ויתור פטריוטי הכרחי. הוא מכהן בתפקידו יותר מכל ראש ממשלה אחר בארצו. הוא שמרן, אחראי, ואיש שיחה מרשים. בשבוע שעבר נקלע למשבר קואליציוני, בין מפלגות ימניות ומפלגות ליברליות. הוא נכשל בניסיונו להעביר החלטה המגבילה באופן משמעותי את היקף קליטת הפליטים ופיזר את ממשלתו. השבוע הודיע כי לא יהיה מועמד מפלגתו בבחירות הקרובות, וכי הוא פורש מהפוליטיקה. כשנשאל מה הניע אותו להתפטר אחרי ארבע כהונות רצופות, מאז היה בן 43, אמר מארק רוטה: "הולנד".
סביר להניח כי גם בנימין נתניהו היה משיב תשובה דומה לו נמצא בנסיבות דומות, אבל הוא הביא את עצמו לפינה אפלה, כשהוא מוקף אנשים שאת רובם אינו מעריך ואת חלקם הוא שוטם ממש, ומוביל מדיניות הגורמת למדינה היקרה לו כל כך נזקים קשים ומתמשכים, אשר חלקם לפחות אינם בני תיקון.
זה שנים אחדות מהווה "מר אמריקה" את אבן הנגף הגדולה ביותר להבטחת היחסים המיוחדים בין ישראל וארה"ב. הוא זוכר כיצד חיבק הנשיא ביידן את נפתלי בנט (שעמדותיו ימניות בהרבה מאלו של ביבי) רק משום שאיננו נתניהו. שלא לדבר על יאיר לפיד. הוא מבין כי החלום הגדול שלו, נרמול היחסים עם סעודיה, יוכל כנראה להתממש רק אם יירד מהבמה הפוליטית, ואם מחליפו יחזור לשולחן המו"מ המדיני עם הפלשתינים. הוא מבין היטב את הנזק הנגרם לתדמיתה הביטחונית של ישראל בעולם, כאשר טובי בניה מזהירים כי לא ישרתו משטר סמכותני. והוא מחזיק בקרנות המזבח, אולי משום שהוא חושב שתהיה לכך השפעה חיובית על סיכוייו במשפט שלושת התיקים.
כל מועמד סביר שיחליף את נתניהו יוכל להקים ממשלה בלי אנשים חשוכים, משיחיים וגזענים, ולערוך בכך שינוי דרמטי בהוויה שלנו. אם נותרה בנתניהו פטריוטיות אמיתית, ואם התשובה לשאלה באשר למניעיו זהה לזו של מארק רוטה, הוא מוכרח להבין כי עליו לסגור את הבסטה.
טראומות גנטיות. פרופ' נתן ווטמברג הוא נוירולוג ילדים, שפרסם מסה ביקורתית על תופעות שונות בחברה ובממשל הישראליים, שדומות להן הוא מוצא אצל ילדים הסובלים מהפרעות קשב ומפוסט־טראומה. בספרו הקצר "מדינה בהפרעת קשב וריכוז" (שיצא בהוצאת "חנות ספרים") מתאר ווטמברג את ישראל כמדינה חזקה ומוצלחת שאזרחיה חיים בטראומה תורשתית, ורואים עצמם קורבנות חלשים מול עולם שמטרתו היא השמדתם.
בדומה לילדים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז, מסוגלים הישראלים להתמקד רק במצב של איום, אבל הם נוטים להעדיף את הדחוף על החשוב, ומעדיפים לדחות את הנושאים הקריטיים לעתיד בלתי מוגדר. הם מונעים מעצמם את האפשרות לחיות כעם חופשי בארצו, ליהנות מההתפתחות החיובית הגדולה שחלה בישראל כמעט בכל תחום, ונמלטים אל איומים קיומיים כאל מפלט המצדיק את אי־העיסוק במה שחשוב באמת. כדאי להתרשם מזווית הראייה של נוירולוג הילדים.
קידום השוויון האפגני. באפגניסטן הוצא צו לסגירת כל מכוני היופי במדינה, אבל הנשים הוכיחו שוב שאינן מחמיצות שום הזדמנות להחמיץ פנים (מאחורי הרעלה), והן קובלות על כך, משום מה. קשה להבין איך הן אינן מבינות את עומקו של המהלך החשוב הזה: זה יחסוך להן כסף שאותו יוכלו להקדיש לקניית הקוראן במהדורות מהודרות; זה ימנע מהן להסתכן בשימוש בחומרים המזיקים לא אחת לעורן, ויחסוך מהן את הצורך להשתמש בממרחים ובקרמים שונים מאחורי הרעלה, בימי הקיץ החמים האלה, כאשר האיפור עלול לנזול מפניהן. ובשביל מה? הרי בין כה וכה אף אחד איננו רואה את פניהן!
עצוב כל כך שאין הן מבינות את התרומה העצומה לדמוקרטיה ולערך השוויון שיש בצו הזה. אחרי הכל, אם כולם נולדו שווים, מדוע דווקא בעלות המאה זכאיות להיראות (בבית, רק בבית) יפות יותר?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו