הבולשביקים באקדמיה מזועזעים: מישהו מעז לחלוק עליהם

עלייתה של מכללת אריאל בשומרון למעמד המכובד של אוניברסיטה לא היתה קלה: היא הוקמה ב־1982 כמכללה. ב־2005, בהנחיית ממשלת שרון, הוחלט לשדרג אותה לאוניברסיטה, ובינתיים הסתפקה בתואר "מרכז אוניברסיטאי", וגם זה לא בקלות, שכן המועצה להשכלה גבוהה לא ראתה את התואר בעין יפה. כאשר ב־2011 אישרה הממשלה להעניק למרצים באריאל את התואר "פרופסור" הטילה המל"ג דרישות משלה, והשמיעה זעקות מחאה בכל פעם שאוניברסיטת אריאל התקדמה במעלה הסולם. כל האוניברסיטאות בארץ - למעט בר־אילן - עתרו לבג"ץ כנגד הפיכת המרכז האקדמי באריאל לאוניברסיטה, ולאחר שהעתירה נדחתה - עדיין סירבו שאר האוניברסיטאות לשתף אותה בחלק ממוסדותיהן. הן התנגדו להקמת בית ספר לרפואה באריאל, הביעו חשש מפגיעה בשיתופי פעולה בינלאומיים - שהרי אריאל נמצאת בשומרון - והתייחסו אליה כאל הכבשה השחורה בכתר היהלומים של האקדמיה הישראלית.

והנה, חלפו השנים. ב־2022 צורפה אריאל סוף־סוף לוועד ראשי האוניברסיטאות (ור"ה), וממשלת נתניהו נבחרה ברוב משכנע. ב־2023 השיק יריב לוין את הרפורמה המשפטית, ואוניברסיטת אריאל שכחה את המכשולים שהציבו בפניה אוניברסיטאות אחרות, והצטרפה לעצומת ור"ה נגד הרפורמה. גם נשיא בר־אילן, האוניברסיטה היחידה שלא הצטרפה לעתירות נגד אריאל, עלה על העגלה הנכונה. "הרפורמה המצטיירת במערכת המשפט עלולה להביא לפגיעה אנושה באקדמיה הישראלית", הזדעקה ור"ה במקהלה, ואוניברסיטת אריאל הצטרפה לאזהרה כי בגלל הרפורמה - ישראל "תודר מהאקדמיה העולמית" - אותו נימוק עצמו שבו השתמשו האוניברסיטאות בעבר, כאשר לא רצו לצרף אליהן את אריאל.

נשכחה מראשי אוניברסיטת אריאל העובדה כי לאורך השנים היו אלה נבחרי ציבור שהקימו וקידמו אותה, למרות התנגדויות עיקשות של ראשי האוניברסיטאות, שייתכן שהיו צודקים אז כשם שהם צודקים עכשיו בהתנגדותם הנחרצת לרפורמה המשפטית. הודות לנבחרי ציבור מהימין שהתייצבו מול הקמפיין העיקש של ראשי האוניברסיטאות, יש באריאל כיום 14 אלף סטודנטים, וגם פקולטה לרפואה. ובכל זאת - ביום פקודה מתייצבים ראשיה לחתום על עוד עצומה היסטרית כנגד ממשלת ימין.

ור"ה היא לא הצריח היחיד במגדל השן, שהתריע בקול גדול נגד אסון הרפורמה: כל הדיקנים של הפקולטות למשפטים הזדעקו, וכמובן הקפידו להכניס את הרפורמה תחת הכותרת הניטרלית "מהפכות משטריות". כדרכם של משפטנים, גם שרבבו את המונח המרשים והבג"צי "עקרונות היסוד של השיטה". לא השיטה הדמוקרטית כמובן, שכן "אין די בקיום שימועים רגילים בוועדות הכנסת". נרשמה גם דאגתם שאחת התוצאות הקשות של הרפורמה תהיה "להעדיף באופן לא מידתי את הדת היהודית על חשבון הכרה במגוון הדתי והחברתי במדינה". חדי העין יבחינו בעוד מונח בג"צי אהוב: "מידתי". להידור מצווה הוסיפו החותמים גם "פגיעה ארוכת טווח בביטחון ובכלכלה של ישראל". שיהיה, למה לא.

והם לא לבד. בזו אחר זו התייצבו כל האוניברסיטאות למחות על הרפורמה, בנימוקים מנימוקים שונים. נשיא הטכניון, פרופ' אורי סיון, התריע כנגד פגיעה בחופש האקדמי, ובמשך דקות ארוכות לא הצליח להסביר לקלמן ליבסקינד ב"כאן 11" - איך ולמה נובעת מהרפורמה פגיעה כזאת. אבל סמכו עליו - הוא יודע.

האליטה האקדמית מתקשה להכיר בקיומו של ציבור, שבחוצפתו מנצל את חופש המחשבה כדי לחלוק עליה

חברי סגל המחקר וההוראה באוניברסיטת תל אביב ניסחו גילוי דעת (שהוא תמיד מכובד ותקף יותר מסתם "דעה"), שבו שזורות מילות הקסם "פגיעה אנושה בדמוקרטיה", "מגילת העצמאות", "כוח דורסני לממשלה ולכנסת", "פוליטיזציה של האוניברסיטאות", "רוב פרלמנטרי רגעי" והכי חשוב: "חוצה גבולות מפלגתיים" ו"אנו, האוחזים במגוון דעות פוליטיות". כן, בוודאי. מגוון כמו בית המשפט העליון. אה, וגם "רמיסה של עקרונות וכללי המשחק הדמוקרטיים" ו"סכנה מוחשית לעתיד המדינה". גם אם אין פה מחקר, לפחות יש נבואה.

חברי הסגל צירפו לגילוי הדעת (האחת) שלהם בקשה מעומק הלב "לחתום ולהפיץ אותו בקרב חברי סגל מחקר והוראה נוספים באוניברסיטת תל אביב, שעשויים להיות מעוניינים לחתום עליו". בטוב טעם נמנעו מנסחי הדעה מלרמוז מה יקרה למי שלא יהיה מעוניין לחתום, ומה יהיו סיכוייו לקידום או לקביעות. יש דברים שאין צורך לומר בקול. יבינו.

מעניין למה מתכוונים ראשי האליטה האקדמית כשהם מדברים על חופש אקדמי ופגיעה חמורה בדמוקרטיה, ביחסים בינלאומיים, באיכות המחקר, ואולי גם בחתלתולי אנגורה. משכורותיהם משולמות מכיס הציבור, ובכל זאת נראה שהם מתקשים להכיר בקיומו של ציבור, שבחוצפתו מנצל את חופש המחשבה כדי לתמוך בתיקונים במערכת המשפט מחד גיסא, ומנגד - מסרב להשתכנע מהרטוריקה האפוקליפטית של המרצים שלו, הדיקנים שלו ונשיאי כל האוניברסיטאות כולם.

כמה חופש מחשבה אפשר למצוא בכנס שנערך השבוע בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, שבו כל הדוברים חתמו על עצומה נגד הרפורמה, בטיעונים עניינים כגון "מזעזע ומסוכן" ו"אובדן המבנה הדמוקרטי של המדינה"? מן הסתם לא נמצא בכל הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ולו מרצה אחד שדעתו שונה.

רוב הציבור תומך בתיקונים, אבל זה לא צריך להדאיג אף אחד, שכן הרוב הוא אויב הדמוקרטיה המהותית, זו ששומרת על זכויות מיעוטים - בעיקר מיעוטים צודקים עם משרה אקדמית. הבעיה של ראשי האוניברסיטאות היא הסטודנטים: הם לא לגמרי בעניין. סקר שערכה התאחדות הסטודנטים העלה כי 56 אחוזים מהסטודנטים תומכים ברפורמה, 54 אחוזים מתנגדים להפגנות נגדה, ו־40 אחוזים מהסטודנטים סבורים כי הסגל האקדמי מוטה לטובת מתנגדי הרפורמה המשפטית.

אין פלא שצריך לצעוק באוזניהם בעוצמה - שהרי הטיעונים, ככל שהם קיימים, לקוחים מעולמות סיוטי האליטה. מערכת המשפט שייכת לה באופן בלעדי, ועכשיו לחרדתה היא מגלה שהיא צריכה לחלוק אותה עם אזרחים אחרים. וזו אולי לא סכנה לדמוקרטיה, אבל בהחלט סכנה לבולשביזם של האקדמיה.