המפל הרועש

קוראי העברית התוודעו לספריו של הסופר הארגנטינאי סרחיו ביסיו דרך ספרו "זעם", שיצא לפני שלוש שנים בהוצאת סמטאות. "זעם", שהיה ספרות מעמדית מצוינת ומדויקת, שהצליחה להיות מעודנת ובה בעת להכות ללא רחם, הציב רף ציפיות גבוה בפני "בורחסטיין" - תרגום עברי חדש לספר של ביסיו.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

אך לא רק ציפיות הותיר "זעם", אלא גם כיוון מחשבה שמי שיבקש למוצאו עלול להתאכזב. אף שהוא כתוב בלשון קולחת ובסגנון ריאליסטי כקודמו, ואף שעלילות שני הספרים מתחילות בפשע, "בורחסטיין" שונה מאוד מ"זעם". אין בו המיניות הכבושה־מתפרצת לסירוגין, פערי המעמדות, המתחים המשפחתיים וכמובן הזעם שב"זעם". בקיצור, "בורחסטיין" הוא ספר מסוג אחר.

גיבורו של "בורחסטיין" הוא פסיכיאטר שמותקף על ידי בורחסטיין - מטופל הלוקה בנפשו בעל יומרות ספרותיות, שאף נקרא בשם שיקשה עליו מאוד לפתח קריירה ספרותית באמריקה הלטינית ובכלל.

עם שחרורו של הפסיכיאטר מביה"ח לאחר שהותקף, הוא עובר לבית שקנה באינטרנט בכפר מרוחק. נישואיו לשחקנית מצליחה מתפרקים, חייו המקצועיים במשבר, והוא שרוי בטראומה וזקוק למנוחה. אלמלא "בית המפל", שרכש על בסיס תמונות, היה סמוך למפל מחריש אוזניים, אלמלא פומה קטלנית הסתובבה באזור ותקפה את הבריות ורצף האירועים המשונה, ההתבודדות היתה מושלמת.

אולם הפומה, בורחסטיין, המפל והניסיונות לעמעם את שאונו מזמנים לביתו ולחייו של הפסיכיאטר טרדות, הרפתקאות ומפגשים משונים: ממשוררים היפים לנשות חברה מצועצעות עם בעלים חמושים ועד תוכי נרקומן שהתמכר למכות חשמל.

שני רעשי רקע מלווים את הספר. האחד הוא החשש מחזרתו של בורחסטיין המאושפז במחלקה סגורה שקל להימלט ממנה, ונבואתו הספרותית "רציתי להתיישב והכורסא התהפכה עלי" שהיא גם תיאור של מצבו של הפסיכיאטר; והאחר הוא מפל המים המנטרל כמעט כל קול אחר בבית. שני הרעשים הולכים ומצטללים ושניהם מגיעים לשיא של רעש או של שקט עם התקדמות הסיפור.

פתחתי בנימה מסויגת משום שהעוצמות של "זעם" זכורות לי גם שלוש שנים לאחר הקריאה. "בורחסטיין" אינו משחזר אותן, אולם זו ביקורת לא לגמרי הוגנת, משום שהוא גם לא מנסה. זה לא ספר פוליטי ומעמדי ולא דרמת מתח, אלא משהו שנע בין קומדיה מפתיעה לספר של התבוננות פסיכולוגית תמציתית אך חודרת. יותר מאשר התפתחויות עלילתיות, מבוסס "בורחסטיין" על דיאלוגים, קשרים בין־אישיים וניסיונות הימנעות מקשרים כאלה. הכתיבה מרפרפת על פני השטח, קלילה וזורמת, ובכל זאת היא מצליחה ללכוד מצבים רגשיים מורכבים.

ובכלל, תחושה מעט סוריאליסטית מאפיינת את כתיבתו הריאליסטית של ביסיו. זו כתיבה ששומרת על ריחוף, ובו בזמן יום־יומית לגמרי.

בורחסטיין / סרחיו ביסיו

מספרדית: סוניה ברשילון; זיקית, 182 עמ'