנו מוצאים עדויות למה שנקרא 'קווי מדרון נשנים' - מעין פסים המהווים, ככל הנראה, עדויות לזרימת מים. אנו יכולים לראות אותם בבירור במדרונות של מכתשים, לדוגמה, בזמן שינויים עונתיים, בצבע של פני השטח שאנחנו חושדים שמהווים קווי זרימה.

"הצענו לזרוע ההנדסית של נאס"א לכוון אותם למכתש כזה עם סיכוי לזרימת מים במאדים, כדי שיסייעו לנו בבדיקה אם אכן זורמים מים במאדים. לצערי, הסבירו לנו שהם לא יכולים לעשות את זה כי לרכבי הרובר יש חוקים נוקשים בכל הקשור לסיכון לזיהום. משימה כזאת היתה יכולה לסכן את הסביבה במאדים עם חומרים מכדור הארץ, ולכן לא קיבלנו אישור. זה כמובן לא משנה את העובדה שאנחנו ממשיכים לחקור את מאדים לעומק".

עד כמה לעומק? אתם יכולים לחקור גם גרגירי חול במאדים?

"אנחנו מגיעים גם לגרגירי חול, כן. חול ואבק הם נושא שנחקר אצלנו רבות ומהווה את אחד האינדיקטורים המשמעותיים לנתוני אקלים עקיפים".

לפי האינדיקציות הנוכחיות, את חושבת שנמצא את עצמנו בעוד כמה עשורים מקימים מושבות על המאדים? אולי גם בירח ובנוגה?

"אין לי ספק שזה יקרה. כל המשימות היום בעולם החלל מוכוונות לירח, ואז הלאה ממנו".

מה לגבי זיהוי חיים מחוץ לכדור הארץ?

"סטטיסטית, נשמע לי לא הגיוני שאנחנו לבד ביקום. זה תחום נחקר, וחשוב לזכור שמחפשים כל מיני סימני חיים. לפעמים מחפשים חיידקים, לפעמים פליטות גזים ואינדיקציות אחרות, ולרוב מחפשים דברים שיזכירו לנו את מה שאנחנו מכירים. אבל יכול להיות שמה שאנחנו מחפשים עדיין לא אותר בטכנולוגיה או בהבנה המוגבלת שלנו".

כלומר, אולי אנחנו רואים דברים שאנחנו לא מבינים שהם צורת חיים.

"אולי".

בעניין אחר, כפי שציינת, אתם עובדים עם האו"ם. זו בוודאי תקופה מורכבת לעבוד מולם.

"העבודה באו"ם תמיד היתה מורכבת. וכן, אנחנו רואים עלייה באנטישמיות באקדמיה ובעוד מקומות, אבל דווקא עכשיו אנחנו מחדדים את החשיבות הכרוכה בלהיות שם בעמדות בכירות ובנקודות הכרעה, עם יכולת להשפיע. לדעתי, זה יותר קריטי דווקא בתקופות כאלה".

לסיום, איך את רואה את התפתחות תחום הלוויינים וחקר החלל וכדור הארץ בעשורים הקורבים?

"קיים שיפור מתמיד בטכנולוגיה. כבר לקחנו לוויין בגודל של אוטובוס, מזערנו אותו, שיגרנו לחלל וסיפקנו נתונים טובים יותר מלוויין גדול. המזעור לא רק מפחית עלויות, הוא מאלץ חשיבה יצירתית במגבלות גודל הלוויין - 30X10X10 ס"מ - והופך את התחום לזמין ולנגיש יותר. מקור לגאווה ישראלית הם לווייני דוכיפת ותב"ל, שנבנו על ידי תלמידי תיכון. אנשים מבינים יותר ויותר את פוטנציאל הלוויינים, בכל תחומי החיים, וזה רק ילך ויתגבר".

אז השמיים הם כבר לא הגבול.

"לא רק שהשמיים הם כבר לא הגבול, השמיים הם הגבול התחתון".