"הערבים חיים במערב הפרוע. שם זה מתחיל ונגמר"

קו הטלפון היה תפוס. הסימפוניה החמישית של בטהובן הרעימה - טה טה טם… טה טה טם… אתם יודעים, זו שנשמעת כמו דפיקת הגורל בדלת. כשרו"ח עפיף אל־חאג' - מועמד לראשות המועצה המקומית ג'דיידה־מַכּר - ענה לי, תהיתי אם מנגינת ההמתנה על הקו היא סוג של הערה מחוכמת על המצב הנוכחי של ערביי ישראל. "בעיקר רציתי שינעם למתקשרים", משועשע אל־חאג', "אבל כן, הגורל דופק בדלת לכולנו, בעיקר אם אתה ערבי־ישראלי".

בשעה שגם תיירים ישראלים באיסלנד התעדכנו בפתיחת הקו האדום של הרכבת הקלה, לא ברור כמה התעדכנו בכך שבחברה הערבית עוד קו אדום ומדמם נחצה. השבוע נדמה היה שלכדורים יש כתובת חדשה, כאשר ביום ראשון נרצח השייח' עבד אלרחמן קשוע - מנכ"ל עיריית טירה. ראש הממשלה אמר שיופעלו כל האמצעים, אבל איך אומרים ביידיש - "בזאעת", אז אמר. יומיים לאחר מכן נרצח גאזי סעב, מועמד למועצה המקומית אבו סנאן, יחד עם עוד שני קרובי משפחה ושכן שבא לשתות עימם קפה. אם מצרפים לזה את רצח אדיר גאנם, מאבטחו של שועאע מנצור מסארווה, ראש עיריית טייבה, אולי ניתן לדבר על גל רציחות על רקע הבחירות המוניציפליות.

"האירועים האלו לא קשורים לבחירות", פוסק אל־חאג', "עד היום חוויתי יותר מעשרה אירועי ירי ממושכים לכיווני, אבל זה לא שמישהו איים עלי כדי שאסיר את מועמדותי. למען האמת, לא שמעתי שמישהו איים על מאן דהוא שיסיר את מועמדתו. האמן לי שזה לא נובע מהערכה או מכבוד לתהליך המוניציפלי, אלא כי בסופו של דבר ארגוני הפשיעה יודעים שלא משנה מי ייבחר - בסוף הוא יתיישר לפי המוטו שלהם.

"כשאני עושה חוגי בית אני לא מפחד או חושש שמישהו יפגע בי או יאיים עלי, אבל אני לא מוכן לעשות ביקורי בית ולשבת עם עבריינים או משפחותיהם. אני צופה את היום שלמחרת הבחירות ואלו שיגידו שאתה חייב להם, ואם לא אז… גם אם ניכנס לתהליך של סולחה, הם יגידו חצי אמת 'ישבת אצלנו! אתה שלנו!' ובסופו של דבר אתה עשוי למצוא את עצמך יושב איתם סביב השולחן כשהם מחלקים תפקידים למקורבים. האנשים האלו הם כמו שקיות פחם: איפה שלא תיגע - אתה תתלכלך בשחור".

עבריינים יש גם בחברה היהודית, אבל נדמה שהם פחות "מעורבים" בבחירות. מה גורם להתפרצות האלימות הרצחנית בחברה הערבית?
"יש הרבה גורמים לכך, ולי אישית כבר נמאס להאשים את המשטרה. אבל אם אני כעבריין יודע שהסיכוי שאתפס הוא רק 8%, וזה שיעור העבריינים שנתפסים בחברה הערבית, אז ברור שיהיה לי יותר קל לפעול. וגם אם אתפס, אתהלך בבית המשפט כגיבור ישראל, גדולי הסנגורים יבואו להגן עלי, ומה ייצא מזה - עבודות שירות? אז כן, זה גם אובדן הדרך ואובדן החינוך, וזה כי המנהיגות הערבית איבדה את כושר המנהיגות שלה. יודע למה? כי חלק מההנהגה הערבית כבר נתמך על ידי ארגוני פשיעה".

אתה בטוח שאתה רוצה שאכתוב את זה, כמועמד לראשות המועצה?
"אני האחרון שיחשוש לחייו. אני אדם דתי, מאמין באלוהים. למה שלא תכתוב את האמת?! אם אתה חולה ואתה רוצה שיטפלו בך, אתה הולך לרופא ומשקר לו? אומר שכואבת לך הבטן כשכואב לך הראש? אם לא תגיד את האמת - לא תהיה תרופה. לא אמרתי כל ההנהגה הערבית, אמרתי חלק ממנה. בעיית האלימות בחברה הערבית צריכה טיפול הוליסטי, וזה נוגע בכל הרמות. הדבר הראשון שהייתי עושה זה למנוע את החיכוכים.

"בא אלי לקוח למשרד ובא לו להתפוצץ על אחד השכנים שאתמול הרים את המוזיקה ולא נתן לו לישון. אם היה מוקד 106 עירוני או משטרה, אז האיש הזה היה מרים טלפון, הדבר היה מטופל וכל העניין לא היה נשאר אצלו בתוך הבטן. אבל ככה, מחר משהו הכי קטן יעלה לו את העצבים והוא יתפוצץ על השכן שלו, ואם יש לו נשק...

"בכל מה שקשור בתכנון, בנייה והסדר במרחב הציבורי, החברה הערבית חיה במערב הפרוע, ושם זה מתחיל ונגמר. כשיש לך מצוקת דיור ואין תכנון אז בונים בנייה רב־קומתית, אבל לא מתכננים כבישים. הרצח הבא יהיה בגלל ריב על מקום חניה, וזה יהיה בתוך המשפחה, וזה סכסוך שיכולת למנוע, אבל אין לך שום דרך לפתור".

ההסכמים הקואליציוניים של מנסור עבאס עם הממשלה הקודמת הביאו המון כסף ותוכניות לקידום המאבק באלימות בחברה הערבית. זה לא השיג את המטרה.
"כשממשלת בנט־לפיד התחילה לטפל בנושא, היתה ירידה. הרגשנו שהאנשים האלו עקביים בטיפול באלימות. העבריינים ירדו למחתרת באותה תקופה. היום, הם כבר גידלו קרניים בשמש, מי יכול לעצור אותם?

"אתה יודע למה מנסור עבאס נתפס מנהיג גדול? כי הוא הצליח להוציא כסף מהשיניים של התנין. נכון שזה כסף שהיה מגיע לנו, אבל עד שהוא בא והצטרף לממשלה הקודמת, אף אחד לא מימש את הדבר. אבל זה לא מספיק. לפני יומיים דיברו על זה ש־77% מהתוכניות הממשלתיות שאמורות לטפל במצוקה לא שימשו את מטרתן. מניסיוני כגזבר מועצה, לא ראיתי שמישהו בא ונתן את הדין על זה. אתה לא יכול לבוא בטענות למדינה אם היא שמה את הכספים והם לא מגיעים ליעדם".

יקראו את זה ויגידו שאתה ערבי שלא מייצג. כבר לא מאשים את המשטרה, לא מאשים את הממשלה.
"ממש לא, ברור שיש להם חלק באשמה. אך כאדם משכיל, קשה לי להתחבר לממסד או לשלטון מסיבה מאוד פשוטה - שנים על גבי שנים יש פער תהומי בין הציפיות שלי כאזרח מן השורה לבין מה שהמדינה נותנת. ובמקום לצמצם את הפער הזה הלכו והגדילו אותו. הממשלה הנוכחית יכלה לבוא לערביי ישראל מהזווית האזרחית ולא הלאומית, יש כל כך הרבה נושאים בוערים שצריך לטפל בהם, אבל אני מרגיש שהנושא הזה לא ממש בוער לחברה הישראלית, זה לא מעניין אותה.

