"האם פרקליט המדינה, עו"ד שי ניצן, יעצור את החקירה בפרשיות עו"ד רונאל פישר, ערן מלכה ורות דוד מוקדם מדי, או שהוא יורה לחקור את כל מיוחסי הצמרת ששמם נקשר בפרשה" - שאלנו כאן לפני שבועיים.
שאלנו ולא הסתרנו את דעתנו: אסור לעצור את החקירה. אסור להשאיר שום שלד בארון. צריך לבדוק הכל, לרדת לחקר האמת, לא לפסוח על החשדות גם כאשר אלה עלולים להוביל לרעידת אדמה נוספת במשטרה.
השאלה הזאת הוצגה כאן לא במקרה: לצד פרקליטה מסוימת, שאמרה לנו בין היתר כי "מי שמכיר את הראיות החדשות בתיק מתקשה לישון בלילה"; כי "החומרים החדשים מצמררים ממש"; כי היא "לא מקנאה בשי ניצן שצריך לקבל החלטה אם ללכת בתיק הזה עד הסוף" - היו מי שהטילו ספק באומץ וביכולת העמידה בלחצים של ניצן.
הוא ייעצר, הם הימרו, התיק הזה גדול עליו. רוח דבריהם: הוא לא בנוי לחבית כזו גדולה של חומרי נפץ שכבר קורעת את המערכת לגזרים. הוא בדילמה נוראה וספק אם יקבל את ההחלטה הנכונה.
רפ"ק מלכה. יש לו כנראה מה למכור למח"ש כדי לחסוך לעצמו כמה שנות מאסר במסגרת עסקת טיעון // צילום: נעם ריבקין פנטון
ואכן, ניצן התנהל בתחילה כמי שאין לו כוונה להעמיק את החקירה ולהפליג למחוזות מפחידים, שאיש אינו יודע מה מחכה לו בתחנה האחרונה שלהם. הוא נדהם מהחומרים שראה - אבל קיבל איתותים מהיועץ וינשטיין שכדאי לו לעצור. שהיועץ חושש מריסוק המשטרה.
הוא התלבט והיסס, אבל בסוף הלך לקראת אנשי מח"ש ופרקליטי מלכה. אם מלכה מסוגל להצביע על מעורבים נוספים, בכירים או פחות בכירים ממנו, צריך לשמוע אותו. אסור שאפילו בדל חשד יישאר בארון של המשטרה או רשות המסים ללא בדיקה.
במקביל ניתן על ידי ניצן אור ירוק למשטרה לבדוק את החשדות נגד רות דוד בעת שכיהנה כפרקליטת מחוז תל אביב. גם כאן, המידע שהגיע אליו בנושא הזה, לא השאיר לו ברירה.
זו החלטה שצריך לברך עליה. זו הכרזת העצמאות של פרקליט המדינה.
קו אדום לאיילת שקד
אני יודע ואני זוכר למי ניתנה הנבואה. בכל זאת אני נוטל על עצמי סיכון קטן: שרת המשפטים החדשה איילת שקד, גם אחרי הצהרתה השבוע כי תמנע מבג"ץ לפגוע בהחלטות ממשלה, לא תלך בדרכו של שר המשפטים לשעבר דניאל פרידמן.
שקד יודעת שהשר משה כחלון התחייב להגן על עצמאות שופטי בג"ץ; שיש חברים נוספים בקואליציה שלא יפקירו את השופטים, ובהם בני בגין; שגם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לא ייתן יד למהלך הזה. את הקו האדום הזה, רמז כבר נתניהו, הוא לא יאפשר לאיש בממשלתו לחצות.
אבל אפילו שקד תתעקש לייצר מראית עין של עשב שוטה שצמח בגינה של פרידמן, היא לא תגן על זכותם של נבחרי ציבור להיות מושחתים; היא לא תגן על זכותם להתרועע עם עבריינים; היא לא תגן על זכותם לחזור לכנסת ולממשלה - לפחות לא מכאן ואילך אחרי תקדימי רמון, הנגבי ובעיקר אריה דרעי. זה לא יקרה אצלה.
שקד, אפשר להעריך, לא תבקר פסקי דין מרשיעים של נבחרי ציבור שסרחו; לא תנסה לטהר את המגוהצים שקיבלו בסתר מעטפות עם דולרים; לא תהפוך את בית המשפט העליון לשק החבטות שלה. היא לא תנסה לגרום לאובדן אמון הציבור במעוז האחרון של הדמוקרטיה בישראל. היא מספיק נבונה להבין שאנרכיה משמעותה סוף המדינה.
שקד. בג"ץ הוא לא אויב (א') // צילום: דודי ועקנין
נכון, לרבים וטובים יש סיבה להיות חשדנים ומודאגים מהשרה הצעירה, חסרת הניסיון, שאינה משפטנית. לה ולאחרים בבית היהודי היו אמירות המזכירות את אלה של פרופ' פרידמן; היו להם אמירות המזכירות את אמירת הנצח של ג'וליו אנדראוטי, ראש הממשלה המושחת של איטליה בשנות ה־80: "לא נוכל להרשות למערכת המשפט שלנו לשלוט".
כלומר, צריך לפגוע בעצמאותה ולקשור את ידיה.
יש לה בעיה נוספת: בית הגידול של רבים מתומכי ופעילי הבית היהודי נמצא בשטחים. שם השתוללו מאות פורעי חוק מאנשי הימין הקיצוני, שם מצויים גם אנשים שאינם מכירים בשלטון החוק, שם החוק הוא בחזקת המלצה, ולפעמים אפילו זה לא; שם בנו ובונים מאחזים בלתי חוקיים ויש מי שהופכים את חיילי צה"ל, לרבות את אלוף הפיקוד, לאויבים.
דניאל פרידמן. בג"ץ הוא לא האויב (ב') // צילום: יואב ארי דודקביץ'
ובכל זאת, במסגרת אותה הערת אזהרה שבפתח המדור, אני מעריך ששקד תדע לעצור. שהיא תמשיך אולי לדבר ולזרוק זרדים למדורה, אבל שום דבר מעבר לזה. היא מבינה היטב שכאן היא עלולה ליפול. שבמגרש הזה של כולם שווים בפני החוק, היא תעמוד למבחן אמיתי.
היא תיבחן גם בוועדה למינוי שופטים ובוועדת השרים לחקיקה ובעוד כחצי שנה במבחן המבחנים: בחירת היועץ המשפטי החדש לממשלה.
האם בעזרתה יישב על כיסאו של היועץ וינשטיין משפטן נרפה ועייף מסוגו, חסר כריזמה ורוח לחימה; או משפטן מוערך וחד שיניים שייזכר לטובה. האם יישב על כיסאו אדם רציני שבכוחו להחזיר אותנו אל ימי מאיר שמגר, אהרן ברק, יצחק זמיר או מני מזוז, יועצים שהטביעו חותם על המערכת, או שיגיע משפטן מליגה ג' כדי להעביר את הזמן בשלום, לשמור על המיוחסים מהגילדה, לסמן לעצמו וי ולומר: עשיתי את זה. כיהנתי כיועץ המשפטי לממשלה.
זה יהיה נייר הלקמוס של שקד. זו תהיה הצהרת הכוונות של הממשלה החדשה.
התסריט הלא הזוי
המינוי של איילת שקד לשרת המשפטים מחזיר אותי אל תחילת שנות ה־2000 - אל הימים שבהם הפשע המאורגן זקף ראש בימי ממשלת שרון ואולמרט.
הזרעים שנבטו בשנים האחרונות והובילו להרשעה של עשרות נבחרי ועובדי ציבור בכירים, נזרעו ברובם כבר אז. זה קרה כשמבקר המדינה היה מיכה לינדנשטראוס; היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז; פרקליט המדינה, ערן שנדר ובעיקר מחליפו משה לדור; וראש אגף החקירות, ניצב יואב סגלוביץ. אלה היו חמש שנות השיא במלחמה בשחיתות השלטונית.
לדור. נציג תור הזהב (א') // צילום: גדעון מרקוביץ'
זה היה תור הזהב של מערכת האכיפה שהחל בצליעה והגיע לאן שהגיע כעבור שנתיים־שלוש בגין ארבע "תאונות עבודה". תאונות, צריך להדגיש, כי לא היתה כאן כוונת מכוון שלטונית. "תאונות" כי אין לחשוד באריאל שרון או באהוד אולמרט שחיפשו אנשים אמיצים למלחמה בפשע המאורגן השלטוני. בדיוק להפך.
זה התחיל בבחירת השופט מיכה לינדנשטראוס למבקר המדינה בהנחה שהוא לא יהיה כקודמו, שופט העליון אליעזר גולדברג, שנעץ שיניים בשרון ובאחרים מסוגו. מישהו בכנסת ובממשלה פשוט לא עשה שיעורי בית.
רצו לקלל ונמצאו מברכים: כבודו לשעבר, שנחשב לאדם נוח שאינו נושך ואינו מסוכן למערכת השלטונית, נכנס בסערה לתפקיד, גילה את סדום ועמורה ופירסם דו"חות קשים בלי הנחות ובלי עיגולי פינות.
לינדנשטראוס נחשב לתאונת עבודה ראשונה של הממשלה, כי לא סיפק לשלטון את הסחורה וכבר אחרי שנה וחצי נישא על כפיים. הציבור אהב אותו.
לינדנשטראוס. הוא היה "תאונת העבודה" הראשונה של ממשלת שרון - מינו מבקר "פודל" וקיבלו "דוברמן" // צילום: דודי ועקנין
היועץ המשפטי מזוז נחשב ל"תאונה השנייה": אמנם הוא קיבל את התפקיד הרגיש בציפייה שיסגור את תיקי האי היווני של משפחת שרון ואולמרט, עמוסי הראיות, והוא אכן סגר אותם. הוא עמד במטלה הזאת. אבל זמן קצר אחרי מריחת התיק הזה והסערה הציבורית שפרצה - התעשת מזוז, הפשיל שרוולים, הכניס את ידיו לבורות הביוב והפך לאחד היועצים המשפטיים הטובים שידענו.
קו פרשת המים האמיתי מבחינתו היה ההחלטה להעמיד לדין את שר המשפטים חיים רמון. החלטה קשה, אמיצה, שגרמה לכל מי שקשרו כתרים לראשו, ובראשם כמה מבכירי "ידיעות אחרונות" ונספחיו ברדיו ובטלוויזיה, להפנות לו פתאום עורף.
מאותו הרגע הוא הושמץ, ספג אבני בליסטראות, ומצא את עצמו מתרחק ממי שנהג להתנחל בלשכתו שעות מדי שבוע, מנהל בתי המשפט דאז, השופט בועז אוקון.
מזוז. נציג תור הזהב (ב) // צילום: קונטקט
אוקון נמנה עד אז עם חבריו הקרובים של מזוז ונחשב לבעל השפעה גדולה עליו. מהרגע שמזוז גילה עצמאות, החברות ביניהם נקטעה.
החברים לא מחלו למזוז מסיבה פשוטה: לרמון היה תפקיד חשוב במאבק של קבוצת פרידמן־אוקון להחלשת שלטון החוק ובית המשפט העליון. הוא היה אמור לשמש המוציא לפועל של הקבוצה: ראשית, לבטל את עבירת הפרת האמונים שהיום ברור כמה היא חשובה ונחוצה במלחמה בשחיתות השלטונית; שנית, לבטל את שיטת הסניוריטי הנהוגה בבית המשפט העליון (ולפיה השופט בעל הוותק הגדול ביותר נבחר לנשיא).
על פי אחד התסריטים, שדובר בהם בחדרי חדרים, אמור היה רמון לגרום בין השאר לבחירת פרופ' נילי כהן, המקורבת לפרידמן, לבית המשפט העליון, ובהמשך לבחירת בועז אוקון עצמו. המהלך הזה, אחרי ביטול שיטת הסניוריטי, היה מאפשר את בחירת אוקון לנשיא בית המשפט העליון בגיל צעיר יחסית.
משמעות התוכנית הזאת, אילו התממשה: החלשת המלחמה בשחיתות השלטונית. ספק אם מזוז ולדור היו מגיעים לתוצאות שאליהן הגיעו. ספק אם היו זוכים לגיבוי של ביהמ"ש העליון בהרכבו החדש.
התאונה הרביעית
רצה הגורל וערב מלחמת לבנון השנייה הסתבך חיים רמון בפרשת הנשיקה לקצינה ונאלץ לפרוש. או אז איבדה החבורה את מי שאמור היה להיות המוציא לפועל של תוכניתה. זו היתה התאונה השלישית.
פתאום הכל קרס: שיטת הסניוריטי נשארה על כנה; פרופ' נילי כהן משכה את מועמדותה לעליון; בועז אוקון נפגש עם הנשיאה החדשה דורית ביניש ופרש מניהול בתי המשפט; מינוי פרידמן לשר המשפטים לא הצליח להרוג את עבירת הפרת האמונים, וכאילו אין די בכך, ספגה חבורת פרידמן מהלומה נוספת: משה לדור, מבכירי המערכת בעבר, נבחר לפרקליט המדינה.
זו היתה התאונה הרביעית. תאונה קשה שפרידמן כנראה לא הצליח להתאושש ממנה עד היום.
לדור הוא מומחה במשפט פלילי, סוס עבודה, מנוע שעבד מסביב לשעון. החיבור שלו עם מזוז הפך לחיבור מנצח: אברהם הירשזון, שלמה בניזרי, בכירי רשות המסים, בכירי בנקים, אנשי עסקים, נשיא, ראש ממשלה, ראשי עיריות גדולות - מצאו את עצמם על ספסלי הנאשמים, הורשעו וחלקם הגיעו לכלא. במקביל, באותה נשימה, החלה מלחמה חסרת פשרות במשפחות הפשע.
רוח חדשה נשבה ברשויות האכיפה, הציבור נשא את לדור, מזוז, סגלוביץ ולינדנשטראוס על כפיים, פירות אותן חמש שנים מבורכות נקטפים כאמור גם בימים אלה אף שווינשטיין אינו מזכיר את קודמו במאומה, וניצן מתחיל לחדד שיניים.
ניצן זקוק לידו ליועץ משפטי אחר: לאדם החלטי וחרוץ, למי שבחצות יושב עדיין ספון בחדרו וקורא תיקים. לא חלילה ליועץ שאינו מניע את גלגלי המלחמה. מינוי של עוד ויינשטיין צריכה איילת שקד למנוע. זה יהיה כאמור מבחן המבחנים שלה.
מה קורה בעיריית נשר?
לפני שנתיים, אולי קצת יותר, החל להצטבר על שולחן עמיתיי עוזי דיין ומיכל שבת חומר רב על התנהלות קלוקלת של ראש עיריית נשר דאז, דוד עמר. עליו ועל בכירים אחרים בעירייה ובהם הסגן וממלא המקום פרדי מאליק, והמזכיר יוחאי וינשטיין.
המכנה המשותף של החבורה הזאת: שחיתות אישית וציבורית. אי סדרים, מינויים כושלים, ניצול מעמדם לרעה ועוד ועוד.
מי נמנו עם המתריעים בשער באותה תקופה שגרמו לי, לדיין ולשבת להידרש לנושא שוב ושוב? ראש העירייה הנוכחי, אבי בינמו, ובמיוחד סגנו, יחיאל אדרי. המלחמה בריקבון בערה בעצמותיהם והם ניהלו מאבק חסר פשרות שנשא בסוף תוצאות: מאליק ווינשטיין מואשמים היום בנפרד במעשים פליליים חמורים ומשפטם נמצא בשלב מתקדם. דוד עמר הפסיד בבחירות ונמצא באופוזיציה.
בינמו. ראש עיריית נשר התריע בשעתו נגד קודמו ועכשיו יש תלונות חמורות נגדו ונגד סגנו. הוא מכחיש הכל // צילום: מישל דוט קום
חשבתי לתומי שבנשר הגיעו המתריעים אל המנוחה והנחלה ושדגל המינהל התקין יונף על ידיהם בגאון. כנראה טעיתי. שבועות אחרי שבינמו ואדרי התיישבו על כיסאות השררה - החל לדלוף זרזיף של מידע על הסיאוב בעירייה.
יו"ר סיעת הצעירים, רועי לוי, התחיל לקרוע חלון לחשדות לשחיתות; יו"ר הכנסת לשעבר, דן תיכון, המכהן כחבר מועצת העירייה מטעם הליכוד, השמיע קולות מחאה; רכז סיעתו וסיעת דוד עמר, שלומי זינו, הגיש תלונה חמורה הנבדקת עכשיו במשרד הפנים - והעיקר: אנשי מבקר המדינה נכנסו לתמונה.
הם בודקים חשדות כבדים למכרזים תפורים, לאי כתיבת פרוטוקולים במכרזים, למינויים פוליטיים, לאי הזמנת עשרות מועמדים רלוונטיים לוועדות קבלה ועוד ועוד. תוצאות הבדיקה הזאת יתפרסמו בעוד כמה שבועות, ועד אז מכחיש בינמו את החשדות כולם.
לדבריו, "מדובר במסע השמצות מתוזמן ומתואם של גורמי אופוזיציה שאיבדו את השלטון... המטרה לפגוע בי כראש העירייה וכן בהנהלה ובתפקוד העירייה תוך שימוש ציני בכלי תקשורת... זורעים מידע מסולף שהועבר גם למבקר המדינה".
מיכל שבת הזכירה לראש העירייה שבעבר הוא נמנה עם המתריעים בשער וביקשה את התייחסותו. תגובתו: "אכן אני וסגני התרענו על שחיתות בקדנציה הקודמת. מאז כניסתנו לתפקיד יש הוראה לשומרי הסף לפעול אך ורק על פי החוק".
שבת ביקשה לאמת מידע על חדירת גורמים עברייניים לעירייה, ובהם אנשים המזוהים עם העולם התחתון, ושאלה האם בינמו ואדרי היו נתונים לאיומים, והאם הם חוששים לפנות למשטרה?
בינמו: "חד־משמעית, לא. עדיין לא קם העבריין שיוכל לאיים על אדם ישר".
לקח פרשת עו"ד פישר
מה למדו כמה חשודים בתיקים רגישים מפרשת הסלולרי של עו"ד רונאל פישר?
שעליהם להיפטר מהטלפונים הסלולריים שלהם לפני שהמשטרה תבין את השגיאה הגדולה שלה ותניח את ידה על האוצר החבוי בסלולרי.
החשודים האלה קיבלו תדרוך מתאים, הודיעו במקומות העבודה שהסלולרי שלהם אבד, וקיבלו מכשיר חדש. בפרשה מסוימת, מחשש לפשיטה של אנשי יאח"ה על משרדיהם, הם טרחו להחליף חמישה־שישה מחשבים שגם בהם נשמרו אוצרות, הורו למשתפי פעולה להעמיס אותם על רכב מסוים ולנסוע.
בהוראתם, מיותר לומר, הוצבו במשרדיהם מחשבים חדשים כאילו לא חסר דבר.
אם וכאשר תגיע אליהם המשטרה, במסגרת חקירת השלמה, הם יטענו שהכל נעשה בתום לב. שהמחשבים שלהם פשוט התקלקלו. שהם אינם מבינים מה רוצים מחייהם. ¬
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו