מוצאי שבת. בית החולים שערי צדק. בטיפול נמרץ נלחמים הרופאים והאחיות על חייהם של הפצועים משני הפיגועים הקשים בנווה יעקב ובעיר דוד, אבל ביקום מקביל, רשת הטיק טוק, מופץ באותן שעות סרטון מקומם. הוא צולם (לא ברור מתי) באחת המעליות של בית החולים: חבורה של צעירים ערבים, עולזת שם בגלוי, בתנועות ריקוד וקולות צחוק קולני.
בשוט הקצרצר שמנציח את האירוע נראה יהודי חרדי נבוך שנקלע לאותה מעלית, כשהוא חומק במהירות אל המסדרון בקומה 7 של בית החולים, מתרחק מהחבורה. האם האירוע התרחש במוצאי שבת האחרונה, אחרי הפיגועים בנווה יעקב ובעיר דוד? כלל לא בטוח, אבל מישהו דאג להפיץ אותו בעיתוי הזה, כביטוי מוחצן של שמחה. הוא חרך את הרשת והוא אינו לבד.
והיו עוד ביטויי שמחה במוצאי אותה שבת שחורה: אברהים, עובד ניקיון בעיריית ירושלים, פרסם תמונה של גופות עטופות לבן לצד אימוג'י של כלב, וסמיילים צוחקים; שתי סייעות ערביות מהמעון העירוני "כוכב ים" בהרצליה פרסמו לכאורה תמונות תמיכה במחבל שביצע את הטבח בנווה יעקב. השתיים שיתפו תיעודים מזירת הפיגוע ומהחגיגות ברחוב הערבי והוסיפו סימני וי, אימוג'י אצבעות של סימן הניצחון, ודגלי אש"ף.
גועל נפש🤬
— זאבי וידבסקי | zevi Vidavsky (@zevi1148) January 28, 2023
קבוצת מחבלים משפילים ומביעים שמחה מול יהודי הערב לאחר הפיגועים הקשים במעלית בבי"ח שערי צדק.
לטיפולכם@itamarbengvir @IL_police pic.twitter.com/jZb6jzZhYw
קבלן ערבי, שמספק "בודקים ביטחוניים" לאירועים גדולים בירושלים, העלה סטטוס וואטסאפ שבו תמונה של רוצח השבעה בנווה יעקב על רקע הר הבית; אם לילד בעל צרכים מיוחדים הזדעזעה לגלות, כי נהגת ההסעות של בנה העלתה לוואטסאפ סטטוס עתיר אימוג'ים חייכנים, על רקע תמונות הנרצחים בפיגוע, כשהן עטופות בסדינים לבנים כשמעליהם גוחנים אנשי "איחוד הצלה".
שתי סייעות ערביות ממעון בהרצליה פרסמו תמונות תמיכה במחבל שביצע את הטבח בנווה יעקב לצד סימני וי ודגל אש"ף. נהגת הסעות פרסמה בוואטצאפ סטטוס עתיר אימוג'ים, לצד תמונות גופות הנרצחים כשהן עטופות בסדינים לבנים
בסטטוס שעליו היתה חתומה לכאורה הנהגת ( מאוחר יותר היא תלתה את הפרסום בבנותיה), צוין כי זו היא נקמה על חיסול המחבלים בג'נין ימים אחדים קודם לכן. בצומת מרכזית, לאורך ציר גולומב בבירה, פתח נהג ערבי את הרדיו בקולי קולות, בעת הדיווחים על שני הפיגועים הקשים, ונצפה כשהוא מוחה כפיים בהתלהבות ומסלסל בגרונו שיר קצבי.
גילויי השמחה הללו – יש עוד - מתרחשים בתוכנו ממש. לא בשכם ולא בחברון, אלא בקרב ערביי ישראל ומזרח ירושלים; בין אזרחים או (במקרה של מזרח ירושלים) תושבים ישראלים. זה כבר מזמן חורג מהמעמד השגרתי מעורר הקבס של חלוקת סוכריות ומיני תופינים לעוברים ושבים ב"שטחים", מיד לאחר שדם יהודי נשפך. לתמונות הללו, אנו מתייחסים כמעין גזירת שמים ובוהים בהן בעיניים עייפות, כאילו הם מתרחשים במחוזות אחרים. מדחיקים.
המחבלים הם הגיבורים
עכשיו מתפתחת אדישות דומה גם מול גילויי מרי דומים בקרב ערביי ישראל. שנים הדחקנו את תהליך הפלשתיניזציה שעוברים רבים מאזרחי ישראל הערבים. הח"כים הערבים היו חיל החלוץ של התהליך הזה ובאירועי שומר החומות הכל התפרץ. עכשיו אנחנו מקבלים מחלק מהם מנות גדושות, תוצרת בית, של ביטויי שמחה והזדהות, עם מחבלים רוצחים ומעשי טרור.
האירוע הבולט האחרון הוא כמובן קבלת הפנים לכרים יונס, רוצחו המשוחרר של החייל אבי בלומברג ז"ל, שהתקיימה בכפר עארה, והפכה לאירוע חתרני בלב מדינת ישראל. אורחי הכבוד שתועדו במקום היו מחבלים משוחררים, אזרחי ישראל, ומשפחות מחבלים שעדיין מרצים את עונשם. ביניהם נצפתה אמו של אחד המחבלים מליל הקלשונים (פברואר 1992); תושבי אום אל־פחם ומושריפה שבוואדי ערה, שרצחו 3 חיילים באזור קיבוץ גלעד; קרובי משפחתם של יאסין ואברהים בכרי מהכפר בענה, שסייעו למחבל שהתפוצץ באוטובוס במירון, וכן מחבלים משוחררים מעסקת שליט כמו עלי עמוריה מאיבטין שזרק רימון במדרחוב נורדאו בחיפה או מוכלס בורגל מלוד שזרק רימון על אוטובוס בצומת בית דגן.
במאהל שבו נערכה קבלת הפנים אף הוצגה תערוכת תמונות של מחבלים שהיו שותפים לפיגועי התאבדות. אתר "הקול היהודי" דיווח, כי להקת דבקה של ערבים ישראלים מהכפר ריינה שבגליל, "כחייל" שמה (שמופעלת בידי עמותה שמקבלת תקציבים מהמדינה), פיזזה בריקוד הצדעה למחבל יונס. את האירוע כיבדה בנוכחותה, לילה ג'אנאם, מושלת רמאללה, וברקע נוגנו שירים לאומניים ומסיתים. להשלמת הקוקטייל הזה נערכה שיחת טלפון מתוקשרת עם פתחי חאזם, אביו של המחבל ראאד חאזם מג'נין שביצע את הפיגוע בת"א, לפני פחות משנה ונלכד כזכור ליד מסגד ביפו.
אחת המשלחות הבולטות שבירכה את יונס בקבלת הפנים שנערכה לכבודו, היתה משלחת מטעם ועדת המעקב של ערביי ישראל בראשות היו"ר, ח"כ לשעבר מוחמד ברכה. בנובמבר האחרון הילל ברכה את המחבלת פאטמה ברנאווי לאחר שמתה. ברנאווי, שכונתה "המחבלת הראשונה", הניחה ב־1967 מטען שלא התפוצץ, בקולנוע ציון בירושלים. העיתונאי ישי פרידמן (עורך "שביעי"), שמתעד וחושף בשיטתיות כבר שנים רבות, ביטויי הקצנה והמרדה בקרב ערביי ישראל, ציין בצדק שברכה אינו דמות שולית. "ברכה", אומר פרידמן, "עומד בראש גוף פוליטי ערבי ישראלי שמקביל לכנסת. בניגוד למפלגות הערביות שניצות ביניהן", הוא מציין, "ועדת המעקב היא קונצנזוס בקרב ערביי ישראל".
ברכה תיאר את "המחבלת הראשונה" (ברנאווי) כ"לוחמת הדגולה" וכ"אחותנו היקרה". הוא גילה שהוא ואנשי חד"ש נסעו לתוניסיה לבקר אותה ואת בעלה, פאוזי אל־נימר, שרצח שלושה יהודים. "מה שמעציב ביותר מבחינת התמיכה של בארכה במחבלת ברנאווי ובבעלה הרוצח", אומר פרידמן, "הן התגובות של בכירים בחברה הערבית שהדהדו את ברכה במילות עידוד והוקרה, למי שביקשה לפוצץ בית קולנוע על יושביו". ואכן, חבר ועדת המעקב קאדרי וואסל כתב: "התהילה לזיכרון ממנה". ראמז ג'ראייסי, לשעבר ראש עיריית נצרת, ייחל ל"שלום על נשמתה וזכרונה". ח"כ לשעבר מטעם חד"ש עפו אגברייה הצטרף לברכות וכך גם הח"כ לשעבר מבל"ד באסל גטאס, שהבריח מכשירי טלפון סלולריים למחבלים בכלא וגם עמיתו מחאסן קייס ומזכ"ל המפלגה יוסף טאטור.
זה כבר מזמן לא רק שיח' עכרמה סברי שמסביר בבית הטרוריסט, כי אם היו יודעים מה מעלת השאהיד, היו כולם יוצאים לבצע גי'האד. בקמפוסים של צפת, ת"א, בר אילן, בן גוריון ומכללת הדסה מתגלים ניצנים של תמיכה בטרור
"רבים מהמספידים", מעיר פרידמן, "היו עובדי עיריות ועובדי משרדי ממשלה כמו משרד החינוך. פרידמן זיהה שם את פרופ' אוסיד חאטב מהפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה, את פרופ' מחמד יזבק, את ד"ר שיבל מוחמד, המשנה ליו"ר איגוד מהנדסי ערים בישראל ואפילו את שחקן התיאטרון והטלוויזיה יוסף אבו וורדה, ששיחק בין היתר בתוכנית "הבורר". "כולם", הוא מציין, "ביקשו להצטרף לברכות ולהספדים לאישה, ולחלוק לה כבוד, בזכות רצונה לרצוח יהודים".
הסתה מהכנסת
ברכה עצמו התייחס לפני למעלה משנה, לפרעות בערים המעורבות. הוא ציין אז כי "לירושלים יש אחיות יקרות: יפו, חיפה, עכו, לוד ורמלה". בנאום ששודר בטלוויזיה הפלשתינית, הסביר ברכה כי "בזמן האינתיפאדה האחרונה", כלשונו (אירועי "שומר החומות", נ"ש), "מוקד ההתנגדות מול הדיכוי הציוני היה בערים אלה, שאותן ניסו להספיד, לעוות ולהסיר ממפת פלשתין. הן התקוממו ואמרו: כאן פלשתין. היא נקראה פלשתין בעבר, והיא נקראת פלשתין פעם נוספת".
ברכה השתתף גם באירועי "יום השאהיד הפלשתיני" שהתקיים לפני שבועות אחדים באום אל־פחם, אירועים שאורגנו על ידי תנועת חיראק אל פחמאווי, שנטלה חלק באירועי "שומר החומות" (פרעות תשפ"א בערים המעורבות), בשיתוף עם "הוועד להנצחת השאהידים באום אל פחם ולג'ון (כפר ערבי שכבר אינו קיים באזור מגידו)". ברכה הבהיר שם כי "השאהידים נתנו את הדבר היקר ביותר, שהוא החיים שלהם, למען המולדת". הוא המליץ להקים בכל היישובים הערביים בישראל גלעדים ואנדרטאות לשאהידים. בין הציורים שהוצגו ב"יום השאהיד הפלשתיני", היו כאלה שתיעדו את רצח נועה לזר באוקטובר 2022 ע"י עודאי תמימי וכן תמונות של המחבל פאדי עלואן שדקר את בחור הישיבה משה מלכה ברחוב הנביאים בירושלים לפני שמונה שנים, ושל המחבל בהא עליאן, שרצח את חביב חיים, ריצ'רד לייקין ואלון גובברג, בפיגוע בקו 78 בירושלים, ב־2015. עלואן חוסל במהלך הפיגוע, ואחרי מותו פורסמו "עשרת הדיברות לשאהיד" שכתב, קודם שיצא לדרכו. הוא הפך לדמות נערצת, גם בקרב חלק מערביי ישראל, ובין היתר התקיים לזכרו אירוע בנצרת.
אם לא די באלה, נציגים של ועדת המעקב, מפלגת בל"ד וראש עיריית טמרה סוהיל דיאב התכנסו לאחרונה במתנ"ס בטמרה, כדי לדון כיצד לסייע למבצעי שניים ממעשי הלינץ', בשיר אלקלעי, ובמור ג'נאשווילי (במהלך אירועי "שומר החומות"), שלטענתם ספגו עונשים קשים מדי על מעשיהם. הפעילות הזאת התרחשה אחרי שח"כ לשעבר חנין זועבי ובכיר מפלגת בל"ד מוראד חדאד, ליוו לכלא את אדהם בשיר, מי שהורשע בביצוע הלינץ' במור ג'נאשווילי ונשלח לעשר שנות מאסר.
האירועים הללו ועוד רבים אחרים מתרחשים על תשתית איתנה שאותה בונים ח"כים ערבים לאורך שנים. לא מזמן, קוננו אחדים מהם בגלוי, מעל בימת הכנסת, על חיסולם של שלשה מחבלים בלב שכם, לאחר שאלה, ביצעו ארבעה פיגועי ירי והיו בדרכם לחמישי. על פי אחמד טיבי ואחדים מחבריו, פעולת הסיכול הזאת של צה"ל, לפני כשנה היתה "פשע" ו"מעשה טרור".
ח"כים ערבים מסרבים לא פעם לגנות מעשי טרור. אפילו את רצח אורי אנסבכר ז"ל, מעשה טרור מתועב במיוחד סירבו לגנות. רוצחה של אנסבכר, ערפאת ארפאעיה, נשלח השבוע למאסר עולם, ואני נזכרתי כיצד כיליתי שעות ארוכות בחורף 2019, בניסיון שווא לחלץ מח"כים ערבים גינוי לרצח הספציפי הזה. גם על פי הסרגלים העקומים של חלק מהח"כים הערבים, רצח אנסבכר היה טעות. היא נרצחה וחוללה בגבולות "הקו הירוק", הלכאורה לגיטמיים. היא אפילו התנדבה לשרת בעין יעל, מקום שאינו מבדיל בין יהודים לבין ערבים, ומסייע לאלה ולאלה מכל הלב וכל הנשמה.
אבל השקט של הח"כים הערבים, אחרי רצח אנסבכר, היה נורא במיוחד. הוא לימד שבמקום לשמש גשר בין מדינת ישראל והפלשתינים, הם בוחרים להיות צד בקונפליקט. הזהות הכפולה שלהם במקרה הטוב, או הנאמנות העיוורת שלהם למאבק הפלשתיני במקרה הרע, פורמת עוד ועוד תפרים במרקם היחסים העדין בין יהודים לערבים וקורעת בו קרעים. ברבים מהקרעים הללו, חזינו השבוע, לאחר הפיגועים הקשים בנווה יעקב ובעיר דוד.
יש סיכוי לשינוי?
על רקע אירועי השבוע, נראית הצעת החוק שמקדם יו"ר הקואליציה, ח"כ אופיר כץ, נורמלית לחלוטין. כץ מבקש להרחיב את סעיף 7א' לחוק יסוד הכנסת, כדי שניתן יהיה לפסול ח"כים מכהונה בכנסת, גם אם ייצאו התבטאויות בודדות שלהם בלבד בזכות הטרור והטרוריסטים. כיום, יש צורך להוכיח שמדובר בליבת הפעילות של הח"כ. כץ מבקש שהחוק יחול גם על תמיכה במפגע בודד ולא רק בארגון טרור, וכן לאפשר פסילת מפלגה מאותם טעמים, גם אם שולבה בתוך מערך מאוחד של כמה רשימות שחברו יחדיו.
"דמוקרטיה חפצת חיים", אומר ח"כ כץ, "חייבת להגן על עצמה מאת מבקשי רעתה. העילה שמאפשרת מניעת התמודדות פורשה עד היום על ידי בית המשפט העליון באופן צר שאפשר לאלו המהללים מחבלים לשבת בכנסת ישראל. אסור שתומכי טרור יהפכו את כנסת ישראל לעיר מקלט".
אלא שלא בטוח שח"כ כץ לא איחר את המועד. התמיכה בטרור ו/או ההזדהות עם מעשי טרור ומבצעיהם חלחלה זה מכבר מהח"כים אל הרחוב הערבי. היא כבר אינה חריגה שם והופכת בהדרגה לחלק מהנורמה. לא כולם כאלה, אבל רבים כאלה. בשנים האחרונות תיעדנו חלק מהגילויים הללו, כאן, מעל דפי מוסף זה, והם אינם פוסקים.
במסכת ההזדהות עם השאהידים בקרב ערביי ישראל בולטת לאחרונה "ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל", בראשות הח"כ לשעבר מוחמד ברכה, שהשתתף גם באירועי "יום השאהיד הפלשתיני" באום אל־פחם
זה לא רק השיח' עכרמה סברי, המופתי לשעבר של ירושלים, מאנשי הדת בכירים במזרח העיר, שכבר אינו חושש לבקר בביתו של מחבל משועפאט שביצע פיגועים במחסום שועפאט ובמעלה אדומים, ולהסביר שם, כי אם היו יודעים מה מעלת השאהיד, היו כולם יוצאים לבצע ג'יהאד.
לא מזמן, סטודנטים ערבים מאוניברסיטת ת"א הפגינו והזדהו עם ארגון הטרור "גוב האריות" ובזכות אינתיפאדה חדשה. סטודנט ממכללת צפת, תושב הכפר נחף שבגליל, הביע תמיכה ברצח שני שוטרי מג"ב בחדרה, במאי שעבר, והודח מהלימודים. ביאן מסרוואה, סטודנטית מאוני' בר אילן פרסמה פוסטים שתומכים במחבלים, אחרי הפיגוע בבני ברק במארס שעבר שבו נרצחו חמישה, ואחרי שצה"ל חיסל מחבלים מהכפר סילוואד. באוני' בן גוריון הפגינו סטודנטים בדואים לציון "יום הנכבה", ("אסון הקמתה של מדינת ישראל") ועכשיו, אחרי הפיגוע בנווה יעקב, נבדק חשד (מבוסס כנראה) שסטודנטים ממכללת הדסה שבירושלים, פרסמו ברשת פסוקי קוראן ודברי הזדהות ותמיכה עם רוצח השבעה.
אחמד מנאסרה היה בן 13 כשניסה לפני שמונה שנים, יחד עם בן דודו, ח' לרצוח אזרחים תמימים בנווה יעקב; בדיוק בגילו של הילד המחבל בן ה־13 שירה השבוע באב ובנו בעיר דוד. מנאסרה ובן דודו השתתפו קודם לכן בעצרת הסתה שארגן שיח' ראאד סלאח, שם הבהיר שהמוסלמים יהיו מוכנים "למות למען אל אקצא".
עדיין לא ברור, האם ולאיזה אירוע הסתה נחשף המחבל מהשבת האחרונה קודם שירה בעיר דוד, אבל רק לפני חמישה חודשים קיימה מפלגת חד"ש קייטנות בחמישה מקומות בארץ, שבהן הועלתה על נס דמותו של מנאסרה, שהוא ובן דודו ניסו לרצוח בדקירות את הילד היהודי בן ה־12 נאור בן עזרא. מנאסרה, שנתפס ונשפט, הפך עם השנים לגיבור תרבות פלשתיני וקמפיינים פלשתיניים וזרים קוראים עתה לשחרורו.
דמותו, ודמות בן דודו המת, הם חלק מנוף חדש, נוף שהתמונות בו מתחלפות כל העת, אבל המכנה המשותף להן הוא אחד: התרחבות מעגלי התמיכה בקרב ערביי ישראל ומזרח ירושלים בפעילות טרור, הזדהות עימה, וביטויים מקוממים של תמיכה בה. ביטויים אלה כה רבים, עד שהם הופכים בהדרגה לשגרה, שמחליקה בגרונה של הציבוריות הישראלית, שמשלימה עימה ומתרגלת אליה. השבוע, ניתן היה להיווכח מחדש, שההשלמה וההתרגלות הזאת, נוראה לא פחות מהתרחבות גילויי התמיכה בטרור.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו