יש מקום לרפורמה, בכיוון אחר

זמן קצר לאחר תחילת כהונתי כשר המשפטים, נתקלתי בעורכי דין שהתלוננו בפניי על התנהגות חמורה של שופטים מסוימים באולמות. ביקרתי בבתי המשפט, וישבתי זמן מה בדיונים במשפטים, אך עד מהרה הבנתי כי ביקור של שר משנה את האולם. החלטתי לא להמשיך בכך, ולהגיע לאולמות בית המשפט לבד, ובתחפושת. היתה בידי רשימה של שופטים אשר נאמר לי כי התנהגותם אינה ראויה בעליל, וביקרתי בבית משפט השלום והמחוזי, בבית המשפט לתחבורה ובבית הדין לעבודה, עד שזוהיתי, ודבר השתתפותי הלא רשמית נודע ברבים.

נציגות השופטים בישראל ביקשה להיפגש איתי בבהילות. בראשה עמד אז השופט מיכה לינדנשטראוס. הוא וחברי הנציגות דנו אותי ברותחין. הם טענו כי אין זה יאה ששר משפטים ייכנס לאולם בית המשפט בתחפושת, כי ימי הרון א־ראשיד (החליף העבאסי שנודע בכך שנהג להתחפש ולהסתובב בשווקים כדי לעמוד על הלכי הרוח) חלפו מן העולם, וכי אין הם מוכנים לשאת מצב שבו השופטים הופכים חשודים.

סיפרתי להם מה ראיתי בכמה מן האולמות שבהם ישבתי. אמרתי שלא האמנתי למראה עיניי: התנהגות מזלזלת של חלק מן השופטים, התנשאות, הרמות הקול וקנסות שהשיתו על עורכי דין בעקבות כל משפט שהללו הוציאו מפיהם, ואשר לא מצא חן בעיניהם. אמרתי כי מקומם של האנשים הללו אינו במערכת המשפט. נציגי השופטים הופתעו מן הסיפורים שחלקתי איתם, אבל לא יכלו לטעון שהמצאתי דברים. אני באתי למערכת מתוך הערכה רבה מאוד למערכת המשפט הישראלית, שהפכה מופת ודוגמה לדמוקרטיות בעולם כולו, וחששתי מפגיעה בה.

הצעד הבא היה שיחה ארוכה עם נשיא בית המשפט העליון דאז, אהרן ברק. סיפרתי לו את הסיפור. דיברנו על דרכים שונות לטפל בתופעת השופטים חסרי המזג השיפוטי. עלו רעיונות כמו מינוי למשך תקופה מוגבלת, שרק לאחריה ניתן יהיה למנות את השופטים עד גיל 70, וגם רעיונות אחרים, אך מה שסוכם בינינו היה הכנת תהליך של ניטור התנהגות המועמדים לשיפוט במהלך ימים אחדים, שבהם יימצאו ביחד, בליווי משפטנים, פסיכולוגים ומומחים אחרים. הוסכם בינינו כי חוות הדעת על כל אחד מן המועמדים תועמד לרשות ועדות המשנה של הוועדה לבחירת שופטים למליאת הוועדה. ובאשר לשופטים אשר נדהמתי מהתנהגותם - אף אחד מהם לא נותר על כיסאו, בעיקר כתוצאה משיחות אישיות איתם והבנתם כי המערכת לא תוכל להכילם.

"קורס ההתאמה לשיפוט", שנולד בעקבות אותו אירוע, הוא כלי יעיל באיתור נקודות חולשה בקרב המועמדים לשיפוט. איש לא הופתע לגלות, למשל, כי השופטת לשעבר אתי כרייף, אשר נבחרה לתפקידה כחלק ממסע האמוק של שרת המשפטים לשעבר איילת שקד לאתר שופטים ימנים ושמרנים, קיבלה ציון נכשל בסיום הקורס. שקד התעלמה מחוות הדעת השלילית, ואיתה - רוב חברי הוועדה. רפורמה במערכת המשפט צריכה - לפחות - להבטיח מעמד מחייב יותר לציוני הוועדה.

את חוקי ההפיכה המשטרית של יריב לוין וחבריו יש לגנוז. אין שום צורך לשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים, אין מקום לחוק התגברות (אלא אם כן מדובר בנוסחה זהירה מאוד במסגרת חוק יסוד: החקיקה), ואין גם מקום לכך שההרכב הנוכחי של הכנסת יקבע חוקה לישראל, כי תוצאת המאמץ הזה עלולה להיות קטסטרופלית.

כל מה שצריך לעשות הוא להביא להגדלה משמעותית של מספר השופטים כדי לצמצם את עינויי הדין בישראל, ולבחון דרכים נוספות לסינון מועמדים לכס השיפוט, מבלי שהתהליך יהיה נגוע בפוליטיזציה כלשהי. זו רפורמה משמעותית ונדרשת.