הפעם, לא על טייס אוטומטי: כך מתכוון נתניהו להעביר את הרפורמה

ראש הממשלה בנימין נתניהו מאמין כי את הלקח שלו לגבי התקדמות הרפורמה המשפטית למד בסיבוב הקודם, ואין לו כוונה לחזור על אותן טעויות גם הפעם. הרפורמה תעבור, בניגוד לכמה מחברי הקואליציה שסבורים שהוא בכלל מתנגד לה, אבל כל ההיערכות להעברתה תהיה אחרת. לא עוד יריב לוין ושמחה רוטמן בפרונט, אלא כלל שרי הליכוד וחברי הקואליציה. הפעם, הוא מאמין, כשיחזרו ההפגנות ובשמאל ינסו להבעיר את השטח, הוא ושאר השרים כבר יהיו מוכנים לתגובה הולמת שלא תאפשר ללהבות להתלקח ולשרוף הכל כמו בפעם הקודמת.

מהתוכניות שגיבש נתניהו עם לוין, דוד אמסלם וראשי מפלגות הקואליציה שעימם הוא משוחח, עולה כי לוח הזמנים המתוכנן הוא כזה: בשבוע הבא פתיחת הדיונים על חוק צמצום עילת הסבירות בוועדת החוקה. בתחילת יולי תובא הצעת החוק לקריאה ראשונה במליאה, ובשבוע האחרון של המושב לקריאות שנייה ושלישית. בד בבד, יתחילו דיונים על חוק היועמ"שים, מתוך שאיפה להעבירו בקריאה ראשונה כבר במהלך המושב.

בשבועיים הקרובים תקים הממשלה ועדת חקירה ממשלתית לחקירתה של פרשת הרוגלות במשטרה (פרשת פגסוס), חקירה שעשויה לטלטל את המערכת ולטפס עד לצמרת הפרקליטות. עם תחילת מושב החורף, אחרי חגי תשרי, תניע הקואליציה את החוק לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים ואת ריקון לשכת עורכי הדין מסמכויותיה. בין לבין תמשיך הקואליציה בהעברת החוק של משה סעדה להוצאת מח"ש מהפרקליטות, שכבר אושר בקריאה טרומית. 

די בחבילת החוקים הזו כדי להצית מחדש את המחאה, אולם בקואליציה נערכים הפעם גם לזה. לשרי הליכוד ולחברי הכנסת בקואליציה יועברו כמעט מדי יום דפי מסרים לקראת הראיונות שאליהם הם מוזמנים באולפנים ובערוצי הרדיו. לכל טענה של האופוזיציה יינתן מענה מיידי מפי דוברי הליכוד. המסרים יהיו קצרים וקליטים, מקבילים לסיסמאות האופוזיציה וראשי המחאה בדבר "סכנה לדמוקרטיה" ו"דיקטטורה".

דוגמה אחת היא החוק לצמצום עילת הסבירות - שבאופוזיציה מכנים גם "חוק דרעי 2" - אשר הפך בימים האחרונים על ידי דוברי הקואליציה ל"חוק סולברג", על שמו של שופט העליון שניסח את צמצום עילת הסבירות השיפוטית, שעליו מתבסס החוק. גם לחוק שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, החוק הטעון ביותר שהביא לשיא את המחאה בפעם הקודמת, יקראו בשם קליט שיבהיר את הצורך בו.

השיחות בבית הנשיא כנראה הסתיימו, והרצוג לא מתכוון ללחוץ. את שלו, להרגשתו, כבר עשה. הוא ישמח, כמובן, אם הצדדים יחליטו שהם חוזרים לשולחן, אבל הוא לא מתכוון לבקש מהם לעשות זאת

בשיטה זו, מאמינים בסביבת נתניהו, לא יצליחו ראשי המחאה להדליק מחדש את ההמונים ולהוציא אותם בהמוניהם לרחובות. כאשר יחלו הקריאות על הפגיעה בדמוקרטיה, יציגו דוברי הקואליציה את דבריו של שופט העליון נעם סולברג, שניסח במאמר פרי עטו וכן בפסקי דין שונים שלו את הצורך בדבר צמצום עילת הסבירות ופסילת החלטות דרג נבחר בידי בית המשפט.

גם במתווה הנשיא וגם לאחר מכן בשיחות בבית הנשיא היה צמצום עילת הסבירות אחד הנושאים הקלים להסכמה - היה ברור לכולם שבית המשפט נטל לידיו סמכות נרחבת מדי לפסול החלטות של הממשלה או הכנסת. בד בבד עם חוק זה, תעביר הקואליציה גם את החוק שיעגן את הזכות לבחור ולהיבחר, שאותו לא יהיה אפשר לשנות ברוב של פחות מ־80 ח"כים, וזאת כדי להעביר מסר שהממשלה יודעת גם לשמור על זכויות יסוד דמוקרטיות, כמו הבחירות.

המורדים לא ירימו ראש

אבל לא רק במישור ההסברתי יוצאת הקואליציה למערכה באופן שונה, אלא גם במישור הפוליטי. רגע לפני יציאת הכנסת לפגרת האביב, כאשר החוק לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים עמד בפני הצבעה בקריאה סופית, חשש נתניהו כי ברגע האמת לא יהיה רוב לאישורו. היה זה אחרי הודעתו של יואב גלנט כי הוא מתנגד לחוק, מה שהוביל להודעה על פיטוריו. נתניהו יודע כי הרוב לשינויים דרמטיים שברירי. רק בשבוע שעבר חטף סטירה מכמה מחבריו, שמאחורי הפרגוד הצביעו לקארין אלהרר כנציגת הכנסת בוועדה לבחירת שופטים, ועוד כמה שהצביעו לטלי גוטליב, למרות ההחלטה הקואליציונית להתנגד למועמדותה.

אבל הצבעה גלויה היא כבר סיפור אחר. נתניהו סבור כי הפעם קיים רוב מוצק לשינויים, בפרט כשהם מגיעים אחרי ניסיון ההידברות בבית הנשיא. מבחינת האופוזיציה, מה שהסתיים בשבוע שעבר כניצחון מתוק, עלול להתגלות כניצחון פירוס. יאיר לפיד ובני גנץ הרהיבו עוז אחרי ניצחונה של אלהרר, ובעודם נישאים על כנפי התהילה הודיעו כי הם מקפיאים את השיחות בבית הנשיא. המטרה היתה להבהיל את נתניהו. בפועל, התנהגותם האדנותית כבעלי הבית החזירה את מתוני הליכוד היישר לחיקו.

כל עוד השיחות בבית הנשיא נמשכו, לא בטוח שהקואליציה יכולה היתה לגייס 64 ח"כים. לאחר שהתפוצצו השיחות, המשימה תהיה כעת קלה יותר. עם כל הכבוד לדבריו של הנשיא כי לא הושגו הסכמות, וגם אם ראשי האופוזיציה ינסו בכל כוחם לקבע את הנרטיב בציבור כי הקואליציה אשמה, את יולי אדלשטיין ואת שכמותו מתוך הליכוד הם כבר איבדו. ככל הנראה גם את גלנט. שר הביטחון מקפיד שלא להתבטא בנושא הרפורמה, וככל הנראה יעדיף לומר את דברו בגלוי רק ברגע האחרון, אולם בסביבת נתניהו משוכנעים שגלנט לא יעשה מה שעשה בפעם הקודמת וגם לא יצביע נגד עילת הסבירות ושאר החוקים שעל הפרק.

לרגע הצליח יצחק הרצוג להפוך את בית הנשיא למרכז העניינים. יכולתו להעביר את מרכז הכובד של העשייה הפוליטית מהכנסת ולהעתיקה למשכן נשיאי ישראל היא הצלחה לא מבוטלת, בפרט בימים שבהם הצורך במוסד הזה נשקל שוב ושוב. אבל לכל דבר טוב יש סוף, וכך הסתיימו להן השיחות שהתנהלו בחסותו, כנראה לבלי שוב. בקואליציה מבהירים כי הדלת נסגרה. שבאופוזיציה, שנציגתה נבחרה בסופו של דבר, רוצים עכשיו הקפאה של חודש רק כי הקואליציה לא בחרה עדיין את נציגה, ושלא ניתן יהיה לרצותם בשום מצב. ואם רוצים להגיע להישג כלשהו, אפילו מינימלי, עד סוף המושב, צריך להתקדם באופן עצמאי.

הרצוג לא מתכוון ללחוץ על הצדדים. את שלו, כך הוא מרגיש, כבר עשה. פתח את בית הנשיא, הביא אנשי מקצוע, ובמידה מסוימת גם הצליח להוריד את גובה הלהבות. הרי ההפגנות היום לא באותה עוצמה כפי שהיו לפני השיחות. הוא ישמח כמובן אם הצדדים יחליטו שהם חוזרים לשולחן, אבל הוא לא מתכוון לבקש מהם לעשות זאת. היה לו חשוב להבהיר כי בניגוד לדברי הקואליציה, לא היו הסכמות סביב הסוגיה של צמצום עילת הסבירות. הוא צודק ולא צודק. הסכמות אכן לא היו, עובדה שאין חתימה. מנגד, כל מי שהיה בחדר המשא ומתן העיד כבר בזמן אמת שיש הסכמות רחבות סביב הנושא והצדדים כבר בתהליך גיבוש נוסח החוק בעניין.

את החוק הטעון יותר, המשנה את הרכב הוועדה לבחירת שופטים, תתחיל לקדם הקואליציה רק במושב החורף. החוק המקורי, הקובע כי יש רוב לקואליציה למנות שופטים, יוחלף בחוק העוסק בהרכב אחר שטרם נקבע אולם יהיה שוויוני בין הקואליציה לאופוזיציה. השופטים בחוץ ועורכי הדין בחוץ. על פי ההצעה של השר אמסלם, יתמנו שני נציגי קואליציה ושניים מהאופוזיציה, וכל אחד מהצדדים ימנה מטעמו משפטנים נוספים, כגון שופטים בדימוס או כאלה הראויים על פי חוק לכהן כשופטים בבית המשפט העליון. הקואליציה אמנם מוותרת על הרוב המובנה כפי שרצתה, אבל מקבלת אפשרות להשיג רוב, אפשרות שלא היתה לימין מעולם בוועדה לבחירת שופטים.

שיחק במגרש הלא נכון

זו גם הסיבה ששר המשפטים לוין לא התעניין בחברי הכנסת שייבחרו לכהן בוועדה, וגם לא בעורכי הדין, שזהותם תוכרע בקרוב על ידי מועצת הלשכה שנבחרה השבוע. מתנגדי הרפורמה הצליחו להנחית מכה תודעתית בקרב על ראשות לשכת עורכי הדין, עם ניצחונו של עו"ד עמית בכר ותבוסתו של אפי נוה. במהלך השבועות האחרונים הציגו את נוה כנציג תומכי הרפורמה וכאיש של לוין בוועדה לבחירת שופטים, והוא אפילו לא ידע שהוא כזה. בעוד בכר התמסר לחלוטין למחאה והיה נציגה בבחירות ללשכה, המשיך נוה להעביר מסרים מעורפלים ולא מחייבים על עמדותיו בנושא הרפורמה. מדובר באחד המקרים המשונים שבהם צד אחד ניצח בבחירות, אבל לא בטוח שהצד האחר הפסיד. השאלה אם בכלל התמודד.

לפני חודש עלה מטה הבחירות של נוה על שרטון משמעותי כאשר ראש המטה שלו, עו"ד רועי אברהמוביץ', התפטר מתפקידו וכתב פוסט חריף נגד מי שהיה מקורבו ויד ימינו במשך 13 שנה. אברהמוביץ' הבין שנוה משחק במגרש הלא נכון. שמה שהביא אותו לניצחון בפעם הקודמת לא יסייע לו, ולו במעט, לגבור על בכר הפעם.

דברים ברוח זו העביר לו גם היועץ האסטרטגי, נבו כהן, ששימש יועצו של איתמר בן גביר. נוה נפגש עם כהן כדי לשכור את שירותיו. במהלך הפגישה נדהם היועץ לגלות שנוה לא מבין בכלל את הכוחות הניצבים מולו הפעם. הוא ניסה להסביר למועמד כי המשחק של היום זה לא כמו המשחק של אז, ושרטט בפניו את מפת היריבים הניצבים מולו: ראשי המחאה נגד הרפורמה, קריים מיניסטר, אחים לנשק, פוליטיקאים ורמטכ"לים לשעבר, ראש האופוזיציה וראשי מפלגות השמאל המכהנים. מובן שזה גם הצד הנתמך בידי רוב התקשורת בארץ. מערך אדיר של כסף, פעילים, מכונה משומנת של העברת מסרים, רשתות חברתיות, קבוצות ווטסאפ פעילות וגישה למאגרי מידע עצומים. אלה בחירות ארציות, אמר לו, לא מקומיות של 77 אלף בעלי זכות בחירה בלשכת עורכי הדין.

נוה לא השתכנע. הוא היה בטוח שמה שסייע לו בפעם הקודמת יעמוד לזכותו גם עכשיו. שעורכי דין גדולים חייבים לו טובות, שאותן יגבה כעת. שיצליח להרחיק את עצמו מענייני הרפורמה, ויציג את עצמו כמי שבא לעבוד למען עורכי הדין ולא עבור הפוליטיקאים. נוה לא היה מוכן להוציא סכומים גדולים על הקמפיין, והמגעים בינו לבין כהן הסתיימו ללא הסכמה על שיתוף פעולה.

עו"ד בכר עלה לליגת העל, כשנוה דשדש בליגה למקומות עבודה. בראיונות שהעניק לתקשורת גם בימים האחרונים שלפני הבחירות, סירב נוה להביע תמיכה ברפורמה והתנער מלוין ("אני לא פרוקסי שלו", חזר ואמר) וממחנה הימין בכלל. בראיונות שקיים אחרי התבוסה נשמע נוה כמעט מופתע, וכמובן לא מעט מאוכזב, מכך שהרפורמה היא שעמדה בראש מערכת הבחירות ולא הוא אישית. "זה לא אני הפסדתי, זו היתה הצבעה נגד הרפורמה", אמר. הקלות שבה התנער מהרפורמה, שבה מעולם לא תמך, הצדיקה את חששם של אנשי הימין, המהווים רוב בלשכה, מלהפוך אותו לנציגם. זה לא שהימין הפסיד, הוא למעשה בכלל לא התמודד.