נשאר לי עודף מהשבוע שעבר. ספיח מההסכם על חידוש המשלחות לפולין. הבטחתי לספר על ויטולד פילצקי. אחד "החיילים המקוללים" מהמוזיאון המשוקץ, זה שילדינו לא יהיו חייבים להגיע אליו, אבל על אחד מגיבוריו ועל הרקע ההיסטורי שבו מתרחשים האירועים חשתי שאני חייב לספר.
תוך כדי קריאה בנושא פולין בתקופה הסטאליניסטית אחרי המלחמה הבנתי שטרגדיה רדפה טרגדיה. פילצקי היה גיבור אמיתי. קצין פרשים פולני שנלחם באומץ בפלישה הגרמנית ולאחר התבוסה היה ממקימי המחתרת הפולנית "הארמיה קריובה" - AK.
ואז הוא עשה מעשה שאין לו שיעור: הוא התנדב להיכנס ללב המאפליה כדי לבדוק את השמועות על מעשי הזוועה שמתחוללים שם, להוציא מידע לעולם על המתרחש ולארגן את האסירים במחתרת שתארגן מרד.
פילצקי היה אסיר מס 4859 באושוויץ, נחת מרצונו ב"פלנטה האחרת". ב־1940 נתפס בכוונה על ידי הגסטפו בוורשה ונכלא במחנה המוות כאסיר. הוא שרד שם כמעט שלוש שנים והצליח להעביר החוצה מודיעין על מפעל הרצח המתקיים בו. ככל הידוע, פילצקי הוא האדם היחיד שהתנדב לשהות באושוויץ.
באוגוסט 1941 דיווח לראשונה על המתת שבויי מלחמה סובייטיים בגז, כנראה אחד הניסויים הראשונים של הנאצים בשיטה הזו. הוא קרא לציאניד "חומצה פרוסית", ותיאר את מראות הזוועה. בהמשך ידווח על בניית תאי הגזים והמשרפות, ועל המשלוחים הגדלים והולכים של פס הייצור של ההשמדה.
בספרו של העיתונאי הבריטי ג'ק פיירוות'ר, "המתנדב: סיפורו של גיבור המחתרת שחדר לאושוויץ", מפורטים הדו"חות שהבריח פילצקי. הוא תיעד ניסויים רפואיים באסירים, רצח אלפי שבויי מלחמה פולנים, ניסויים בגז. בזמן אמת שלח התרעה כי הגרמנים מגדילים את המחנה ורכבות עמוסות ביהודים מגיעות אליו, נוסעיהן נשלחים לגז ומאות אלפים נרצחים.
התוכנית הסובייטית לאחר המלחמה היתה להכניע את הפולנים באמצעות ריסוק התנגדותם. רבים במנגנון החדש היו יהודים
הדיווחים של פילצקי לממשלה הפולנית הגולה היו מקור המידע העיקרי של בעלות הברית על הנעשה במחנה אושוויץ. הוא קיווה שהמידע יעורר זעזוע בבעלות הברית והן תעשינה משהו כדי לעצור את הזוועה. הדיווחים גם הועברו לאנגליה, אבל האנגלים לא האמינו. "במשך שלוש השנים האחרונות הושמדו 2 מיליון נפש, ובמהלך השנתיים הבאות יהרגו עוד 3 מיליון", כתב האסיר, אבל האנגלים טענו שפילצקי ממציא אירועים ומנפח את מספרי הנרצחים כדי לדחוק אותם לפעולה.
פילצקי הבין שאין מה לצפות לעזרה מבחוץ, והמרד לא יפרוץ. בליל 26 באפריל 1943, אחרי 945 ימים כאסיר באושוויץ, ברח במבצע נועז עם שניים מחבריו. הוא הצטרף חזרה למחתרת וניסה לקדם תוכנית לכיבוש אושוויץ. סיור מודיעין של AK ליד המחנה נתקל בכוח גרמני וחוסל. המחתרת נסוגה מהתוכנית. לא היתה לה יכולת ללא סיוע מצד בעלות הברית. הדו"ח המפורט של פילצקי נשלח ללונדון, אולם בעלות הברית נמנעו מלהעניק ל־AK סיוע אווירי לפעולה שתסייע לאסירים המורדים לברוח.
ב־1944 השתתף פילצקי במרד ורשה, ולאחר שגרמניה הובסה ופולין הופקרה לסובייטים בוועידת יאלטה הוא נותר בפולין תחת משטר הבובות של סטלין. הוא העביר למערב ידיעות על אכזריות הסובייטים ורדיפת לוחמי המחתרות והוצאתם להורג, וב־8 במאי נעצר בידי השירות החשאי הפולני. קצין מנגנון הביטחון הקומוניסטי הפולני, יוזף רוז'נסקי הידוע לשמצה, עינה אותו באופן אישי, תחת עיניו של התובע רומן רומקובסקי, סגן השר לביטחון פנים.
מבחינת פילצקי, המאסר אצל רוז'נסקי היה קשה יותר מאושוויץ. אסיר שישב איתו בכלא סיפר שהם שברו אותו, פשוטו כמשמעו. פילצקי לא יכול היה לזקוף את ראשו כי המענים שברו לו את עצמות הבריח.
ב־3 במארס 1948 החל משפט הראווה באשמת השווא של קשירת קשר להתנקש בחיי בכירי השלטון. במהלך הדיונים פילצקי הסתיר את כפות ידיו מתחת לשולחן משום שעקרו את ציפורניו בעינויים. "אני לא מסוגל לחיות עוד", אמר.
ב־15 במאי נידון למוות. כעבור עשרה ימים סמל פיוטר שמיטנסקי, "הקצב", ירה בעורפו בחצר כלא מוקוטוב. גופתו הושלכה למזבלה בקבר אחים ולא נמצאה עד היום. מאז ועד 1990, אז נפל המשטר הקומוניסטי בפולין, כל הפרטים על פעילותו של פילצקי נותרו חסויים. לאחר חשיפת המסמכים הסודיים התברר כי העדויות במשפטו היו מסולפות ומזויפות. הוא טוהר מאשמה, וחמש שנים לאחר מכן זכה באות תחיית פולין.
כעת מגיעים לקטע עצוב וקצת מביך. יוזף רוז'נסקי, המענה של פילצקי, נולד בשם יוסף גולדברג. הוא היה קצין בנ.ק.ו.ד ולאחר מכן קולונל במשרד הפולני לביטחון פנים. יהודי. רוז'נסקי היה מעורב אישית בעינוי וברצח עשרות מתנגדי שלטון, כולל לא מעט "חיילים מקוללים", אנשי המחתרת שהקומוניסטים צדו. הוא נודע לשמצה כאחד מקציני המשטרה החשאית האכזריים ביותר בפולין.
בתום התקופה הסטליניסטית בפולין הוא הואשם בעינוי אסירים חפים מפשע אך במשפטו הטיל את האחריות על רומקובסקי התובע, וחזר שוב ושוב על הטיעון הלניניסטי ש"המטרה מקדשת את האמצעים". עבורו עינוי אנשים היה עבודה יומיומית, במשמרות כפולות.
התובע רומן רומקובסקי נולד בשם נתן גרינשפן. לאחר ההשתלטות הסובייטית על פולין הוא מונה לסגן השר במשרד לביטחון פנים.
פולין של אחרי המלחמה היתה כבושה למעשה בידי בריה"מ באמצעות ממשלת שיתוף פעולה של קומוניסטים פולנים. אלו, בניגוד לאנשי המחתרת, ברחו מפולין ושהו במלחמה במוסקבה, וכעת שבו כמשחרריה. קומוניסטים ותיקים ונאמנים שבבריה"מ עברו הכשרה לתפוס את השלטון בפולין לאחר שהגרמנים יינגפו. התוכנית הסובייטית שלאחר מלחמת העולם השנייה היתה להכניע את הפולנים באמצעות ריסוק התנגדותם ומחיקה של כל תחושת זהות פולנית או היסטוריה פולנית.
רבים במנגנון החדש היו יהודים. רבים מדי. כמו אז, במהפכת אוקטובר. היהודים עמדו בראש שירותי הביטחון והמשטרה החשאית המקבילה לנ.ק.ו.ד. זו היתה חבורה מבהילה למדי - רוז'נסקי, רומקובסקי, אנטול פייגין היהודי, יוליה בריסטיגר היהודייה, ומעל כולם - האיש שעמד בראש שירותי הביטחון הפולניים, השר יעקב ברמן מהפוליטביורו, מספר 2 בחשיבותו בפולין.
בתקופת ברמן 200,000 איש נכלאו בגין פשעים פוליטיים ו־6,000 איש הוצאו להורג, רבים מהם לוחמי מחתרת AK. אין פואנטה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו