עיניים עצומות לרווחה

בצה"ל היה השבוע מי שהעריך שהמתקפות האחרונות על הרמטכ"ל נועדו להתיש אותו. למרר לו את החיים. לעשות לו את המוות. לדחוק אותו לפינה, עד שיתפטר. זה לא משולל יסוד. מה שקורה כאן הוא מופרע בכל קנה מידה. ההשתלחויות האישיות, האיומים, שפת הביבים - כל יום והגועל שלו, מפי השר/הח"כ/המקורב התורן, בידיעה שנשואי הביקורת מנועים מלענות. בכל פעם שנדמה כי נשבר השיא והגענו לתחתית, בא הוגה דעות חדש ומנמיך את הרף. העובדה שעל הדרך נפגע הביטחון ונפגעים אלה שנושאים בו מעניינת את המשתלחים פחות.

לא בטוח שמדובר בתוכנית סדורה, אבל ודאי יש אווירה שמאפשרת זאת. לו ראש הממשלה רצה, היה מפסיק את זה ברגע. העובדה שהוא נמנע מכך מסמנת את הדרך. היא גם מבהירה למערכת הביטחון ולראשיה שהם לבד במערכה הזאת. שהתיק כולו עליהם ושלהם. לכן הם גם לא ייתנו לו את הלוקסוס של להתפטר. ככל שיחבטו בהם ויגדפו אותם, כך ירגישו שמלאכתם ונוכחותם חיוניות יותר.

השבוע "הורה" נתניהו לראשי צה"ל לשמור על כשירות. ההוראה הזאת משעשעת ועגומה בו בזמן, משום שכל־כולה הסרת אחריות. ראש הממשלה מסרב לקבל את העובדה שהחקיקה המשפטית שהוא מוביל היא שגורמת לפגיעה בכשירות. מבחינתו אין קשר. "זה כאילו שמישהו מוטט סכר וניער מעליו אחריות, תוך ששלח את ראש העיר שהוצפה להתמודד לבדו עם ההשלכות", המשיל זאת השבוע אדם שמכיר את נתניהו היטב.

נתניהו מעולם לא קיבל אחריות לדבר, וגם לא יקבל. למעט, כמובן, להצלחות. כל היתר - על אחריות אחרים. צמרת מערכת הביטחון הבינה זאת כבר מזמן והחלה למסמך את עצמה. הכל כתוב, מוקלט ומתועד. למען ועדת החקירה, או למען ההיסטוריה. איש לא יוכל להגיד שהם לא הזהירו: מפני השלכות החקיקה הזאת, ומפני השלכותיו של חוק הגיוס (שראוי יותר להיקרא חוק ההשתמטות).

בממשלה מאשימים את ראשי המערכת בפוליטיזציה מסוכנת. זה קשקוש מוחלט, עניינם היחיד הוא הביטחון. הם מודאגים, ובצדק, ממה שבולמוס החקיקה יגרום לצבא, וכתוצאה מכך לביטחון. למען זה הם מוכנים לעשות הכל, כולל להשפיל את עצמם בכנסת כדי לתדרך שרים שלא טורחים להגיע ולהקשיב.

במקום לנהל את הדיונים האלה בקבינט, כמתבקש, מבקש ראש הממשלה להשתיקם. השבוע הוא ביקש מצה"ל להכחיש הודעה רשמית, ואחר כך להפסיק למסור מידע לציבור. הנימוק של פגיעה בהרתעה מול האויב אינו חסר היגיון, אבל נתניהו מיתמם אם הוא מאמין שאפשר יהיה להסתיר את האמת. ממילא עדיף שזאת תתברר בטרם תתנפץ לכולנו בפנים במערכה הבאה.

אין קיצורי דרך

ביקורתו העיקרית של נתניהו על צמרת צה"ל נוגעת לאופן הטיפול שלה במי שהודיעו כי יפסיקו להתנדב למילואים. הוא סבור שהיה צריך לנקוט יד קשה כלפי הראשונים, כדי שהאחרים יירתעו. זאת עמדה לגיטימית, אבל כזאת שאינה מתכתבת עם המציאות. לו נהג כך חיל האוויר בחודש מארס, הוא היה נתקל אז בצונאמי גדול פי כמה של פורשים. העובדה שבחר להתנהל בשיח, ולא בענישה, דחתה את הקץ ונתנה זמן להסכמות פוליטיות, שלא הושגו. בפרפרזה על הקביעה שתפקידו של צה"ל הוא לדחות את משך הזמן בין מערכה למערכה כדי לאפשר לדרג המדיני להגיע להסדר מדיני, דחה צה"ל את משך הזמן בין הגל הראשון לשני של משבר הטייסים כדי לאפשר לדרג הפוליטי למצוא הסדר פוליטי.

במקום לנהל את הדיונים בקבינט, כמתבקש, מבקש רה"מ להשתיקם. השבוע ביקש מצה"ל להכחיש הודעה רשמית, ואחר כך להפסיק למסור מידע לציבור. הנימוק של פגיעה בהרתעה מול האויב אינו חסר היגיון, אבל נתניהו מיתמם אם הוא מאמין שאפשר יהיה להסתיר את האמת

בהיעדר פתרון, ומבלי להיכנס למספרים מסיבות מובנות, המשבר יתעצם ככל שיותר ויותר טייסים יאבדו כשירות. המצב במטות המבצעיים חמור לא פחות: מדובר שם בקבוצה מצומצמת של קצינים בכירים ומנוסים, שאי אפשר להחליפם בפקיד מזדמן שעבר במקרה בקריה.

הצעות אחרות שעלו השבוע בסביבת נתניהו ומצאו את דרכן לתקשורת היו מגוחכות לא פחות. כך, הרעיון להגדיל מיידית את מספרם של קורסי הטיס ושל הטייסים, כדי להיפטר מאנשי המילואים. תהליך המיון לקורס טיס אורך כשנה, והקורס עצמו שלוש שנים, פלוס עוד כשנה של הסבה, ואז משהו כמו 20-15 שנה עד שטייס הופך למוביל רביעייה שיכולה לתקוף באיראן או בסוריה. מי שימצא קונץ־פטנט שיקצר את זה וישמור על רמתו של חיל האוויר - ימונה מיידית למח"א.

רעיון אחר היה לוותר על תקנים של קצינים סוררים בחיל האוויר לטובת חילות אחרים. מבלי לפגוע בשריונרים, בתותחנים ובחי"רניקים, גם היועץ הכי מוצלח בלשכת ראש הממשלה לא יצליח להביא אותם לתקוף במרחק מאות קילומטרים מהבית, ולהימנע מהלוקסוס שחיל האוויר מאפשר למקבלי ההחלטות - לצמצם דרמטית את הסיכון לחיי אדם ולהסתבכות קרקעית.

הצעה שלישית היתה להקים "חיל טילים", שיחליף את דומיננטיות־היתר של חיל האוויר בתהליכים המבצעיים. דווקא כאן יש בסיס לדברים, בארבעה סייגים: הראשון, זה לא באמת יחליף מטוסים, כפי שיסביר כל מומחה. השני, גם חיל הטילים הזה יהיה כפוף לחיל האוויר, משלל סיבות שעיקרן שליטה בתווך האווירי. השלישי, אלה תהליכים שדורשים זמן ותקציבי עתק. והרביעי, שלעיתים עדיף לא לדבר מסיבות שעדיף לא לפרטן.

גם את הסעיף הזה, של תענית דיבור, דורש נתניהו מאחרים, ולא מחיל על עצמו. השבוע הדליפו מסביבתו כי הוא דרש מצה"ל להימנע מהדלפות. עקרונית זאת דרישה הגיונית, אבל כשהיא באה מפיו של גדול המדליפים בתולדות המדינה - ראוי להתייחס אליה בהתאם. מ"מסמך שטאובר" שחשף מעל דוכן הכנסת כשהיה יו"ר האופוזיציה בשנות ה־90, דרך תקיפת הכור בסוריה שחשף במהלך ראיון בערוץ 1, וכלה במצגות סודיות שנחשפו במבצע צוק איתן - לנתניהו מעולם לא היתה בעיה להשתמש במידע מסווג כשהדבר שירת אותו.

אל תאיים, תחבק

כדי לאיים על צמרת צה"ל מפני הדלפות נזרקה לחלל האוויר האפשרות של בדיקת פוליגרף. אפשר להירגע: זה לא יקרה. היחיד שמוסמך לערוך בדיקה כזאת הוא ראש השב"כ, רונן בר, והוא בוודאי מכיר את ההיסטוריה של נתניהו בתחום. לפני כמעט עשור וחצי דרש נתניהו (יחד עם שר הביטחון דאז אהוד ברק) לבדוק בפוליגרף את צמרת מערכת הביטחון, בטענה שיש מי שמדליף מידע מסווג בסוגיה האיראנית. יובל דיסקין, שהיה אז ראש השב"כ, הסכים לדרישה בתנאי אחד: ששני הנבדקים הראשונים בפוליגרף יהיו נתניהו וברק. הדרישה גוועה כלעומת שבאה.

במקום לאיים במישרין ודרך עוזרים ושלוחים, טוב יעשה נתניהו אם יחבק את מערכת הביטחון. לא בהודעות גיבוי מאולצות, אלא במעשה. שר הביטחון יואב גלנט ירד השבוע למצפה רמון. הוא נפגש עם מפקדים וטייסים, שמע והשמיע דברים קשים, ויצא משם כשלכולם ברור שכולם ציונים שרוצים בביטחונה ובשגשוגה של המדינה.

אצל נתניהו המסר מעורפל יותר. בוודאי כשבנו חובט ברמטכ"ל, ומקורבו קורא לטייסים "מורדים" וקורא לנהוג בהם כפי שנוהגים במורדים. בדרך הזאת הוא ישיג מטרה הפוכה לזאת שהוא מבקש: במקום להרתיע הוא יחזק את המותקפים ויבצר אותם בעמדתם. לא מאוחר עבורו לשנות גישה. נדרש לשם כך להוריד את המשקפיים הוורודים, ולראות את המציאות כפי שהיא.