בליכוד כועסים: חברי עוצמה יהודית מתדלקים את המחאה

רוב חברי הקואליציה החדשה הפנימו את הרעיון: לנוכח זעקות השבר של האופוזיציה והקמפיין האדיר נגד הממשלה המלובה בתקשורת, מה שצריך זה בעיקר לשתוק. לענות עניינית, לתת להם להשתולל, לקדם במהירות את הרפורמות במערכת המשפט ולהפגין משילות. הצעקות הן כלי העבודה העיקרי של חברי האופוזיציה. לחברי הממשלה אין צורך בהן. אצלם המעשים מדברים.

לא כך הבינו שני חברי הכנסת מעוצמה יהודית - אלמוג כהן וצביקה פוגל - שקראו השבוע לעצור את חברי האופוזיציה בגין בגידה. לא פחות. "ראש ממשלה שמנסה להמריד קצין בצבא אמור לעמוד לדין על פי חוק", אמר כהן בהתייחסו ליאיר לפיד (הטעות במקור, מ"ט). חברו פוגל הוסיף: "צריך לעצור את יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד, את יו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ, את יאיר גולן ואת בוגי יעלון. הם האנשים המסוכנים ביותר שיש כרגע. לא הפגנה, לא דגלים, לא שום דבר אחר. הם קוראים למלחמה. זו בגידה במולדת ועילה למעצר".

בקואליציה, שמתמודדת עם מתקפות קשות מבחוץ, ניסו לגמד את האירוע. ראש הממשלה נתניהו הוציא הודעה לקונית על כך ש"במדינה דמוקרטית לא עוצרים את ראשי האופוזיציה, כפי שלא קוראים לשרי הממשלה 'נאצים' ולממשלה היהודית לא קוראים 'הרייך השלישי', ולא קוראים לאזרחים לצאת למרי אזרחי". גם יתר שרי הליכוד הגיבו ברפיון ובחוסר חשק כשנשאלו על כך באולפנים השבוע.

לא כך התנהלו הדברים תחת פני השטח. שרי הליכוד, ובראשם ראש הממשלה, זעמו על שני חברי הכנסת של עוצמה יהודית והטיחו בהם מילים קשות, בפניהם ולא בפניהם. האשימו אותם שהם פוגעים בממשלה כולה, מעצימים את מאבק האופוזיציה ואת ההפגנות ברחובות, ויתרה מכך - פוגעים בישראל בזירה הבינלאומית.

"אם יהיו במוצאי שבת 80 אלף מפגינים, אפשר יהיה לומר בוודאות שכמה עשרות אלפים מהם הגיעו בגלל פוגל וכהן", אמר שר בליכוד. לדברי בכיר במפלגה, "ראש הממשלה - הפועל לשקם את מעמד ממשלתו החדשה בעולם בשל הלעז שהוציאו עליה באופוזיציה עוד בטרם הוקמה - נתקל בקושי גדול בימים האחרונים, כשקולות כאלה נשמעים מתוך אותה הקואליציה בדיוק".

לדבריו, "מה שהבינו בליכוד ובציונות הדתית, צריכים גם להבין בעוצמה יהודית. אנחנו לא בבחירות, אין קמפיין, ואצלם גם אין פריימריז. אין צורך באמירות האלה, במיוחד כשאנחנו סופגים קריאות קיצוניות שמגיעות לכדי הסתה של ממש מצד האופוזיציה".

מאז הבחירות מעדיף נתניהו את הגישה הממלכתית, הלא מתנצחת. הוא מגיב למתקפות, וגם עוקץ לא מעט את קודמו לפיד. אבל המילים שקולות, ההתבטאויות מדודות. כך גם אצל יתר שרי הליכוד. וגם אצל בצלאל סמוטריץ' ואנשי הציונות הדתית. כשהתבקש שמחה רוטמן להגיב לביקורת על הרפורמה המשפטית שאותה הוא מקדם בוועדת החוקה שבראשותו - הוא נמנע מלהיכנס לעימות והשתדל להגיב עניינית, למרות הטענות המגוחכות שנאמרות ביחס לרפורמה.

רעשי רקע, לא יותר

על רקע זה, עד להתבטאויותיהם של פוגל וכהן בלטו מאוד דברי השטנה וההסתה של בכירי האופוזיציה ושל המפגינים בכיכר הבימה. שוב, כמו בהפגנות בלפור, יורדים המפגינים לדיוטות התחתונות במפגן של רוע, השוואות לנאצים, קריאות למלחמת אזרחים, ובעיקר שנאה יוקדת. השרים עבדו - והם הרעילו. ככל שהבינו בצד השני שהפעם זה לא ילך, שהממשלה החדשה נחושה מאי־פעם למשול ולהוציא לפועל את התחייבויותיה, כך הלכו וגברו ההתבטאויות והניסיונות להציגה כממשלה בלתי לגיטימית.

האמירות של חברי עוצמה יהודית יצרו משוואה. מאז אותן התבטאויות לא רק צד אחד עובר כל קו אדום אפשרי - עכשיו יש שניים. קריאות למעצר חברי האופוזיציה מתכתבות באופן מושלם עם קמפיין "הלכה הדמוקרטיה" של השמאל ומכניסות רוח במפרשיו. אחרי ששכנעו את עצמם שהרפורמה במשפט נועדה לבטל את הבחירות לכנסת, לפגוע במיעוטים, וכמובן - ההשוואה החביבה עליהם ביותר להונגריה, הנה הגיעה ההוכחה הניצחת: חברי מפלגתו של השר לביטחון לאומי אומרים בפה מלא שהצעד הבא הוא מעצר של חברי אופוזיציה. לרוסיה היינו, לאיראן דמינו. ברור.

נתניהו לא יוותר על שותפיו. הוא לא יכניס את בני גנץ כדי להעיף את בן גביר. נכון שבעולם יעכלו טוב יותר את הממשלה אם גורם הנחשב מתון ופרגמטי יהיה חלק ממנה, אבל לא העולם נמצא בראש מעייניו של נתניהו. הוא מאמין ביכולתו לדבר עם המנהיגים הרלוונטיים ולשכנע אותם שדבר לא השתנה באופייה של המדינה בממשלתו השישית.

מה שכן נמצא בראש סדר היום שלו הוא שינוי המערכות שמיררו את חייו: מהמשפט ועד לתקשורת. זו המשימה העיקרית כרגע. שלוש שנים הוא חיכה לרגע הזה, מממשלות מעבר דרך ממשלה פריטטית ועד לירידה לאופוזיציה. נתניהו רוקם תוכניות ומייחל לרגע. לכן, אם סבורים באופוזיציה שיצליחו לשבור אותו או את הקואליציה באמצעות הפגנות ומחאות, קריאות קיצוניות וערעור הלגיטימציה של הממשלה בעולם - רוב הסיכויים שינחלו אכזבה.

בניגוד לסבב ההפגנות הקודם, כשהממשלה עמדה על כרעי תרנגולת ויוסדה על בני גנץ כצלע מרכזית, 64 חברי המפלגות המרכיבות כעת את הממשלה לא מתרשמים מהמפגינים. יחד עם כלי התקשורת הגדולים, מעניקים להם רבבות משתתפי המחאה תזכורת תמידית למה עליהם להישאר יחד, ומה מחכה להם בחוץ אם ייפרדו.

64 חברי הקואליציה ילכו עם נתניהו לשינויים במערכת המשפט. לא רק לשלב הראשון שהציג יריב לוין, אלא גם לשלבים שיבואו לאחר מכן. הם גם ילכו איתו לרפורמות בתאגיד ובגלי צה"ל, ולהפיכת מפת התקשורת בישראל למאוזנת יותר, לשיטתם. גם בצעדים נגד ה"דיפ־סטייט", עובדי המדינה, שיטות המינויים וכל מה שישקף את שלטון הימין במערכות המדינה - יצעדו אחריו ויתמכו בכל מהלכיו.

עשרות שנים הפקירו בימין זירות חשובות, והתחושה היא שהגיע זמן התיקון, שזו משימת־העל של הממשלה. כולם שותפים לתחושה הזאת, ואפשר להעריך שלא יאפשרו לעשרות אלפי מפגינים לגנוז להם את החלום.

בדיקת סטטוס

איתמר בן גביר, שנאלץ להתנער מדברי חבריו השבוע, התחיל לקבל שורה של החלטות - המלחמה בהנפת דגל אש"ף; ההוראה למשטרה לטפל באופן שוויוני במפירי סדר, כולל שימוש במכת"זית בהפגנות בתל אביב; והמבצע המשטרתי רחב ההיקף בדרום הארץ, שתוכנן בחשאיות ובוצע בהפתעה.

עוד לפני שמישהו ידע על הפשיטה המשטרתית בבאר שבע ובסביבה, בן גביר הותקף על התעסקותו במפגינים ובדגלים, תוך הזנחת הדברים החשובים שלמענם נכנס לתפקיד: השלטת חוק וסדר בדרום, הבנייה הערבית הבלתי חוקית וחיזוק המשילות. אלא שמתברר שסוגיית הדגל שבה עסק עשויה להוביל לדיון ממשלתי מעמיק בסוגיה עמוקה הרבה יותר: מהי אותה רשות מדינית הפועלת מרמאללה בעיני מדינת ישראל וראשיה בממשלה הנוכחית? האם מדובר ברשות אויב? האם הסכם השלום איתה (הסכם אוסלו) עדיין בתוקף, או שהוא בוטל? שאלות הרות גורל בעלות משמעות מרחיקת לכת, שעד כה איש לא ענה עליהן. בקרוב, כך נראה, ייאלצו בכירי הממשלה, מנתניהו ועד לגורמים מדיניים בכירים אחרים, לדון בסוגיה ולגבש עמדה.

הדיון הזה יתרחש לבקשתה של היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב־מיארה. כך עולה ממכתב התשובה ששלחה לבן גביר, לאחר שביקש ממנה לאשר לו להורות למשטרה להסיר את דגלי אש"ף המונפים בהפגנות.

"במכתבך אלי ציינת כי מדיניות האכיפה הקיימת היום בנושא נשענת בעיקרה על השינוי שחל ביחסים בין מדינת ישראל לארגון אש"ף מבחינה מדינית", כתבה. "לפיכך, ובשים לב כי מדובר בנושא המשלב שיקולים מדיניים רגישים ביותר, טרם אשקול אפשרות לשינוי מדיניות האכיפה ביחס לנושא קונקרטי זה של הנפת דגל. יש לקבל תחילה את עמדת גורמי הדרג המדיני הנוספים הרלוונטיים לעניין, לאחר שישמעו את עמדת מערכות הביטחון. לאחר קבלת עמדות אלה - אגבש עמדתי". המכותב הראשון למכתב הוא נתניהו, ונוסף עליו - שר הביטחון יואב גלנט וראש המל"ל צחי הנגבי.

קונץ פטנט לחילול שבת

אם לא היו נערכות ההפגנות, ייתכן שהיה מתברר כי הדבק המחבר את חלקי הקואליציה הוא לא בדיוק סופר־גלו. התיאורים של לפיד על כך שמצביעי הליכוד מתנגדים לדרישות הסיעות החרדיות אולי מופרזים, אך העניין כן הצליח לעורר נקודה רגישה בקרב אלה הרואים את עצמם נאמנים לערכים הליברליים של הליכוד - מפלגת מחנה החרות הליברלי. נקודת חיכוך כזו כמעט הובילה לפיצוץ בישיבת הממשלה האחרונה.

היה זה ביום ראשון, אחרי שבשבת התגלה כי בעיצומו של היום הקדוש התקיימו עבודות תשתית על ידי משרד התחבורה - מה שהוביל את יו"ר יהדות התורה, שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופף, לשגר מכתב חריף לראש הממשלה בדרישה להפסיק את העבודות בשבתות.

כחבר ועדת ההיתרים לעבודות בשבת, ישולב רב מהרבנות הראשית. על פיו יישק דבר. אם יגיד שזה בסדר - יישרו כל חברי הסיעות החרדיות קו, ויגידו גם הם שזה בסדר. הרבנות, כידוע, הרי לא מחמירה במיוחד

עם כניסתו של גולדקנופף לישיבת הממשלה, החל נתניהו להרעים בקולו ולהטיח בו מילים חריפות, שהדהימו את הנוכחים. "מה אתה מוציא הודעות על זה שכתבת מכתב נגד העבודות בשבת?!", צעק נתניהו, "אתה לא יכול לדבר איתי? לדבר עם השרה רגב? אני מזכיר לך שאתה כבר לא יו"ר הוועדה למען השבת, אלא שר בישראל! אתה חלק מההנהגה וממקבלי ההחלטות, ולא מכותבי המכתבים וממגישי התלונות!"

נתניהו, אומרים הנוכחים, ממש זעם. "אתה נותן נשק לאויבי הקואליציה!", הטיח בו. גולדקנופף בעיקר שתק ונראה נבוך.

כבר בתחילת השבוע התקיים דיון ראשון בנושא. בהמשך התקיים דיון נוסף. ראש המטה של גולדקנופף, מוטי בבצ'יק, הבין שעליו לשמור על הבוס וניסה להיכנס לדיונים. אלא שמדובר בדיונים מקצועיים, ללא יועצים. בשיחה ללשכתה של שרת התחבורה אמר בבצ'יק שתשלח לו הזמנה לפגישה, בטענה שראש הממשלה ביקש ממנו להשתתף בה. ההזמנה אמנם שוגרה, אבל הדבר נשמע קצת חשוד לרגב. למה שראש הממשלה יבקש מבבצ'יק להשתתף בדיון מקצועי על עבודות בשבת? בשיחה עם ראש הסגל של נתניהו, צחי ברוורמן, תהתה רגב אם אכן כך הדבר. ממש לא, השיב לה ברוורמן, למה שנתניהו יבקש דבר כזה? מהר מאוד ההזמנה בוטלה - ובבצ'יק נשאר בחוץ.

בדיונים בנושא נקבע כי עבודות התשתית אכן לא יתבצעו בשבת, אלא רק עבודות שיוגדרו עבודות חירום מצילות חיים, כמו מסילת ברזל תקולה או מכשול מסוכן בכביש. החרדים, השותפים לממשלה, ישבו והגו במחשבה - כיצד להמשיך לשבת בממשלה שתחלל שבת, בלי להיות האחראים לחילול הזה? הגו ומצאו פתרון: כחבר ועדת ההיתרים לעבודות בשבת, ישולב רב מהרבנות הראשית. על פיו יישק דבר. אם יגיד שזה בסדר - יישרו כל חברי הסיעות החרדיות קו, ויגידו גם הם שזה בסדר.

באופן הזה, ככל הנראה, יוכשרו חילולי שבת בסיטונות. הרבנות, כידוע, הרי לא מחמירה במיוחד, ועבור חברי הסיעות החרדיות ייחשב זה אישור הלכתי שלא צריך להילחם נגדו. כך אפשר יהיה ללכת בלי ולהרגיש עם. לאפשר חילול שבת, ולקבל על כך תעודת כשרות. העיקר להישאר בממשלה. הראש היהודי תמיד מוצא פטנטים.