"במשך שנים היה ניסיון להנדס את התודעה של ערביי ישראל, כאילו שככה זה ואין אחרת. אבל גדל כאן דור שחשוף לכל התרבויות, מכל העולם, והדור הזה כבר לא מדבר על שוויון אלא על חירות, וזה אותנטי. אם מישהו חושב שהנושא הלאומי ירד מסדר היום - נהפוך הוא. כל התמורות האלו רק הגדילו את הפערים בין החברה היהודית לערבית.

"לצערי, אני חושב שזה כבר יצא מהשליטה של המשטרה, העלמת העין מהנשקים בחברה הערבית הנגישה את הנשק לכל אחד. היום כל ילד בן 18 יכול לקנות נשק. ועל כן לא ירחק היום שתהיה מלחמת אזרחים בחברה הערבית, וזה גם יתפרץ החוצה. זו תהיה מלחמה של אנשים נורמטיביים שלא רוצים את זה בשום צורה - אבל אם אני צריך להגן על עצמי..."

לשבת ולחכות לכדור הבא

למרות הכחשותיו, אל־חאג' אדם אמיץ. רוב מכריי וחבריי מהחברה הערבית הסכימו לדבר רק מאחורי מסך האנונימיות. ככה זה בזמן ובמקום שבהם אזרחים ערביי ישראל נרצחים כמעט בכל יום. לצאת בפומבי נגד עבריינים זה לא דבר של מה בכך.

"אין קשר בין מעשי הרצח האחרונים לבין הבחירות", אומר א', המכיר היטב את עולם הסעד והרווחה וחושש להיחשף. "לא מדברים על זה שהרבה מהנרצחים זה תוצאה של המצב הכלכלי שבו נמצאת החברה הערבית. בלי עבודה סבירה, ועם בנקים שלא נותנים לך הלוואה או משכנתא כי הבית ביישוב הערבי לא שווה לנכס מבחינתם, אתה יכול להבין לבד שהדרך אל השוק האפור היא מהירה, ומשם הדרך אל הקבר מהירה יותר. קצת חוב שיצא משליטה, ישברו אותך, ואם לא תשיג את הכסף אז יהרגו אותך, ועדיף לעיני המשפחה והשכנים, כדי לעשות ממך דוגמה שתפחיד את כל החייבים האחרים.

"אני יודע שהסיבה היחידה שאני מדבר איתך היום היא שכרגע החיים שלי שווים רק קצת יותר מהמחיר של הרצח שלי. אז אפשר 'לעשות' ממני עוד כסף, אבל תבין - אם יהיו פיטורים או משהו כזה, החיים שלי לא שווים כלום. ואז אני אפילו לא אברח. אגיד שלום לאישה ולילדים ואשב בפתח הבית שלי לחכות לכדור. כי מה יש לי לברוח? לאן בכלל אפשר לברוח?"

ומה עם ללכת למשטרה?
"מתי ראיתי שוטר שנכנס ליישוב שלי? לנו אין משטרה. וגם אם אגיש תלונה, מה הם יעשו עם זה? כלום. יתייגו את התלונה, ואחרי שבוע יתייגו את תיק הרצח שלי, אחד ליד השני, מסודר יפה, אבל לא יותר מזה".

ג' היא מה שהרבה ישראלים אוהבים לראות כ"ערבים החדשים". עוסקת במקצועות הרפואה, משכילה, בעלת עברית רהוטה, מעורה היטב בישראליות, "נו, אתה יכול לכתוב משתכנזת", היא צוחקת. לאחר שנים שבהן חייתה מחוץ לחברה הערבית, החליטה לחזור אל הכפר כדי להיות ליד ההורים המזדקנים ולטפל בהם.

"אם לא הם, כבר מזמן הייתי בקנדה, אני יודעת שאני מאוד מבוקשת שם", היא שוקעת בהרהורים, אבל מתפכחת מייד, "וזה לא רק שאין ביישוב שלי משטרה, אבל יש מדיניות של התעלמות מוחלטת מצידה. בזמן הלימודים חייתי בעיר יהודית. פעם אחת שמעתי רעש חשוד ליד הדירה, נבהלתי והתקשרתי - מייד הגיעו שוטרים. כל הכבוד להם. שומרים על סטודנטיות.

"היום ביישוב שלי אני אפילו לא יכולה לצאת בערב להליכה, ואם אני שומעת רעש חשוד, אני סוגרת את כל הדלתות ואת החלונות ומתכופפת. המשטרה בחיים לא תבוא, במוות אולי, אבל גם זה לא בטוח.

"חברים שלי, יהודים, רוצים שאפגין איתם נגד ההפיכה המשפטית. קודם יהיה לערבים איזה חוק ומשפט, שלחיים שלנו יהיה ערך כאזרחים בכלל. אני יודעת שהרבה יהודים חושבים שהאלימות היא בעיה מהותית של הערבים, משהו שקשור לדת שלנו, לתרבות שלנו, או איזו שטות אחרת שעוזרת לכם לישון בלילה עם מצפון נקי. אבל בואו, אתם שדואגים לכל בחור שנתפס בהודו עם כדור בתרמיל, ששולחים משלחות סיוע לכל רעידת אדמה בקצה העולם, אולי תתחילו בזה שתסתכלו עלינו שחיים כאן? שנתחיל בזה שיהיה איזה שוויון ביחס בין מספר השוטרים בחברה הערבית לחברה היהודית?"

"אין למשטרה מוטיבציה"

ג' נוגעת בנקודה מהותית. גם אם לא יודו בזה בפה מלא, רבים וטובים מייחסים את האלימות הגואה במגזר להנהגת החברה, לדת המוסלמית או לחינוך החברתי. כדי להבין אם אכן מדובר במאפיינים מיוחדים, אני נפגש עם אחד שבאמת יודע - ד"ר וליד חדאד, קרימינולוג המתמחה בפשיעה ובהתמכרויות בחברה הערבית. "אכן יש הבדל באופן הפשיעה היהודית והערבית, במבנה הארגונים, בשיטות העבודה", הוא אומר, "אבל לדעתי זה לא קשור למנטליות או לחינוך. זה קשור למדינה, למדיניות ולהרתעה. כשמישהו יוצא לבצע עבירה מסוימת, החישוב שלו הוא פשוט - אם אני אתפס או לא, וככל שההרתעה נמוכה יותר כך הסיכוי שלו לבצע את העבירה גדול יותר.

"המספרים מדברים בעד עצמם. אחוז פענוח תיקי הרצח בחברה היהודית מתקרב ל־90, לעומת אחוז פענוח מקרי הרצח בחברה הערבית שמתקרב ל־15 בלבד. ויותר מזה, המשטרה מכניסה לתוך הפענוח גם מקרים של אלימות בתוך המשפחה, שבה בדרך כלל הרוצחים מייד הולכים למשטרה עם הנשק ומודים. ככה שבמציאות האחוזים נמוכים אפילו יותר - 10 ואפילו 0. אתה מבין מה זה אומר? שבמקרה הכי גרוע, אם אתה תרצח ערבי ביישוב ערבי, יש לך סיכוי של 10%-15% שתיתפס. זה מה שזה אומר. עכשיו אתה מבין למה אנחנו עומדים על 156 הרוגים מתחילת השנה?"

למה אחוזי הפענוח נמוכים כל כך?
"יש פרויקט של המשרד לביטחון הפנים שנקרא 'עיר ללא אלימות'. אני קורא לזה - אלימות ללא עיר. אני גר בשפרעם, כל העיר מרושתת, וכך גם שאר הערים במגזר, אבל בדקתי עשרות תיקים וגם במקרי הרצח שפוענחו לא היה מקרה אחד של פענוח באמצעות המצלמות. ומהצד השני, כשאתה רואה במהומות 2021 שמישהו נעצר כי זרק בקבוק תבערה על שוטר, מעשה שאני מגנה בכל תוקף, אז אתה רואה שיש שימוש במצלמות כדי למצוא את האשמים. אז למה לא משתמשים במצלמות באירועי פשיעה חמורה כמו רצח?

"אתה יודע למה? הייתי בישיבה עם בכיר מאוד במשטרה לשעבר, ובתוך החדר הסגור הוא אמר את זה חד וחלק - אין למשטרה מוטיבציה לעשות את זה, זה עניין של תעדוף. לא במקרה בן גביר מתעדף את הגניבה החקלאית, ושלא יהיה שום ספק, אני לא מצדיק את העבריינים האלה! זה לא בסדר לגנוב אבוקדו או כל דבר אחר".

קולו של וליד רוטט לרגע, משקף את הסערה שבתוכו. "אבל לא יכול להיות שהגניבה החקלאית תתועדף מעל רצח במגזר. בכל מקום שבו הקורבן יהודי והתוקף ערבי זה מתועדף. אבל כשזה ערבי וערבי, הפשע מתועדף הרבה פחות, אם בכלל. עבדתי 17 שנים במשרד לביטחון הפנים - אין ועדה אחת שקמה למיגור הפשיעה הערבית ולא הייתי חבר בה. ואני יודע בוודאות שלמשטרה יש הרבה מידע מודיעיני, אבל היא לא עושה בו כלום".

מקצוענים ברצח

קשה לא לשמוע את הכאב שבו הדברים נאמרים. העובדה שחדאד מכיר את שני צידי המתרס, כשותף למדיניות וכחוקר, שמה אותו במקום מורכב, כמי שרואה את הבעיה, מכיר את דרכי הטיפול בה ועדיין מתמודד עימה יום־יום.

"המשטרה לא יודעת מי מסוכסך עם מי? הם יודעים היטב מי נרצח ומי רצח", הוא אומר, "יש מידע מודיעיני, אבל צריך לתרגם אותו לתוכנית עבודה, אחרת אין בו ערך. לפעמים אומרים שהיה שבוע או חודש רגוע במגזר - אבל זה לא אומר שלא היו יריות. זה רק אומר שלא כתבו עליהן. אם יש אירוע ירי שאין בו נפגעים, זה אפילו לא נרשם. תוסיף לזה כנופיות שהחוק לא חל עליהן, שבכירים אומרים שיש להן חסינות מהשב"כ, אז תבין שעם השנים התפתחו פה מקצוענים ברצח.

"הארגונים האלו מתוחכמים מאוד. הם כבר יודעים היטב שאם הם רוצים לחסל מישהו, אתה לא מחסל אותו בנתניה או בחדרה, ששם יש הרבה מצלמות ופענוח, אלא בתוך הכפר. הנה, השבוע נרצחו ארבעה באבו סנאן, אבל אם הם רק היו נפגעים קשה אפילו לא היו סופרים את זה כאיזה אירוע חמור או מגדירים זאת כטבח. זה עניין של מזל שלפעמים באותו שבוע היו 50 יריות ולא נרצח אף אחד".

מדבריך עולה שזה הכל מדיניות, אבל גם אם נאמר שבן גביר מחליט שהגיעו מים עד נפש, אתה חושב שיש דרך לשנות את המצב הזה בהוראה מלמעלה?
"עד לפני 20 שנה כל עבירה בנשק הוגדרה כעבירה ביטחונית. פעם גם למשפחה שלי היה נשק, להגן על עצמנו, אז לסבים שלי אמרו שזו עבירה ביטחונית להחזיק בנשק. תחזירו את הנשק, והמדינה תגן עליכם. זה התפקיד של המדינה, אחרי הכל גם ביטחון האזרחים הערבים הוא באחריות המשרד לביטחון הפנים...

"אבל ב־20 השנים האחרונות שינו את היחס לעבירות הנשק. יש הבדל בין התחום הפלילי, שבו מעלימים עין, לבין התחום הביטחוני, שבו מטפלים במלוא החומרה. היה קצין אחד שבמשך שנים מכר נשק לארגוני העבריינים, עד שיום אחד כדור שלו נמכר לשטחים ועוד באותו היום עצרו אותו. היום הוא מוכן להצהיר שמכר את הנשק בשביל בצע כסף, רק שיישאר כתיק פלילי ולא ביטחוני, שכן בתיקים ביטחוניים יש אפס סובלנות לכלי נשק שמסתובבים חופשי־חופשי. כל מה שצריך לעשות זה להחזיר את החוק שכל עבירות הנשק צריכות להיות מוגדרות כעבירות ביטחוניות, לא צריך בג"ץ וכו'".

משל החניה

כל המרואיינים האחרים בכתבה דיברו על ההזנחה של החברה הערבית מבחינה כלכלית ויכולות ההתפתחות העירוניות, אבל ד"ר חדאד תולה את הדברים במדיניות המדינה ביחס לכלי הנשק. אם גם זה ישתנה, אני שואל אותו, ומחר יהיו יותר פענוחים - האם אכן זה יבטל את הבעיות האחרות?
"מבחינתי, חינוך ומניעה הם באחריות החברה הערבית נטו, אבל כשיש לך שריפה גדולה כמו בכרמל אתה לא צריך מטף, אתה צריך סופרטנקר. קודם כל צריך לכבות את האש הענקית שמשתוללת, ורק אחר כך אתה יכול לחנך.

"אבל הבעיה היא שהמדינה, בין היתר, מחנכת את האוכלוסייה שהפשע משתלם. למדתי את התיקים של מאורעות מאי 2021 וראיתי שם מקרים ששרפו קטנוע ליהודי וקיבלו 8-7 שנים בפנים. אבל כשאני משווה ורואה שערבי שורף רכב לערבי, הוא מקבל לפעמים גם עבודות שירות. אז אתה מבין שזה חינוך - אבל הפוך. אם אתה יודע שתיתפס עם נשק ותקבל 8-7 שנים אוטומטית במתקן ביטחוני בלב המדבר, אנשים לא יסתובבו עם נשקים. למדינה יש את הכלים, אם היא רוצה".

אתה חושב שאנו צפויים להמשך גל הרציחות? שאולי יש קשר בין התקרבות הבחירות המוניציפליות להתפרצות האלימות השבוע?
"הבחירות המוניציפליות הן דבר שמורגש מאוד בחברה הערבית. בבחירות לכנסת יש בקושי 50% הצבעה, אבל במוניציפלי זה 95% ולפעמים גם 100%, וזה מעלה את רמת האלימות. לכאורה המון ארגוני פשיעה משיגים דריסת רגל במועצות כדי לקבל חוזים, אבל אני לא עוסק בספקולציות ועד עכשיו בכל התקופה הזו לא ראיתי שפוענח שום תיק שקשור לבחירות. הכרתי את מנכ"ל עיריית טירה. הוא לא התמודד לבחירות, הוא היה עובד ציבור, למה שיירו בו כאירוע פוליטי?

"נכון שמי שנרצח באבו סנאן היה מועמד, אבל שוב, למה שירצחו אותו? מה זה נותן להם פוליטית? ברגע שהמשטרה תפענח תיק רצח שנועד להפחיד או לחסל את התחרות, אוכל לבחון את זה כרציחות פוליטיות. הארגונים המתוחכמים לא מושכים אש. העבריינים האלו מרגישים שכרגע אין דין ואין דיין, והסיכוי שלהם להיתפס הוא כל כך נמוך, שזה פשוט לא מפריע להם לפעול. אין להם שום מעצור.

"זה כמו שבתל אביב אין מקום שתחנה בו ולא תפעיל פנגו, אבל אם אתה לא מוצא חניה באיזה כפר ערבי - אתה תעלה על המדרכה או תמצא איזה שביל בצד ותחנה. הרי אתה לא עבריין, ובכל זאת אתה עובר על החוק. למה? כי אתה יודע ששם אתה לא תיתפס. וזה כל הסיפור".