זה לא עניין של כבוד, זה העתיד שלנו

ד"ר מייקל אורן, שגריר ישראל בוושינגטון לשעבר והיום חבר כנסת מטעם מפלגת כולנו, הוציא השבוע בארה"ב ספר חדש והצליח לעורר סביבו דבר שכל סופר חולם להשיג: סערה בינלאומית.

אורן ליווה את הופעת הספר, ששמו "בעלת ברית: המסע שלי ברחבי השסע הישראלי־אמריקני", בשורת מאמרים והרצאות, שעיבו את ההתעניינות בזיכרונות שכתב מתקופת כהונתו כשגריר בשנים 2013-2009, אשר מתמצתים את שלטונו של נשיא ארה"ב, ברק אובאמה, ואת יחסו לישראל בכלל, ולראש הממשלה, בנימין נתניהו, בפרט. 

דברים שכתב אורן בעיתון "וול־סטריט ג'ורנל", שלפיהם אובאמה נטש את ישראל בכוונה תחילה, קוממו נגדו את אנשי הבית הלבן ואת נציגם בתל אביב, שגריר ארה"ב בישראל, דן שפירו, שהאשים את אורן בשקר וקיטלג את ספרו כדמיוני. 

השבוע, כשהוא שוהה בניו יורק, אורן מתפנה לראיון טלפוני ומסביר שכתיבת הספר היתה עבורו שליחות. "הספר מאוד מאוזן, מאוד הוגן, עם הרבה מאוד ניואנסים, שמבהיר תהליך שהחל משנת 2009 כשנכנסתי לתפקיד. 

"הכתוב בספר ניזון ממקור ראשון ששמעתי כשישבתי בשיחות האינטימיות מאחורי הקלעים ומספר מה היה שם באמת. אני מנתח איך הגענו לאן שהגענו בנושאים קריטיים, ובראשם היחס של הממשל לאיראן. 

"הספר היה מיועד לעורר שיחה והוא אכן מעורר שיחה", ממשיך אורן. "התקווה שלי היא שהשיחה תהיה עניינית ולא שטחית ופרסונלית. זה לא אמור היה להיות ככה. עד עכשיו אמרו עלי הרבה דברים, כולל התקפות אישיות. אפילו מקורות רשמיים אמריקניים. 

"אך עד עכשיו לא ראיתי דיון ענייני על הספר. יש בו 400 עמודים, על נושאים שהם קריטיים עבורנו, עבור ביטחוננו. אין לי בעיה שיתקפו אותי אבל שיתייחסו גם לתוכן". 

מה גרם לדעתך להתקפות האישיות נגדך? 

"ברור שנגעתי בעצב פתוח. הצגתי את האמת, והאמת לא קלה ולפעמים גם כואבת. אבל אין ברירה, אנחנו חייבים לגעת באמת הזאת. ההחלטה ללכת בדרך הזאת עבורי היתה לא קלה ולא נוחה, אבל זאת החלטה שקיבלתי. 

"נכון, היה לי קל יותר לשתוק. הייתי חוסך לעצמי את כל ההתקפות האישיות והישירות. את הספר לקח לי שנה וחצי לכתוב, אבל ההחלטה להוציא אותו לאור דווקא עכשיו, מוקדם כמעט בחצי שנה מהמתוכנן, נועדה לעורר שיח ערב החתימה על הסכם גרעין עם איראן. 

"הגדירו אותי כמי שלא מספר אמת. זאת לא אמת שניהלו מו"מ חשאי עם איראן במשך שבעה חודשים בלי לעדכן אותנו? נו, באמת. יש דברים שקשה מאוד להתכחש אליהם". 

 

מחקר על אובאמה

אתה מתייחס לנשיא אובאמה ומנסה לנתח את האישיות שלו ולהבין מה השפיע על ההחלטות שלו. אולי זאת היתה טעות בקו המחשבה והכתיבה? 

"לא. יש פרק שלם בספר שבו אני מתאר כיצד אני, שגריר עם כלים של היסטוריון וחוקר, בא למלא את תפקידי וחובתי כשגריר. אני חוקר עם מי אנחנו עובדים. ב־2009 אובאמה לא היה כל כך מוכר, בוודאי לא לנו. 

"איך חקרתי עליו? עברתי על כל דבר שהוא כתב, צפיתי בכל ראיון שהעניק, ליקטתי כל מידע על כל דבר שנגע בנו. כל דבר שהוא כתב על עצמו: על הקשרים האישיים שלו עם האיסלאם, עם אבא שלו, עם אביו החורג. על הזמן באינדונזיה. אם הייתי מתעלם מזה, הייתי מפקיר ולא ממלא את תפקידי כשגריר. 

"בספר אני מספר על כמה ממצאים של המחקר. הגעתי לכמה מסקנות בסיסיות כדי לברר איך נגיע למצב שלא יכול להפתיע אותנו. לא היה קל להשמיע את המסקנות האלה בארץ. כחוקר, הייתי חייב לחבר תמונה של השקפת העולם שלו, שממנה אפשר להסיק מסקנות. כל מה שעשיתי היה מתוך אחריות וחובה". 

לאילו מסקנות הגעת? 

"אחת המסקנות, עוד ב־2009, היתה שהנשיא יעשה כל שביכולתו להגיע להסכם עם איראן, כמו גם שבסופו של דבר הוא תמיד יחזור לנושא הפלשתיני. זהו נושא ליבה עבורו. השתמשתי בספר במילה ביידיש 'קישקה אישיו'", מתבדח אורן. 

מדוע נתת משקל ליחס שלו לאיסלאם? 

"התייחסתי לכך שבראשית הקדנציה הראשונה שלו הוא הזכיר את הקשר המוסלמי שלו כמעט בכל הופעה, כולל בנאום ההשבעה שלו. הוא זה שהתייחס לכך כל הזמן. הוא היה מוכר אז כברק חוסיין אובאמה. השם המרכזי הושמט כשהוא הפך לכלי ניגוח בידי הרפובליקנים. אבל עד אז הוא הזכיר את הדברים בכל מקום. 

"הראיון הראשון שלו לעיתונות זרה היה לרשת טלוויזיה בדובאי. השיחות הראשונות שהוא ביצע כנשיא היו למנהיגים מוסלמים. הביקורים הראשונים שהוא קיים היו לטורקיה ולמצרים. הוא הגדיר את עצמו כגשר אנושי בין ארה"ב לבין מה שהוא הגדיר העולם המוסלמי. 

"זאת גישה מהפכנית לגמרי, חסרת תקדים בהיסטוריה הדיפלומטית האמריקנית. כשגריר הייתי חייב להצביע על הדבר ולנסות להבין מאיפה הדברים הגיעו. השקעתי הרבה מאמץ כדי להבין זאת".

אתה מסביר כי זה חלק מהכלים שלך כחוקר, אבל ניסו לייחס לך חשיבה פסיכולוגית ופילוסופית לדברים, לא היסטורית. 

"מחובתי להבין מה מרגש אותו, מה נוגע לליבו. הוא כתב ספר ושם הוא מספר על אביו. הספר הוא קשה וכואב, הוא עצמו בוכה שם. גם אם הייתי חוקר את בן־גוריון, הייתי כותב משהו על הרגש שלו, על הלב שלו ועל האופי שלו, על מנת להבין אותו. 

"חלק מההתרשמות שלי היא גם משיחות ומפגישות איתו. הוא אדם מרשים פיזית, גם בדיבור, הוא חד מאוד. אין לי שמץ של זלזול. יש חילוקי דעות; חילוקי דעות לגיטימיים וקריטיים לנו". 

איך הדיון עכשיו יכול למנוע הסכם רע עם איראן? 

"אפשר לעורר דיון על האופי של ההסכם, על מה שהוביל להסכם. יש דעה רווחת כאן, למשל, שהכל התחיל בנאום של ראש הממשלה בקונגרס. לא, לא. יש כאן שורשים עמוקים מאוד למצב שבו אנו מוצאים את עצמנו היום. 

"אבל כדי לדעת כיצד להתקדם עלינו להבין את העבר. יש לי כבוד גדול לעבר, כהיסטוריון, אף שהעבר כאן לא כל כך רחוק. צריך לחזור תמיד למקורות.

"בספר בדקתי את הדברים וחזרתי לנאום קהיר. כבר שם יש איתותים לכך שהוא הולך להסכם עם איראן. בנאום הוא אמר שלאיראן יש זכות לאנרגיה גרעינית לצורכי שלום. דבר כזה שנאמר מפי נשיא אמריקני בשנת 2009 זה מהפכני". 

אז זיהית ראשון. בשורה התחתונה, ברק אובאמה הוא נשיא רע ובעייתי לישראל? 

"כולם בארץ קוראים רק את הביקורת משמאל, אבל לא את הביקורת מימין. בארה"ב יש שחושבים שבספר אני מחמיא מדי לאובאמה. אני כותב באופן חד־משמעי שהוא לא אנטי־ישראלי. הוא עזר לנו בשעות קריטיות, למשל בשריפה בכרמל. זהו קטע מאוד נוגע ללב שבו אני מתאר כיצד סייע לישראל באותן שעות, אבל..."

כן, אבל בנושאים קריטיים הוא בצד של אויבי ישראל? 

"רגע, אני רוצה להמשיך את ה'אבל'. הוא נשיא בעל השקפת עולם שונה מזאת שהכרנו הרבה מאוד שנים. אולי השקפת עולם שלא הכרנו אף פעם. השקפה שהיתה קוראת תיגר על כל ממשלה בישראל. גם על ממשלת מרכז־שמאל. גם בנושא האיראני וגם בנושא הפלשתיני. 

"זהו ממשל שלא מבחין בין סגירת מרפסת בגילה לבין שכונה באיתמר. נכון שהכימיה האישית פה (בין אובאמה לנתניהו; ש"צ) לא עזרה ליחסים, אבל אנשים לא תמיד זוכרים שבין מנהיגי ישראל וארה"ב לא תמיד היו יחסים של ירח דבש. לא בין בן־גוריון לאייזנהאואר, גם לא בין שמיר לבוש האב. 

"אבל הברית בין המדינות היא עמוקה, רצינית ואמיתית. היא ברית בין עמים ולא רק ברית בין אישים. אז מה אני יכול לומר? זה מאתגר".

אתה נמנע מלומר שזהו ממשל "רע לישראל". 

"זה מאתגר. מה זה רע? בנושא האיראני, מאוד מאוד בעייתי. זה לא עניין של מורשת ושל כבוד. זה עניין של עתידנו ועתיד משפחותינו. זה לא צחוק". 

בספר אתה מביא שיקוף של דברים שראית וחיתוכים שעשית. 

"אומר לך משהו כן: לא הייתי יכול לחיות עם עצמי אם לא הייתי משמיע את מה שהשמעתי עכשיו. אני מאוד חרד. אני מאמין שישראל נמצאת בסכנה קיומית בשל האיום האיראני. עם השנים המסקנה הזאת רק הלכה והתחזקה אצלי. יש שאומרים שהייתי צריך לשמור על שקט. אני אפילו לא יכול להבין את זה! איך אפשר לשמור על שקט כשזהו המצב?" 

ולכן אני שואל שוב, האם אובאמה ויתר על הביטחון של ישראל בהתקרבות לאיראנים? אחרת איך אפשר להסביר את ההתנהלות הזאת שלו מולם? 

"אתה צריך לשאול אותו. בוא נאמר כך: הוא אומר כל השנים, 'אני שומר על הגב שלכם'. הוא אומר כל השנים, 'כל האופציות על השולחן'. אחת האמירות שחזרו על עצמן שוב ושוב היא 'אני לא מבלף'. ובראיון לאילנה דיין הוא פתאום אומר שאין אופציה צבאית". 

משמע שהוא כן מבלף בסוף?

"אתה יכול להסיק מסקנה. אני הופתעתי מהאמירה הזאת. היו לי שאלות קשות מאוד לגבי האמינות של האיום הצבאי האמריקני. עכשיו הוא אומר בעצמו שאין אופציה צבאית אמיתית? אנחנו בתור ישראלים חייבים - ולא משנה אם אנו מימין או משמאל, להתייחס לדברים האלה ברצינות. 

"תיזכר בוויכוח הסוער בנושא שהיה כאן בשנת 2012, האם אפשר לסמוך על מישהו אחר או שאפשר לסמוך רק על עצמנו (בנושא התקיפה באיראן; ש"צ)? 

"כך גם באחת הסוגיות ששנויות במחלוקת בין ישראל לארה"ב: השאלה אם המשטר האיראני הוא רציונלי. אובאמה התראיין ואמר שהם אנטישמיים אבל רציונליים. שהם עובדים על בסיס של עלות ותועלת, רווח והפסד. שהם לא יסכנו את ההישרדות שלהם רק בשביל התוכנית הגרעינית. שיש להם פוטנציאל להיות גם מעצמה אחראית במזרח התיכון. 

"בעוד בצד שלנו רואים משטר שמסוגל לבצע צעדים רציונליים, אבל במהותו הוא לא רציונלי. הוא ג'יהאדיסטי וכשהוא אומר שהוא שואף למחוק אותנו מהמפה, הוא מדבר ברצינות; זו לא סתם רטוריקה. הנושאים האלה שבמחלוקת הם גורליים עבורנו. 

"זאת אמת לא פשוטה, אבל זאת האמת. אני מצביע בספר על כמה הנשיא הזה מדבר בכנות. הוא חושף את ליבו הרבה פעמים. בתור שגריר זה נכס. יש בספר הרבה פחות פרשנות על אובאמה ממה שחושבים שאני נותן, אני פשוט מצטט אותו". 

 

"מכבד את תגובת כחלון"

מייקל אורן בן 60, נשוי ואב לשלושה, תושב ירושלים, נולד במדינת ניו יורק. הוא עלה לישראל בגיל 24, התגייס לצנחנים והשתתף במלחמת לבנון הראשונה. הוא שימש יועצו של יצחק רבין ושירת כקצין הקשר של ישראל עם הצי השישי של ארה"ב במהלך מלחמת המפרץ. 

במהלך מלחמת לבנון השנייה ולאחר מבצע עופרת יצוקה גויס שוב, הפעם לפעילות ההסברה של ישראל. בשנת 2009 קרא נתניהו לאורן וביקש ממנו להתמנות למשרת השגריר בארה"ב. 

אורן, בעל אזרחות אמריקנית, ויתר על האזרחות ונענה לבקשת נתניהו. בארה"ב הוא דמות מוכרת בזכות ספריו והמאמרים שהוא מפרסם בעיתונות. אורן חיבר שני ספרים שהפכו לרבי־מכר בארה"ב - "שישה ימים של מלחמה: המערכה ששינתה את המזרח התיכון", שעסק במלחמת ששת הימים; והספר "כוח אמונה ופנטזיה - ארה"ב והמזרח התיכון - 1776 עד היום, היסטוריה של המעורבות האמריקנית במזרח התיכון", שעמד על הקשרים והאינטרסים של האמריקנים כבר לפני 200 שנה באזורנו. 

לפני הבחירות שימש פרשן לרשתות בינלאומיות כגון פוקס ניוז ו־CNN, עד שהחליט להצטרף למפלגת כולנו ונבחר לתפקיד ח"כ. הסערה שעורר ספרו הובילה את יו"ר מפלגתו, השר משה כחלון, לשגר מכתב הבהרות לשגריר האמריקני, שבו הסביר כי אורן משמיע את דעתו בלבד. האמריקנים ביקשו התנצלות בנושא גם מנתניהו, אך היא לא הגיעה. 

איך קיבלת את המכתב של כחלון? 

"בסדר גמור. זה היה בתיאום. היה ספין בתקשורת ונאמר (אמנון אברמוביץ' בחדשות ערוץ 2; ש"צ) שכחלון התנצל. תחפש את המילה התנצלות ותראה שהיא לא שם. מה שכתוב במכתב הוא הצהרת אמת. הספר נכתב לפני שנכנסתי לפוליטיקה בכלל, והוא מייצג את מה שחשבתי בתור שגריר". 

האם לדעתך נתניהו, שמינה אותך אז, היה צריך להתייחס לדברים? 

"דיברתי בשם עצמי. אני מכבד את התגובה של כחלון וגם את זאת של ראש הממשלה. כל אחד מגיב בדרך שהוא בוחר. אבל בסופו של דבר, השם שלי על הספר, לא של אדם זה או אחר ולא של מפלגה כזאת או אחרת".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו