א: ״כן, דירה בשדרות זה יותר שווה מהקיבוצים, חבר שלי התקשר לאחת הדירות, אמרו לו בוא קח מפתח תראה בעצמך, למה אין לנו כוח, אני חושב שהדבר היחיד שמעניין אותם זה הכסף ולא אכפת להם מכלום״.
ב: ״למה בשדרות זה יותר טוב? משהו אחר חוץ מכסף מעניין אותם? חברה שלי, מסכנה, שכרה דירה בשדרות, לא בדקה של מי הביטוח על המבנה, הדירה שלה נפגעה מאיזה טיל במבצע ונהרסה כמעט לגמרי. את יודעת מה בעל הבית אמר לה? זה אחריות שלך! היית צריכה לעשות ביטוח מבנה, ולא עשית, את תשלמי לי! מסכנה, היא כבר שנים לא סטודנטית ועדיין משלמת על הנזק!״ (מכללת ספיר)
***
א: ״הגיעה אלי בווטסאפ הודעה מבעל אולם שמחפש זוג שביטלו לו את החתונה בגלל המבצע, והם יכולים להתחתן אצלו. איזה עם נפלא יש לנו! אני אומר לך..."
ב: ״תאמין לי, אם אני רווק עכשיו אני מפרסם מודעה: גבר עם אולם מוכן מחפש אישה לחתונה, ישר מתקשרות אלי כמה נשים! תשמע, אולם חתונה בחינם, לא הולך ברגל... אבל מה אני אעשה, אני נשוי״.
א: ״עזוב אותך, תתגרש, ותזדרז - למה בקצב הזה נראה לי שעד סוף השבוע לא יישארו רווקים ורווקות בדרום״ (אוטובוס, שדרות)
***
"יו מותק, אתה קולט שאם יהיה מבצע עכשיו זה יהיה המבצע השני שלנו מאז שאנחנו ביחד? זה לא מרגש אותך?! אותי זה מרגש טילים!" (מכללת ספיר)
***
א: ״אתמול הלכתי לישון באיזה שתיים וחצי, רק אחרי שנגמרו המדורות, אם לא הייתן אומרות לי לבוא איתכן לים, לא הייתי קמה עד הצהריים...״
ב: "אני הלכתי לישון בשלוש! אין, מי שהמציא את ל״ג בעומר היה ממש חכם. זה מה זה כיף שאפשר ללכת לים בין כל הבגרויות".
א: "אבל תגידו, אתן לא פוחדות שאולי האלה מעזה יתחילו לירות אחרי ההלוויות?"
ב: "לא! אין להם כוח אלינו, הם בטח יירו על שדרות, זה הרבה יותר קל לירות עליהם. וגם אם יירו על תל אביב - הם יפספסו וזה ייפול במים. הם בטח יכוונו לעזריאלי או איזה מגדל אחר, הרבה יותר מרשים לפגוע בו מאשר באיזה חוף".
א: "כשאני חושבת על זה, וואי איזה מסכנים האלה בשדרות, גם את יום החופש מבית ספר לקחו להם".
ב: "כן, זה מה שאמא שלי אמרה לי, תשקיעי, תלמדי חזק אנגלית ומתמטיקה, תעבדי בהייטק, תישארי במרכז ותהיי בטוחה. כי אם לא, אולי תצטרכי לגור באשקלון או בשדרות".
א: "כן, הא..?"
ב: "כן..." (אוטובוס, רמת גן)
***
א: "אמרתי לו, אמרתי לו, שוב, שוב ושוב, אבא, יש מלחמה, אל תישאר לבד בדרום, בוא אלינו למרכז, תישאר לישון אצלנו איזה יום או יומיים. תהיה עם הנכדים קצת, תירגע".
ב: "ומה הוא אמר לך?"
א: "את מכירה אותו, הוא עקשן, לא מוכן לזוז מהבית שלו. אבל איזה תירוצים יש לו - למות. אמר שהוא כבר יצא לפנסיה ולא מחפש עוד עבודה. שזה לא המבצע הראשון, והיום גם יורים על המרכז. אמרתי לו, אבא - קריית אונו זה לא תל אביב. אז הוא ענה לי שבאר שבע זה לא שדרות״.
ב: "צודק! לא נראה לי שאת צריכה להיות לחוצה מזה. ממילא כלום לא קורה בינתיים. תגידי, שמעת על שתי הנשים שהורעלו במסעדת יוקרה? זה לא מלחיץ אותך?"
א: "ממש לא! חומד, פה זה קריית אונו, לא תל אביב..." (מסעדה, קריית אונו)
***
א: "תראה מה זה הממשלה הזאת, הפגנות מחאה, פיגועים וחרמות. ופתאום ב-מ-ק-ר-ה חיסול בעזה, ואופס - יש 'מבצע בעזה', וכל האפרוחים רועדים בלול. אין, הביבי הזה גאון, במקום 'חץ וקשת' היו צריכים לקרוא למבצע הזה 'ושבו מנדטים הביתה'".
ב: "אבל לא קוראים למבצע חץ וקשת".
א: "אז איך קוראים לו?"
ב: ״מגן וחץ״.
א: "איזה שם הזוי זה, אנחנו ירינו חץ ועכשיו מרימים מגן? מה זה, מלחמה בין אינדיאנים לרומאים? כל פעם שאתה חושב שהם לא יצליחו להמציא מבצע עם שם יותר מטופש, הם מצליחים. מי בכלל נותן למבצעים האלו שמות?"
א: "אומרים שזה המחשב של צה״ל, פולט אותם אקראית".
ב: "אם זה המחשב של צה״ל, אני מקווה שחוץ מזה הוא לא עושה שום דבר נוסף. תסביר לי איך, עם כל כך הרבה קופירייטרים מוצלחים בטווח של שני קילומטר מהקריה, ולא משתמשים בהם?"
א: "כי שני קילומטר מהקריה זה אזור המחאה. מה אתה רוצה, שמישהו ייתן למבצע הזה שם כמו 'אש אש מדורה?'" (בית קפה, תל אביב)
***
א: "ראית שאם הופכים את האותיות של שם המבצע חץ ומגן, זה יוצא מוח גנץ?"
ב: "נו, ומה זה אומר?"
א: "שזה הכל הגנץ הזה, בטלוויזיה משחק אותה ממלכתי ותומך, הידיים ידי ביבי אבל המוח גנץ, מבעיר את השטח, ומי נדפק? אנחנו, מבצע על חשבוננו".
ב: "..."
א: "מה אתה שותק?"
א: "כי אתה כל כך לחוץ שאתה מחוץ לדעתך. הנה בדקתי במחשבון הגימטריה בטלפון מה מסתתר בשם המבצע חץ ומגן. ידעת שזה 197 בגימטריה, וש־197 זה גם - אוסמה לאדן, אדם סבלני, ואביהו מנדלבאום".
א: "היועץ המשפטי? אמרתי לך, אלה 'בבילון' שולטים בהכל".
ב: "לא, זה אביחי מנדלבליט, לא אביהו ולא מנדלבאום. ואגב, אם אתה מחפש רמז למבצע מוח גנץ, אז בגימטריה זה שווה גם ל'איזה נכה - טילים'" (בני ברק)
***
א: "זה לא סתם שהם לא מגיבים, אני חושבת שהג׳יהאד האסלאמי פשוט למדו מישראל - לא להגיב, לשתוק".
ב: "ואז להגיב בזמן ובמקום שנבחר..."
א: "לא, הם לא צריכים להגיב בכלל, כשזה מגיע ללפגוע אחד בשני, אנחנו, כישראלים עושים עבודה הרבה יותר טובה מכל הארגונים בעזה".
ב: "טוב ויפה, אבל מה תאמרי אם עכשיו תישמע אזעקה?"
א: "שהם לא יכולים להתאפק יותר. גברים, את יודעת..." (שרונה מרקט, תל אביב)
***
א: "הייתי בטוחה שהם שומרים את הטילים לאחרי ההלוויות, ולא ירו. אחרי זה חשבתי שהם רוצים לעשות רעש גדול בזמן מסיבת העיתונאים של ביבי, ולא ירו. אחרי זה חשבתי שהם מחכים לחצי גמר האירוויזיון, להרוס לנועה קירל, ולא ירו. הלכתי לישון בממ״ד כי הייתי בטוחה שנתעורר מאזעקה, ולא ירו. והכי מעצבן שברדיו כל הזמן מדברים על 'שקט מתוח'. אין באמת דבר כזה 'שקט מתוח'"
ב: "אז איך היית מגדיר את הזמן הזה?"
א: "מתוח, בלי שקט" (בית קפה, באר שבע)