בדיקה היא אינטרס שלנו. שוב חוזרת הממשלה על אחת מטעויותיה ההסברתיות הגדולות: החרמת העולם ומניעת ביקורים או בדיקות של גורמים המבקשים להיכנס בשערינו. לטענה שהעולם כולו נגדנו יש חיזוקים לא מעטים, אבל למה, לעזאזל, להוסיף שמן למדורה?
הסירוב לאפשר למזכ"ל האו"ם לבקר בישראל היה, לדעתי, אחת הסיבות לדברים הבלתי מתקבלים על הדעת שאמר בהתייחסו להתקפת חמאס. לפני ימים אחדים הסכים סוף־סוף שגרירנו באו"ם לשגר אליו את הנספח הצבאי של משלחתנו, כדי שיראה לו את הסרט על היום הארור ההוא, והותיר אותו פעור פה. את תגובתו הראשונה יכולנו לחסוך.
דוח השופט גולדסטון על מבצע צוק איתן ב־2009 היה קשה מאוד כלפי ישראל, אך הוא נכתב לאחר שישראל סירבה לשתף פעולה עם השופט (יהודי וציוני מדרום אפריקה). לכאורה הצדיקו מסקנות הבדיקה את הסירוב; למעשה, פרסם גולדסטון מאמר ב"וושינגטון פוסט" שנתיים אחר כך ואמר כי אילו ידע בעת עריכת הבדיקה את הממצאים שישראל לא חשפה בפניו, לא היה הדוח מאשים את ישראל ב"פשעי מלחמה אפשריים".
היום מבקשת מועצת זכויות האדם של האו"ם לבדוק את עבירות המין של מחבלי חמאס בפלישה ליישובי הדרום. נכון, זו מועצה בעייתית, ששמה את ישראל מטרה להאשמותיה. נכון, היא מוטה נגדנו. אבל מדוע דווקא אנחנו צריכים לספק לה תירוצים או סיבות להגברת העוינות הזו? אני יכול להעיד, מעשרות רבות של ראיונות לאחרונה בתקשורת העולמית, שבהן התייחסתי לנושא, כי תמיד העירו המראיינים כי הדבר לא הוכח, והיו גם שביקשו ממני ראיות.
במקום לנצל את ההזדמנות הנדירה, שבה המועצה מבקשת לבדוק את אויבינו ולא אותנו, מה יכולה להיות הסיבה למנוע מהם לבצע כאן את בדיקתם? הרי במקרה הגרוע ביותר יאמרו כי לא נמסרו להם הוכחות מספקות. במקרה הטוב יותר (והצפוי פחות) יאמרו כי היו, ככל הנראה, מקרי אונס. אין כאן מה להפסיד מבחינת ההסברה הישראלית, וסגירת שערינו בפני כל ביקורת כבר הוכיחה את סכלותה. אז, אולי, פעם אחת ננהג באופן שונה?
סדרי שלטון. כמו ממאה אחרת חוזרות ה"סבירות" וה"נבצרות" אל סדר היום. שתי עתירות באשר לשינויים של חוקי היסוד (שהביאו לביטול עילת הסבירות ולשינוי בהליך ההכרזה על נבצרותו של ראש הממשלה) הוגשו לבג"ץ, והוא אמור לקבל בהן החלטות. כיוון שמדובר בשינויים בחוקי יסוד, יש החוששים מכך שכל החלטה עלולה להצית מחדש את עימות המהפכה המשפטית שהעסיק אותנו לפני שמיני עצרת.
בהרכב השופטים האמורים לקבל את ההחלטה נמצאות נשיאת העליון לשעבר, אסתר חיות, ועמיתתה, השופטת ענת ברון. אם לא יסיימו את מלאכתן בתוך שלושה חודשים מיום פרישתן - לא יורשו לסיים את מלאכת הכנת פסק הדין, ושלושה חודשים אלה מסתיימים באמצע ינואר 2024.
עולים עכשיו חששות פן כל החלטת בית משפט עלולה לקרוע את העם מחדש. עולות הצעות להשתמש בסעיפי חוק שלא השתמשו בהם בעבר, כדי לאפשר את הארכת משך הזמן שבו רשאים שופטים בדימוס להשלים את הכנת פסקי הדין. זו תהיה טעות. יש גבול למה שמנוולי חמאס מסוגלים לגרום לנו. סדרי השלטון בישראל חייבים להישמר. שום פסיקה לא תקרע את העם הזה, וכל שינוי בנהלים יהיה ויתור מיותר לחמאס.
ליבאי ז"ל. היו לישראל שרי משפטים רבים, והוא היה הטוב בכולנו. הסנגוריה הציבורית, הסיוע המשפטי למיעוטי אמצעים, בית המשפט למשפחה, והניסיון ההרואי, אך כושל, למנוע מרבין את גירושם של 415 אנשי חמאס ללבנון, גירוש שממנו נאלץ רבין לחזור בו. אין הרבה מורשות כאלו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו