ספרה החדש של דורית רביניאן, "גדר חיה", יכול היה בקלות להיות שעמומון דידקטי וצדקני. סיפור אהבה בין ישראלית לפלשתיני הנפגשים באקס־טריטוריה הניו־יורקית ומצליחים לקיים קשר על תנאי, עם תאריך תפוגה, הגובר על הקשיים, ובו בזמן נופל קורבן להם - נשמע כמו הגירסה האלף לסיפור רומיאו ויוליה. מבחינות מסוימות "גדר חיה" הוא אכן כזה (איזה סיפור אהבה בין אויבים לא יזכיר את האגדה הידועה?) אולם "גדר חיה" רחוק מדידקטיות ומוסרנות כמרחק הלאומי - להבדיל מהגיאוגרפי - שבין ערי מגוריהן המקומיות של הדמויות, רמאללה ותל אביב.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
"גדר חיה" מתרחש ברובו בניו יורק. ליאת, מתרגמת ישראלית בת 29 השוהה בעיר במסגרת מלגת עבודה של שנה, פוגשת את חילמי, צייר פלשתיני צעיר המתגורר בעיר. הפגישה האקראית דרך מכר משותף מתגלגלת במהירות לרומן סוחף של אהבה ושל תשוקה בלתי נלאית, של קירבה גדולה וגם של מתח הנובע מן המציאות הפוליטית שחודרת שוב ושוב אל הקן המבודד שהשניים בונים במרחב הקוסמופוליטי המוגן של העיר.
ליאת וחילמי ממעטים לשוחח על פוליטיקה בינם לבין עצמם, אולם התודעה אינה מרפה, במיוחד לא מליאת, וכך בעוד חילמי, שמתפקד קצת כקלישאה של אמן צעיר, משוחרר וחסר עכבות, מעוניין להשאיר את האיבה בחוץ ולהתמסר לאהבה, אצל ליאת העצורה והחששנית מקננים ללא הרף הספק, החשש מתגובת ההורים והסביבה ואפילו הבושה. ביומיום, בעיר האלמונית, עם חילמי ובין חברים משותפים, היא מאהבת מאוהבת; בפגישות עם מכרים ישראלים או בשיחות טלפון למשפחה שבארץ, לעומת זאת, חילמי נדרש "להיעלם מהחיים שלי לעשר דקות". מעל כל הסיפור מרחפת הידיעה שזהו רומן חולף, בועה קטנה של אהבה שנגזר דינה להתנפץ בעוד כך וכך חודשים, עם הטיסה הביתה לישראל.
סיפור על אהבה ומלחמה, על "סוד האהבה הזאת, החינמית, המסתפקת במועט", שמתקיימת במרחקים ויכולה לכל, חוץ מאשר למציאות החיים, נשמע כמו מתכון בטוח לקלישאה שחוקה. מה שמחלץ את "גדר חיה" מן המלכודת הידועה מראש אינו תיאוריה פוליטית חדשה ומקורית, צירוף מקרים מיוחד או תכונות ייחודיות של הדמויות; להפך, הסיפור, שמתרחש בשנים 2004-2003, אינו חורג מקווי הטיעונים והמחשבה הרגילים של הצדדים הנתונים בעימות מדמם, אינו מציע פרספקטיבה שונה על המצב ואינו מציג דמויות לא שגרתיות ושוברות מוסכמות במוצהר.
חילמי, בן הזוג הפלשתיני שישב ארבעה חודשים בכלא בגין גרפיטי שצייר, ובן למשפחה מאזור לוד שנעקרה פעמיים מביתה והתמקמה לבסוף ברמאללה, מתנגד לכיבוש וסוחב את צלקותיו. ליאת, הישראלית, מצרה על המצב, אך עומדת על זכותה של מדינת ישראל להתקיים כמדינה יהודית ומתנגדת בתוקף לכל הצעה שתעמיד את הריבונות הישראלית בספק. אחיו של חילמי, ואסים, סטודנט ביקורתי ורהוט למדעי המדינה המתגורר בברלין, מתעמת עם ליאת כשבאמתחתו כל הנימוקים הידועים, והיא מחזירה לו באותו המטבע עם נימוקים צפויים ולא פחות מוכרים. בקיצור, ברמה הפוליטית אין ב"גדר חיה" משהו שלא שמענו וקראנו אינספור פעמים בעבר במאמרים פובליציסטיים ובשיחות סלון.
אך מה שיש ברומן וחסר בלא מעט ספרים הוא עלילה משכנעת, כתיבה רהוטה, עשירה ורגישה, ודמויות שאינן נקראות כשבלונות קרטון של בעלי התפקידים השונים. רביניאן לא כותבת ש"המצב" מורכב, אלא יוצרת דמויות מורכבות, אמינות ובעלות עומק פסיכולוגי. אפשר לכעוס או לאהוב אותן ואפשר להזדהות איתן או להסתייג מהן, והדבר קורה לא בגלל מידת ההתאמה בין העמדות שהן מציגות לעמדותיו של הקורא, אלא משום שהן משכנעות באותנטיות שלהן, בהתגלגלות הרגשות, המחשבות והתגובות.
כך, למשל, כשליאת מתנערת מחילמי בעת שהיא מקיימת שיחת טלפון עם משפחתה, אפשר ממש לחוש את בטנה המתכווצת מתגובתם האפשרית של שני הורים מבוגרים ושומרי מסורת שהיגרו לישראל מאיראן, אם יגלו שבתם מנהלת קשר רומנטי עם מוסלמי־פלשתיני. מנגד, אפשר גם לחוש באופן פיזי ממש את עלבונו הצורב והמשתק של חילמי לנוכח ההתכחשות של בת זוגו לקיומו דווקא מול האנשים היקרים לה ביותר.
רגישות דומה ניכרת גם בתיאור האהבה ולא רק המלחמה. זה מאופיין בפרטנות רומזנית - מוזר ככל שהביטוי הזה ישמע - שאינה מתעכבת על תיאורי מין למשל, אולם מקפידה לתאר כיצד אצבעות הרגליים חופנות את עקב אכילס של בן הזוג בשעת החיבוק ההולך ומתרפה שלפני ההירדמות.
קשה לכתוב סיפור על אהבה בצל עימות ולהימנע מקלישאות (קשה גם לכתוב ביקורת חפה מקלישאות על סיפור כזה). רביניאן אינה מציעה לקורא סיפור על אהבה שיכולה לכל, ומנגד גם לא כזו שמתנפצת לרסיסים אל מול החומות הבצורות. מבחינה זו הריאליזם של הרומן אינו בא לידי ביטוי רק בסגנונו המתבונן והרהוט, אלא גם בהבנה האפרורית והיומיומית של השפעתם של התנאים על התשוקות.
בלי למסור יותר מדי פרטים על סיומו החפוז (מדי) של הספר, אפשר לקבוע כי מה שמכריע את הסיפור אינו העימות הלאומי וגם לא המרחק הגיאוגרפי, אלא העובדה שבסופו של דבר, למרות רוח ההרפתקנות הזמנית, ליאת היא בחורה עם רגליים על הקרקע, וחילמי הוא רומנטיקן חסר הגנה. בעצם, הנה שוב נכנסת הפוליטיקה למיטה.
גדר חיה / דורית רביניאן
עם עובד, 344 עמ'
* * *
אילוסטרציה // צילום: GettyImages
סופרים, הספריות זקוקות לכם
עצומה של סופרים בריטים הפנתה את תשומת הלב הציבורית למצב הספריות הציבוריות ובבתי הספר • בקרוב בישראל?
לפני כחמש שנים דיווחו העיתונים על עלייה של כ־20 אחוזים במספר המנויים לספריות הציבוריות בישראל; סקר שערך משרד התרבות הצביע על כך שיותר ממיליון איש פקדו את הספריות הציבוריות ב־2013. ובכל זאת, כל מנוי יודע שמצב הספריות הציבוריות בישראל טעון שיפור: אין מספיק ספרים חדשים ומנגד אין מספיק אמצעים כלכליים לשימור ספרים ישנים, והתקציב הדל העומד לרשות הספריות אינו מאפשר להן ליזום פעילויות תרבותיות שתאפשרנה לספריות להפוך למרכז קהילתי־ספרותי, ולנצל את הפוטנציאל העומד לרשותן, שלא לדבר על מצבן הרעוע של הספריות בבתי הספר השונים.
בעיה זו אינה ייחודית לישראל, אך במדינות אחרות יש יותר מודעות כדי למחות על כך. רק השבוע התפרסמה באנגליה עצומה המוחה נגד הידרדרות מצב הספריות, כפי שהשתקף בדו"ח שנמסר מטעם איגוד הספריות לפרלמנט: משרותיהם של 280 ספרנים קוצצו בשנה האחרונה, חלה ירידה במספר הספרים החדשים שנוספו לספריות ולא בכל בית ספר יש ספרייה עבור התלמידים.
העצומה, שעליה חתמו סופרים, משוררים, מאיירים, ביוגרפים וספרנים, מבקשת ממשרד החינוך הבריטי לפעול בדחיפות לשינוי המצב ולהזניק את נושא הקמת ספרייה בכל בית ספר למקום גבוה בסדר העדיפויות. "אנחנו מקווים שמכתבנו זה לא יישאר רק בגדר הצהרת כוונות וקוראים למשרד החינוך לפעול מיידית", נכתב בעצומה. "לכל הפחות צריך משרד החינוך לכנס קבוצת עבודה שתכלול ספרנים, סופרים, משוררים, מורים והורים שיגבשו תוכנית פעולה", קראו החותמים.
הסופר אלן גיבונס, שכתב את העצומה, סיפר כי התגובות היו מעודדות. "שרים וחברי פרלמנט אמרו לי בעקבותיה שהבינו עד כמה ספריות בבתי הספר חשובות, ומה גדול כוחן כמרחב חינוכי".
עם זאת, גיבונס מודע לפער הקיים בין דיבורים למעשים. "נהיה אופטימיים יותר אם תתקיים פגישה בין נציגי משרד החינוך ובין קבוצה מייצגת של ספרנים, מורים, מנהלי בתי ספר ומשוררים וכשהצעות קונקרטיות תישמענה. לכל ילד יש זכות לקרוא, וספרייה ציבורית או ספרייה בבית הספר יכולה להבטיח זאת". יש לקוות שגם אצלנו סופרים וספרנים יתגייסו למטרה כזו.
נטע הלפרין* * *
קריאת השכמה
העיסוק בשם העט של ג'יי.קיי רולינג משכיח את העובדה שספרה החדש הוא רומן בלשי מצוין
חבל שעיקר הדיון על "קריאת הקוקייה" מתנהל סביב הסוד הגלוי לכל, שמאחורי שם המחבר, רוברט גלבריית, מסתתרת הסופרת הפופולרית של דורנו, ג'יי. קיי. רולינג. כי האמת היא שזה ספר בלש משובח: קצבי, מעניין, מרתק ומלא בחוש הומור.
כשיצא "קריאת הקוקייה" לאור, איש לא ידע שמדובר ברולינג. הספר זכה לשבחי הביקורת כ"יצירת ביכורים מצוינת", ולמרות זאת המכירות היו צנועות: רק כ־1,500 עותקים בחודש הראשון. מיותר לציין שברגע שבו התגלה שרולינג היא המחברת המכירות זינקו, ורבים מהמבקרים החלו לחפש סימנים מעידים ורמזים בספר: כך, למשל, הגיבור של "קריאת הקוקייה", הבלש הפרטי קורמורן סטרייק, מתואר כגבר גדל גוף ובעל הופעה מעט מוזנחת; בחוכמה שבדיעבד השוו אותו לתיאור של האגריד בסידרת הארי פוטר; עוד דוגמה: ראשי התיבות של הדוגמנית שאת מותה חוקר סטרייק, ל.ל. (לולה לנדרי), זהים לאלה של לונה לאבגוד מהארי פוטר. וגם המקום שתופס השוקולד בשתי העלילות מעיד על משהו. כאמור, הכל חוכמה שלאחר מעשה.
כמו בכל סיפור בלשי טוב, אל משרדו הקטנטן של הבלש המתייסר בבעיות כלכליות, אישיות ומשפחתיות קשות (הוא נפרד מאשתו, גר במשרד וחייב כסף) נכנס לקוח, שמבקש ממנו לחקור את התאבדותה של אחותו. לדעתו, היא לא התאבדה אלא נרצחה. האח הוא אדם עשיר, ושכר הטרחה פותר לבלש את בעיותיו בבנק. אל קורמורן מצטרפת עוזרת זמנית חביבה בשם רובין (אולי כהשראה מ"באטמן") שבאה לשבוע ונשארת.
שתי הדמויות, גם של קורמורן וגם של רובין, הן מופת של בניית דמות: הן עגולות, מלאות, אמינות ומקסימות, בייחוד דמותה של רובין; זו בחורה עם שכל ישר, שתי רגליים על הקרקע, שבדיוק קיבלה הצעת נישואים מבן זוגה, וסדר העדיפויות שלה נורמלי והגיוני - ועם זאת היא מצליחה להחזיר את קורמורן למסלול בכל פעם שהוא סוטה ממנו. גם דמויות המשנה מלאות חיים ותלת־מימדיות.
רולינג יודעת לספר סיפור, והעלילה שוטפת ומותחת. היא מעוגנת היטב בנופיה של לונדון, וכל תייר שביקר בעיר יזהה בספר רחובות ופינות, ואפילו מבנים. התעלומה היא תעלומה, ואין שום ניסיון להתחכמות יתר. עצם הבחירה בבלש פרטי כגיבור מעניינת, משום שדמות זו, שהיתה פופולרית בעבר (פיליפ מארלו, סם ספייד ואפילו שרלוק הולמס), נעלמה כמעט לחלוטין מדפי המותחנים, סדרות הטלוויזיה וסרטי הקולנוע. הגיבורים היום הם שוטרים או סוכני ארגונים.
שלא כמו בספרה הקודם למבוגרים, "כיסא פנוי", מורגש כי רולינג התחברה לז'אנר הבלשי, וכותבת בו בשטף ובביטחון. באנגלית כבר יצא בימים אלה הספר השני בסידרת קורמורן סטרייק, "תולעת המשי". דמויות הגיבורים נשמרו בו, ולכן נשמח לראותו מתורגם לעברית בקרוב.
קריאת הקוקייה / רוברט גלבריית
תרגום: אמיר צוקרמן; עליית הגג, 494 עמ'
אהרון לפידותטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו