"אנחנו הגב והעיניים של הלוחמים": היחידה שמנהלת את טיהור המחבלים בעזה נחשפת

אחמד מוסא, מפקד פלוגה בנוח'בה, היה על הכוונת של צה"ל מאז 7 באוקטובר. הוא נחשב לאיש מפתח ביחידת העילית של חמאס ולמי שהוביל את הפשיטה לבסיס זיקים, לקיבוץ ולחוף הסמוך. שבעה לוחמים ולוחמות נפלו בקרב מול המחבלים, ו־19 אזרחים נרצחו בחוף. מאז התנייד מוסא בין המנהרות של עזה למקומות מסתור בעיר ג'באליה. הוא היה כל כך מרוצה מעצמו, עד שהרגיש חסין מספיק כדי להורות למחבליו כיצד לפגוע בלוחמי צה"ל שהתקדמו לצפון הרצועה.

"הוא נחשב למטרה איכותית", מספר לראשונה סא"ל (מיל') י', טייס מסוקי קרב לשעבר וקצין אש בחמ"ל של חטיבה 215, השייכת לחיל התותחנים. "היכולת שלו לפגוע בכוחותינו היא גבוהה. חיסול שלו יגרום לנזק בהפעלת מחבלים, בפיקוד ובשליטה, ויגרום לבלבול בקרב פקודיו. עבור מטרה כזו אנחנו מוכנים להתמודד עם סיכון חריג, שההפגזה עלולה להיות קרובה לכוחותינו או להביא בחשבון שייפגעו גם בלתי מעורבים.

"התלבטנו איך לפעול כדי שלא יצליח להתחמק. המלצתי לירות, בתזמון של שניות ספורות ובחימוש שונה. מדובר בחישובים ובהתאמות, תוך התחשבות בזמן ובמרחקים.

"בערב שישי שעבר הוצאנו את החיסול לפועל. כפי שהחלטנו, כוחות הקרקע ירו על בית טיל נ"ט מסוג 'תמוז', בעל מערכת אלקטרו־אופטית ושנחשב לאחד המתקדמים בעולם. הטיל נכנס דרך החלון וגרם להרס של אחד החדרים. המחבל שהה באותם רגעים בחדר אחר. מהכטמ"מ למעלה ראינו שהוא הצליח לצאת מהבית עם שני אנשים נוספים. הם ברחו הצידה, אבל הוא פעל בדיוק כמו שהערכנו ורץ לבניין אחר, כנראה כדי לרדת משם למנהרה. ברגע שנעלם בפתח, בסנכרון מושלם, הוטלה על הבית פצצה ממטוס קרב והרגה אותו".

השניים שהיו איתו חוסלו גם הם באותו הזמן?

"לא ידענו אם מדובר במחבלים או בבלתי מעורבים, אז לא עשינו דבר. אין לי ספק שעם סופר הזהירות שלנו, אנו גורמים לכך שיותר מחבלים מסתובבים ליד כוחותינו בגלל טוהר הנשק. זו לא מילת גנאי והיא עושה כבוד למי שמשתמש בנשק. זה מה שמבדיל אותנו מהם. לא תמיד קל לנו עם הרגשות שלנו, אבל כשאני בחמ"ל עם האוזניות והמפות, אני שומר על המקצועיות הצבאית שלי".

ומה אם השניים האלה יפגעו בלוחמים שלנו?

"זה עובר לי בראש כל הזמן, כי אנחנו בחמ"ל דואגים להפגיז את השטח לפני כניסת התמרון הקרקעי, לפעמים מספקים מסך אש מתגלגל לפני הלוחמים, תמיד מרימים מעליהם כטמ"מ (כלי טיס מאויש מרחוק), אבל אני גם יודע שהלוחמים שלנו יודעים להתמודד מול אויב. הם לא חוליגנים שמתנפלים על אזרחים, אלא חיילים מיומנים המצוידים בנשק ובטנקים".

גופי הביטחון מונעים מכם להפציץ מבנים מסוימים מחשש שיש בהם חטופים?

"זה חלק מהתהליך", מקמץ י' במילים, "במקומות מסוימים אני צריך לקבל אישור מיוחד, ולפעמים אנחנו נשאלים על סוג החימוש, כיוון הירי, ואפילו על הקומה בבניין. אין לי מושג מה גופי הביטחון יודעים או לא לגבי החטופים, אבל לפעמים אני מקבל איסור לירות למקום מסוים והוראה לירות רק בסמוך".

מכירים כל גבעה ומגדל מים

הבסיס שבו נמצא חמ"ל האש של החטיבה סגור בימי שגרה ונפתח רק בעת מלחמה, בעיקר עבור כוחות מילואים. לא ברור מי החליט למקם אותו בסמוך לאחד מבתי הקברות בדרום הארץ ולגרום לאווירה מעט מורבידית, שמועצמת בגלל הדי ההפגזות הבלתי פוסקים מכיוון עזה.

הדרך פנימה עוברת בין מכולות ומיגוניות, ומול חלק מהן תלויות תמונות של חטופים. בכניסה לחמ"ל הממוגן, המכונה בפי כל "קרון", תלוי פוסטר של איש חמאס עם סרט ירוק מעטר את מצחו, ועליו נכתב כי אין לשוחח עם גורמים לא מורשים על מידע מסווג.

שני צוותי מילואים, שכל אחד מהם מכונה מכלול תקיפה, יושבים מול עשרות מחשבים ומסכים גדולים, שמחלקם ניבט צפון הרצועה - הגזרה שבאחריותם, המועברת בשידור ישיר ממצלמות כטמ"מים מסוג זיק. המראה של עזה מלמעלה מצליח להפתיע.

לצד ההרס המוכר מהצילומים, נראים חלק מהבניינים במחנה הפליטים שאטי, הנחשב לאחד הצפופים בעולם, כשהם שלמים ועומדים על תילם. צגי המחשבים בחמ"ל החטיבה מראים את עזה מזווית נוספת: סרטוני תקיפה, מיקומם של כוחות החטיבה ותצלומי אוויר עדכניים, שחלקם מוקפים במסגרת כתומה המתריעה כי מדובר במקומות רגישים כמו מוסדות חינוך שונים, בתי חולים, מסגדים, מגדלי מים ומשרדים של אונר"א.

ההמולה מסביב דוממת בשנייה, כשמאחד המסכים מועבר מראה עילי של ג'באליה. אחד מקציני המודיעין, אוזניית מדונה לראשו, משוחח בשקט עם מפעיל הכטמ"מ. צלב ירוק מרקד על המסך ונעצר על אחד הבניינים, שאמור היה להתפנות מתושביו ונמצא בסמיכות למוצב 17 - המעוז הצבאי של חמאס, שהופל לאחר קרב שנמשך עשר שעות.

רחש קל מעיד שכלי הטיס שחרר טיל אוויר־קרקע. בחמ"ל ממתינים במתח 30 שניות עד לפגיעה. ואז הבזק אור חזק ועשן שחור סמיך עוטף את הכטמ"מ. "כמו שחשבנו", אומר אחד מקציני המודיעין, רגע לפני שעיניו חוזרות לצג המחשב. "מתחת לבניין היה מצבור חסוי של תחמושת".

סביב אחד השולחנות מאחוריו מתכנסים מפקד אחד הצוותים, סא"ל (מיל') ע' ואיתו י' ורס"ר (מיל') מ', הקמב"צ. בשולחנות שלצידם, המכונים תאים, ממוקמים קציני מטרות, שאחראים לאיסוף מודיעין המסייע לצוות בהפעלת כוחות האש.

"תפקידו של מכלול התקיפה - המייצר סינרגיה בין המודיעין, חיל האוויר והארטילריה - הוא להכין את השטח לכוחות התמרון הקרקעי על פי סוגים של תרחישים", מסביר ע'. "אנחנו לומדים את הטופוגרפיה של האזור עד כדי הכרה של כל גבעה קטנה או מגדל מים, בוחנים היכן ערוך האויב, מהיכן הוא יכול להפתיע, מנתחים את המשימה ומחליטים אם לתקוף את האויב באמצעות זיק, מטוסי קרב, חיל הים או ארטילריה. מטוס לא תוקף רק כי הטייסת שלחה אותו, אלא על פי תכנון של צוותי מכלול והתאמת החימוש לאופי המטרה. למרות שאנחנו מחוץ לעזה, התפקיד שלנו הוא להיות לפעמים החזית, הגב וגם העיניים של הלוחמים מלמעלה".

עד כה תכנן הצוות כ־16 תקיפות בממוצע ביממה, החל משיטוח הקרקע בפאתי עזה, דרך בניית מסך אש מתגלגל לפני הלוחמים, הפגזת בניינים, פיצוץ מחסני אמל"ח של חמאס ועד לחיסולים ממוקדים של מחבלים בכירים. לפעמים המשימות מתוכננות במשך דקות ארוכות ואפילו ימים, לעיתים הן מיידיות, מהירות ונקודתיות.

ע' (50), נשוי ואב לשלושה, הוא בעליה של חברת ייעוץ למערכות מידע. בסדיר שירת בתותחנים ועסק בחימוש מונחה מדויק, כגון טיל התמוז. "עד לפשיטות הקרקעיות ב־26 באוקטובר אספנו הערכות מודיעיניות וצילומי שטח עדכניים. הכנו את השטח לפני בית חאנון, הפגזנו מארבים של חמאס, מחסני נשק ועמדות נ"ט שיכלו לעכב את התמרון הקרקעי. מאז אנחנו אחראים למאות תקיפות בתוך עזה".

תיאום ישיר מול בית החולים

מ' (27), שעובד כמפתח בחברה לבניית אתרים, נזכר באחת הפעולות הראשונות שנגעה להעברת אמל"ח מבניין בחאן יונס. "רצינו לתפוס אותם על חם והעלינו זיק לאוויר. ראינו שני מחבלים נכנסים לבניין ומוציאים החוצה חפצים. היתה דילמה מתי לתקוף כי רצינו הישג משמעותי, ופתאום הגיעו למקום סוס עם עגלה. זה היה סוריאליסטי כי המחבלים העמיסו על העגלה ארגזים עם נשק. ירינו עליהם טיל קטן יחסית של זיק, והחלק האחורי של העגלה נהרס.

"שני המחבלים שכבו על הקרקע. בגלל הדיוק של הטיל הסוס לא נפגע ונשאר קשור לחלק מהעגלה. הבחנו באנשים שמגיעים מסביב. הם העמיסו את הגופות או הפצועים על מה שנשאר מהעגלה ועקבנו אחריהם עד שהגיעו לבית ספר ומצאו בתוכו מחסה. לא ירינו על המקום משום שהיו שם הרבה פליטים עזתים".

מדוע לא יריתם בזמן שגופות המחבלים הועלו לעגלה?

"רצינו לעשות וידוא הריגה למחבלים, אבל לא היה ברור אם האנשים מסביב הם מחבלים או אזרחים".

כיצד מה שעשיתם תרם לכוחות בשטח?

"שיבשנו פעולה של חמאס שנועדה לפגוע בכוחותינו. פגענו להם באמל"ח ובשני מחבלים מרכזיים. מה שהם רצו לעשות כבר לא יצא לפועל".

בימים אלו נמצאים כוחות החטיבה בתוך מחנה הפליטים שאטי, אחד מסמלי חמאס המובהקים של הרצועה אשר מזוהה עם משפחתו של איסמעיל הנייה, ראש הלשכה המדינית של הארגון. מאות מחבלים שורצים במחנה הפליטים, מרביתם מסתתרים בפירים ובמנהרות או בבתי ספר, במרפאות ובמשרדים של ארגוני סיוע בינלאומיים. על פי הערכות המודיעין, במקום הוצבו ארבע פלוגות קומנדו של נוח'בה, ושתיים מהן נמחקו לגמרי על ידי צה"ל.

י' (56), רופא וסגן מנהל של אחד מבתי החולים הגדולים, התנדב למילואים ב־7 באוקטובר ונשלח לחמ"ל האש כנציג חיל האוויר. הוא נשוי ואב לשלושה, שאחד מהם נמצא כעת בקורס טיס.

"אני לא רגוע, כי שאטי הוא אחד המקומות המלחיצים בעזה", אומר י'. "לא מדובר רק בכמות עצומה של מחבלים, אלא בכאלה הנמצאים בכשירות גבוהה. בגלל הצפיפות בשאטי, הלוחמים נכנסים לסמטאות ברגל ולי קשה יותר להגן עליהם. אני לא ישן טוב בלילה כשאני יודע שהם שם. אני מתייחס אליהם כמו לילדים שלי. אנחנו מלווים אותם כעת בהסתכלות מלמעלה, מתריעים כשצריך, אבל אם מישהו יפתח באש אני לא יכול להטיל עליו פצצה בגלל שאני עלול לפגוע בלוחמים. במתאר אורבני כזה, שברים של מבנים יפריעו להם להתקדם, וכמובן גם בגלל האוכלוסייה האזרחית שטרם התפנתה או שחמאס מאיים עליה להישאר במקום.

"פעלנו במחנה לפני שצה"ל נכנס, בזמן שמרבית האזרחים, בערך 50 אלף, יצאו ממנו עם דגלים לבנים. קציני מטרות המודיעין גילו שבבניין בן חמש קומות, שמשמש מקום תצפית וחולש על שטח רחב, התבצרו כמה מחבלים עם טילי נ"ט. ביקשנו מהמודיעין לדייק ולתת לנו מיקום מדויק כי בכל קומה יש ארבע דירות. המחבלים היו בקומה החמישית והחלטנו להשתמש במסוקי קרב עם פצצה חכמה וקטנה. הזיק המשיך להעביר את המראות וראינו שהקומות מתחת לא נפגעו. אפילו החלונות לא נשברו".

להביט על הלוחמים מלמעלה זה מספיק?

ע': "כרגע החלק שלנו בשאטי הוא, מילולית, לשמור על הגב של הלוחמים כדי שמחבלים לא יפתיעו אותם ביציאה מפירים מוסתרים שנמצאים מאחוריהם. עד שהלוחמים לא יסיימו שם את הקרבות אני לא ישן, וחושש ממראות בסגנון ג'נין במבצע חומת מגן. אז הלוחמים נלכדו באמבטיה של אש, שנורתה עליהם מבניינים צפופים שהקיפו אותם".

יצא לכם לפעול גם סביב בתי חולים שבהם הסתתרו מחבלים?

מ': "לפני עשרה ימים רצינו לפנות את בית החולים הקטארי שייח' חאמד, שממוקם ליד חוף הים. במקום התבצרו אנשי מנגנון חמאס. החלטנו לירות ארטילריה כ־500 מ' מסביבו והשתמשנו גם במטוסי קרב. המטרה היתה לומר להם שאנחנו קרובים ושייצאו החוצה".

מה עשיתם כשרופאים וחולים לא יכלו להתפנות כי חמאס השתמש בהם כמגן אנושי?

ע': "לא תקפנו אותם עם פגזים והכוחות הקרקעיים נכנסו פנימה, נלחמו במחבלים וחשפו מנהרות טרור".

מ': "השבוע פעלנו בין היתר גם מול בית החולים רנתיסי, שבמנהרה מתחתיו נמצאו תחמושת רבה ועדויות שבמקום העבירו חטופים ישראלים. חמאס החזיקו שם אלף מאושפזים כבני ערובה, כי ידעו שלא נירה עליהם".

לא רק הצוות הצליח לגרום למקום להתפנות, אלא גם שיחה יוצאת דופן שביצע קצין בכיר ממנהלת התיאום והקישור עזה אל מנהל בית החולים, שחשש שצה"ל יפגע באמבולנסים שמפנים פצועים. וכך התנהלה השיחה:

הקצין: "אל דאגה, אני נמצא ליד הצבא והכל יהיה בסדר".

מנהל: "איך המאושפזים ייצאו? הם צריכים למשל להניף דגל לבן ולצאת מהכניסה הראשית. לאיזה כיוון ניקח?"

קצין: "תנועו מזרחה עד לרחוב עצאם סרטאווי, משם לרחוב אמין אל־חוסייני עד לרחוב אל־ג'לאא ומשם תרדו דרומה. אתם יכולים להתחיל לנוע מ־11:20".

מנהל: "אוקיי, אני אשמור על קשר איתך".

קצין: "יש לי הערה חשובה מאוד. חשוב שלמאושפזים יהיה דבר מה לבן כדי שיהיה ברור שאין בידם נשק. אתה מודע לרגישויות בשטח".

מנהל: "כולם ייצאו עם ידיים מורמות".

העשן הפך לפטריית אש

למרות הזהירות מפגיעה באזרחים, ההפגנות נגד ישראל בעולם הולכות וגדלות בטענה שצה"ל מבצע רצח עם. "אני לא אצהיר חד־משמעית שלא הרגנו אף אזרח ביותר מחודש לחימה", אומר י' בכנות. "עם זאת, אנחנו עושים את המקסימום כדי לא לגרום נזק ולא לפגוע בבלתי מעורבים. אנחנו יודעים שחמאס נמצא בכוונה בתוכם, אבל אין מצב שראינו ילד דרך מצלמת הזיק והחלטנו לירות. זה לא יקרה".

כדי להמחיש את דבריהם מציג מ' שני תיעודים של זיק מהימים האחרונים. הראשון צולם בשאטי ובו נראית סיטואציה שגרתית של אדם ההולך לבדו ברחוב ונכנס לבניין מגורים שפונה מתושביו. לצוות היה מידע כי לא מדובר באזרח תמים, אלא במחבל חמאס. כדי לא לגרום לנזק עצום, הוחלט שלא להשתמש במטוס קרב, אלא בטילים הממוקדים והקטנים יחסית של הזיק.

הצוות ציפה לעשן שייתמר מאחד החלונות, אולם במקום זה עלתה לשמיים פטריית אש עצומה. "טיל של זיק לא גורם לכזו תופעה", אומר מ'. "היה לנו חשד שבבניין אכן קיים מצבור עצום של תחמושת וחומרי נפץ, וזו היתה ההוכחה. השמדנו כמות עצומה של אמל"ח, שנועדה לפגוע בכוחות שלנו בזמן הכניסה למקום".

הסרטון השני צולם בשכונת אל־פורקן, המשמשת גם היא קן טרור ואשר ממנה יצאו פעולות רבות כנגד ישראל. יותר מ־100 מטרות תקפה החטיבה, תוך שימוש בעשרות מטוסי קרב. "פעלנו שם לפני שכוחות הקרקע נכנסו כי ידענו שיש שם התארגנויות של חוליות נ"ט", אומר מ', תוך שהסרטון מראה חוליה של 15 איש הצועדת בשורה בתוך סמטה צרה בין שני בניינים. "המידע התייחס לשני מחבלים, ובזמן שהטיל באוויר ראינו פתאום נחיל של אנשים. האזור היה מפונה מרוב התושבים, ורוב הסיכויים שהם היו מחבלי חמאס, אבל לא לקחנו סיכון. קצין המודיעין ביקש מייד מהמפעיל להסיט את הטיל, והוא התרסק על גג בניין סמוך".

אתם עוקבים אחרי הנפגעים מקרב כוחותינו?

מ: "אני כן, במיוחד אם מדובר באירועים שהתרחשו בשטח שבו פעלנו לפני כן. חשוב להתנתק ולהמשיך לעבוד, אבל אחרי המשמרת אני בודק את השמות ומה קרה. חשוב לנו להכין ללוחמים שטח נקי עד כמה שאפשר.

"לפני כמה ימים, למשל, קיבלנו מידע מכוח גבעתי שזיהה לפנות בוקר תנועה חשודה באזור בית חאנון. שלחנו מייד זיק שבדק את האזור וראינו קבוצת אנשים נעה ברחוב כשהם מסמנים אחד לשני בתנועות ידיים. עקבנו אחריהם כשהם נכנסו לסמטה והסתתרו תחת עץ. ההתנהלות שלהם לא היתה כמו של אזרחים, והם היו קרובים מאוד לכוחות צה"ל.

"כמי ששומרים בשבע עיניים על הלוחמים שלנו, הורינו לזיק לירות ופגענו בשניים מהם. השאר ברחו, עשו עיקוף ונכנסו לסמטה מקבילה. כשהם נכנסו למבנה, הזיק ירה אליהם את הטיל השני. שוב פטריית אש ועשן. גם הפעם היה ברור שהמקום שימש מחסן אמל"ח".