ועכשיו, יש לך מדינה לנהל: נתניהו, לתשומת לבך

אזהרת סוכנות הדירוג מודי'ס בנוגע למצב הכלכלי בישראל - על אף בשורת האיוב שטמנה בחובה - דווקא נפלה לידיו של בנימין נתניהו כפרי בשל. אם יש משהו שראש הממשלה מייחל לו בימים אלה, עם שוך הקרבות שמהם יצא כשידו על העליונה, הוא סדר יום כלכלי.

אמנם הכותרות על אזהרות הסוכנויות שליליות, אולם למעשה אלו רק הרימו לו להנחתה.

בשבועות הקרובים יציגו ראש הממשלה ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' שורה של בשורות בתחום הכלכלי, ולהערכת נתניהו גם המדדים ייתנו את אותותיהם בקרוב. הנושא המטריד ביותר את תושבי ישראל - יוקר המחיה - הוזנח תקשורתית וממשלתית, בשעה שהכל פינה את מקומו לעיסוק הבלתי פוסק ברפורמה המשפטית. העיסוק בכלכלה, גם אם כרגע מהצד השלילי והמדאיג שלה, הוא מבחינת נתניהו חזרה לשפיות. נתניהו גם סומך על עצמו שיביא את התוצאות הרצויות, כפי שעשה לא פעם בעבר. 

בשבוע האחרון, לפני ואחרי שהחקיקה אושרה, הציפו את לשכת נתניהו וסביבתו עשרות פניות של חברי ליכוד המתמודדים בבחירות הקרובות לרשויות המקומיות, לראשות הערים ולמועצות הערים בתחינה להפסיק לדבר על הרפורמה המשפטית, לפחות עד אחרי ה־14 בנובמבר, מועד הסיבוב השני. יקרה לנו מה שקרה בבחירות ללשכת עורכי הדין, הזהירו. השמאל יעשה הכל להעביר את זירת ההפגנות והמחאות לבחירות ברשויות, והליכוד יאבד אחיזה. נתניהו שמע ונעתר. בדבריו על כך שעד לסוף נובמבר יעצור הכל כיוון בעיקר לזה.

מבחינת יחסי הכוחות בתוך סיעת הליכוד עומדת התוצאה בתום הרבעון הראשון של כהונת הממשלה על 1-1. העומדים זה מול זה הם שר המשפטים יריב לוין ושר הביטחון יואב גלנט. בפעם הקודמת היה זה גלנט שיצא כשידו על העליונה. זה אמנם עלה לו כמעט בפיטורים, אבל הגישה שהוביל, יחד עם תומכים אחרים מתוך המפלגה, היא זו שנתניהו החליט לאמץ בסופו של דבר. השבוע לוין הוא שעלה ליתרון. בעוד גלנט מנסה ברגע האחרון לחלץ הישג כלשהו משר המשפטים, בריכוך או בדחייה, השיב האחרון את פניו ריקם ושלח אותו להצביע עם כולם על אפו ועל חמתו. השיח ביניהם התנהל מעל ראשו של נתניהו, שהבהיר לגלנט כי הפעם הוא הולך עם לוין.

אבל הבחירה בלוין הפעם לא אומרת שנתניהו חתך לגמרי לכיוונו. זה גם לא אומר שהוא נטש את המשך הרפורמה. המשך הדרך לכאן או לכאן ייגזר ישירות כתוצאה משני פרמטרים שיוליכו את נתניהו להכרעה בסוגיה בעוד כמה חודשים: המצב הכלכלי ויחסי ישראל־ארה"ב.

עד המחאה הבאה

החל מהשבוע הבא ינסה נתניהו בכל כוחו לשקם את מעמדה הכלכלי של ישראל, ויפעל כדי שברבעון השלישי של השנה יוצגו לציבור מדדים חיוביים, בעיקר בשער הדולר, באינפלציה, בריבית, בבורסה ובהשקעות בהייטק. מדדים אלה יכתיבו את המשך הרפורמה.

נתניהו רואה גם בשיקום היחסים עם ארה"ב נתון קריטי להמשך יציבותה הביטחונית של ישראל באזור. זה לא רק הביקור הצפוי בספטמבר בבית הלבן, אלא המצב הביטחוני הרגיש המתפתח בימים אלה מתחת לאפו של הציבור. שרים שנחשפים למידע מבכירי מערכת הביטחון ישנים קצת פחות טוב בלילות האחרונים. אחד מהם אמר השבוע כי צוק איתן, או הפעולה האחרונה בג'נין, כנראה יחווירו לעומת הפעולות שיידרש צה"ל לבצע בקרוב. גם הביטוי "מלחמת לבנון השלישית" נעשה שגור יחסית בפיהם של כמה משרי הקבינט. אחד מהם גיחך בעצב כי הראשונים שייאלצו כנראה לעלות על מדים הם כמה מהטייסים והלוחמים הסרבנים, כדי להגן על משפחותיהם המתגוררות באזורים המתוחים. 

ההערכה, אם כן, היא שנתניהו יחזור לחקיקה בסוף נובמבר רק אם יגיע למסקנה שהדבר לא יביא לפיצוץ אטומי בין הממשלים, מקסימום פיצוץ מבוקר.

אם תנועת המחאה יצאה בכזאת קיצוניות על חוק (צמצום עילת הסבירות) שאהרן ברק אמר שהוא מוכן להתפשר בו, אפשר רק לדמיין מה יהיה היקף המחאה על נושא שמבחינת ברק הוא ייהרג ובל יעבור

ראש הממשלה יוצא לפגרת הקיץ אולי קצת יותר חלש גופנית, עם קוצב לב חדש שהושתל לו בשבוע שעבר, אבל הרבה יותר חזק פוליטית. את הנזק העצום שחולל לדעת רבים למחנה הימין כשעצר את חקיקת הרפורמה לפני פגרת הפסח, הצליח לתקן ולהחזיר את כל הנקודות האבודות שברחו לו בדרך. ואת זאת עשה לא מעט בזכות הצד השני.

אם בשמאל היו מתייחסים לצמצום עילת הסבירות בשוויון נפש, גם בימין היו ממעיטים בהישג. אחרי הכל, מדובר בסעיף הקטן והכי פחות משמעותי ברפורמה המשפטית שעליה הכריז יריב לוין בינואר. ספק אם הוא ישנה משהו במציאות, גם אם לא ייפסל בבג"ץ.

האטרף של השמאל נגד החוק רק דירבן את הימין להעבירו. נתניהו, שכבר הוכיח עד כמה רחוק הוא מוכן ללכת כדי להתפשר, לא היה מוכן לשמוע על ביטול או דחיית החקיקה מרגע שמכתב הסרבנים מחיל האוויר הונח על שולחנו ביום שישי שעבר. כניעה כעת, אמר לסביבתו, כמוה ככניעה להפיכה צבאית.

המכתב, שנועד לרפות את ידיה של הממשלה, השיג בדיוק את האפקט ההפוך. לא רק אצל ראש הממשלה. היה זה גם הרגע שבו יואב גלנט הבין שאין סיכוי שיום שני עובר מבלי שהכנסת תשלים את החקיקה. כל הוויכוח שלו היה על מידת הריכוך והנכונות להפחית את עוצמת הניצחון כדי להעביר מסר מפייס לצד השני. לא על עצם אישור החוק, שבסופו של דבר הצביע, כידוע, בעדו. השר אקוניס הגדיר זאת היטב השבוע כשאמר כי "חשיבות ההצבעה על החוק היתה עצם קיומה".

נתניהו יודע שהסיכוי להגיע להבנות בנושא הרכב הוועדה למינוי שופטים לא באמת קיים. מדובר בליבת הרפורמה ובציפור הנפש של השופטים ועושי רצונם באופוזיציה. גם כשהכריז לוין על הרפורמה אמר אהרן ברק שגם אם יכפו עליו להסכים לחלקים שונים ברפורמה, הרי שעל הוועדה למינוי שופטים לא יתפשר לעולם. אם תנועת המחאה יצאה בכזאת קיצוניות - כולל סרבנות, שביתת רופאים, השבתת מרכזי המסחר ולחץ אגרסיבי על ההסתדרות - על חוק שאהרן ברק אמר כי הוא מוכן להתפשר בו, אפשר רק לדמיין מה יהיה היקף המחאה על נושא שמבחינת ברק הוא ייהרג ובל יעבור.

חוק שלא ברוח הזמן

חוק יסוד: לימוד התורה לא היה מגיח לעולם אלמלא בג"ץ היה פוסל את חוק טל וחוקי הגיוס שבאו אחריו בשם עקרון השוויון. ההנחה המשפטית סוברת כי בג"ץ יסכים לפטור בחורי ישיבה מגיוס רק אם יהיה חוק שישווה את לומדי התורה לחיילים בצה"ל.

ההשוואה עשויה להיות מקוממת, בפרט כשיש מי שמנסה לשפוך שמן למדורה ולהשוות את בחורי הישיבה ללוחמים ולאלה המסכנים את נפשם בקרב. ההשוואה קצת פחות מקוממת כאשר משווים אותם למסלול הצבאי שעוברים ספורטאים ומוזיקאים מצטיינים, חיילי התקליטייה בגל"צ ועורכי העמודים בעיתון "במחנה", שמסכנים את חייהם לא יותר מבחורי ישיבת פוניבז'.

אבל האקלים הציבורי הנוכחי לא מאפשר בעת הזו שיח, וזה מובן לגמרי. לכן, ככל הנראה, ועל אף שחוק לימוד התורה מופיע בהסכמים הקואליציוניים, נראה שהשבוע הוא נאסף לבית אבותיו לבלי שוב. לפחות עד ימות המשיח.

עד לאחרונה היתה המחויבות הקואליציונית לחוק לימוד התורה מלאה. רק לפני שבועות בודדים הזכיר נתניהו את החוק והודיע כי בכוונתו להעבירו. אף אחד לא חשב אז להשוות את לומדי התורה לחיילים, אלא רק למצוא סוף כל סוף פתרון לבעיית גיוס החרדים שמתגלגלת בין ממשלות ישראל, הכנסת ובית המשפט כבר עשרות שנים.

בשבוע שעבר הופתעו נציגי הסיעות החרדיות לגלות כי למרות ההסכמים וההתחייבויות אין כוונה להעביר את החוק. היה זה בפגישה שהתקיימה במשרד ראש הממשלה בין נציגי החרדים - אורי מקלב, מאיר פרוש ואריאל אטיאס - לבין ראש הממשלה, שר הביטחון, השר סמוטריץ' ונציגי מערכת הביטחון. בפגישה נאמר כי מערכת הביטחון מתנגדת לחוק לימוד התורה וכן לחוק פסקת ההתגברות. לדעתם שני החוקים הללו, שאמנם באים כדי לחזק את הבסיס המשפטי של חוק הגיוס החדש, למעשה יחלישו אותו שכן ההתנגדות בציבור לשני החוקים, ואולי גם ההתנגדות של בג"ץ להם, יעמידו את חוק הגיוס כולו בסכנה.

נציגי מערכת הביטחון אמרו לנציגי החרדים כי הפתרון צריך להיות במתן חסינות מפני ביקורת שיפוטית בתוך החוק עצמו ולא באמצעות שני חוקים חיצוניים שיתמכו בו. לחרדים לא היתה בעיה עקרונית לכך. החשיבות מבחינתם היא שהחוק לא יבוטל שוב על ידי בג"ץ, פחות מעניין אותם מה המנגנון שיאפשר את זה.

בתחילת השבוע, עוד לפני שהכנסת אישרה את חוק צמצום עילת הסבירות, נועדו שוב נציגי החרדים, הפעם עם בכירים בצה"ל, ראש אכ"א, היועמ"ש של משרד הביטחון, יועמ"ש משרד ראש הממשלה ועוד בחדר ישיבות הממשלה שבקומת הממשלה בכנסת. אולם במקום להתקדם - הלכו אחורה. מתברר כי לא רק שמנגנוני ההגנה של החוק מפני ביקורת שיפוטית לא מוכנים, אלא החוק עצמו לא מוכן. אין בכלל חוק.

בעוד שלחרדים דרישות ברורות שלפיהן יעדי הגיוס ייקבעו מדי שנה בהחלטת ממשלה, ללא סנקציות פליליות וכלכליות, ופטור מלא מגיל 23 (על פי הדרישות המחמירות של ש"ס ואגודת ישראל; דגל התורה מוכנים לפטור גם בגיל 21), במערכת הביטחון לא גיבשו עדיין את עקרונות החוק, לא אמרו מה הם מוכנים ומה לא, והעמידה בלוחות הזמנים של הקואליציה למושב החורף נראית כעת רחוקה, אפילו בלתי סבירה.  

יש יועצים זיג־זג

נתניהו לא מתכוון לפטר את היועמ"שית, גם לא לפצל את תפקידה ולמנות תובע כללי מטעמו. לעיתים נראה כי מי שמבקשת לדחוף אותו לפיטוריה היא בהרב־מיארה עצמה. נתניהו מוטרד מהתנהלותה, שהופכת את עבודת הממשלה לא פעם למפרכת, אבל המחיר של סיום תפקידה יהיה גבוה מכפי שהוא מוכן לשלם.

השבוע יצא קצפו של נתניהו על החלטתה להתנגד לחוק הנבצרות ולהצטרף לקוראים לבג"ץ לפסול אותו. מצד שני, נזכר נתניהו שחוות דעת קודמות שלה לא ממש אומצו על ידי שופטי בית המשפט העליון.

הראשון שזיהה היה כנראה נשיא ביהמ"ש העליון בדימוס אשר גרוניס, אשר קבע עוד לפני שמונתה כי אינה ראויה לתפקיד. תחום עיסוקה מאז שהפכה לעורכת דין ומשפטנית היה התחום האזרחי, ואילו תפקיד היועמ"ש מתרכז רובו ככולו בתחומים המנהלי והפלילי.

איתות ראשון שעורר לא מעט תמיהה, שלא לומר לעג, היה כאשר הורו שופטי המחוזי בירושלים לפרקליטות המדינה לתקן את כתב האישום נגד נתניהו. בתגובה הודיעה בהרב־מיארה שאין בכוונתה לערער על כך. הודעה מוזרה, בהתחשב בעובדה שבהליך פלילי לא ניתן כלל לערער על החלטות ביניים.

אירוע זה התגמד לעומת סטירת הלחי שחטפה משופטי העליון כאשר התעקשה לאשר את מינויו של שופט העליון לשעבר מני מזוז ליו"ר ועדת המינויים הבכירים בשירות הציבורי. למרות הצעת השופטים שיתמנה לוועדה באופן זמני, רק לצורך מינוי הרמטכ"ל, היות שמדובר בממשלת מעבר - התעקשה היועמ"שית שלא להבין את הרמז. זה נגמר בהחלטה נגדה.

הלאה. במשך שבועות ביקשו השופטים במשפט נתניהו שתלך לגישור פלילי. יוק. לשופטים לא נותרה ברירה אלא להבהיר כי לפי מצב העניינים הנוכחי קיימים קשיים בביסוס עבירת השוחד בתיק 4000. עד לרגע זה מתעקשת בהרב־מיארה לנהל את התיק כאילו כלום. עד הסתירה הבאה.