רגע האמת של בני גנץ הוא עכשיו, ממש עכשיו

מרי מייפס דודג', הסופרת האמריקנית ממוצא הולנדי - שיצרה את דמותו של הילד הסותם את הסכר באצבעו, מונע את היעלמות הכפר שלו בשיטפון ומאבד כמעט את חייו - גרמה לאנשים רבים ב־150 השנה האחרונות לזהות עצמם איתו. אני מניח שגם אתה מרגיש כך כשאתה מוצא עצמך בממשלת נתניהו שנשבעת לא להשתתף בה, לצד שרים המגיעים משוליה האפלים של החברה הישראלית.

אני משוכנע שאתה אומר דברים חשובים בקבינט־עוקף־בן גביר. אין לי ספק שיש דברים שאתה מונע או יוזם, ורק מעטים יודעים על כך. יכול גם להיות שמעמדך בסקרים נשמר ואפילו מתחזק, כתוצאה מהצטרפותך לממשלה הקיצונית ביותר וההזויה ביותר שהיתה בהיסטוריה הישראלית. אני סבור שהחלטת ההצטרפות שלך נעשתה בלב כבד, ולא מתוך רצון לנצל הזדמנות פוליטית שנקרתה לך, כאשר נתניהו חש שלא יוכל להרים את המשא הכבד לבדו.

אבל אינך יכול להמשיך לשאת את האלונקה הזאת, ולו משום שמחזיקיה האחרים עושים זאת בציניות שלא תיאמן, ומנצלים את המחויבות הכנה שלך. אתה מנסה להיות אופוזיציה בקואליציה, מוצא עצמך מיעוט מבוטל בממשלה ומצביע בכנסת נגד החלטות הממשלה, אך לא תוכל להימלט מחלקך באחריות הקולקטיבית לכל ההחלטות הללו. אין שום משמעות לכך שהצבעת עם סיעתך כנגד העברת תקציבים מן המאמץ הממלכתי אל המאמץ הקואליציוני של נתניהו, ונתניהו לא עשה עבורך שום מחווה בכך שלא פיטר אותך ואת עמיתיך מן הממשלה. אתה אחראי להחלטות המנוגדות באופן קיצוני לתפיסתך הערכית, והוא משתמש בשותפותכם בקואליציה כדי להחליש שרים שבהם הוא מזלזל במקרה הטוב, ושאותם הוא עוין במקרה האחר. הגיע הזמן לשים לכך קץ. לא רק בגלל הבחירות המתקרבות אלא, בעיקר, בגלל הראי.

ייתכן שהפרידה מסער ומאלקין תהיה לך קשה, אבל אסור לך לרוץ איתם בבחירות הבאות, משום שתפיסתם הפוכה משלך. אם בעבר סברת שהנושא המדיני יכול לחכות, וכי בלימת המהפכה החוקתית ההזויה היא הדבר העיקרי והחשוב ביותר על סדר היום - הרי עכשיו אין נושא חשוב, דחוף וחיוני יותר מאשר "היום שאחרי", ואל הדרך לפתרון קבע עם אש"ף לא תוכל לצאת עם שותפים השוללים את חלוקת הארץ. אם השניים הללו יישארו איתך, תמצא עצמך במצב דומה לזה שהיית בו כאשר ליועז הנדל ולצבי האוזר לא היתה שום בעיה למנוע ממך, במארס 2020, את ראשות הממשלה, משום שהתנגדו להקמת ממשלה בעזרת קולות רע"מ, מפלגתו של מנסור עבאס.

אולי בחג המולד, אולי קצת אחריו, תגיע המלחמה אל סיומה. נתניהו לא יודה כי זהו הסוף, כי הודאה כזו מקרבת את סופו הפוליטי. הוא ידבר על עצימות נמוכה יותר, על כך שלא כל המטרות הושגו וידרוש ממך להישאר בממשלה, לקחת על עצמך את חולייה, ולא לנטוש את האלונקה. מכיוון שכך, ההחלטה לפרוש מן הממשלה נמצאת בידיך. אתה תהיה מי שיקבע כי אין בידיך לתרום עוד לממשלה, שהחלטותיה שגויות ופוליטיות גם ברגעים הדרמטיים ביותר.

ייתכן שבעוד חודשים אחדים תמצא עצמך במצב שונה מאוד. לא כמי שנאלץ להכניס את האצבע לסכר כדי להציל את כפרו, אלא כמי שצריך להיות הגורם המרכזי בקביעת עתיד ישראל לדורות הבאים. ביבי יציג את ההצדקה היחידה להמשך כהונתו בכך שיצליח לטרפד הקמת מדינה פלשתינית, וינסה לשכנע את הציבור שבכך הוא מציל את כולנו. תפקידך יהיה להסביר כי ללא גבול מזרחי יאבד למדינה היהודית הרוב היהודי, וחזונו של הרצל יעלה, חלילה, באש. לקראת מאבק האיתנים הזה, אסור לך לדשדש במי האפסיים של הממשלה הגרועה ביותר בתולדותינו ולהיות אחראי למעשיה חסרי האחריות. צא משם עכשיו.