"סיפורה של שפחה", הרומן הדיסטופי של הסופרת הקנדית מרגרט אטווד, יצא לאור בשנת 1985. אטווד תיארה אמריקה מוכת קרינה רדיואקטיבית, שגרמה למגיפת עקרות בקרב רוב הנשים. את השלטון תפסו גנרלים, השליטו דיקטטורה דתית ואלימה, "רפובליקת גלעד" שמה. בני המזל הצליחו לברוח לקנדה, אל החופש ואולי גם לאוויר נקי עם אפס פליטות פחמן.
נשות גלעד מחולקות למעמדות, ובכל אחד מהם תלבושת אחידה בצבע משלה. הפוריות שבהן נלקחות לעבוד בבתי בכירי המשטר ונאנסות להרות להם בטקס דתי מכוער, שבו משתתפת גם הרעיה החוקית.
הספר זכה להצלחה, לפרסים ולמועמדויות לפרסים בעיקר בתחום המדע הבדיוני, אך ההשראה של אטווד היתה מציאותית מאוד. בראיון מ־2018 למגזין "רולינג סטון" אמרה: "למעשה, התחלתי לחשוב על הספר ב־1981. מה בדיוק קרה? רונלד רייגן נבחר לנשיא, והימין הדתי היה בעלייה. בשנות ה־70 הגל השני של הפמיניזם הגיע להישגים רבים(...) והיתה תגובת נגד. תמיד יש תגובת נגד. בשנות ה־80 אנשים התחילו להגיד דברים כמו 'נשים צריכות להישאר בבית'. ואני התחלתי לחשוב, 'טוב, אם הן יישארו בבית, איך תחזירו אותן לשם?'"
לחיזוק הפיגום שעליו בנתה את הדיסטופיה, ציינה אטווד שגם שלטון האייתוללות באיראן תרם להשראה. בכך הוכיחה גם את עומק השנאה שלה לרפובליקנים ולדת, וגם את תהום הבורות שלה בנוגע לדמותו האמיתית של משטר דיכוי דתי.
השראה היא עניין חמקמק, אך מה שחשוב הוא התוצר האמנותי הסופי, ואז לא חשוב אם נולד כתוצאה מציפור שעמדה לרגע על אדן החלון או מחלום בלהות שמבוסס על שנאה ובורות של החולם. אטווד כתבה ספר שמבוסס על סיוטיה, אך גם כשהיא ערה נשיא רפובליקני גורם לה להצטמרר בבהלה. לכן טבעי שגם נשיאותו של טראמפ עוררה בה חרדות דומות לאלה שעורר בה רייגן. העובדה ששום דבר מהאירועים המתוארים ב"סיפורה של שפחה" לא התרחש בתקופת כהונתו, לא ריפאה אותה מקיבעונותיה.
כשנשאלה על טראמפ ענתה ל"וראייטי": "זה מעורר חלחלה! כבר ראינו דברים כאלה. ממש לפי הספר. השקרים של התעמולה, החלפה של אנשים בתפקידי מפתח במערכת המשפט - כי כל משטר טוטליטרי שולט במערכת המשפט", ולקינוח - נאצים: "זה היה היטלר או גבלס שאמר שאם תספר שקר גדול בתדירות גבוהה - אנשים יאמינו בו. תשקר בגדול, והרבה. ראינו את זה. וזו לא שאלה של ימין או שמאל - גם משטרי שמאל פעלו כך. זה משטר טוטליטרי או משטר לא־טוטליטרי".
טראמפ אמנם אכזב מבחינת הטוטליטריות, אבל סיוטי שנות ה־80 של אטווד התאימו להפליא גם לאלה של שנות האלפיים, והפרנויות משמאל מצאו ערוץ אמנותי חדש. ב־2017 העלה ערוץ הטלוויזיה "הולו" סדרה שמבוססת על הספר, וזו התקבלה בחוגים מסוימים כדיוקן משכנע של המחנה הלא־נכון. ולכן המחנה הנכון, זה שמאמין באמונה שלמה בחלומות הזוועה שלו עצמו, לא יברור אמצעים כדי למנוע את התגשמותם.
בזכות סדרת הטלוויזיה נוספה לסיוט של אטווד גם תחפושת: מדי השפחות, שכוללים גלימה אדומה ומצנפת לבנה. תחפושת מוצלחת מנצחת טיעון טוב, ואולי זו הסיבה שבגללה הבדיה הטלוויזיונית הופיעה בתוך מחאות במערב יותר מאשר הניקאב האיראני, שהוא אמיתי לגמרי. למה לבחור בדימוי שמתכתב עם המציאות, כאשר אפשר להתחפש לדמות מסדרת מד"ב?
תחפושת השפחה הופיעה כבר בתוך מחאות ישראליות. עוד ב־2019 לבשו נשות יש עתיד, כולל ליהיא לפיד, את הגלימה והמצנפת תחת הסיסמה "נלחמים על הדמוקרטיה! עוצרים את הכוונה להפוך את ישראל למדינת הלכה". התירוץ: דרישת החרדים לאפשר אירועים בהפרדה במוסדות ציבוריים. לפיד מחתה על הפרדה מטעמי דת, אך הפרדה מטעמי יש עתיד היתה מקובלת עליה לחלוטין. באותה שנה ממש נערכו ארבעה ערבי נשים כאלה בהנחייתה.
ועכשיו שוב נשלפות תחפושות השפחה מהבוידם, להתריע מפני הזוועות שתחולל הרפורמה המשפטית. נשים בתחפושת אחידה צועדות בשדות, מסתדרות במעגל בקפלן, הולכות בשורה ובראש מושפל. מאחורי המיצג עומד ארגון "בונות אלטרנטיבה", ואחת המארגנות היטיבה לתאר את חששותיה מהרפורמה: "אנחנו לא רוצות שיחליטו מתי נקנה בסופר, איפה נשב באוטובוס ומתי נלך עם הילד לקופת חולים". היא באמת מאמינה שזו התוכנית החרדית לגביה. היא באמת מפחדת. ובכן, גם אטווד פחדה.
במפגש בין טייסים לרבנים חרד"לים, שהתקיים לעיני מצלמות חדשות 12 השבוע, התברר שגם הטייסים העתיקו את הסיוטים מאטווד. "אני מרגיש שהמשבר הזה יושב על דמיונות", אמר הרב של צפת, שמואל אליהו, "למשל, 'סיפורה של שפחה'". אחד הטייסים השיב לו בביטחון: "מה לא ברור לך? היחס שלכם לנשים הוא לא כמו היחס שלנו לנשים". זה נכון, אבל מי שסבור שהנשים החרדיות הן שפחות ומכונות ילודה - אולי גם הוא, כמו אטווד, ידמיין את הגרוע ביותר על חברה שהוא לא מכיר. ומכאן הכל עניין של מיתוג.
והמחאה אכן ממותגת היטב וממחזרת סמלים מן הגורן ומן היקב, מהקומוניסטים ומרשת HBO. האגרוף המונף נלקח מארגון קומוניסטי אמריקני, ועשה סיבוב גם אצל כהנא וגם אצל BLM, שערכו פרעות בערי ארה"ב כחלק מהמחאה על הרג האזרח ג'ורג' פלויד בידי שוטרים. הקריאות "בושה! בושה! בושה!" יובאו מעוד סדרת טלוויזיה פופולרית, הפעם "משחקי הכס". גם ח"כים מהאופוזיציה השתמשו בהן במהלך ישיבה של ועדת חוקה.
אטווד עצמה שיתפה תמונות מצעדת השפחות אבל היא משתפת כל צעדה כזו, כולל אחת שנערכה השבוע בלונדון לטובת נשות איראן שמדוכאות באמת. מבחינתה, סיוטיה הם ייצוג נאמן של המציאות. ואם לא של המציאות הנוכחית - אז של זו שאורבת ממש מעבר לפינה. אם לא רייגן - אז טראמפ. אם לא טראמפ - אז נתניהו. דימוי אדום־לבן שאפשר לנייד מעניין לעניין לפי הצורך, ולפי עוצמת הסיוט של קהל המאמינים, בעיקר אלה שמאמינים לסדרות טלוויזיה. ומי
שמאמין – כן מפחד.