הכסף הוא רק תירוץ

הישיבה בממשלת החירום הלאומית החלה, ככל הנראה, להעיק על חברי המחנה הממלכתי. כמה ימים לפני ההצבעה על תוספת התקציב שיגר בני גנץ מכתב לראש הממשלה: "אני שב על דרישתי להסיט את כל המשאבים והכספים הקואליציוניים האפשריים שטרם מוצו לשנת הכספים 2023, ובהתאם גם ל־2024, באופן מיידי, לצורכי המלחמה ונגזרותיה. אם הישיבה תתקיים והתקציב יישאר על כנו, סיעת המחנה הממלכתי תצביע נגד התקציב המוצע, ותשקול את צעדיה".

זו לא הפעם הראשונה שבה גנץ, לאחר חיבוטי נפש רבים, נכנס מתחת לאלונקה, אך משנכנס - משדר אי־נוחות מתמשכת. אחרי האיום בפרישה, הסערה התקשורתית ואישור התקציב, החליט גנץ להישאר בממשלה "לא מתוך שותפות פוליטית אלא מתוך שותפות גורל", בידל את עצמו מגורמים בממשלה ומחוצה לה "שעוסקים בפוליטיקה או בקמפיינים ליום שאחרי", וחתם: "גם כשהכתף כואבת ונהיה קשה במסע, לא אניח את האלונקה ואפקיר בשטח את החיילים, החטופים, את תושבי הדרום והצפון, את המערכה הבינלאומית ואת האינטרסים של מדינת ישראל".

אלה שיקולים נכונים, והם נכונים גם לגבי שותפיו של גנץ לממשלת החירום. גם הם נכנסו מתחת לאלונקה, גם הכתף שלהם כואבת לפעמים.

זו ממשלת החירום השנייה שבה משתתף גנץ. הראשונה הוקמה כדי להתמודד עם שני משברים לאומיים: סבבי בחירות ללא הכרעה ומגיפת הקורונה. גנץ נכנס לממשלה רק לאחר שדרש וקיבל רוטציה לראשות הממשלה ומספר שרים זהה לזה שקיבלה מפלגת הליכוד, שמנתה 36 חברי כנסת, לעומת 16 של כחול לבן. המחיר נראה הולם תמורת הסכמתו לשבת בממשלה עם מי שבקמפיין הבחירות הושווה על ידיו לארדואן. המלחמה הנוכחית היא אירוע חמור לאין שיעור מהקורונה ומסבבי הבחירות הבלתי פוסקים. טוב עשה גנץ שהצטרף לממשלה, אך חבל שגם הפעם הציב תנאים שמעידים על עמדותיו בנוגע ללגיטימיות של פלגים מסוימים בחברה הישראלית.

כתנאי לכניסתו לממשלה דרש גנץ שהמלחמה תתנהל בקבינט מלחמה מצומצם, ושסמוטריץ' ו/או בן גביר לא יהיו חברים בו. גם הפעם דרישתו נענתה, אך גם הפעם לא נרשמה התפעלות כללית מהממלכתיות של הליכוד או של הציונות הדתית. זו היתה מוכנה לסגת מפני סלידתו של גנץ כלפיה, גם בימים שבהם בניה נלחמים ונהרגים על הגנת העם והארץ, לא פחות ממצביעי מפלגתו של גנץ, וגם כאשר נערך דיון ציבורי סוער על "הקונספציה" ועל חשיבותה של עמדת איפכא מסתברא בקרב מקבלי ההחלטות. סקרי מנדטים שנערכו בתקופת המלחמה (עניין מפוקפק בפני עצמו) העידו שהנדגמים העריכו את המחווה של גנץ. בסקר של חדשות 12 מתחילת החודש גנץ מקבל 36 מנדטים, אצל "מעריב" בשבוע שעבר - 43. המלחמה, למרבה הצער, לא כיבתה את העיסוק במה שנקרא "פוליטיקה".

אך כיוון שבחירות לא נראות באופק, אף שמן הסתם יש כאלה שמייחלים להוסיף על מלחמת הקיום גם שלטים אפוקליפטיים באיילון, שיגר גנץ את המכתב שלעיל, כדי להזכיר את סדרי העדיפויות שלו. תקציב המלחמה משמש עבור גנץ והמחנה הממלכתי עילה אפשרית לפרישה מממשלת החירום החשובה כל כך. ובעצם, לא התקציב כולו, אלא כסף שהוקצה לחינוך החרדי ולמטרות שונות ביהודה ושומרון.

חלק מהכסף שייך למה שנקרא "כספים קואליציוניים", מסגרת חוץ־תקציבית שרבות כבר דובר עליה, ולא בחיבה. העובדה שמסגרת זו קיימת בכלל היא עניין מצער, אך מצערת לא פחות העובדה שבלהט הסלידה ממערכת הכספים הקואליציוניים, גם המטרות שאליהן הם מופנים זוכות לגינוי אפריורי. בעיקר אם הן קשורות איכשהו לחוגים הלא מקובלים בחברה מהוגנת, כמו חרדים ומתיישבי יו"ש.

יו"ר האופוזיציה, יאיר לפיד, מצטיין בהדגמת הגישה הראויה לכספים קואליציוניים: אם האנשים הנכונים מחלקים אותם - אין בעיה. לפיד הביע, ומביע, התנגדות עזה לכספים קואליציוניים, ואף הגיש שתי הצעות חוק בעניין. אך הוא הרעיף אותם בגאווה כשישב בממשלה הקודמת. "במקום כספים קואליציוניים הבאנו כסף למטרות טובות", כתב ב־2021, והבהיר שהמטרות הטובות של ממשלת השינוי שונות בתכלית מאלה של ממשלות הליכוד והמפלגות החרדיות, שלדבריו "שודדים את קופת המדינה".

החרדים היו תמיד מטרה קלה. כנ"ל מתיישבי יהודה ושומרון ונבחרי הציבור שלהם. ולכן שכר מורים חרדים, תרבות חרדית ושירותי דת נחשבים ראויים פחות לתקצוב מאשר, למשל, תאגיד השידור הציבורי, שזוכה ל־750 מיליון שקלים בשנה ואיש לא חולם לקצץ בו בצוק העיתים. רוב רובו של התקציב מוקדש לצרכים ביטחוניים, וגם להפעלה של מוסדות אזרחיים שצריכים להמשיך לפעול גם בשעת חירום. כן, גם מוסדות חרדיים, וגם מכינות קדם־צבאיות, כיתות כוננות ושירותי דת.
גם כך הסכומים שמוקצים לחרדים לא גבוהים במיוחד, כך שלא באמת רבים פה על כסף, אלא מנצלים עוד הזדמנות להפגין שאט נפש מציבור שגם בעיתות שלום מעורר מורת רוח בקרב מי שמוכן להשקיע כסף רק ב"מטרות טובות", כלומר מטרות שטובות בעיניו.

אם מחפשים כסף מיותר אין סיבה ממשית לחלץ אותו מהכספים הקואליציוניים, ש־70 אחוזים מהם כבר קוצצו והם עומדים עכשיו על 900 מיליון שקלים. אלא שהם הפכו סמל לבזבוז, ומה שנותר מהם עומד לשימוש מפלגות שלא אהובות על הממסד התקשורתי, למרות שגם אם היתה הממשלה נענית לדרישת המחנה הממלכתי - הסכומים שיילקחו מהחינוך החרדי יהיו קטנים בהרבה מהמיליארדים שנמצאים במקומות אחרים.

בתקופת הקורונה הציע שר האוצר ישראל כ"ץ לקצץ עשרה אחוזים משכר הבכירים במגזר הציבורי לתקופה מוגבלת. הקיצוץ היה אמור להכניס למשק כ־4 מיליארד שקלים. הכרזה מיידית על סכסוך עבודה מטעם יו"ר ההסתדרות הכחידה את ההרהור הזה, וכ"ץ נכנע וקיצץ בשכר השרים - מחווה נאה אך חסרת ערך מבחינה כלכלית. מדינת ישראל מחויבת לטריליון שקלים בפנסיות תקציביות. איש לא חולם לגעת בהן, גם לא בשעת חירום לאומית. במקום זה נטפלים, שוב, לחרדים ולמתנחלים. עצוב ומקומם לגלות שגם בשעת מלחמה יש דברים שלא משתנים.