לפני שנים פגשתי באקראי קצין משטרה מנוסה, אכפתניק, עו"ד בהשכלתו, שלא נמנה עם רודפי הפרסום ולא היה בעל מרפקים וקשרים במקומות הנכונים. הוא עשה את העבודה המקצועית בשקט, ביעילות, בלי שהליברמן התורן יאמר שראה אותו בחלומו יושב בבית קפה וקושר עם אחרים קשרים להפלתו.
הצטרפו לישראל היום בפייסבוק, לעדכוני חדשות שוטפים לאורך כל היום
איך קורה שקצין עם כישורים וניסיון כמו שלך לא מתקדם במשטרה, שאלתי אותו, איך קורה שאתה לא מטפס למעלה? איך קורה שאתה לא מסומן כאחד מצמרת אגף החקירות בעתיד?
האיש משך בכתפיו. לא היה נעים לו לדבר על עצמו. כעבור כמה דקות התעשת ואמר: "גם אני שואל לפעמים את השאלה הזאת. אני שואל ומשיב עליה בערך כך: במשטרה, כמו בכל גוף היררכי אחר, דרושים קשרים במקומות הנכונים. צריך לדעת לעגל פינות, צריך להתחבר עם האנשים החזקים, צריך עוד כמה דברים שכנראה אין לי אותם".
- למשל?
"עזוב מוטי, אל תלחץ, אתה מבין על מה אני מדבר".
רגע לפני שנפרדנו ביקש ממני חוקר המשטרה, לא בלי היסוס, טובה קטנה: לכתוב נגדו כמה משפטי ביקורת. תכתוב נגדי, תבקר אותי, תנזוף בי, אולי זה יעזור. תשמיץ אותי במידה. לא יותר מדי, הוסיף בחיוך, כדי שאוכל לצאת מהבית.
אתה רציני, שאלתי, והוא אמר: "כן, כשמבקרים אותך, כשאתה מזוהה עם הרעים, כשאתה לא מאיים על מעמד הבוסים שלך - נפתחת בפניך דלת לתפקיד הבא. כולם הרי יודעים: כשקושרים כתרים לאנשים טובים, חלק מהם בסוף נפגעים. הם מסומנים, הם לא מגיעים רחוק. ודאי לא לשדרת הפיקוד העליונה של המשטרה".
השבוע, כשמפקד מח"ש, אורי כרמל, הכריז כי נשברו כל השיאים בחקירת חשודי צמרת במשטרה, נזכרתי בשיחה ההיא.
נזכרתי בשיחות עם מי שהיה לפני שנים מבקר המשרד לביטחון הפנים, האלוף המנוח אברהם אדן (ברן), שחשף את תרבות השקר במשטרה ואת תחלואי חלק מהקצונה הבכירה; נזכרתי בשיחות ארוכות עם שלושה מסרגלי המשטרה בעבר, ניצב בדימוס משולם עמית, נצ"מ בדימוס מאיר גלבוע ונצ"מ בדימוס נחום לוי; נזכרתי בשיחות עם אנשים איכותיים אחרים שהיו בסרט הזה.
המכנה המשותף של אותן שיחות מהבטן: כישורים אינם בהכרח העיקר. גם לא יושרה אישית ומקצועית. קשרים, לויאליות עיוורת, יכולת לשתוק ולהגן על חברים כשהם מפירים את החוק, חשובים לעיתים יותר מפענוח פשעים או מהצלחה בסיכולם.
"צריך לדעת לרקוד יחד", אמר לי אחד מהם, "לרקוד ריקוד ששמו במשטרה הוא הורה נעורים". ביקשתי פירוש רש"י לדברים והוא השיב: "אחד מחזיק לשני בביצים. אחד יודע הכל על החבר שלו. הם שוחים יחד באותה תעלת ביוב. כשאחד מצליח להתקדם, הוא מושך את חברו למעלה. חסר לו שהוא יסרב".
- השורה התחתונה מבחינתך?
"הבינוניים והבלתי מוכשרים, לא חלילה כולם, מטפסים לעיתים קרובות למעלה. מפקד מחוז מקיף את עצמו באומרי הן בינוניים ומטה; אלה מקיפים את עצמם בפקודים מאותה משפחה; מפקדי מרחבים ומפקדי תחנות מתנהגים לעיתים באותה צורה, וכך זה יורד ומחלחל עד לתחתית הפירמידה.
במקום סרגלים חושבים, גדלים שם אנשים חסרי מעוף, חסרי חוט שדרה, צייתנים - עשבים שוטים ובהם גם נוכלים, רמאים ועברייני מין.
"למקצוענים האמיתיים, למי שאינם מעגלי פינות ועוצמי עיניים, לא נשאר בנסיבות האלה הרבה מקום בארגון. קשה להם להגיע רחוק. הם נחסמים. מפחדים מהם".
כרמל. כמפקד מח"ש הוא טיפל בתיקי הבכירים במשטרה באופן מקצועי - בלי הנחות ובלי לעגל פינות // צילום: אורן בן חקון
בבית של ליברמן
זו התורה על רגל אחת, זה תמצית הסיפור של איך הגענו הלום. אני נזכר למשל במפכ"ל לשעבר רפי פלד, כיום עבריין עם תעודות, שנהג לקבל טובות הנאה, שחגג עם ניצבים אחרים במלון מפואר במחיר סמלי, ושבצדק דבקו בו גם סיפורי הג'קוזי ההוא בטבריה.
הוא היה דוגמה רעה ואת הדוגמה הזאת אימצו לעצמם, כאמור, גם ניצבים אחרים במשטרה ובכירים בשב"כ, ובהם גם מי שהיה הראש, יעקב פרי. השחיתות הציבורית לא פסחה על המוסד הזה.
לימים נחשף פלד בחקירה עיתונאית במעשי שחיתות ונאלץ להתפטר. הוא מונה למנכ"ל חברת החשמל, התיידד עם בחור צעיר ששמו טל יגרמן, חבר קרוב של אביגדור ליברמן, ובאמצעות האחרון - אז מנכ"ל משרד ראש הממשלה ויעד מודיעין של המשטרה - הוביל להחזרתו למשטרה של ניצב בדימוס יהודה וילק.
פלד ביקש למנות את חברו וילק למפכ"ל החדש (אחרי סיום כהונת אסף חפץ) ושלח מסר ברור בנושא לליברמן. זה הזמין אליו הביתה ליישוב נוקדים את פלד עם וילק ובנוכחות יגרמן ערך מעין ראיון קבלה למפכ"ל המיועד. בנימין נתניהו סמך אז על שיקול דעתו.
במילים פשוטות: יעד המודיעין של המשטרה בחר את השוטר מספר אחת שאמור בעצם להילחם בו. כמו באיטליה. כבר אז, הרבה לפני שנחשפנו לסיפורי הרב פינטו וניצב מנשה ארביב, היינו בסרט הזה. כבר אז נשתלו זרעי השחיתות בגינת המשטרה.
לאיזו תרבות ארגונית בדיוק אפשר היה לצפות אם כן מהמפכ"ל דאז? מה למדו ניצבי המשטרה מהצנחתו הפתאומית לתפקיד אחרי שפשט את מדי הניצב? מה העניק הבוס החדש לפקודיו שאמורים היו להילחם בכל כוחם בעולם התחתון ובקיני הפשע המאורגן השלטוני?
לא הרבה. ואכן, שדרת הפיקוד של המשטרה, בחלקה, נראתה בהתאם: ניצבים התרועעו עם אנשים מפוקפקים ועם חשודים מסוגו של עופר נמרודי; ראש אגף המודיעין, ניצב אבי כהן, הסתבך בפרשת כספי גמ"חים ואולץ לפרוש מהשירות; סקנדל רדף סקנדל, כישלון רדף כישלון - עד שנפל האסימון גם לרנ"צ וילק: בראיון עיתונאי הוא נאלץ להודות שיש בארץ פשע מאורגן וצריך להילחם בו.
ליברמן. שימוע אצלו בבית // צילום: דודי ועקנין
יום במשפט גנות
אני נזכר באירוע ביזארי אחר, גם הוא מהמחצית השנייה של שנות ה־90: משפט השוחד והמירמה של ניצב בדימוס יעקב גנות, לשעבר מפקד המחוז הצפוני. גנות היה נגוע בכמה פרשיות של קבלת טובות הנאה מקבלן מנצרת והצליח עם אנשיו ופקודיו להלך אימים על עדים במשפט. איטליה אמרנו?
בעיצומו של המשפט נסעתי לבית המשפט המחוזי בנצרת, יחד עם מי שהיה אז כתב "הארץ", צבי הראל, כיום עיתונאי ב"ישראל היום", כדי לראות אם יש ממש בתלונות של גורמים במטה המחוז על הלחצים הגלויים על העדים.
"זה נורא", אמר לי אז קצין משטרה שנחרד מהפרשה, "זה פשוט מקומם. ככה לא יורדים לחקר האמת בבית משפט. זה מפחיד. תבוא ותראה".
המעמד אכן היה קשה ומביש. באולם הקטן של השופט המחוזי גדעון גינת נכחו עשרות קצינים במדים שאמורים היו להימצא בכלל בעבודה. הם השמיעו מעת לעת צחקוקים וגיחוכים כלפי חלק מעדי התביעה והשיגו את מבוקשם: כמה מאותם עדים חזרו בהם מעדותם במשטרה, לפחות באופן חלקי. הם נבהלו מאנשיו של הנאשם.
ניצב גנות ומקורביו ראו ושמעו ולא עשו דבר להפסקת הקרקס. הם התנהגו כאילו היו במגרשם הביתי, אותתו שהמשפט יסתיים בנוק־אאוט לתביעה וניסו להוציא את הרוח ממפרשי התובעת, עו"ד לילי גופר.
ההתנהגות הזאת נמשכה עד לפרסום גזר הדין המזכה של השופט גינת. היא נגדעה רק כאשר זירת הקרב הועתקה בידי הפרקליטות לבית המשפט העליון, שם זוכה אמנם גנות שוב, אבל מחמת הספק בלבד וברוב של שניים מול אחד. בפסק הדין נמתחה ביקורת קשה על גנות ועלתה מסקנה ברורה: למפקד המחוז המושעה אין מה לחפש במשטרה.
אלא שגנות לא הלך מרצונו הביתה. גם לא אחרי שפרקליטת המדינה דאז, עדנה ארבל, דרשה להפסיק את שירותו. הוא נקרא אז למפכ"ל אסף חפץ, שהיה נתון ללחץ פוליטי להחזירו למחוז הצפוני, וזה אמר לו: "החלטתי להחזירך, אבל לא לתפקיד פיקודי. עם זה גמרת לתמיד".
"כאן", לשון אחד מבכירי המשטרה בעבר, "נשתל אחד מזרעי הריקבון. כאן היה צריך חפץ ללכת עוד צעד קדימה ולסגור עניין. כאן יצרו תקדים מסוכן".
גנות. מה שהתגלה במשפט השוחד שלו, אף שזוכה מחמת הספק, מלמד שהמשטרה לא הפיקה מאז לקחים // צילום: משה שי
דיכטר הציע לגנות...
רגע, אל תמהרו לשום מקום - הטירוף בפרשת גנות עדיין לא הסתיים. גנות נשאר בשירות הציבורי, מונה לימים לנציב שב"ס (להאמין, להאמין) ובראשית 2007, כאשר השר לביטחון הפנים דאז, אבי דיכטר, חיפש מועמד ראוי למפכ"ל, הוא החליט למנות לתפקיד את הניצב המפוקפק. כאילו לא קרא את פסק הדין של שופטי העליון.
המהלך ההזוי הזה נחסם בגין ביקורת ציבורית, לא לפני שדיכטר טען ברצינות כי לא עלה בידיו למצוא מועמד ראוי מבחוץ. הבל הבלים.
התוצאה: ניצב דודי כהן, ראש אגף החקירות לשעבר ולאחר מכן מפקד מחוז המרכז - קצין שלא הטביע חותם בתפקידיו השונים - התיישב על כיסא המפכ"ל והמשיך לטפח את הבינוניים. לא הוא ולא הבא אחריו, המפכ"ל הנוכחי יוחנן דנינו, חוללו במשטרה את המהפכה שלה נזקק כל כך הארגון.
אמנם, ניצב יואב סגלוביץ' וכמה אחרים מסוגו שובצו בתפקידים רגישים, אבל הם היו בבחינת חריגים שאינם מעידים על הכלל. קצינים מנוסים אחרים, שסיפורם שמור במגירות עמיתיי עוזי דיין ומיכל שבת, הוכנסו למקררים ונשכחו שם. לחלופין, הם הבינו שהדרך למעלה חסומה והלכו הביתה.
.jpg)
דיכטר. היתה לו הזדמנות להציב רף חדש במשטרה והוא החמיץ אותה, כשניסה למנות אדם נגוע כמו יעקב גנות // צילום: גדעון מרקוביץ
ספירת מלאי מפחידה
ספירת מלאי פשוטה מלמדת שב־18 השנים האחרונות הסתבכו בפרשיות שונות בצמרת המשטרה ונפלטו מהמערכת שני מפכ"לים, סמפכ"ל אחד (הנוכחי, ניסים מור) ועוד 12 ניצבים. ברשימה השחורה הזאת יש גם כמה תתי־ניצבים וניצבי משנה, ויש בכיר נוסף במשטרה שבמח"ש קיבלו עליו מידע המחשיד אותו בהטרדות מיניות.
מדוע לא קרה דבר במקרה זה? אולי משום שהמוטרדות הן נשים נשואות שאין להן עניין לפתוח את הפצע הזה; אולי מסיבות אחרות שעם הזמן יתבהרו. אולי משום שלמידע הזה, נכון לעכשיו, לא נמצא בבדיקה הסמויה חיזוק מספיק.
כך או אחרת - במשמרת של יוחנן דנינו נאלצו להיפרד מסגל הפיקוד הבכיר לא פחות משישה ניצבים, כל אחד וסיפורו המביך, ועל פי מפקד מח"ש השבוע נשברו כל השיאים. אוי להישג הזה של המפכ"ל הנוכחי.
ובכל זאת - יש מי שרואים גם את חצי הכוס המלאה: מנקים עכשיו את האורווה; המפכ"ל אינו מגונן על איש מהחשודים; דנינו מניף את דגל טוהר המידות בממלכה; המנוולים הולכים הביתה בזה אחר זה.
מנגד עולה כמובן השאלה: אדוני המפכ"ל, איך הגעת בכלל למצב הזה? היכן היתה המסננת שלך כל השנים? מדוע לא הנהגת בדיקות מקדימות? מדוע נכנעת ללחצי השר אהרונוביץ' בעניין קידום חלק ממקבלי דרגת הניצב? מדוע לא התנגדת בתוקף למהלך הזה ואיך קרה שניצב מנשה ארביב הבעייתי, שהוזהרת מפניו, הוצב בתפקיד הכי רגיש במשטרה?
ארביב. היה עובר פוליגרף? // צילום: יהושוע יוסף
דרוש מטאטא אמיתי
מה שנראה עכשיו כפגיעה קשה באמון הציבור במשטרה אינו מצב בלתי הפיך. אסור לטעות, אסור להיכנס למרה שחורה. אפשר לחולל מהפכה בתנאי אחד: שהאיש שייבחר לראש הממשלה, יוציא את המשרד לביטחון הפנים מידי ישראל ביתנו. שהוא יורה על בחירת מפכ"ל מבחוץ.
ואכן דרוש לארגון הזה אדם נחוש, עם חוט שדרה וחשיבה יצירתית חדשה; מטאטא אמיתי שמסוגל לנער ולטלטל את כל המערכת ולבנות אותה מחדש. זה לא בשמיים.
מי למשל? לדוגמה, רק דוגמה, שכן אפשר למצוא ראויים אחרים: אילן יצחק, סגן ראש השב"כ לשעבר, שהיה ראש אגף החקירות ונחשב למפקד בעל אוטוריטה. אחד שיודע לעמוד בלחצים, שאין לו חשבונות בתוך הארגון, שמסוגל לנקות את האורווה ולבנות קאדר של קצינים מוכשרים ואמיצים. קצינים שלא מסתירים שלדים בארון ושיש להם שליטה על היצרים המיניים שלהם.
מועמד אפשרי אחר: ניצב בדימוס יואב סגלוביץ'. נכון, הוא היה בפנים, אבל נחשב לעיתים לנטע זר. לסגלוביץ' יש כרטיס ביקור מרשים, יש יכולת לגבש נבחרת אמיתית שסגל הפיקוד בה ייראה אחרת. בתפקיד רב הסמכויות הזה הוא מסוגל להעלות את מדרגת המלחמה בפשיעה.
איך מפכ"ל חדש מהליגה הזאת יוכל להצליח במשימת השיקום? כמעט באפס הוצאות: יהיה עליו לשלוח כל מועמד לתפקיד בכיר, ודאי למפקדי מחוזות ויחידות מיוחדות, לבדיקת פוליגרף פשוטה שבה יוצגו לו למשל השאלות הבאות: יש לך חובות לשוק האפור? אתה בקשר עם עבריינים ועם משפחות פשע שלא במסגרת העבודה? הטרדת מינית שוטרות או מתנדבות במשמר האזרחי? פתחת חשבונות בנק בחו"ל? קיבלת פעם שוחד?
עצרתי. אין צורך בשאלות נוספות. אילו נשאלו הניצבים המסתבכים את השאלות הנכונות, קודם שצורפו לסגל הפיקוד הבכיר, הם לא היו מגיעים למקום שהגיעו. מכונת הפוליגרף היתה מתרסקת למשל מהשקרים שלהם.
רק שדודי כהן ויוחנן דנינו בחרו לנצל את המכשיר הזה לבדיקה תקופתית של פקודיהם בעניין אחר. הם חיפשו מדליפים. זה כנראה יותר חשוב מבחינתם מחשיפת נוכלים ומטרידי מין.
סגלוביץ'. אנשים מסוגו צריכים לשבת על כיסא המפכ"ל, להפעיל מסננת ולבנות סגל פיקוד נקי כפיים // צילום: גדעון מרקוביץ
כבוד הרב והשופט
תלמיד הישיבה שטילפן לפני כמה חודשים אל כתבת "ישראל היום", מירי עדן, נשמע מפוחד. הוא ביקש ממנה הבטחה שלא ייחשף.
"את לא מכירה אותי", אמר לה, "לא דיברתי איתך מעולם. אני חרדי ציוני ופשוט נמאס לי מהסיפור של סגן ראש עיריית ראשון לציון, הרב אריה כהן מש"ס. האיש הזה הוא בריון, גס רוח, ונחשב למועמד המוביל לכהונת הרב הראשי הספרדי. אני מתבייש שהוא שליח ציבור".
תלמיד הישיבה הוסיף: "הרב הזה בז ממש למוסדות המדינה ולמערכת המשפט שלה ועדיין לא סולק מהעירייה. ראש העיר, דב צור, מקפיד לשמור על קשרים טובים איתו".
עדן לא הבינה על מה בדיוק מדבר אותו בחור עד שנפגשה איתו. עד ששמעה סיפורים על אופן התנהלותו של הרב.
היתה לו באותה פגישה בקשה קטנה: לקרוא פסק דין של שופט השלום בראשון לציון, אברהם הימן, שניתן ב־2006.
היא קראה, נדהמה והבינה הכל: הרב כהן העליל עלילה על משה יהושע, נציג אחר של ש"ס, וזה הגיש נגדו קובלנה פלילית פרטית (משפט דיבה בהליך פלילי חריג).
במשפט התגלה כי המועמד לרב הראשי בעיר אכן בז למוסדות המדינה ולבתי המשפט האזרחיים ורואה בהם מוסדות המנהלים כלשונו "משפטים של גויים ועובדי אלילים".
השופט הימן כותב בין היתר: "הנאשם העיד בפניי במשך זמן ארוך ביותר, כך שעלה בידי להתרשם מאופן התייחסותו לאנשים ולעניינים. אני קובע באופן נחרץ שאדם זה מביע בוז עצום להליך
המשפטי שבו הוא נתון. בוז עד כדי שאט נפש מערכאה חילונית הדנה אותו על פי תביעה של הקובל. בוז זה בא לידי ביטוי באמור בפנייתו לבית דין צדק בבני ברק".
כבודו מבהיר בהמשך כי בגין "חשיבות הדברים בקיצוניותם" הוא מוצא לנכון להדגיש אותם בפסק הדין.
"אני פונה לכבוד בד"צ לזמן את הנתבע", כתב הרב כהן, "הואיל והנתבע פנה לבית משפט אזרחי... אבקש להוציא נגדו פסק דין רודף המבקש למסור יהודי לשלטונות ולהפליל אותו בפלילי... מדובר באדם המסוכן לבריות שמחובתנו להזהיר את הציבור מפניו משום שפנה לערכאות אזרחיות..."
זה האיש שמבקש להתמנות לרב ראשי? זה האיש שדרעי מבקש להציב בתפקיד הציבורי החשוב בעיר? אנחנו חיים במדינה מפגרת, חשוכה, שבה אדם שמקבל את שכרו מהמערכת הציבורית שעליה הוא מצפצף בראש חוצות, לא נשלח הביתה אחרי מתן פסק הדין?
השופט הימן. נדהם מכך שהרב כהן בז למוסדות המדינה ולבתי המשפט ואינו מכיר במשטרה // צילום: אתר בתי המשפט
"תשובת הרב מזעזעת"
אכן, זה האיש ולכן שב ומחדד השופט: "אלה דבריו של רב בישראל, הנושא במשרה ציבורית, ואין צורך להוסיף עליהם דבר".
במהלך המשפט, כאשר התבקש הרב להסביר מדוע לא פנה למשטרה, אם אכן הקובל גנב כספי ציבור מתרבות חרדית, כטענתו, הדהים שוב את היושב בדין: ההלכה היהודית מונעת ממנו להתלונן במשטרה.
"תשובתו של הנאשם היתה מזעזעת במיוחד, משום היותה נחרצת", נאמר בהכרעת הדין המרשיעה. "לפי אמות המוסר התמוהות של אדם זה עולה כי בנסיבות של אדם העושה בכספי ציבור ככל העולה על רוחו, יהיה חילול השם בבחינת ייהרג ובל יעבור אם יפנה למשטרה".
מה עשה כבודו אחרי הדברים הנחרצים האלה ואחרי שלא האמין לנאשם ולעדים מטעמו? אחרי שקבע כי "העדים כולם קשורים איתו בקשר שיש בו להביאם לעשות כל מאמץ לסייע לו? מה עשה כבודו אחרי שקבע: "העדים האלה כולם הם פעילי ש"ס התלויים בו לפרנסתם?"
איפשר לו להתחבר הלאה אל עטיני הכסף של הציבור. בעט בכוס החלב שבעצמו מילא. אמנם, הוא לא חזר בו מאף מילה שכתב עליו בהכרעת הדין, אבל הוא קיבל את עמדת שירות המבחן וביטל את ההרשעה. רחמיו נכמרו עליו פתאום והוא הסתפק בכך שהנאשם יהיה בפיקוח קצין מבחן במשך כחצי שנה. הסיבה: הרב התחרט על דבריו.
הרב התחרט? חזר בו מהאמירות המביכות שלו בבית המשפט?
תמהתי. ואכן, בתגובה שלו למירי עדן אין ביטוי לחרטה. "לפני תפקידי כאיש ציבור אני גם רב בישראל ומה שאמרתי בבית המשפט הנכבד - זו פסקא בשולחן ערוך חושן משפט, שזה ספר ההלכה שכל יהודי לומד בו וחי על פיו. זה מה שהסברתי בבית המשפט על הימנעותי לפנות למשטרה".
עדן הציגה שאלה גם לראש העירייה, דב צור, נבחר ציבור בעייתי בזכות עצמו: האם לנוכח פרשה זו ואירועים נוספים שבהם נקשר שמו של הרב כהן, הוא תומך במועמדות סגנו לתפקיד הרב הראשי לעיר?
לכאורה, ציפיתי שהתשובה תהיה מיידית וחד־משמעית: הוא לא יהיה רב העיר. על גופתי. אתנגד למועמדות שלו.
בפועל בחרה הדוברת שלו, טליה סומך, לא להשיב תחילה. אחרי פניות חוזרות כתבה לנו: "לאור הבחירות כל המהלך הוקפא וכרגע הוא לא עומד על סדר היום".
הרב כהן. מי שלא מכיר בחוקי המדינה, אינו יכול למלא שום תפקיד ציבורי מטעם מוסדות המדינה
מכתב של ניצול שואה
הרבה תגובות הגיעו השבוע אל מיכל שבת ועוזי דיין בעקבות פרסום פרשת הבונוסים של מנהלי החברה לאיתור נכסי הנספים בשואה.
הרבה תגובות המתייחסות לתירוצים של יו"ר הדירקטוריון, השר לשעבר מיכה חריש, והמנכ"ל ישראל פלג, שהצדיקו את תוספת המאמץ בגובה 650 אלף שקלים לשמונה מנהלים.
אחת מהן, של ד"ר לוי עדן, מנהל שירות המבחן לנוער בשעתו, משקפת את רובן: "מעבר לכל המתפרנסים מ'שואה ביזנס'", כתב לנו וליוחנן רון, יו"ר עמותת ילדים שורדי שואה, "זו גזילה גסה ביותר. לדעתי, יש הצדקה לערב את מערכת המשפט כדי שתאלץ את מקבלי הבונוסים להחזיר את הכסף".
עוד נשוב לפרשת הבונוסים, כמו גם לרשות החברות הממשלתיות, בראשות אורי יוגב, שתרמה לשערורייה. עוד נשוב לכך שהמאושרים מקבלי "תוספת המאמץ" בחברה הזאת מסתתרים עכשיו מאחורי הסינר של אנשי אורי יוגב. לציניות שלהם, מתברר, כמו לזו של מיכה חריש, אין גבול.
בינתיים נעסוק כאן במכתב של ניצול שואה, אברהם ניסל מבני ברק, הנזקק לכספים למימון רכישת תרופות ולא נענה על ידי הרשות למימוש זכויות ניצולי שואה במשרד האוצר. הגוף הזה, אפשר להתרשם, פשוט מצפצף עליו.
"אנשי הרשות לזכויות הניצולים באוצר", כתב לנו ניסל, "שמו להם כנראה כמטרה לא לתת כסף לניצולי השואה. הם יושבים ברח' יצחק שדה 17, מבוצרים בבניין, לא ניתן להיכנס אליהם אלא רק עם בקשה בכתב ורק אחרי שמזמינים אותך... יש שומרים, יש חברת שירות, אבל לא ניתן גם להתקשר עם הגוף הזה טלפונית..."
לדברי ניסל, הוא סבל מהפרעות בקצב הלב שלו, עבר סידרת ניתוחים ולאחריה הורו לו הרופאים לקחת פעמיים ביום כדור מסוים שמחירו 360 שקלים בחודש. "התרופה נמצאת בסל התרופות המאושרות, הרשות שלחה לכולנו חוברת זכויות, ונכתב שאנו זכאים לתרופות חינם שנמצאות בסל. איך ניתן לסדר שלא אשלם? אני ממתין לתשובה".
חמש תזכורות שלח, חודשיים המתין לתשובה וזו בוששה להגיע. "אנא מכם", כתב להם בתזכורת האחרונה, "תנו לי תשובה ולו חלקית שזה בטיפול, שהטיפול ייקח עוד חודש. גם זו תשובה. אל תשאירו אותנו פעורי פה יותר מ־7 שבועות!"
תגובת הרשות בתמצית: הכל כשורה. נכון, יש שומרים, אבל אלה תפקידם לשמור על הניצולים... יש שירות, יש ימי קבלת קהל, יש דיווח לניצולים - הכל מתפקד היטב. מכתבי תשובה לניצול? כבר השבנו לו, טוענת הרשות, אבל ניסל אומר שלא קיבל שום מכתב.
מה יש להם לומר עכשיו, באמצעותנו, לניצול השואה המיואש הממשיך לחזר על הפתחים?
"מבדיקותינו מול קופ"ח מכבי עולה כי בשל תקלה של קופת החולים, לא ניתן למר ניסל הפטור האמור מכל תשלום. לבקשתנו הנושא טופל באופן מיידי. מר ניסל צפוי לקבל החזר רטרואקטיבי כבר בפברואר הקרוב".
פרשת גליה מאור (ד')
יש לי הרגשה שמנכ"לית בנק לאומי לשעבר, גליה מאור, והיו"ר לשעבר, איתן רף, ממשיכים לשכנע את עצמם שהם יצליחו לצאת בשלום מפרשת בנק לאומי בארה"ב. שזה אפשרי.
שהם עדיין שולטים במדינה, שכולם ממשיכים לקפוץ לדום כשמגיע הטלפון מהם, שהכסף והקשרים שלהם שוב ינצחו. כמו בימים הטובים ההם...
יש לי הרגשה שהם מאמינים שלא תיפתח נגדם חקירה, שהם לא ימצאו את עצמם על ספסל הנחקרים, שהם לא יידרשו לתת הסברים על העזרה שאנשי הבנק הגישו למי שניסו להוליך שולל את רשויות המס בארה"ב. שהם עדיין מעל החוק.
יש לי הרגשה ששני האנשים האלה, שהיו אולי הכי חזקים במשק עד לפני כמה שנים, ימשיכו לשחק בונקר עד לרגע האחרון. שהם ינסו להרדים את התקשורת ואת שומרי הסף לכאורה בבנק ישראל; שהם ימשיכו להתנהג כאילו הם חיים על פלנטה אחרת.
יש לי הרגשה שלשני עזי המצח האלה אין כוונה לשאת בנזקים שנגרמו לבנק ולציבור ולהחזיר לבנק את הבונוסים השמנים שהם קיבלו ללא סיבה.
אני טועה? יכול להיות. רק שהשניים אינם מבינים מה שכבר למדו להבין מנופחים אחרים: שהכללים השתנו. שאנחנו בעידן ניקוי האורוות. שהנושא שלהם לא יירד כל כך מהר מסדר היום. שהתקשורת השפויה לא תניח להם עד שישלמו על מעשיהם.
בהשתתפות: מיכל שבת, עוזי דיין
motig@israelhayom.co.il | uzid@israelhayom.co.il | michals@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו