"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
במשכן האושר המבודד
היומן שכתב הרמן מלוויל הצעיר באי נידח נקרא כטקסט נאיבי אך בעל חשיבות אנתרופולגית

במשכן האושר המבודד

היומן שכתב הרמן מלוויל הצעיר באי נידח נקרא כטקסט נאיבי אך בעל חשיבות אנתרופולגית

מערכת היום
, עודכן

את פולינזיה, קבוצת איים בדרום האוקיינוס השקט, ראה האדם המערבי כגן העדן האבוד. ב"שלושים וחמישה במאי" של אריך קסטנר דוהר הילד דני (קונרד) על סוסו הדמיוני לארץ שכולה טוב, היא הים הדרומי. הזמר ז'אק ברל קבור באחד האיים, סמוך לקברו של הצייר פול גוגן, שהנציח את מראות המקום.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

הרמן מלוויל, מחבר "מובי דיק", בילה כמה שנים כנער סיפון בספינת ציד לווייתנים. "טייפי" ראה אור כאשר היה בן 27; הספינה עגנה באחד מאיי פולינזיה, ומלוויל עזב אותה ושהה כמה חדשים, ספק אורח ספק אסיר, במחיצת ילידים מקומיים. הם הרעיפו עליו כל טוב, אך אסרו עליו לחזור לספינה.

כעלם צעיר חולק מלוויל בגוף ראשון, בכתיבה עזה, ובפרקים קצרים ומרשימים, את חוויותיו. בעודו רעב למזון ולמין הוא מתאר את מחסני המזון באונייה הגדושים "נתחי בשר מלוחים, דחוסים בחביות", ואת נערות האיים הרוקדות עירומות, ומחולן "מסוגל להכריע כל גבר צעיר, קר מזג וצנוע כמוני".

"טייפי" תופס מקום של כבוד בין סיפור אישי מרתק ובין עבודת מחקר אנתרופולוגית, גדושת מידע ממקור ראשון על חיי הילידים באיי הים הדרומי באמצע המאה ה־19.

קליפות עץ מושרות במים נחבטו והפכו בדים עדינים. חקלאות לא היתה קיימת. הם ניזונו מפרי העץ ששפע בגלל החום והלחות - אגוזי קוקוס, בננות ופרי עץ הלחם. פוליאנדריה, כמה גברים חיים עם אישה אחת, היתה הנורמה, אך בלי קנאה ומתחים. כאשר פסל אליל, שהיה ניצב בכיכר הכפר, נטה על צידו, חבטו בו נמרצות כדי שיטיב את דרכו וימלא את תפקידו בכבוד. מלוויל מספר על עקרון הטאבו, מקומות ופעולות אסורים, אך כמספר סיפורים צעיר ונלהב, ומתוחכם מאוד, אינו מציע הסבר. למושג זה נדרש פרויד ב"טוטם וטאבו", כאשר ניתח יחסים בתוך המשפחה.

עוד באתר:הדרך לשוויון ולקידום מעמד האישה עוברת בממשלה החדשה

באמצע המאה ה־18 טבע הסופר ואיש הרוח הצרפתי ז'אן־ז'אק רוסו את המושג "פרא אציל". לשאלה שהציבה האקדמיה של דיז'ון בתחרות לכותבים - "האם התפתחות המדעים היא חיובית מבחינה מוסרית?" - השיב רוסו בשלילה, וקבע כי הקידמה אחראית לניוון הרוחני של האדם שהוא טוב ביסודו.

מלוויל הזדהה עם רוסו בכל רמ"ח איבריו. "הפרא הפולינזי, למרות חסרונות מצבו, מאושר לאין ערוך יותר מהאירופאי מדושן העונג", כתב, "האדם הלבן המתורבת הוא החיה הרצחנית ביותר על פני כדור הארץ". לפולינזיה קרא מלוויל "משכן אושר מבודד".

ואולם, האם למרות איכותו הטקסט עומד במבחן הזמן? לאחר שתי המלחמות הנוראות של המאה ה־20, ועשרות המלחמות הניטשות בעולם מאז, רבים מעדיפים את משנתו של תומס הובס, שהאמין כי ביסודו רוצה האדם לצבור כוח ורכוש, ולשם כך תוקף את זולתו. לפי ההבנה הזו, נסחף מלוויל הצעיר וראה את הילידים דרך משקפיים ורודים. ¬

טייפי / הרמן מלוויל

תרגום: גרשון גירון; ידיעות ספרים, 311 עמ'

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...