"כל הקונספציות המוצלחות דומות זו לזו, כל קונספציה כושלת, כושלת בדרכה שלה".
בליל 22 ביוני 1941 פרש סטלין לישון בדצ'ה (מעון קיץ) שלו באחד מפרוורי מוסקבה ללא תכונה מיוחדת. באותו הלילה פלשה גרמניה הנאצית לבריה"מ במבצע ברברוסה. סטלין והצבא האדום הופתעו למרות המידע המוקדם שזרם אליהם, ואף שהעריכו כי הגרמנים יתקפו ואפילו התכוננו למתקפה משל עצמם על גרמניה.
הסובייטים הפעילו עשרות מרגלים בגרמניה, כולל בתוך מטה חיל האוויר, הלופטוואפה. מעל כולם, ריכרד זורגה כמובן, רב המרגלים המדופלם, יועצו הפוליטי של השגריר הגרמני בטוקיו, שדיווח למוסקבה כי 170 אוגדות גרמניות עומדות לתקוף את בריה"מ, כשציר ההתקפה העיקרי יהיה לכיוון מוסקבה.
סטלין לא הופתע רק מהפרת הסכם ריבנטרופ־מולוטוב מאוגוסט 1939, אלא גם מהביצוע המושלם של הבליצקריג ומההתמוטטות המוחלטת של הצבא האדום. קטסטרופה צבאית במלוא מובן המילה. מיליון וחצי שבויים, מאות אלפי הרוגים, שלל עצום שנפל בידי הגרמנים.
סטלין הופתע לא בשל תמימותו, אלא כי היתה לו קונספציה. הגרמנים לא יתקפו בחזית נוספת בטרם יכניעו את בריטניה. על פי תקדימים היסטוריים, סטלין העריך כי מלחמה תפרוץ רק לאחר משבר מדיני. בראש של סטלין המלחמה היתה אמורה להתחיל רק ב־1942. וזו בדיוק הבעיה בקונספציה של סטלין - היא היתה רק בראש שלו, אבל איש מהגנרלים שלו לא העז לחלוק על דעתו.
שנה קודם למבצע ברברוסה, הקולונל היהודי גאורגי איסרסון, התיאורטיקן הצבאי הסובייטי, טען בדיון במטה הכללי הרוסי, לאחר שערך מחקר על הוורמאכט וגרמניה הנאצית, כי אם המותקף מבקש להימנע מהמלחמה הוא יפרש את העובדות בצורה כזו שיתמכו ברצונו ויבין מהן שלא צפויה מלחמה, ולכן אם במצב כזה התוקף יתקוף הוא ישיג הפתעה. הגנרלים הרוסים היסו אותו בכעס.
באביב 41' החל גל טיהור בצבא האדום. הוצאות להורג, עינויים, כל הרפרטואר הסובייטי המפואר. איסרסון נעצר, אבל גורלו שפר עליו והוא נשלח לכלא ל־15 שנות מאסר.
בראש של סטלין המלחמה היתה אמורה להתחיל רק ב־1942. אבל זה היה בראש שלו, ושום גנרל לא העז לחלוק על דעתו
באוגוסט באותה השנה, חודשיים לאחר תחילת מבצע ברברוסה, העביר זורגה, שסטלין זלזל בו כ"רועה זונות", מידע קריטי שניצח למעשה את המלחמה. הוא דיווח לקרמלין כי היפנים מעדיפים לערוך את ההתקפה שלהם בכיוון דרום, באוקיינוס השקט, ולא מתקפה על בריה"מ מכיוון מזרח. הפעם סטלין הקשיב, העביר עתודות ממזרח בריה"מ לאזור מוסקבה, מנע את כיבושה והכריע את הקרב. זו היתה נקודת מפנה גורלית. הצבא האדום שילם בדמם של 12.5 מיליון חיילים על הקונספציה השגויה של סטלין, שהתעשת ואפשר לגנרלים שלו לנצח במלחמה. היטלר מנגד, למזלנו, הפסיק להקשיב למציאות אלא רק להזיות שלו. ועכשיו לקונספציה שלנו.
חודשיים התאפקתי ולא התעסקתי בטור בעיתון ב"לפני". יש פה מלחמה, יש לי בן שנלחם, המדינה והצבא לפני הכל. מהצד השני לא התאפקו לרגע. הם סימנו אשם עיקרי וחבורת סייענים. השמאל ומחנה קפלן, שרק לפני רגע איימו בסרבנות בגלל עילת הסבירות, אנשים שלפני חודשיים הפריעו לתפילת יום כיפור ודיברו על הפרדה בין ישראל ליהודה, תקפו את הימין על "הקונספציה" שגרמה לטבח. מודעות של נתניהו עם דם על הידיים. לא צריך אפילו סאב־טקסט.
שתקתי כי הבנתי שעולמם האידיאולוגי הלך פייפן והם בשלב ההשלכה. היה לי גם ברור שעל אף תירוץ "הקונספציה", התוצאה בשטח בלתי מתקבלת על הדעת. היה פה מחדל מודיעיני, צבאי־מקצועי, חמור מזה של יום כיפור. הדיווחים השבוע על ליקוי המאורות של בכירי אמ"ן מול דרגי השטח שהתריעו, רק מעמיקים את התסכול. שילמנו מחיר כבד על הזחיחות ועל היהירות. וכמה היוונים הקדמונים הזהירו אותנו מההיבריס - מעולם לא היינו טובים בענווה. היינו שאננים וזלזלנו באויב. כולנו. גם אני.
ברשת החברתית מסתובב באנר עם תמונה שלי תחת כותרת מטור ישן שכתבתי בוואלה: "כן, נתניהו מעדיף את שלטון חמאס. וזה עובד לו". משלמים על ההפצה הזו הרבה כסף. כאילו אין יותר טענה שהתיישנה כל כך רע. בינגו. אראל סג"ל אשם בטבח.
רק מה, אני מעולם לא כתבתי את המשפט הזה. זו כותרת שנתן יובל שם טוב, העורך אז בוואלה. הטור ממארס 2017 אחרי פרסום דו"ח מבקר המדינה על מבצע צוק איתן. ניתחתי את הדו"ח והסברתי למיטב הבנתי מדוע דיון אסטרטגי בעתיד עזה הוא חסר תוחלת כל עוד כיבוש הרצועה אינו עומד על הפרק, אלא רק משמש נושא לדיוני אולפן.
הרי ברור שלא היה ניתן להפעיל ב"צוק איתן" את הכוח שמופעל כעת בעזה. למי שלא זוכר, ממשל אובמה הקפיא לנו משלוחי נשק דחופים באמצע המלחמה. שום מלחמת ברירה לא היתה מתקבלת על הדעת במציאות הפוליטית השסועה שלנו. לבוא משמאל כדי לתקוף מימין זה לא רק חוסר יושרה אינטלקטואלי - זה גרוטסקי.
אחרי המלחמה, המציאות בעוטף היתה טובה יחסית. שם התמכרנו כולנו לקונספציה. היה נדמה ששיטת "הסבבים" עובדת. ושאף גנרל לא יבלבל את המוח באולפנים, לא היה אדם אחד במערכת שתמך בכיבוש הרצועה.
היה בקונספציה מול חמאס גם היגיון שעובד כל עוד עומד צבא מוכן מעבר הגבול להכות באויב. מה שכן, את החורים בקונספציה עוד בטרם הטבח הכרנו היטב. הרקטות, הבלונים, הפרות הסדר על הגדר. ופה אין תירוצים.
התסכול הגדול הוא מהעובדה המדהימה שהיתה אזהרה. היתה מי שצלצלה בפעמונים, ולא פעם אחת. אבישי גרינצייג וניר דבורי חשפו כי נגדת בכירה ומפקדיה ב־8200 התריעו שחמאס מתכנן אירוע חדירה המוני לישראל. על פי דבורי, הנגדת שיתפה במידע קצין בכיר בפיקוד הדרום ואת מפקד 8200. ראש אמ"ן שמע, ביטל את דבריו - ולא העביר את המידע לרמטכ"ל ולראש השב"כ.
יום לאחר הדיווח של דבורי, אילנה דיין הוסיפה פרטים על החשיפה, אבל סייגה כי לא בטוח שראש אמ"ן אכן קיבל את האזהרה. הסתייגות שלמחרת היום הפכה מצחיקה משום שאילה חסון חשפה מצגת מודיעינית על כוונת חמאס לפלוש ליישובים ולבצע טבח, שהוצגה ב־2022 גם לראש אמ"ן וגם לאלוף פד"ם.
היה גם רגע משעשע בדיווח של גברת־אמת־לשעתה. הסיום הדרמטי. לפי דיין, הדרג המדיני כשל כי לא הקשיב לדרג הצבאי והדרג הצבאי כשל כי לא הביא מידע מודיעיני, וזה לא בא אחד על חשבון השני. הבנתם? הדרג המדיני כשל משום שלא הקשיב לאזהרות שהדרג הצבאי לא העביר לו. אולי בטלפתיה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו