לוחצים על האלימות

לפני שנתיים ישב לירון פטאו (27), קצין קבע מחיל האוויר, במרכזן של שיחות קולניות ב"שבוע היכרות" במרכז הבינתחומי בהרצליה. הסטודנטים (למינהל עסקים) סביבו געשו ברעיונות על יזמות ודריסת רגל בעולם הסטארט־אפ, אך הוא בחר להתחבא מאחורי מחשבו האישי. שומע את הסביבה, אבל מתמקד בעיקר בענייניו האישיים. 

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

ואז הוא נתקל בפרסומת אינטרנט שהיתה עבורו כמו אות משמיים: "תחרות סטארט־אפים נגד אלימות ברשת", נכתב שם, והוא נמשך, כשגם הפרס המובטח לזוכה - 50 אלף שקלים להקמת המיזם, קרץ לו עד מאוד. 

על ההזדמנות הזאת פטאו מיהר לקפוץ, אבל לא לבד. למשימה כזאת צריך יותר ממוח חריף אחד. מבין רבים שנכחו באותו "שבוע היכרות" הוא איתר את מי שנראו לו המתאימים ביותר, וצירף למשימה עוד שניים: עדי זוטא (31), המגיע מרקע דומה לפטאו (מסלול פיקודי־מבצעי), ואלון בר דוד (27), קצין ובוגר יחידת מורן (כיום יחידת מיתר; ד"ר). המשותף לשלושה - כריזמה מסחררת, שעזרה להם להסתער על המטרה מייד, בלי להסס.

"אחרי שבוע הגענו לתחרות עם הרעיון שלנו", מספר פטאו, "כל הקבוצות המתחרות היו לבושות בחליפות ונראו מקצועיות מאוד. הם דיברו על דברים גדולים ומנופחים. עמדנו שם, שלושתנו, בסך הכל עם טי־שירטס שהדפסנו עליהן את הלוגו של הסטארט־אפ ופתאום הרגשנו שאולי זה המקום האחרון שהיינו צריכים להגיע אליו. למרות זאת היה לנו ברור שאנחנו הולכים לעשות את זה - אנחנו מנצחים את התחרות".

פטאו והחברים לא טעו. השלישייה נתנה את הופעת חייה בתחרות, בחמש הדקות שניתנו לה להציג את הרעיון על הבימה. מול כולם, בלי עניבות ובלי חליפות, הם עשו בית ספר לעשרות המתחרים המחויטים ההמומים. הם גרפו את המקום הראשון, זכו בפרס הכספי המכובד והפכו למייסדים הרשמיים של המיזם שעתיד לשנות את חוקי המשחק האלימים ברשת - "הכפתור האדום".

לשאלתכם, "הכפתור האדום" הוא לחצן מצוקה למקרים של מעשי בריונות וירטואליים (המתבצעים ברשת). כל משתמש יכול להוריד אותו חינם ולהתקין אותו בקלות על כל מחשב (תוסף לדפדפן). גם השימוש בו פשוט: הוא מופיע על שורת התפריט - אייקון של כפתור אדום - ואפשר ללחוץ עליו כשמזהים תוכן אלים או כל תוכן שמפריע ויכול להזיק.

הלחיצה שולחת אוטומטית את צילום המסך של האיום, הסרטון הפוגעני, קבוצת השנאה או ההטרדה למערכת של הארגון. הכל נעשה באנונימיות. הצוות של "הכפתור האדום" דואג לטפל בהסרת התוכן ואף לסיוע חירום במקרה הצורך (יחידת הסייבר של משטרת ישראל ועמותות שונות משתפות פעולה עם המיזם ביעילות).

את הדיווחים של הגולשים מקבלים מתנדבים, סטודנטים מהמרכז הבינתחומי, שאחראים למיון התלונות ולטיפול בהן. 

"נכנסנו לתחום חדש שאנחנו רואים בו הזדמנות לעזור לאנשים", מסביר בר דוד, "התוסף של 'הכפתור האדום' מאפשר לציבור הרחב לדווח על אלימות ברשת, כך שלמעשה יצרנו כלי שמציע סיוע לאותם משתמשי קצה ולאותם בני נוער שחווים אלימות ברשת".

עוד אומר בר דוד: "הרעיון שלנו נולד מסיעור מוחות שערכנו שלושתנו. הסתכלנו על הסביבה הפרוצה של הרשת וחיפשנו מה אפשר לעשות כשאין יכולת אכיפה ושיטור. המסקנה היתה שהסרת תכנים והגשת סיוע לנפגעים הן הדרכים האפקטיביות ביותר למלחמה בבריונות ברשת. 'חוכמת ההמונים', קרי בני הנוער והמשתמשים עצמם, הם שמדווחים על הפגיעה ומנטרים את התכנים בצורה אנונימית".

 

נאבקים בחוסר מודעות

תופעת האלימות ברשת (Cyberbullying) אינה נאכפת דייה על ידי שום גוף בארץ ובעולם. תופעה עולמית נפוצה זו, בעיקר מאז הקמת הרשתות החברתיות בשנים האחרונות, לא פסחה על החברה בישראל. הרוב הגדול של הקורבנות והתוקפים בארץ - הם בני נוער. 

הקורבנות הרבים נחשפים בקלות לסביבה מקוונת אלימה, אפילו פרועה מדי, ומוצאים עצמם חסרי אונים וחסרי הגנה מול סיטואציות שלעיתים אינן פשוטות כלל. המחיר של הסיטואציות האלה כולל נזקים חברתיים, נזקים נפשיים ולעיתים גם מקרים קיצוניים של אובדנות. דוגמאות כאלה, לצערנו, לא חסר.

סקר של המשרד לביטחון הפנים, שנערך לאחרונה, הציג נתונים מדאיגים. כל נער רביעי בישראל, שגילו 18-12, נפגע מאלימות ברשת. 40% מהנפגעים לא דיווחו על כך לאיש ורק שני אחוזים דיווחו למשטרה. 30% מהנפגעים הסבירו את אי הדיווח בבושה. הם לא רצו שאיש, כולל הוריהם, יגלה. 67% לא ראו חשיבות בצורך לדווח.  

"מה שלמדנו בשנים האחרונות הוא שהאיום הזה הוא לא פחות חמור ולא פחות מוחשי מהאלימות ברחובות", התייחס לנושא מפכ"ל המשטרה, רב־ניצב יוחנן דנינו, במהלך מסיבת עיתונאים שקיימה בנושא זה.

זוטא מרחיב על התופעה: "היום כמעט כולם כבר חוו או ראו אלימות ברשת. הטלפונים הניידים מתחילים בכיתות ג'-ד' ורוב הבריונות ברשת מתרחשת בגילי 13-12. בסוף התיכון, בדרך כלל, מפסיקים להתעסק בזה. קבוצות שנאה הן התופעה המדווחת ביותר. מישהו מהכיתה פותח קבוצה שקוראת לחרם על ילד מסוים, מצטרפים לקבוצה הזו עשרות אחרים ופתאום כל השכבה נמצאת בקבוצה הזו. זה מצב נורא".

נוראה לא פחות היא התופעה שזוטא מכנה, בצדק, בזויה. "בני נוער מצלמים עצמם בעירום ותוך כדי אקטים מיניים. הם לא מבינים את ההשלכות שיש למעשה שכזה. החבר מתנקם כי נפרדים, הטלפון נגנב, מישהו פורץ למחשב והדברים האלה דולפים", הוא מסביר ומוסיף: "מצאנו את עצמנו לא פעם מסירים תכנים מיניים שעולים לאתרי פורנו שבהם מופיעים קטינים מהארץ. הדברים האלה יכולים להרוס לבני נוער את החיים".

פטאו מספר על הפעם הראשונה שבה "הכפתור האדום" הציל את המצב; זה קרה בסך הכל יומיים אחרי שעלה לרשת: "קיבלנו פנייה בהולה ונרגשת מנער הומוסקסואל שאיימו להוציא אותו מהארון ברשת. לאחר לילה ארוך שבו עמלנו מול כל הגורמים הרלוונטיים, ובהם יחידת הסייבר של משטרת ישראל ופסיכולוגים, הסרנו את האיום. זהותו של הנער לא נחשפה, ואנחנו הרגשנו שהמטרה שלשמה הוקם המיזם - להציל אפילו נפש אחת בישראל - הושגה".

סיפור זה היה הספתח לעזרה ש"הכפתור האדום" סיפק בשנה האחרונה לרבים. דוגמאות מדאיגות נוספות יש לרוב. 

אם לנערה בת 15 ממרכז הארץ שבתה חוותה בריונות ברשת, מספרת: "חזרתי הביתה וראיתי את הבת שלי בוכה ונסערת. היא הראתה לי שבאתר סיקרט נכתב עליה פוסט מיני ומכוער בסגנון 'פתוחה להצעות', בצירוף מספר הטלפון שלה. המון התחילו להתקשר אליה, ללא הפסקה. פניתי ל'כפתור האדום', ובתוך דקות הם דאגו להסיר את התוכן, למרות שזה היה במוצאי שבת. מה שהבת שלי חוותה היה נורא ו'הכפתור האדום' עצר את הטראומה שנגרמה לה".

בר דוד נותן דוגמה מטרידה נוספת ומספר על "נערה שהעלתה לרשת כל מיני פוסטים בעירום קיצוני, של עצמה, וזיהינו שם קריאת מצוקה. עירבנו את שירותי הרווחה והיום היא מעלה רק תמונות חיוביות". 

דוגמה אחרת היא של "טרנד" מזעזע וקיצוני במיוחד - בני נוער חותכים לעצמם את הוורידים ומעלים את התמונה לרשת כדי לזכות בתגובות. "לצערנו, הם זוכים לעידוד דוגמת: 'לא ככה, אלא לאורך' או 'צריך לחתוך עמוק יותר', ואנחנו פועלים במהירות כדי להסיר את התכנים האלו", זוטא מספר. 

 

לא רק ברשת

קצת יותר משנה חלפה מאז עלה "הכפתור האדום" לרשת. ללא פרסום ראוותני, אלא פשוט מפה לאוזן, נרשמו קרוב ל־10,000 הורדות של התוסף. הוא הפך ליחידה קטנה, אבל מלאת מוטיבציה, שיצאה לנקות את הרשע מרחובות הרשת. מספר הפניות היומיות עומד על עשרות. כל פנייה מטופלת באותו יום כדי לעמוד במטרה - רשת בטוחה יותר. 

שיעורי ההצלחה של "הכפתור האדום" בהסרת תכנים ובהגשת סיוע קרובים ל־100 אחוזים. כמו כן, מעבר לדיווחים הנשלחים על ידי הגולשים, המערכת של המיזם מבצעת גם פעולות יזומות של סריקת הרשת על ידי מילות מפתח. זו עוד דרך לאתר כמה שיותר מקרים, כאלה שמן הסתם לא דווחו. פעולות אלה מסייעות לקורבנות מפוחדים להתמודד עם בריונות ברשת, להתעמת איתה בצורה יעילה ואולי אף לגלות שיש מי שיכול לסייע להם בזמן מצוקה.

הדיווחים שהגיעו ל"כפתור האדום" במהלך 2014 מתחלקים כך: הרוב הגדול של הבריונות הוא קבוצות הסתה, שנאה או חרם - 63%; דפים בעלי תוכן אלים, מסית, התחזויות ופגיעה בדרך זו במשתמש פרטי ברשתות החברתיות - 14%; סרטונים ובהם אלימות שמופנית כלפי אדם - 7%; דיווחים על איומים אובדניים (בעיקר בני נוער) - 5%; פוסטים או תגובות אלימות - 5%; הפצת תמונות או סרטונים פרטיים - 5%; מקרים פליליים: סחיטה, איומים ופדופיליה - 1%. 

הכל מטופל על ידי "הכפתור האדום", אך שלושת מייסדיו, למרות ההצלחה ברשת, לא מסתפקים במרחב הווירטואלי. הם החליטו לצאת לשטח ולטפל בבעיה באופן אקטיבי. הם מפעילים כיום מתנדבים ברחבי הארץ (סטודנטים מהמרכז הבינתחומי ומאוניברסיטת בן־גוריון), שמדריכים את בני הנוער בבתי הספר. הם מלמדים אותם כיצד לפעול מול הבריונות ברשת. מבחינתם זה מוצר משלים, כלי שאיתו הצליחו לסכל אירועים נוספים של אלימות ברשת.

השלושה זוכים להכרת תודה על פועלם בתחום הרגיש. מעבר לכך שגרמו לכל המעורבים בסיפור לפעול (הנפגעים מדווחים, אתרים מסירים תכנים לא ראויים והמתנדבים, שזוכים על פעילותם בנקודות זכות אקדמיות, מלאי מוטיבציה לעזור), מייסדי "הכפתור האדום" עובדים קשה כדי לעזור גם לעצמם - יותר נכון למיזם.

הם רוצים שהוא ישרוד ולשם כך עשו השלושה את אחד הדברים שהם עושים הכי טוב - לכבוש לבבות. הפעם הם יצאו למסע גיוס כספים, אחרי שהפרס שבו זכו - 50 אלף שקלים - הספיק לדחיפה הראשונית בלבד. 

גם במשימת הגיוס הזו נראה שהם עומדים בהצלחה. קרן ההשקעות בסטארט־אפים ישראליים, "שקד ונצ'רס" של אייל שקד, וקרן "ויטל קפיטל" שייסד איתן סטיבה, הפכו לתומכות נלהבות של המיזם.

גורמים נוספים עוזרים למיזם ככל האפשר, ובמקביל, כאמור, יש מי שמצדיע לפעילותו. כך עשתה כמה פעמים יחידת הסייבר של משטרת ישראל וכך גם אתרי אינטרנט רבים, ובהם הרשתות החברתיות פייסבוק וסיקרט. הכרה שכזו נותנת ל"כפתור האדום" דחיפה נהדרת, לא פחות חשובה מתמיכה כספית. 

בקרוב, בזכות פיתוח אפליקציית "הכפתור האדום", הוא יהיה זמין גם בסמארטפונים, והשלושה אף בדרך לשיתוף פעולה עם פייסבוק - ללא ספק תוספת כוח למיזם. 

 

אג'נדה מנצחת

"שלושתנו מתעניינים מאוד בעולם היזמות, ו'הכפתור האדום' הוא מבחינתנו הסטארט־אפ הראשון שהחלטנו לצאת איתו לדרך", מספר זוטא וממשיך: "יש בו משהו טוב וזה אומר שסיכויי ההצלחה שלו יהיו גם גבוהים יותר. אנחנו לומדים באמצעותו הרבה וצוברים המון ניסיון. התוצאות מקדמות אותנו כיזמים ואנחנו מצליחים לעשות המון טוב על הדרך". 

"כשיצאנו לדרך חשבנו לעצמנו כמה אנחנו יכולים ללמוד. מה יהיה שכר הלימוד האמיתי מהתקופה הקרובה. לאורך הדרך קיבלנו לא מעט כלים כסטארט־אפ וכמיזם חברתי. למדנו להקים עמותה, לפתח קשרים עם אנשים, לקיים שיתופי פעולה, לגייס כספים, לעבוד עם חברות, לעשות אפיון. למדנו את כל מה שקשור לתחום הטכנולוגי וגם לשיווק", משתף בר דוד. 

"אף אחד לא ייעץ לנו יותר מדי ועשינו את הדברים כמו שראינו לנכון. חלק הצליחו יפה ומאחרים למדנו. ישבתי פעם בראיון טלוויזיה באנגלית כנציג 'הכפתור האדום' והרגשתי שהשמיים נופלים עלי. אבל בסופו של דבר, החברה לא תקרוס ושום מניה לא תיפול, וזה מה שיפה במשהו הקטן הזה שאנחנו עושים. הדברים נעשים למטרה טובה ואנשים רואים את זה בעין יפה", מסכם פטאו, שנזכר איך נתקל במקרה במודעת התחרות, שהובילה ליוזמה הברוכה הזאת. 

ועכשיו מגיע הטוויסט לכל סיפור ההצלחה הגדול של יזמי "הכפתור האדום". בניגוד לכל סטארט־אפ ששומר על סודותיו בקנאות, כאן האג'נדה מנצחת, כי המטרה המדוברת עולה על כל דבר אחר - כולל הצלחה כספית. 

שלושת הסטודנטים המבריקים, שהפכו ליזמים אמיתיים, מסבירים בפשטות למה כוונתם: "המטרה שלנו היא להפוך את הרשת למקום נקי יותר. חשוב לנו לספק פלטפורמה טובה שתבסס פעילות פה בישראל ואחר כך להעתיק את זה לכל מקום בעולם. אנחנו מזמינים אחרים בעולם להעתיק מאיתנו את הרעיון ואם למישהו יש רעיון טוב יותר מ'הכפתור האדום', זה יתקבל בברכה".

כעת נותר לראות מי ירים את הכפפה כדי לחזק את פעילותו של "הכפתור האדום", אם כשותפים למיזם הנדרש ואם כשותפים לרעיון - כי את הרשת חייבים לנקות מהלכלוך האלים. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו