"כפית חד-פעמית מול דיביזיות": אנשי הימין שנאבקו להוציא את תומכי הרפורמה לרחובות

מעט מדי, מאוחר מדי, ובכל זאת ביום שני בערב הימין יצא לרחובות. הפגנת התמיכה ברפורמה מול בית המשפט העליון בירושלים אורגנה מהרגע להרגע על רקע גסיסת הרפורמה. הצלחתה היחסית מעידה דווקא על כישלון הימין שנעדר מהרחוב במשך חודשיים, ואפשר לשמאל לכבוש את השטח.

בזמן שהימין הממוסד נחל מפלה בהסברה ולא הצליח לסחוף את דעת הקהל, היו כמה פרטיזנים שלא ויתרו ופעלו לבד כדי למלא את החלל. זה התחיל בפעולת גרילה של אדם אחד העונה לשם "ברל'ה ברל'ה צא החוצה", או בשמו הרשמי יותר - ברל'ה קרומבי. "לפני חודשיים, כשרק החלו ההפגנות, שכבתי על הספה בסלון במוצאי שבת ופתאום הטלפון שלי התחיל לרטוט בלי הפסקה כאילו יש נפילות טילים בתל אביב. כותרות של מדינה במחאה, וכל הדרמה והטררם. ואז שאלתי את עצמי איפה הימין? בסדר, נכון, נבחרנו, יש לנו ממשלה עם רוב של 64 מנדטים, אבל בכל זאת צריך לגבות את החבר'ה שלנו. אנחנו יודעים איך פוליטיקאים נבהלים ממחאות", אומר קרומבי, מומחה בהובלת קמפיינים וגיוס המונים.

עוד באותו מוצ"ש התקשר קרומבי לפעילים בכירים בארגוני ימין מובילים. "אמרו לי שאין כסף, שאלו איפה הליכוד, שאלו למה יריב לוין לא דואג לממן הסברה על הרפורמה בתקציב של משרד המשפטים ועוד כל מיני אמירות בסגנון. הבנתי שבזמן שאנחנו בימין יושבים וכל אחד מספר לָמה השני צריך לעשות, השמאל כבר הוציא מיליונים על המחאה ועושה לכולנו בית ספר".

קרומבי החליט לעשות פעולה אחת סמלית. הוא פנה לכמה חברים מארגוני ימין והצליח לגייס 60 אלף שקל לטובת שלט ענק של 15 מטרים מול עזריאלי בתל אביב. "עזריאלי זה הטיים־סקוור של ישראל. 'אם תרצו', 'בוחרים בחיים', ועוד כמה עמותות ימין שהייתי איתן בקשר שמו כסף ופרסמנו שלט עם הכיתוב: 'הבטחתם - תקיימו, תצילו את הדמוקרטיה, העם בחר רפורמה משפטית'. צייצתי תמונה של השלט בטוויטר והיה באז מטורף". הבאז קשור לא רק לתוכן אלא גם לעובדה שקרומבי הוא אושיית טוויטר שב־2022 דורג במקום ה־26 בארץ.

"הרגשתי שיש צמא בימין, רצון להרגיש שגם אנחנו על המגרש. ואז דיברתי עם חברה והיא אמרה לי שצריך לחשוב בגדול ולגייס 100 אלף שקל. היא עצמה, תושבת הרצליה, תרמה 5,000 שקלים. פתחתי קבוצה בפייבוקס והכסף התמלא די מהר, אז פתחתי דף של גיוס המונים והתחלתי להפיץ את זה, וזה תפס בקצב מטורף".

"השמאל השחית שלטים"

קרומבי גדל במשפחה חב"דניקית בצפת, בנעוריו יצא למסע, התגלגל לשומרון והפך לנער גבעות. בהמשך התמסד ואת גבעות השומרון הפראיות החליף באורבניות של גבעת שאול הירושלמית. הוא מגדיר את עצמו "הכל". כלומר, גם חרדי וגם ציוני־דתי, "כזה שנוסע לאומן בראש השנה ואומר ביום העצמאות הלל בברכה, וב־י"ט בכסלו רוקד בהתוועדות של חב"ד. חוץ מהקמפיינים אני גם מחלטר בתקשורת, בערוצים 14 ו־12, וגם משדר ב'גלי ישראל'. החלטתי לרתום את הכישורים והכוחות שלי כדי לעשות משהו. בקמפיין גיוס המונים הצלחנו עד עכשיו לגייס 1,250,000 שקל. ובמקביל, אחרי שאביחי בוארון נרתם גם הוא לפעילות, הוא הצליח לגייס עוד 1,900,000 ש', כך שאנחנו כבר חוצים את ה־3 מיליון. בכסף הזה תלינו עוד שלטים, בהתחלה בירושלים בבגין ובתל אביב ואחר כך עוד 500 בכל רחבי הארץ. הבנתי שצריך לחזק את הציבור שלנו בכל הארץ. שמנו שלטים בדימונה, בקריית שמונה, באשדוד ובעפולה. כל הטלפון שלי התפוצץ מתמונות ומתגובות מרגשות שאנשים שלחו לי מכל הארץ".

אלא שרבים מהשלטים הושחתו על ידי אנרכיסטים בקרב מתנגדי הרפורמה. "בהשגחה פרטית כמעט קוסמית אחד השלטים הגדולים נתלה ממש מתחת לבית של החברה מהרצליה, שעודדה אותי לגייס את ה־100 אלף ש' הראשונים. זה היה שלט של 100 מ"ר והיא שלחה לי צילום ותגובה נרגשת. ואז היה את יום הזעם או יום השיתוק הראשון, ופעילי שמאל השחיתו את השלט הזה. היא שלחה לי תמונה של השלט הקרוע ומאוד הצטערתי על זה. ואז אמרתי, יאללה - בשבילה נחדש את השלט. שילמתי כמה אלפי שקלים שיחדשו את השלט, ואז אחרי שבוע שוב השחיתו אותו. ככה גם בעוד מקומות ברחבי הארץ. ישבתי באולפן ערוץ 12 וביקשתי מיאיר גולן לגנות את האלימות הזו, והוא אמר: 'זה מה שנקרא העם אמר את דברו' - וסירב לגנות".

החזות החרד"לית של נעמה דיסקין מטעה. מתברר שרק לפני חודשיים השתחררה מצה"ל אחרי שש שנים בחיל האוויר: "האמת היא שבחיל האוויר ובהייטק ובאקדמיה הרוב בעד הרפורמה. הם פשוט אנוסים"

במקביל לשלטי החוצות הוביל קרומבי קמפיין בעיתונות הכתובה והדיגיטלית. בשלושת השבועות האחרונים החלו לפעול גם בשטח עצמו, במה שהוא מכנה "לוחמת גרילה". "יש לנו כרגע 25 גשרים בכל רחבי הארץ עם משמרות של אנשים שעומדים עם שלטים שתומכים ברפורמה. אחד החברים שלי מגבעת שמואל אמר לי שאני חייב לבוא לעמוד איתו כדי לשמוע את כל צפירות התמיכה. יש גם סרטונים מרגשים מאיילון, של צפירות התמיכה הרבות".

מילואימניקית בכיסוי ראש

את קרומבי אני פוגשת ביום ראשון בערב ליד אחד הגשרים הללו - גשר המיתרים בירושלים. קבוצה קטנה של צעירים מחזיקה כמה שלטים על הגשר ומתחתיו. קומץ הפעילים מביע היטב את הישנוניות של פעילי הימין, נכון ליום זה.

נעמי דיסקין היא בין הבודדים אשר ערים. היא מרכזת את משמרות המחאה בירושלים מצד התומכים ברפורמה. החזות הדתית־חרד"לית שלה מטעה. מתברר שרק לפני חודשיים השתחררה מצה"ל, לשם הגיעה כעתודאית בוגרת פיזיקה בטכניון ושירתה במשך שש שנים בחיל האוויר. היא השתחררה בדרגת סרן, למדה תואר שני במשפטים, וכיום היא שותפה בסטארט־אפ ומשרתת במילואים. "הערב אני אמורה לנסוע לשווייץ במסגרת העבודה על הסטארט־אפ, אבל בכל זאת היה לי חשוב לבוא לכאן עכשיו", היא אומרת במבטא צרפתי קליל, שדבק בה מההורים שעלו ארצה.

"אני צברית, אבל המוצא שלי הוא צפון־אפריקני, ובעלי רוסי. קיבוץ גלויות. יש לנו ילדה קטנה. אני פעילה בהתנדבות בארגון 'חותם', ואחרי שראיתי שיש מתחים בין הגופים השונים התחלתי לרכז את הפעילות של התמיכה ברפורמה בירושלים. חייבים לאחד כוחות בימין. התחלנו ביום חמישי לפני שלושה שבועות. אנחנו עומדים פה בגשר המיתרים וגם ליד בית הנשיא מול ההפגנה של מתנגדי הרפורמה. שם יש הידברות מעניינת. מובן שהמשטרה מייד מרחיקה אותנו לכיכר צדדית, אבל אנחנו מדברים שם עם האנשים שצועדים לכיוון ההפגנה של מתנגדי הרפורמה. חשוב לי שיראו את הימין האמיתי. התחושה היא שעושים דמוניזציה לימין. שלא יהיה פה הייטק, שיפלו כאן נשים. אני משוחררת טרייה, אשת הייטק, דתייה, וממש לא חשה אפליה. האמת היא שבחיל האוויר ובהייטק ובאקדמיה הרוב בעד הרפורמה. הם פשוט אנוסים. מפחדים לדבר. בעלי הסתובב בקמפוס באוניברסיטה העברית עם חולצה של תמיכה ברפורמה, אנשים ניגשו אליו בחשש ואמרו לו 'כל הכבוד', ושאלו 'איך אתה מעז'".

מה דוחף אותך לצאת לרחוב?
"האמת שזה לא קשור לרפורמה. אני מרגישה שיש תמונה מוטעית כלפי חרדים ואנשי ימין. היא התגברה מאוד בזמן האחרון. קשה לי לשבת בבית כשזה כך. ניגשים אלינו אנשים ואומרים: 'אתם לא נראים אנשי ימין'. מה זה אומר? איך בדיוק אמורים להיראות אנשי ימין? אם תהיה פה אפליה נגד נשים אנחנו נהיה הראשונים שנתייצב. אנחנו דתיים אמוניים, תומכים ברפורמה ובטוחים שלא הולכת להיות פה שום אפליה של נשים, שום הדרה ושום כפייה של דת בכוח. כרגע את רואה פה מעט אנשים כי הימין ישן, אבל במוצאי שבת היינו פה 50 איש".

קרומבי: "העם רוצה את המדינה דמוקרטית, ליברלית, יהודית, בלי דיקטטורה שיפוטית. הציבור קם על הרגליים". בוארון: "במקום ללכת שפופים, אנשים הזדקפו. האירוע הזה נתן כוח גם לציבור וגם למנהיגים שהבינו שהציבור איתם"

אל מול הכמות הדלה של השותפים במשמרת המחאה אומר קרומבי כשחיוך עצוב על פניו: "אנחנו מפסידים בענק. הימין ישן. מה שאת רואה פה עכשיו זה כמה קשה בימין להביא את הפעילים שלנו לשטח. אנשים בדרך כלל מפגינים נגד ולא מפגינים בעד. יש גם תחושה שהשמאל חצה את כל הגבולות, ואנשים נשארים בבית כי הם מרגישים שלא משנה מה הם יעשו, לא באמת מכבדים את הקול שלהם. הציבור מתפרק וחייבים להחזיר אותו למגרש. זה שבוע של מבחן ענק. בנוסף לזה יש לנו גם מעט משאבים כלכליים, והתקשורת לא מתייחסת אלינו, בזמן שכל עשרה שמאלנים מקבלים כותרת. אני גר פה שני רמזורים מהכנסת, כל פעם שמפגינים פה 20 אנשי שמאל אז הפושים באתרים מפרסמים על מאות מפגינים. תקשורת השמאל שופכת הרבה מאוד שמן בגלגלי המחאה.

"אני יכול לומר לך שאין הסברה מהצד הימני. כמי שמתעסק עם זה כבר חודשיים היה לי קשה מאוד לייצר הסברה. פניתי להוצאת 'סלע מאיר', לעומד בראשה, חברי רותם סלע, ולקחתי מתוך הספר של שמחה רוטמן ציטוטים שהפכנו לאינסרט ומזה עשינו 150 אלף חוברות הסברה. אחר כך רציתי חומרים על הנזקים שבג"ץ עשה לאורך השנים ולא מצאתי משהו מסודר. השבוע פרסמנו בעיתונות סוף־סוף מודעה שכבר הרבה זמן רציתי לפרסם, אחרי שד"ר אסף מלאך ריכז לי את התוכן של כל הפסיקות הפוגעניות והמפלות של בג"ץ. צריך שהציבור הרחב יראה זה מול זה את פסיקת בג"ץ לפינוי מגרון ועמונה ואת החלטת בג"ץ בעניין ביר הדאג', כפר בדואי בנגב שהוקם על אדמות פרטיות של יהודים, שלא הורו לפנותו".

מלאך פנה אל קרומבי אחרי שהצליח להשיג 100 חתימות של פרופסורים שתומכים ברפורמה. "אמרתי לו שזה בדיוק מה שאנחנו צריכים וסייעתי לו לפרסם מודעה עם החתימות. עכשיו כבר יש לנו 600 חתימות של בכירים באקדמיה, מתוכם של שישה זוכי פרס ישראל, של זוכה פרס נובל ישראל אומן ושל נחום רקובר, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לשעבר. ואחרי כל זה התקשר אלי חבר ושאל אותי: 'תגיד, זה אמיתי כל השמות של הפרופסורים? היה לנו ויכוח בבית הכנסת, אנשים לא מאמינים שזה אמיתי'. זה מדהים שהשמאל הצליח ליצור אווירה ציבורית כזאת שבה לכאורה לא יכולים להיות אנשים נורמליים שתומכים ברפורמה".

מה בעצם היתה מטרת הקמפיין, והאם הוא בכלל הצליח להשפיע?
"המטרה היא להחזיר את הרוח לימין, ושנבחרי הציבור שלנו יזקפו את הקומה וירגישו שיש ציבור מאחוריהם", אומר קרומבי. במהלך הראיון הטלפון של קרומבי לא מפסיק לטרטר. הודעות וצלצולים בלי סוף. את מרביתם הוא נאלץ לסנן תוך כדי הראיון, אבל לאבי הרופא הוא עונה. אבי הצליח להשיג 1,000 חתימות של רופאים שתומכים ברפורמה וכעת קרומבי מנסה לסייע לו להפיק מודעה.

בלי רפורמה אין ממשלה

"הקמפיין השפיע", מוסיף אביחי בוארון, מקום 42 ברשימת הליכוד כנציג יו"ש, שעם השבעתו של דוד אמסלם לשר אמור להפוך לחבר כנסת בימים הקרובים במסגרת החוק הנורבגי. "הובלנו קמפיין אישי נגד דן חלוץ, אהוד ברק ויאיר גולן, כמי שמחרחרים מלחמה ומקדמים סרבנות. שלושת אלה הובילו בהתחלה את ההפגנות, אבל בעקבות הקמפיין שלנו, ציבור המפגינים המתון יותר, התחיל להתנער מהם. גם קמפיין השקופים על אהרן ברק, שלא מצא מרוקאי מספיק טוב לבית המשפט העליון, ושצריך לגוון את בג"ץ, השפיע מאוד. יש עוד הרבה דברים שאפשר לומר וצריך לומר. אני מקווה שהימין יעשה שיעורי בית ויבין שחייבים לבנות כלים הסברתיים מפותחים כדי להוביל אג'נדה".

בוארון חבר אל קרומבי לפני שבועיים וחצי. זה קרה ברגע שבו קרומבי כבר החליט להרים ידיים. "בפורים הייתי אמור לקבל תרומה של כמה מאות אלפי שקלים, ובסוף זה הסתכם ב־100 אלף, שעפו מייד על קמפיין בעיתונות. ניסיתי להמשיך לגייס מהיקב ומהגורן, והרגשתי שאין עם מי לדבר. התקשרתי לחבר ואמרתי לו שזהו, פרשתי. שכבתי במיטה ככה והייתי גמור. אמרתי לו שאם הימין לא מבין שזה לא פרויקט של ברל'ה קרומבי, זה פרויקט של הימין, ואף אחד לא מתגייס, אז אני מדומם מנוע", מתאר קרומבי.

כשבוארון שמע על הרמת הידיים של קרומבי הוא התקשר אליו. קרומבי הסכים לחזור לפעילות אם בוארון יצטרף להובלה. בוארון, יחד עם בכירים בארגוני ימין, התכנסו לחשיבה, והצליחו לגייס עוד קרוב ל־2 מיליון ש'.

"ברל'ה עשה דבר מדהים. הוא הצליח משום דבר וכלום להרים קמפיין גיוס המונים מוצלח מאוד, אבל אתה שואל את עצמך - איפה הימין הממוסד? הרי לא יכול להיות שהשמאל הצליח כבר לגייס 200 מיליון ש' לטובת המחאה ואנחנו נאבקים מול הדיביזיות שלו עם כפית חד־פעמית ומנסים להשמיע את הקול של רוב העם. ההסברה של הימין לא יכולה להיבנות על מסירות נפש, היא צריכה להיות מגובה במשאבים ובכלים מעשיים".

להערכתו של בוארון, ממשלת הימין לא תחזיק מעמד אם הרפורמה תבוטל. "גם הליכוד בסכנת התפרקות מבפנים", הוא אומר. "הציבור הימני מרגיש סוג ב'. כאילו חיילים בגולני או טכנאים בחיל האוויר שווים פחות מטייסים ומאנשי 8200. אחרי שהימין התגייס לנצח את הבחירות הוא פתאום רואה שהוא לא מצליח, אפילו לא קצת, לנהל את המדינה. אז בשביל מה ללכת לקלפי בבחירות הבאות? הרי אנחנו בכל מקרה לא באירוע, אין לנו שום מניות בניהול המדינה. זה מתסיס הרבה אנשים בימין, אבל הם לא ברחוב. אני מבין את התסכול של השמאל, אבל גם שם צריך להבין שאם לא ייתנו לנו לנהל את המדינה אפילו קצת, לא יהיה יותר ימין. ההגונים שבשמאל יסכימו איתי שאי אפשר ולא נכון למחוק חצי עם, להפוך את הימין לאות מתה ולהוציא אותו מהמשחק הפוליטי".

אולי זו היתה טעות לנסות להוביל רפורמה כל כך גדולה במושב כנסת אחד?
"היו הרבה מאוד טעויות טקטיות בהובלת הרפורמה. כל מי שנוגע בדבר מבין את זה, אבל זו חוכמת הבדיעבד".

הפגנה בארבע שעות

קרומבי ובוארון תכננו לערוך הפגנה גדולה ביום רביעי השבוע. ביום ראשון קיימו דיונים ארוכים עד 2 בלילה. הם חשו שהאווירה בימין היא של לבה רותחת והבינו שחייבים לארגן הפגנה כבר ביום שני, אבל לוח הזמנים היה בלתי אפשרי וגם הקופה היתה ריקה. "בשני ב־7 בבוקר בוארון התקשר אלי ואמר לי 'ברל'ה, אנחנו עושים את ההפגנה הזו היום, זו חובה'", מספר ברל'ה אחרי ההפגנה ביום שני בערב כשקולו נשמע כעת מעודד בהרבה.

"לפני חודשיים שכבתי על הספה בסלון במוצאי שבת ופתאום הטלפון שלי התחיל לרטוט בלי הפסקה כאילו יש נפילות טילים. כותרות של 'מדינה במחאה', וכל הטררם. ואז שאלתי את עצמי איפה הימין?"

"התקשרתי לגרפיקאי, הערתי אותו, ואמרתי לו שכל עתיד מדינת ישראל על הכתפיים שלו ושיוציא לי גרפיקה דחוף. ב־8:30 הוצאנו את הגרפיקה ושלחתי אותה לכל מיני ארגוני ימין, שביקשתי מהם להצטרף. ואז נכנסנו לטירוף של להזמין מאות אוטובוסים, הגברה, שירותים כימיים - הפקה מטורפת שדורשת בדרך כלל שבועיים הכנה, ואנחנו עשינו את זה בארבע שעות. ב־2 כבר היתה מערכתה הגברה. זה היה נס כמו קריעת ים סוף. העוצמה הגדולה היתה כשראיתי את הרחבה הולכת ומתמלאת. אנשים עמדו ליד כביש בגין, מרחק חצי קילומטר. אני רואה את התמונות מהרחפן, אלפי אנשים". יש לציין כי מרבית המשתתפים היו חובשי כיפה. הליכודניקים טרם יצאו לרחובות.

"אנשים אמרו לי, 'כיבדת אותנו, כיבדת את הקול שלנו בזה שקראת לנו לבוא להפגין. כיבדת אותנו כציבור. גם אנחנו אזרחים שווים במדינה הזו. היו עוצמות, היתה אנרגיה מטורפת. ראיתי את שמחה רוטמן יורד מהבמה עם אור בעיניים. 150 אלף איש עודדו את נבחרי הציבור שלנו, את יריב לוין ואת שמחה שהבינו שהעם איתם. אחרי שאני חודשים לא ישן ולא רואה את הבית ואת אשתי, ולא פרנסה, הכל היה שווה בשביל הרגע הזה. העם הזה רוצה את המדינה הזו דמוקרטית, ליברלית, יהודית בלי דיקטטורה שיפוטית. הציבור החליט לקום על הרגליים. התחושה שלי שהציבור שלנו כל כך מוכה וחבול, הוא קיבל את מכת אוסלו ואת מכת הגירוש מגוש קטיף, והריסות בעמונה ועפרה. ועכשיו הציבור הזה חטף עוד מכה, אבל הוא קם על הרגליים ואמר די!.

"הייתי בבית הכנסת בנווה דלקים. אני זוכר את ה'תפילה לעני' והאוטובוסים, 'יאללה, נעשה הצגה'. נאבקנו ועשינו קולות של כאב. זה הצטלם טוב ועלינו על האוטובוסים, העיקר שנוכל להמשיך את חופשת אוגוסט. ואני הבטחתי שהדור שלנו יקום ויאבק. שתהיה עוולה כזו לא ימכרו אותנו שוב כמו בכפר מימון, ואני חושב שזה הסיפור של כל הנבחרים של הימין, חוץ ממי שעשה הסכם ברגע האחרון, בלי להזכיר שמות", הוא רומז לבן גביר. "כל נבחרי הציבור של הימין עמדו כחומה בצורה על הרגלים האחוריות ואמרו 'אנחנו לא עושים הסכמים ולא חלטורות', וכשהנשיא הביא מתווה שהיה בזיוני, אמרו לו: 'לא תודה'. למרות שזה היה יכול לחלץ את הממשלה מהפלונטר. עכשיו נמשיך להיאבק עד שנגיע לפשרה הגיונית יותר".

"בזמן שהשמאל הצליח כבר לגייס כ־200 מיליון ש' לטובת המחאה, ההסברה של הימין לא יכולה להיבנות על מסירות נפש, היא צריכה להיות מגובה במשאבים ובכלים מעשיים"

"התחושה אחרי ההפגנה היתה מדהימה. ממש. הצבע חזר לפנים", כתב לי בוארון בהודעה בתום ההפגנה בשעת לילה מאוחרת. "במקום ללכת שפופים אנשים הזדקפו. יש לנו אמירה, יש לנו עמדה ויש לנו קומה. אז לא הצליח עכשיו, אבל יצליח בסיבוב הבא. אנחנו מסוגלים. האירוע הזה נתן כוח גם לציבור וגם למנהיגים שהבינו שהציבור תומך בהם, סומך עליהם ומצפה מהם שיביאו את הסחורה".

עד שהפוליטיקאים יספקו את הסחורה, אם בכלל, צריכים קרומבי ובוארון לכסות את עלות ההפגנה, כ־2 מיליון שקל. אבל נראה שמעל הכל הימין צריך לבנות מערכת מקצועית של הסברה ועיצוב דעת הקהל לקראת המשך הובלת הרפורמה.