איך זה שהחברה הערבית מדירה רגליים מהמחאה נגד הרפורמה?

מאז פרצה המחאה, מתנגדי הרפורמה המשפטית מזהירים מהשלכותיה. המשפטנים שבהם מדגישים כי הנפגעים העיקריים ממנה יהיו בני המיעוטים בכלל והחברה הערבית בפרט. עבור המיעוטים, כך הם מרבים להסביר, בג"ץ הוא מבצר ההגנה האחרון שבו הרפורמה מבקשת לפגוע. שקמה ברסלר, ממנהיגות המחאה, ניסחה את המשוואה הזאת בטוויטר: "אין סימטריה בין מי שרוצה להגן על מיעוטים לבין מי שרוצה להפקירם, בין מתנגדי הפיכת המשטר לתומכיו". אלא שמראשיתן של ההפגנות ועד היום, מי שכמעט אינם משתתפים במחאה הם הערבים עצמם. מה עומד מאחורי חוסר המעורבות הזה?

תשובה אחת נוגעת לאופי הלאומי של המחאה. ההפגנות גדושות בדגלי ישראל ומלוות לעיתים קרובות בנאומים של רמטכ"לים ואלופים לשעבר. מקצת הערבים שעוד גילו בה עניין, נתקלו באלימות של חלק מהמפגינים כשהסירו בכוח את דגלי אש"ף שהניפו, והעיצום החריף ביותר שלה היה הפסקת התנדבות לשירות מילואים.

פרופ' אמל ג'מאל מאוניברסיטת תל אביב מסביר כי "המחאה מלכתחילה סימנה את גבולות ההשתתפות תחת הדגל הישראלי ותבעה בעצם שמירה על הדמוקרטיה כאילו היא שייכת להם, שמירה על הדמוקרטיה הקיימת כאילו היא דמוקרטיה אמיתית. שימור המצב הקיים אינו משהו שהחברה הערבית יכולה לחיות על פיו, זה לא מספיק. החברה הערבית מצפה מהמחאה להרבה יותר. היא לא יכול להשתתף תחת הדגל הישראלי, שהוא מסמל דמוקרטיה שמפלה נגדה.

"היהודים לא רצו השתתפות ערבית עם דגל פלשתין, כדי שהימין הישראלי לא יעשה דה־לגיטימציה למחאה. את זה החברה הערבית הבינה יפה מאוד. היא בעד המאבק ורוצה להרחיב את השיח שלו, אבל בהשתתפות פסיבית ותוך הבנה שהבלטת הדגל הפלשתיני והשפה עלולה להביא לחיכוכים בתוך המחאה ולפיצול שלה, כי יהיו כאלה שלא יוכלו לסבול את זה ולכן זה יחליש אותה ויאפשר לימין לעשות לה דה־לגיטימציה. הנפקדות מחזקת את המחאה, אבל יש ציפייה שהשיח של המחאה יתרחב, שלא יהיה אפשר להפריד בין מאבק על דמוקרטיה לכיבוש וכדומה".

הסבר אחר מצוי כנראה ברתיעה של המארגנים ומפלגות המרכז־שמאל משיתוף פעולה. בניגוד למשפטנים, מנהיגי המחאה כמעט אינם מזכירים במסריהם את השלכות הרפורמה על זכויות המיעוטים והערבים. בשבוע שבו הכריז שר המשפטים יריב לוין על הרפורמה, התקיימו שתי הפגנות נפרדות בתל אביב. אחת של ארגון "עומדים ביחד", שמיקד את המחאה בנושאי אפליה של מיעוטים, והאחרת של ארגונים שמחו על הרפורמה המשפטית וצעדו עם לפידים. כשבמוצאי השבת של אותו שבוע נערך ניסיון לקיים מחאה משותפת, דווח בתקשורת כי במפלגת יש עתיד מתנגדים להפגנה.

ח"כ עאידה תומא סלימאן מחתה: "כשביש עתיד נותנים הוראה לא להגיע להפגנה נגד עליית הפשיזם בגלל השתתפות ערבים וארגוני שמאל, כנראה השנאה לאלה גדולה יותר מהשנאה לפשיזם עצמו". בפברואר כינסו לפיד, גנץ, ליברמן ומיכאלי מסיבת עיתונאים נגד הרפורמה, אלא שאת הח"כים הערבים לא הזמינו. ח"כ איימן עודה תקף אותם וטען כי "השמאל־מרכז כל כך מפחדים שיגידו עליהם 'שמאלנים', שהם מתנהגים לגמרי ימין. הם ימשיכו להתקרנף ולהדיר ערבים, אנחנו נהיה בחוץ עם המפגינים". עוד קודם לכן יצאה ברסלר נגד יו"ר חד"ש: "איימן עודה הצביע בעד פיזור הכנסת בגלל שיקולים פוליטיים צרים, יש לו אחריות ישירה למה שקורה פה".

במקרה נוסף מארגני המחאה בחיפה ביטלו את נאומה של מזכ"לית חד"ש בעיר רים חזאן ברגע האחרון. היה זה לאחר שנדרשה לתקן את נאומה, שביקר את הכיבוש ואת אפליית הערבים. היא סירבה.

למשפטנית ד"ר ראויה אבו רביע קרה דבר דומה. "מארגני המחאה בקפלן פנו אלי כדי לדבר על האלימות בחברה הערבית, אך הציבו לי תנאי שלא אדבר על הכיבוש. סירבתי", כתבה בפייסבוק, "אם ככה נראה חופש הביטוי במחאה לדמוקרטיה ליהודים בלבד, אז בחיי כבר לא יודעת מה לומר".

"שנאה בעיניים"

בתחילת החודש המתח הזה התפוצץ. רק לאחרונה, ב־1 ביולי, אנשי ארגון המחאה "אחים לנשק" תקפו מפגינים מארגון "הגוש נגד הכיבוש". אלון גרין מ"הגוש" כתב כי "אחים לנשק תקפו בקפלן את 'הגוש נגד הכיבוש' ומנעו מאיתנו, פעילי הגוש, תנועת עומדים ביחד, שוברים שתיקה וארגונים נוספים, להניף שלט נגד טרור מתנחלים והפוגרומים. אם ככה נראית הדמוקרטיה שלהם, עדיף כבר שיפסידו. אנחנו נאבקים לדמוקרטיה ושוויון לכולן ולכולם". אלון בראון־רוטמן סיפר: "בריונים של 'אחים לנשק' התחילו להרביץ למשתתפי התהלוכה נגד הכיבוש. נשמתי קצת ספריי פלפל שמישהו מהם ריסס, ובריון אחר שרט אותי בצוואר מספיק כדי שיירד קצת דם. פשיסטים מחורבנים. צעקו 'יישור קו' ונכנסו כמו טור של יס"מניקים לתוכנו, דוחפים ומרביצים. תלשו שלטים ודגלים. שנאה בעיניים. הם החליטו שהם לא רוצים שנהיה שם, התארגנו מהר והתחילו להרביץ כדי להבהיר שכדאי שנברח".

כשאחותו של איאד אל־חלאק, שנהרג בידי שוטר, עלתה ביוני לבימת המחאה בירושלים והקריאה את סורת אל־פאתחה מהקוראן, המשפטן פרופ' אייל גרוס כתב בסרקזם: "דברים שלא יקרו בבמה המרכזית של המחאה בתל אביב - מזל שבירושלים אין צנזורה". בעקבות הדרת הערבים פרסם הסופר והעיתונאי הירדני־פלשתיני מחמוד אל־רימוואי מאמר, שבו טען כי "הדמוקרטיה בעיני המוחים נועדה ליהודים בלבד".

עיתונאי "הארץ" דיא חאג' יחיא פרסם בטוויטר תמונה של מפגינה עוטה חיג'אב ונושאת שלט "איראן זה עוד רגע כאן". חאג' יחיא כתב: "זה חיג'אב, לובשים אותו גם פה, בטייבה, בנצרת, בכפר קאסם, וגם באיראן. מקומם להפוך אותו לסמל קיצון". אם לא היה מספיק ברור כיצד הדמוקרטים הדגולים מתייחסים למוסלמים, אז מאמר של ב. מיכאל באותו עיתון הבהיר: "כבר מזמן היה צריך להוציא את המפלגות הדתיות אל מחוץ לחוק. הן אינן מקבלות עליהן את עול יסודות הדמוקרטיה".

למתיחות ולהבדלי השקפות בין המרכז־שמאל לחברה הערבית מצטרפת גם הביקורת בחברה הערבית על החלטות בג"ץ. בפברואר 2023 נערכה בנצרת התכנסות ביוזמת המכון הישראלי לדמוקרטיה ואתר החדשות "בוקרא". בדיון, שנערך עם מובילי דעה ומשפטנים בציבור הערבי בשאלת היעדר השתתפות הערבים במחאה, רבים מהם ביקרו לא רק את מובילי מחאה, אלא גם את היעדר ההגנה שביהמ"ש העליון מספק להם בשורה של מקרים.

עו"ד מוחמד נעמאנה, עד לאחרונה נציג לשכת עורכי הדין בוועדה לבחירת שופטים, הדגיש כי רבים מחזיקים בעמדה ש"אנחנו לא צריכים לקחת חלק במקום שלא רוצים אותנו". עו"ד מוחמד דחלה ציין כי "הציבור היהודי נלחם על דמוקרטיה, שמלכתחילה היתה בעיקר דמוקרטיה ליהודים. נשאלת השאלה אם הציבור היהודי שמקיים את ההפגנות, יהיה מוכן לשנות את אופי ההפגנות כדי לאפשר השתתפות של ערבים". ונדירה אסאדי הסבירה כי "למחאה אין אמון של האוכלוסייה הערבית, כי אנחנו רואים שאנשים שרמסו את זכויות האדם נואמים בכיכרות בשם זכויות האדם. אין לנו מקום במחאה הקיימת".

למרות זאת, כמעט כל המשתתפים טענו כי על החברה הערבית לקיים מחאה נבדלת משלה. פרופ' מוחמד ותד, דיקן בית הספר למשפטים במכללה האקדמית צפת, הוסיף: "זו לא העת להתחשבן עם ביהמ"ש העליון, וזו גם אינה הדרך להתחשבן עימו. כולנו צריכים להיות היום מודאגים. אין לנו את הלוקסוס כאזרחים, וכאזרחים ערבים בפרט, לשבת על הגדר ולא לנקוף אצבע".

המציאות מוכיחה כי קריאתו של פרופ' ותד לא אומצה בחברה הערבית. הנה דוגמה. יו"ר לשכת עורכי הדין, עמית בכר, עושה שימוש בלשכה כדי להתנגד לחקיקת הרפורמה בדומה לקודמו אבי חימי. בלשכה פעילים עורכי דין ערבים רבים, שמנהיג עו"ד ואיל חלאילה, יו"ר הסיעה הערבית המאוחדת. "יש לנו עמדה בכל הנושאים הציבוריים, ואנחנו שואפים לקדם עורכי דין ערבים לשיפוט ולתפקידים בשירות הציבורי", הוא אומר בשיחה עם "ישראל היום", אך עד כמה הרפורמה קובעת את סדר היום של הרשימה הערבית? ובכן, "זה ממש לא על סדר היום אצלנו. אנחנו לא באים מהמקום הזה כמו רשימת הימין. בחברה היהודית יש תסיסה ויותר התעניינות לאור הנושאים המונחים לפתחו של כל הציבור, בעניין המהפכה או הרפורמה המשפטית. אצלנו בחברה הערבית נכון שזה חשוב לנו העניין הזה, אבל זה לא העיקר".

מפסידים פחות

המכון הישראלי לדמוקרטיה החל לבדוק את עמדות הציבור, לרבות האוכלוסייה הערבית, ביחס לרפורמה. אם ההנחה היתה כי רובה המוחלט מתנגד, הרי הסקר חשף מצב שונה. בינואר השיבו 41% מהערבים "לא יודע" לשאלה מה דעתם לגבי הרפורמה, 40% השיבו כי הם מתנגדים ו־18% השיבו כי הם תומכים בה. לפי הסקר הזה, 93% מהמשיבים הערבים לא השתתפו בפעולת מחאה כלשהי נגד הרפורמה, ורק 6% השתתפו. בסקר הבא, בפברואר, חדל המכון מלבדוק את שיעור התמיכה ברפורמה, אך המשיך לבדוק את שיעור ההשתתפות. 85% מהערבים השיבו כי לא השתתפו במחאה. בסקר במארס 89% מהערבים השיבו כי לא השתתפו בפעולות מחאה. בחודשים שלאחר מכן ועד היום ביצע המכון שלושה סקרים נוספים, אך חדל לשאול גם לגבי שיעור ההשתתפות במחאה.

"הקבוצה הערבית כבר הפסידה 'הרבה' ונותר לה להפסיד אך 'מעט' על ידי המוצע במה שנקרא הרפורמה משפטית, זאת לעומת המחנה המתנגד ליוזמת הממשלה, שמרגיש בעצם שהוא הולך להפסיד כמו שהערבים הפסידו עד כה. בהתחשב בזכויות היתר שהמחנה הזה נהנה מהן במשך השנים, יש לו אכן הרבה מה להפסיד", מאבחן בשיחה עם "ישראל היום" פרופ' מיכאל קרייני, לשעבר דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית.

לאחרונה פרסם פרופ' קרייני מאמר מפורט בכתב העת "עיוני משפט" של אוניברסיטת תל אביב בשם "המחנה השלישי בזירת המאבק על הרפורמה המשפטית:

הערבים־פלשתינים", שבו הסביר את התנזרות הערבים מהמחאה. בדומה לפרופ' ג'מאל, פרופ' קרייני סבור שהמחאה מבקשת לשמר את המצב הדמוקרטי הקיים, שהוא מבחינתם בלתי נסבל. בהקשר זה, הוא מבקר אותה בחריפות: "איפה היו מתנגדים אלה כשהדמוקרטיה בישראל נכשלה פעם אחר פעם בהגנתה על זכויותיהם של הערבים־פלשתינים, אם בתוך ישראל ואם בתוך השטחים הכבושים - כשל שלעיתים גם בית המשפט העליון היה שותף לו? בתסריט הדמיוני שבו מתרעמים מתנגדי הרפורמה על המחנה השלישי ושואלים אותו 'איפה אתם?' עונה מחנה זה באיפוק רב 'איפה אתם הייתם?'"

קרייני כותב כי החברה הערבית מסכימה עם המשפטנים השמרנים לגבי הגירעון הדמוקרטי שיצר בג"ץ בישראל, "אבל בשונה ממחנה זה, המחנה השלישי חושב שהגירעון הדמוקרטי התקיים לפני שנרקם האקטיביזם השיפוטי, ושהוא טבוע בעצם הגדרתה של מדינת ישראל כמדינת לאום יהודית. הגירעון היה גם טבוע בפרקטיקה המשפטית, שהתפתחה כלפי הערבים־פלשתינים מאז קום המדינה ועד היום". נוסף על כך, הוא סוקר את פגיעתו של בג"ץ במיעוט הערבי בישראל, כשלפעמים בית המשפט אף הקדים את פגיעת המחוקק. כך, למשל, הוא מזכיר כמה פסקי דין שהקשו על משפחות ערביות משני צידי הקו הירוק להתאחד, עוד בטרם חוקק החוק המפורסם.

בשיחה עם "ישראל היום" הוא רומז מדוע הערבים לא מתרגשים מצמצומה של עילת הסבירות: "הממשל הצבאי לא נפסל כבלתי סביר, משטר הכיבוש ושליטה בעם אחר לא נפסלו כבלתי סבירים, הפקעת אדמות מערבים להקמת יישובים יהודיים לא נפסלה כבלתי סבירה". עם זאת, לשיטת המחנה הערבי, הרפורמה לא תצמצם את הגירעון אלא תרחיב אותו. "באמצעות ההליך המשפטי היתה לפחות אפשרות לזעוק, להציף ולעיתים גם להשפיע, גם אם לא באופן מלא", אומר על כך קרייני. לשיטתו, גם המעט שיש כיום עתיד להילקח.

ביום ראשון השבוע קיים המגזר הערבי הפגנה בצומת פורדיס בצפון. המחאה לא היתה נגד הרפורמה, אלא נגד הפשיעה הגואה במגזר הערבי. בניגוד ליד הרכה יחסית שנוהגת מערכת האכיפה במפגיני המחאה, אל מול המפגינים הערבים העמידה שורת שוטרים עם נשקים שלופים ורימוני גז. "אני חושב שיש עוד ממד שנכון להביא אותו בחשבון", מעיר קרייני, "הפשיעה המשתוללת בחברה הערבית - היא מאצילה בהחלט על מה שמיעוט זה מתעדף מבחינת סדר העדיפות שלו. שוב, בהתחשב בהפסד השולי הקטן הצפוי לו אם תקודם הרפורמה, ההפסד בחיי אדם נראה כיותר חשוב".

