עת מלחמה

1.

רצח עם: לא יבשה הארץ מדם אחינו ואחיותינו שנאנסו ונטבחו ונשחטו ונשרפו חיים. קול דמי אחינו זועק אלינו מן האדמה. זו תביעתם המוסרית: לחסל את מקור הרשע ולנקום את מותם. כאשר קשה להכיל את המציאות, אנחנו פונים אל מקורות קדומים שיעזרו לתווך אותה. ואכן, זה אירוע בסדר גודל תנ"כי. הוא מתנשא הרבה מעבר לפיגוע בקבוצת יהודים. מה שאירע ביישובים היהודיים על גבול עזה היה רצח עם. המחשה מזוויעה למה שהפראים הללו היו עושים לכולנו, לו היה בידם הכוח.

2.

הסברה: מייד לאחר הפגיעה בבית החולים בעזה, מיהרו אויבינו להאשים את ישראל. עד מהרה התברר שזו היתה רקטה של הג'יהאד האסלאמי שכוונה נגד ילדינו, אבל שיגורה נכשל והיא נפלה על בית החולים שלהם. עוד במבצע שומר החומות במאי 2021 רבע מכלל הרקטות והטילים נפל ברצועה. גם עכשיו חמאס וארגוני הטרור האחרים הורגים את תושביהם. אבל העולם האמין לשקרנים בתחילה. ישראל פעלה במהירות וגילתה את האמת והביאה ראיות ניצחות. למרות זאת, בעולם נותרה החדשה הכוזבת. הנה, לדוגמה, בניטור הרשתות החברתיות באיטליה התגלה, כי השקר של חמאס הופץ ביותר מ־16 מיליון חשבונות, בעוד האמת שלנו הופצה רק ב־112 אלף. יש מה לעשות בחזית ההסברה הזאת, שהיא כה חשובה בהיותה משלימה את הלחימה בשטח. נקווה.

3.

רש"פ וחמאס: קראתי מאמר גנרי של תומס פרידמן, שבו ניסה לעוץ לנו עצות כיצד להתמודד עם האסון. הפתרון לדעתו נמצא עדיין ברשות הפלשתינית ה"מתונה" לעומת חמאס. שלא כדבריו, ההבדל ביניהם אינו מהותי אלא כמותי. לו יכלו מחבלי פת"ח לעשות מה שעשו מחבלי חמאס, היו טובחים ביהודי כפר סבא או עפולה. נכון לעכשיו, הרש"פ משלמת כסף לרוצחי יהודים לפי כמות היהודים שרצחו. זו מדיניות רשמית. אם להשתמש במה שאמר ראש עיריית ניו יורק, אריק אדמס, בנאום מרשים למען ישראל: "אנחנו לא בסדר" כאשר חרפה כזאת מוסיפה להתקיים. הרש"פ או חמאס ישלמו גם למשפחות טובחי הילדים בכפר עזה, כפי שמשלמים עד היום למחבלים ששחטו את משפחת פוגל במארס 2011.

4.

מדינה פלשתינית: יהודים הם רחמנים בני רחמנים על אויביהם; פחות על עמם. פרידמן מושקע ברעיון המדינה הפלשתינית, ומתקשה לגלות תעצומות נפש להודות שטעה. שוב הוא חוזר על רעיון העוועים של "פשרה טריטוריאלית" כפתרון לסכסוך הדמים. כבר כתבתי באריכות בשבוע שעבר, שפשרה טריטוריאלית היא מונח מערבי רציונלי. לעומת זאת, שכנינו מדברים על "אדמה", שממנה נגזר השם "אדם". במזרח התיכון, ערש הציביליזציה העולמית, התפיסה הקדומה שלטת בקרב שכנינו. עבורם אדם ללא אדמה אין לו קיום, ולכן שווה לשפוך "דם" על זה לנצח.

אם תהינו כיצד נמצאו להיטלר סנגורים בקרב העילית האינטלקטואלית והאקדמית בבריטניה בשנות ה־30, הנה לנגד עינינו "בגידת האינטלקטואלים": פרופסור באוניברסיטה חשובה בארה"ב תומך ברוצחי תינוקות, באונסי נערות ובעורפי ראשים

מדובר בחברה שעדיין אוחזת במוסדות קמאיים כמו "גאולת דם", "סקילה", "רצח על כבוד המשפחה", אונס שבויות מלחמה, חברה שאין בה חופש דעה ולא חופש מדעי. לוגוס מול מיתוס, פרידמן. לקסוס מול עץ זית. ממרפסת ביתי ברחובות ליד מכון ויצמן אני רואה את הרי בנימין בעין בלתי מזוינת. רמאללה שם. נראה לך שנאפשר להקים מדינת טרור על גב ההר מול לב הארץ? לא די בניסיון הכושל שעשינו בעזה - מה עוד צריך כדי שתודה שטעית?

5.

בגידת האינטלקטואלים: פרופ' ראסל ריקפורד נאם בעצרת למען חמאס באוניברסיטת קורנל. הוא צעק בהתלהבות שהתקפת חמאס "היתה מרגשת! מרגשת! מחשמלת (Energizing)", בכך שהיא "אתגרה את המונופול על האלימות ושינתה את מאזן הכוחות (בין ישראל לחמאס)". אם תהינו כיצד נמצאו להיטלר סנגורים בקרב העילית האינטלקטואלית והאקדמית בבריטניה בשנות ה־30, הנה לנגד עינינו פרופסור באוניברסיטה חשובה בארה"ב תומך ברוצחי תינוקות, באונסי נערות ובעורפי ראשים. נזכור גם את התגובה הרפה של ראשי אוניברסיטת הרווארד ודומיהם. מבחינתם, מדובר בקונפליקט בין שתי ישויות שוות מבחינה מוסרית...

ז'וליאן בנדה טבע את המונח "בגידת האינטלקטואלים" ב־1927. עם השנים צבר המונח עוד משמעויות. יש מצבים שבהם הפוליטיזציה היא כה חזקה ומקיפה את האדם, עד שהוא מאבד את חוש הביקורת העצמית ואינו מסוגל לראות דבר שלא מבעד לעדשה היחידה הזאת. אם ישראל (והמערב) הם הרעים מבחינת העילית המתנוונת הזאת, כי אז גם חמאס יכול להביא גאולה לעולמם. מסכנים הסטודנטים שלהם.

6.

ביידן ושאלת הייצוג: נשיא ארה"ב ג'ו ביידן הפגין את מחויבותו העמוקה כלפי העם היהודי ומדינת ישראל. לא רק דיבורים אלא מעשים: הוא שלח לכאן נושאות מטוסים והגיע בעצמו לביקור הזדהות וחיזוק. תודה רבה, אדוני הנשיא. נזכור תמיד שעמדת לצידנו בשעתנו הקשה.

עדיין, גם ביידן אוחז בקונספציה הישנה, שלפיה "חמאס לא מייצג את העם הפלשתיני", כאילו מדובר בישות שנחטפה על ידי טרוריסטים מפלנטה אחרת. ולא היא. הציבור העזתי בחר בחמאס. כמעט בכל סקר ברשות הפלשתינית חמאס זוכה לרוב. זאת הסיבה שאין שם בחירות. הפראים ששחטו ואנסו ובזזו וכרתו ראשים היו מחציתם מחבלים מאומנים ומחציתם עזתים "רגילים", שהגיעו אפילו על קביים להשתתף בטבח ובביזה. גם בחוצות עזה הריעו ההמונים ל"גבורת" השאהידים והיללו את אונסי בנותינו ורוצחי ילדינו. מהיכן הגיעו עשרות אלפי מחבלי חמאס? מהציבור העזתי.

הדיון מזכיר את הוויכוח על גרמניה הנאצית, שעה שניסו להפריד בין האוכלוסייה האזרחית לצבא הנאצי. בזמן המלחמה לא היה הבדל; בעלות הברית התייחסו לגרמניה הנאצית כישות אחת. האמירה "חמאס אינו מייצג את הפלשתינים" היא יותר משאלת לב מערבית תמימה. אנחנו הרי רציונליים, ולא ייתכן שציבור שלם תומך בשחיטת יהודים. לא?

7.

תנ"ך: האסון נפל עלינו ביום שבו סיימנו את מחזור הקריאה השנתי בתורה והתחלנו מבראשית. להתחיל מבראשית משמעו לזנוח את הקונספציות הישנות ולחשוב אחרת. והנה, כבר בפרשה שנקרא השבת אנחנו שומעים הדים קדומים: וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ... וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס... וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים לְנֹחַ: קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי, כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם, וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ". ואחרי המבול מקבלת האנושות צו חיים: "וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ... שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם - בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ! כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹקִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם".

רבי דוד קמחי (הרד"ק), שחי בנרבונה שבצרפת בין המאות ה־12 וה־13, הסביר שההיגד "בצלם אלוקים עשה את האדם" מתייחס לרוצח. הוא ראוי לעונש מיתה מפני "שהשחית צלמו תחילה בעוברו (על) מצוות האל". במו עינינו חזינו במעשי הברברים העזתים, שהשחיתו את צלם אלוקים שלהם, ולכן אינם ראויים לחיות. מוטלת עלינו חובה מוסרית לחסל את הרשע ולאבדו מן העולם. "עֵת מִלְחָמָה. גַּם צֶלֶם הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה צַלְמָהּ" (אלתרמן).