להפסיק את התמיכה בחמאס. הכל נשמע כמו שידור חוזר. פלשתיני מת או נהרג. הארגונים האסלאמיסטיים ברצועת עזה רואים בכך סיבה מוצלחת לירי רקטות על ישראל. הם לא רוצים מלחמה, ולכן היקף הירי מרוסן, ברוב המקרים.
ממשלת ישראל אינה עוברת לסדר היום. גם היא אינה רוצה מלחמה, ולכן תגובתה מוגבלת מאוד. חיל האוויר נכנס לפעולה. לעיתים מדובר בתקיפות "נדל"ן" בעזה, לעיתים בתקיפות משמעותיות קצת יותר.
יישובי עוטף עזה משלמים את המחיר. אזעקות, ריצה למקלטים, בהלה, ולעיתים גם פגיעות בנפש. פרנסיהם עולים לשידור ודורשים מן הממשלה פעולה תקיפה יותר, אך מתקשים להסביר למה הם מתכוונים. התושבים מעידים על הפגיעות שכיפת ברזל לא הצליחה למנוע. כעס על הממשלה.
הימין ההזוי, המאכלס חלק בולט מאוד בממשלה, מאשים בכל את הנסיגה מעזה. המאזינים והצופים הצעירים משוכנעים כי מפלגות השמאל הוציאו אותנו מן הרצועה באורח חד־צדדי ועכשיו - כך הבן־גבירים והסטרוקים - מתגלה הטעות הנוראה. אבל היה זה הליכוד ומי שעמד בראשו אשר החליטו לעשות מעשה חד־צדדי, אף שהיה לו פרטנר שרצה להתקדם במימוש ההסכם איתנו, והיו אלה אנשי מחנה השלום הישראלי שהסתייגו מן המהלך הזה. אבל אין תחליף לפייק ניוז.
מצרים נכנסת לתמונה. גם קטאר, ואף המתאם המיוחד של האו"ם לתהליך השלום במזרח התיכון (שכבר ויתר מזמן על השלום, והחליט להקדיש את זמנו לטיפול בהעברת הכספים מקטאר לרצועה ובארגון הפסקות אש שכיחות בין ישראל לחמאס) מוותר על שנת הלילה. והם מקיימים שיחות אינטנסטיביות עם חמאס ועם ממשלת נתניהו להשגת הפסקת אש. הם קובעים שעה מסוימת לתחילת מימוש הרגיעה. בדרך כלל חמאס צריך להוכיח שהוא לא פראייר של אף אחד, ומפר את הפסקת האש, וזו נכנסת לתוקף לאחר שישראל מתעלמת מן ההפרה.
ועוד קטע מוזר חוזר על עצמו ללא כל שינוי: אנחנו יודעים על הפסקת האש מאל־ג'זירה המושמצת, וכולנו משוכנעים באמינותה. ממשלת ישראל אינה מוכנה להודות כי היא מעורבת בתהליך, והיא טוענת כי היא ממשיכה במדיניות ה"שקט ייענה בשקט", למרות הלילות הסוערים של המשא ומתן שבו משתתפים נציגיה.
כולם מתערבים
בראיון שנערך ביומן הבוקר של רשת ב' ביום רביעי עם אחד מראשי "עוצמה לישראל", הוא נשאל מה ההבדל בין התנהלות הממשלה הנוכחית לבין התנהלות קודמותיה בנושא העימות עם ארגוני הטרור.
התשובה היתה כי בממשלה הקודמת היה זה רק ראש הממשלה, נפתלי בנט, שהחרים את הנשיא מחמוד עבאס, אבל שר הביטחון, בני גנץ, נפגש איתו, ואילו בממשלת נתניהו גם ראש הממשלה וגם שר הביטחון אינם נפגשים עם עבאס... זה באמת הבדל עצום, אבל אולי הגיע הזמן להפסיק את טקסי העימות החוזרים על עצמם, ולנסות להחזיר את אש"ף לרצועה, במקום להעדיף על פניו את חמאס, שהשמדת ישראל היא דגלו היחיד?
כולם מתערבים. ראש ממשלת ספרד, פדרו סנצ'ס (שהוא גם נשיא האינטרנציונל הסוציאליסטי), מופיע (וירטואלית) בצומת קפלן ומעודד את המחאה נגד המהפכה המשפטית. מושל פלורידה, רון דה סנטיס, מגיע לסיבוב בירושלים ומסבך אותנו עם טראמפ . קווין מקארתי, יו"ר בית הנבחרים האמריקני, מגיע לכאן ומציע פרס ניחומים לנתניהו בדמות הופעה בבית הנבחרים, כדי לעצבן את הנשיא ביידן.
עידן אי־ההתערבות חלף. כולם מתערבים אצל כולם, וכבר אי אפשר לומר כי זהו צעד בלתי לגיטימי, וכי על כל המנהיגים להתכבד ולעסוק בעניניהם בלבד. העולם שטוח. הגלובליזציה ניצחה. לטוב ולמוטב.