לפני עילת הסבירות

גם ד"ר חסן ג'בארין, יו"ר ומייסד ארגון עדאלה, סבור שסדר היום של האוכלוסייה הערבית שונה מזה של זו היהודית. "בין המחאה לממשלה ברור שהאזרחים הערבים עם המחאה נגד הממשלה, אלא שמה שמעסיק בשנים האחרונות אותם בעיקר הוא המלחמה בפשיעה בחברה הערבית, שנוגעת לביטחון האישי של כל בית בחברה שלנו. כמעט אין משפחה שלא נפגעה, מקרוב או מרחוק, ממצב הפשיעה הזה. זה חשוב יותר מכל דיון על עילת הסבירות כשיש סכנה על החיים עצמם - בוודאי כאשר מי שאמון על ביטחון החברה הערבית הוא השר לביטחון הפנים שפועל נגד הערבים".

אלא שבדומה לג'מאל ולקרייני, ג'בארין מעלה סיבה עמוקה יותר להיעדרות הערבים מהמחאה. "תנועת המחאה מתעקשת להדגיש את זהותה של המדינה כיהודית וכדמוקרטית, היינו מדינה ישראלית־ציונית. אמנם המניע שהוציא את ההמונים לרחובות הוא הרפורמה, אבל המאבק בתוך החברה היהודית הישראלית הוא על זהות המדינה. מחנה המחאה רוצה מדינה ישראלית־ציונית, ואילו הצד השני רוצה מדינה יהודית דתית ומתנחלת. זהו המאבק האמיתי. בתוך המאבק הזה אין לערבים מקום. הם לא בעד זה ולא בעד זה. הם בעד מדינה אזרחית שוויונית ללא עליונות אתנית. לכן המהות של המחאה מתנגשת עם התפיסות הפוליטיות של האזרחים הערבים".

כלומר, המחאה קוראת לדמוקרטיה חסרה.
"נכון, והאזרחים הערבים לא יכולים להיות חלק אינטגרלי ממחאה זו. היו ניסיונות בהתחלה, אבל התגלעו סכסוכים בתוך המחאה על המסרים שלה, ועוד. המסרים המרכזיים של הערבים הם: כל עוד יש כיבוש אין דמוקרטיה, כל עוד אין שוויון אין דמוקרטיה. אולם הדגשים של המחאה הם אחרים. הביקורת שלי כלפי המחאה היא שהיא מתמקדת בעיקר בטוהר המידות, ולא מתמקדת בזכויות האדם".

נוסף על כך, ג'בארין סבור שבגדי המלכות שהולבשו לבג"ץ כמגן המיעוטים - יסודם בשיח יהודי מוטעה, וכי בפועל המלך הוא עירום. "אנחנו הבאנו בפני בג"ץ עתירות נגד חוקים גזעניים ומפלים, ובג"ץ אפשר את כולם", הוא אומר ומונה "פעמיים את חוק איחוד משפחות, חוק ועדות קבלה, חוק הנכבה, חוק החרם, חוק ההדחה, חוק העלאת אחוז החסימה, כל שופטי בג"ץ היהודים אישרו את חוק הלאום. אפשר לומר שבג"ץ הוא מגן המיעוט? הוא הרי נכשל בדיוק בזה. אתה גם לא שומע את הימין תוקף את בג"ץ שהוא מגן על המיעוט הערבי - כי הוא לא. אז למה שהערבים ינהרו לקפלן להגן על מעמדו של בג"ץ?"

לגבי עילת הסבירות, מסביר ג'בארין כי "זו היתה אמורה להיות העילה המרכזית שמגינה על זכויות האזרחים הערבים. כשעתרנו וטענו שאי־אספקת הסעות לבתי ספר לילדים בכפרים הלא מוכרים בנגב, שהולכים מרחק רב ברגל, זה בלתי סביר בצורה קיצונית - בג"ץ דחה את העתירה. מרבים לדבר על החלטת בג"ץ שחייבה את הממשלה למגן בתי ספר בעוטף עזה, ושהחלטת הממשלה לא לעשות זאת היא בלתי סבירה, וכאן בג"ץ הגן על חיי האזרחים היהודים.

"אלא שבמקביל, הוגשה עתירה לבג"ץ לתת מיגון לכפרים הלא מוכרים, לאחר שכבר נהרג שם אדם מרקטות במהלך צוק איתן. היעדר הגנה של כיפת ברזל הובילה למוות. הפעם בג"ץ קבע שאינו מתערב בהחלטות מבצעיות של הצבא. כשסכנת החיים היא לילדים יהודים זה בלתי סביר, כשסכנת החיים היא לילדים ערבים זה סביר. כנראה לפי בג"ץ, מה שסביר בעניינים הנוגעים לאזרחים הערבים הוא מה שנתפס כסביר בעיני הקונצנזוס היהודי־ציוני בישראל".