מתחת לפני השטח: חזית נתניהו-לוין מתחממת

תקציב המדינה יאושר עד סוף השבוע - למרות המחלוקות בתוך הקואליציה ששוב תפסו כותרות לכמה שעות - והגונג לחידוש המערכה על הרפורמה המשפטית יישמע בקול רעש גדול. שר המשפטים יריב לוין לא מחכה. ראש הממשלה בנימין נתניהו כבר תקע לו פעם אחת מקל בגלגלי החקיקה שהוא מנסה לקדם, ואין לו שום כוונה שהדבר יחזור על עצמו פעם נוספת. השר לוין תובע התקדמות כלשהי, לכל הפחות בסעיף אחד מהרפורמה, כדי שיאושר כבר במהלך המושב הנוכחי.

נתניהו מודע לקרב שמצפה לו, ונערך בעצמו. את הכל הוא תולה כרגע בשיחות שמתקיימות בחסות בית הנשיא. די לו בהסכמה אחת או שתיים, אפילו על סעיפים "קלים" כמו עילת הסבירות וחוק היועמ"שים, כדי להציג בפני לוין הישג ולהרגיע את השטח הבוער. האופוזיציה לא ממהרת לשתף פעולה ודורשת הכל בחבילה אחת. אין הסכמות ביניים. אין להם מנדט מתנועת המחאה לוותר לליכוד.

בימים האחרונים הבין ראש הממשלה נתניהו כי הסיכוי שאפשר יהיה להביא להסכמות בנושאים מסוימים קלוש למדי, לפחות כל עוד גדעון סער באזור, והנחה את צוות המשא ומתן להניח על השולחן הצעות גם בנושאים האחרים, ובראשם הנושא הנפיץ ביותר, של הרכב הוועדה לבחירת שופטים. על פי ההצעה שהובאה ביום שלישי לפתחה של האופוזיציה, יהיו 11 חברים בוועדה: חמישה מטעם הקואליציה, חמישה מטעם האופוזיציה, ושופט בדימוס שיהיה הקול המכריע ואשר יתמנה על ידי שר המשפטים.

מדובר בהצעה מרחיקת לכת, שספק אם תוכל לשנות את המציאות בבית המשפט העליון בשנים הקרובות. אבל נכון לעכשיו, זו ההצעה. היא הונחה על שולחן המשא ומתן בבית הנשיא מבלי שעברה דרך שר המשפטים. כלומר, לוין לא ידע שהונחה, ויתרה מכך, הוא בכלל מתנגד לה.

למזלו של לוין, רוב הסיכויים שגם הצעה זו, וכך גם כל היתר, תידחה על ידי הצד השני. אבל גם אם יישאר בתפקידו לצד נתניהו, נראה כי הפערים בין השניים התרחבו ללא יכולת גישור. כלפי חוץ השניים משדרים אחדות ושומרים זה על כבודו של זה. כאילו מה שהיה ביניהם, יחסים אינטימיים של שותפי סוד, נותר כשהיה. זה ממש לא המצב. כאשר לוין מתבטא בחריפות על הצורך לקדם את הרפורמה מייד אחרי התקציב, כמו כשקרא להמונים לבוא להפגנת המיליון בעד הרפורמה בירושלים, דבריו לא מופנים כדי להלחיץ את האופוזיציה או כהצהרת כוונות כללית, אלא ישירות נגד נתניהו.

ראש הממשלה מסרב לומר לעת עתה מה יעשה אם האופוזיציה תפוצץ את השיחות. הוא טוען שהוא עושה זאת כדי שלא יואשם אחר כך כמי שגרם לאופוזיציה לברוח, לאחר שהצמיד אקדח לרקתם. בסביבתו של לוין רואים בחוסר ההתחייבות של נתניהו אות וסימן לכך שהוא מחפש את הדרך לרדת מהרפורמה, או לפחות מעיקריה.

בסביבתו של נתניהו מאשימים את נוכחותו של גדעון סער בשיחות באי־ההסכמות עד כה עם האופוזיציה. אם היה זה גנץ לבדו, או חילי טרופר למשל, אפשר היה בתוך כמה שעות להגיע להסכמות בנושאים רבים, הם סבורים. לדבריהם, הסעיפים של עילת הסבירות ושל היועמ"שים כמעט סגורים וכבר נמצאים בשלבי ניסוח. הצדדים כבר הסכימו עקרונית על פשרה, שלפיה היועמ"שים לא יתמנו במשרת אמון, כפי שקבעה הצעת החוק של לוין, אלא על ידי ועדת איתור כמו היום, ובמקביל, המלצותיהם לא יהיו מחייבות וניתן יהיה במקרה של חילוקי דעות בין היועמ"ש לשר לשכור את שירותיו של עורך דין חיצוני לייצג את השר.

אבל סער לא מוכן להודיע כי הושגו הסכמות. הוא גורר את השיח לניסוחים אינסופיים של המסמך שאמור לסכם את החוקים הללו, ובעיקר שולל הודעה על הסכמות בנושאים מסוימים מבלי שכל הסעיפים הוסכמו, כולל הוועדה לבחירת שופטים ושאר החוקים השנויים במחלוקת חריפה בין הצדדים. במקרה כזה הפיצוץ קרוב מתמיד.

כרגע במחנה הממלכתי נהנים מהשיחות. הם מקבלים קרדיט על האווירה המתונה, והסקרים עולים בהתאם. מרגע שיתחילו הסכמות עם הליכוד, הקרדיט ייגמר.

סוף תקופת ההכלה?

בסיעות החרדיות קיבלו בחודשים האחרונים החלטה אסטרטגית שלא לעמוד בפרונט של הרפורמה המשפטית, אף שחלקים ממנה היא לחם חוקם, כמו פסקת ההתגברות ועילת הסבירות, וזאת כדי שלא לספוג אש מיותרת שממילא העריכו שיספגו עם כניסת חוק הגיוס להליך החקיקה. היתה זו החלטה שגויה. בשבוע האחרון, מבלי שעמדו בחזית החקיקה המשפטית וגם אחרי שוויתרו על אישור חוק הגיוס בשלב זה, הפך המגזר החרדי ליעד מתקפה חזיתית של ארגוני המחאה, האופוזיציה וכלי התקשורת, וזאת בעקבות הכספים הקואליציוניים שיקבלו במסגרת אישור התקציב.

באחת קרסה התיאוריה החרדית כי אפשר יהיה "לשמור" את הקרבות למועד מאוחר יותר. המתקפה על הציבור החרדי ונציגיו הגיעה בשבוע האחרון לממדים מבהילים, לעיתים אנטישמיים. הסתה פרועה שהדרך ממנה לאלימות כחוט השערה. בתל אביב קשה להסתובב ברחוב בחזות חרדית מבלי לספוג קריאות, נאצות או לכל הפחות הערות ומבטים מלאי שנאה מהעוברים ושבים.

אצל כמה מנציגי החרדים ביהדות התורה ובש"ס שוב נשמעים קולות כפירה בהחלטה המכוננת שקיבלו כבר לפני שנים להיות חלק בלתי נפרד מגוש הימין בראשות נתניהו. אם היו יושבים עם השמאל היו מקבלים יותר ומותקפים הרבה פחות, אומרים חברי הכנסת במפלגות אלה בשיחות סגורות וגלויות בשבוע האחרון.

לחרדים יש מה להלין לא מעט גם על עצמם. הם היו צריכים לדעת שההפגנות יגיעו גם אליהם. בינתיים הפגנות יש, שנאה יש - אבל חוק גיוס אין, רפורמה משפטית אין, ודרעי עדיין חבר כנסת ולא שר

הם ככל הנראה צודקים, אולם אם להודות על האמת - יש להם מה להלין לא מעט גם על עצמם. זה לא שהיו צריכים לוותר על הכספים הקואליציוניים. המתקפות עליהם לא היו פוחתות לו עמדו על רק 2 מיליארד לעומת 13 המיליארד (סך הכספים הקואליציוניים, רק מיעוט מתוכם לחרדים). אבל כן היו צריכים לדעת שההפגנות הפרועות יגיעו גם אליהם. בינתיים הפגנות יש, שנאה יש, הסתה מבוקר עד ערב יש - אבל חוק גיוס אין, רפורמה משפטית אין, ודרעי חבר כנסת ולא שר לאחר שהרימו ידיים בניסיונות למנותו. גם אכלו את הדגים (הכשרים) אבל המסריחים, וגם גורשו מהעיר.

עוד לא מאוחר לתקן את זה. אחרי שיעבור התקציב, במקום לבכות על מר גורלם ולהתלונן על חברותם בממשלת הימין, יכולים חברי הכנסת החרדים להיות המנוע העיקרי שמאחורי הרפורמה המשפטית. להצטרף לדרישה להעביר אותה באופן מהיר, למרות ההפגנות והמחאה הבוטה, להחזיר את דרעי לממשלה ולהעביר את חוק הגיוס. אם ההפגנות נגדם גם ככה נמשכות, לפחות אפשר יהיה לתת לכל אותם המפגינים סיבה טובה לכך.

התקציב וחובת ההוכחה

ממש כמו בסיפור הרפורמה המשפטית כך גם בעניין תקציב המדינה, התחום ההסברתי לא מנוהל. שר האוצר בצלאל סמוטריץ' אמנם מתראיין עשרות פעמים בשבוע, אבל ללא הועיל. באולפנים החליטו שהתקציב גרוע, וזהו.

לא פעם נפער פער לא קטן בין התחזיות השחורות של פרשני הכלכלה, במיוחד כאשר הימין בשלטון, לבין המציאות בפועל, המונהגת בידי נתניהו, שיודע גם הוא דבר או שניים על כלכלה. גם כאשר בחוץ השתוללה סופת מיתון איומה, ישראל נותרה ברוב המקרים בועת יציבות, עם מדד מתון, ריבית ברצפה וללא אינפלציה. כך היה בזמן המשבר העולמי ב־2008, ובזמן המחאה החברתית ב־2011, וגם בזמן הקורונה. גם כשיזם נתניהו, ראשון בעולם, תקציב דו־שנתי, חטף ביקורת עזה מהפרשנים ומהאופוזיציה. גם אז התברר שהוא צדק, ושהם טעו. כל הממשלות מאז, כולל זו שלא הוא עמד בראשה, אימצו את הפטנט, כולל כמה מדינות בעולם.

הפעם העניין שונה. המיתון פרץ את הבועה הישראלית והיכה בלי רחם בכל בית בישראל. האינפלציה מורגשת היטב, וגם המדד שמרקיע שחקים, יוקר המחיה והעלאות הריבית פעם אחרי פעם. לראשונה נאלץ נתניהו, יחד עם סמוטריץ', לא רק לשמר מצב בריא אלא להפוך את המגמה על פיה של המצב שאותו ירש. להביא לצמיחה ולהורדת המחירים. חובת ההוכחה עליו.

בניגוד לנאמר מעל כל במה, יש כמה בשורות משמעותיות בתקציב שיעבור השבוע. למשל, העובדה שכל משפחה ממוצעת, עם שלושה ילדים והורים משתכרים, תחסוך השנה כ־36,000 שקלים כתוצאה מנקודות הזכות ועוד. גם בשורות בתחום התחרות במזון יגיעו בקרוב, וגם מחירי הדיור עשויים להתמתן בעקבות קרן הארנונה, שאמנם הביאה לשביתות ולמחאת ראשי הערים, אבל עשויה להוביל לבנייתן של מאות אלפי יחידות דיור חדשות.

גבולות האנרגיה

לפני כמה ימים, בשעת לילה מאוחרת, ישב בחדרו שבמשכן הכנסת ח"כ אביחי בוארון מהליכוד, אחד הח"כים הצעירים במשכן, ועבר על רשימת החוקים שיידונו בוועדות. עינו צדה חוק אחד, חוק התשתיות הלאומיות, שדיון לו נקבע בוועדת המיזמים של ח"כ אוהד טל מהציונות הדתית. על פי הצעת החוק, תחויב רשות מקרקעי ישראל להסכים בתוך 45 יום להקצאת קרקע להקמת תשתית, ואם לא תימסר תשובה, לאחר 45 יום יראו זאת כתשובה חיובית.

שמח בוארון בליבו. הרי חוק זה מתיישב בול עם רצונו להקים חוות סולאריות בבקעת הירדן, פרויקט שהוא מקדם באינטנסיביות מול שר האנרגיה ישראל כ"ץ. בוארון גמע במהירות את כל פרטי החוק, בניסיון להבין אם אכן יסייע לו להקים במהירות את הפרויקט, אולם כשסיים לקרוא חשכו עיניו. החוק לא חל ביהודה ושומרון. בכל הארץ אפשר להקים חוות סולאריות. בבקעה לא.

למרות השעה המאוחרת התקשר בוארון לאנשי משרד האוצר להבין כיצד קרה הדבר, ועוד בממשלת ימין. מהר מאוד התברר כי למרות הנחיה מפורשת של השר סמוטריץ' כי כל חוק היוצא ממשרדו יחול גם ביו"ש, סעיף זה נשמט מהחוק המדובר. בוארון השיג את יו"ר הוועדה ודרש ממנו להעביר הסתייגות, שמחילה את החוק גם בבקעה. אבל המועד האחרון להגשת ההסתייגויות כבר עבר. החוק כבר לפני הכנה לקריאה שנייה ושלישית, אמר לו טל.

בוארון התעקש והעביר את הסיפור למזכיר הממשלה יוסי פוקס ולאנשיו של סמוטריץ'. בשלב הזה התעוררו אנשי הייעוץ המשפטי והאוצר ונעמדו על הרגליים האחוריות. בוארון הבין מהר מאוד שאף אחד לא "שכח" להחיל את החוק ביו"ש, אלא שהכל נעשה במכוון על ידי הדרג הפקידותי, הרגיל להסתכל על יהודה ושומרון כעל חבל ארץ נפרד מישראל.

מהר מאוד הגיע העניין ללשכת היועמ"שית, שמינתה את המשנה שלה לטפל בסוגיה. זו סוגיה מדינית, הכריעה, ולכן על ראש הממשלה לקבל החלטה. החוק כבר עבר, אולם החלטה של ראש הממשלה עדיין לא התקבלה. אם יחליט שהחוק יחול על יו"ש, אפשר יהיה לעשות זאת באמצעות החלטת ממשלה. בישיבת סיעת הליכוד סיפר בוארון את הסיפור המלא בפני חברי הכנסת. ראש הממשלה הקשיב והודיע כי הוא מתכוון לטפל.