רק לא להתרגל לטרור שחזר לרחובות

פעמיים בשבוע פיגוע, או שני פיגועי רצח. לפני יומיים זה כבר היה בלב ירושלים. יש בעיה - מתרגלים. אבל אסור להתרגל. ההתמודדות עם האינתיפאדה היא אחד הסעיפים הראשונים על סדר היום של הממשלה הבאה, אם תקום בכלל. השיטה הקיימת מאז החל מסע הרצח במארס השנה היא כישלון, שהיה ברור מההתחלה. קשה להגיד מה כן, אבל השיטה הקיימת, שבמסגרתה צה"ל פרס את כוחותיו על הקו הירוק ואחר כך עבר לפעולות חודרות במרכזים של ערי הטרור, היא לא טובה. זאת תמיד תהיה שמיכה קצרה מדי.

מה שבולט הוא שבצד הענישה, הפלשתינים מרגישים שהם לא משלמים מחיר. מהם הצעדים שכן ייצרבו בתודעתם, זה עניין לבעלי ניסיון. יש רשימה וצריך לנסות אותה. זה תקופה לא קצרה נראה שהערבים, בייחוד ביו"ש, מרגישים ש"אל־דאולה מענא" (המדינה איתנו). אל־דאולה זו ארה"ב. אם, למשל, בתגובה לפעילות הטרור הרצחנית יתבצעו פעולות מהירות ליישור שטחי C שנתפסו על ידי הרש"פ לצורכי בנייה, זה דבר מובן לאוכלוסייה. יתר על כן, אפילו חזרה לאחד היישובים שנעקרו בצפון השומרון תירשם. כל זה נוסף על תורת כיסוח הדשא היומיומי נגד הטרור.

אבל טרור כמו שהיה השבוע זה כמעט בגדר בט"ש. הרמטכ"ל כוכבי אמר שבנושא הגרעין האיראני אנחנו בנקודה קריטית. ראש אמ"ן דיבר על כך שהאיראנים יעלו את הרמה של העשרת האורניום ל־60 אחוזים ויותר. למעשה, זה המשך מדיניות הסחטנות הגרעינית שארה"ב והממסד הישראלי מוכנים לטפל בה באמצעות הסכם הגרעין. אבל זה ירד מהפרק כנראה.

זה התחום היחיד שמבשר טובות עם כינון הממשלה הבאה. נושאי החוץ. הקומבינציה של אמיר אוחנה כשר חוץ ורון דרמר כשר שיטפל בתחזוקת היחסים עם העולם הערבי בכפוף להסכמי אברהם, היא חיובית. במסגרת הפוליטיקה הפנימית בישראל, נערך לאחרונה ניסיון לטרפד את האפשרות למנות את דרמר לשר חוץ או לתפקיד אחר שחופף את התחום. במסגרת ראיונות הפודקאסט המרתקים שלו, תחת הכותרת "פוליטיקלי־אינקורקט", השמיע דרמר כמה פעמים - אבל בייחוד בחודש אוגוסט השנה - הערכת מצב ביקורתית על המדיניות האמריקנית בנוגע לגרעין האיראני. ציינתי את זה בטור שכתבתי לפני כשלושה חודשים. דרמר טען, שנראה כאילו האמריקנים משלימים עם איראן גרעינית והם נוקטים מדיניות של הכלה. יותר מזה, הם ויתרו על מניעה.

לפי התקשורת הישראלית, מי שמדבר כך לא יכול להיות בתפקיד בכיר. אבל דרמר נוקט בכל השנה האחרונה עמדה הוגנת מאוד כלפי הנשיא ביידן. הוא מחמיא לו כאישיות, וכנשיא שנמצא ב"שליטה מלאה", בניגוד לשמועות שפיזר הימין האמריקני כאילו ביידן הוא בובה. ועם זאת, הקפיד למתוח ביקורת על נושאים מדיניים. זאת גישה שהאמריקנים מכבדים. הצמרת המדינית־ביטחונית תהיה חייבת לבחון מחדש את השיטות הישנות שאולי פג תוקפן.

געגועיי לוולרשטיין ולזמביש

ראשוני ההתיישבות פעלו בהשקט ובבטחה, אבל סמוטריץ' מסתובב כמו פיל בחנות חרסינה ומאיים על יציבות הממשלה העתידית

סמוטריץ' פסל את עצמו מלהיות שר בכיר. הוא הפעיל ניסיונות סחיטה נגד ראש הממשלה המיועד וחצה קו אדום. בציונות הדתית טוענים שזאת בדיוק הבעיה. נתניהו והליכוד לא ניהלו נכון את המשא ומתן, ולא תחמו מייד על ההתחלה את גבולות הגזרה. אבל אתה לא סוחט את ראש הממשלה. אתה יכול להתמקח, אתה יכול להתדיין איתו ולדרוש דברים. אתה לא יכול לבוא ולסחוט.

העובדה שהסחיטה באיומים נעשית במישור הפוליטי ולא במישור האישי, לא משנה הרבה. סמוטריץ' הספיק בחודש האחרון לגרום נזק גדול לימין, ובייחוד למגזר הדתי־התיישבותי שאותו הוא מייצג. מדבר בשם משילות אך מפגין היעדר כל התנהלות משילותית. הוא בא מהדת ומהיבטיה הרוחניים, אך מפגין בפני כל כי רק שפת הכוח מוכרת לו.

לממשלת הימין יש לפחות שני יעדים בעלי חשיבות אסטרטגית מהמעלה הראשונה: תחילה, אותה משילות מדוברת. נוסף על כך, יציבות הממשלה לארבע שנים. הקדנציה המלאה המיוחלת מאפשרת לנקוט שינויים ומדיניות לאורך זמן. בצורה שבה שתל את עצמו סמוטריץ' כנציג של כת הביביפוביה, הוא מאיים מתחילת הדרך על שרידות הממשלה ועל יציבותה, ובכך מוכיח כי אינו מבין דבר באסטרטגיה. השותפים נדרשים קודם כל ליצור תנאים ליציבות.

נתניהו נרמל את המתנחלים והוציא אותם מהבידוד ומהבדלנות, שעלולים להקל בבוא היום את חיסול היישוב היהודי ביו"ש. אין להם קיום בלי העורף של הליכוד. את המצב הזה סמוטריץ' לא מבין

מי שעוקב אחריו לאורך שנים אמר לי שהוא מזהה כאן חילופי דורות. צריך לחשוב על ולרשטיין ועל זמביש. הדור הישן, דור המייסדים של ההתיישבות ביו"ש. איך הם פעלו בהשקט ובבטחה ואיך סמוטריץ' פועל כמו פיל בחנות חרסינה. התוצאות עלולות להיות בהתאם, ולא רק הכלים יישברו אלא הגג יקרוס. אחד הרבנים הידועים העיר שלדתיים הלאומיים יש שני כרומוזומים עודפים: האחד הוא רגש הנחיתות בפני החרדים והאחר הוא רגש הנחיתות בפני החילונים. סמוטריץ', שראה את אבותיו מקרטעים בסוסיתא ובאוטוביאנקי מטולאות, חולם להופיע בכיכרות במזראטי.

מתברר שפורום קהלת הוא לא רק העורף האינטלקטואלי של סמוטריץ' בתחום הכלכלי, לפחות כל עוד אינו הולך להיות יו"ר הבנק העולמי, אלא גם בדרישתו המקורית להתמנות כשר הביטחון. בציונות הדתית טוענים שזה היה רק אמצעי מיקוח להשיג את האוצר. פעלו להחתים אישים שונים, כולל אנשי ביטחון, שיביעו תמיכה במינויו של סמוטריץ' לשר הביטחון. הוא עצמו קיים שיחות עם אלופים כמו יפתח רון־טל ודן הראל, הרחוק ממנו בהשקפותיו הפוליטיות.

בציונות הדתית אומרים כי מה שהם באמת כיוונו אליו זה תיק המשפטים. אלא שמאז הכריז מיקי זוהר על פסקת ההתגברות מייד לאחר הבחירות, הליכוד נסוג מהמגמה הזאת. ככה זה נראה לאנשי הציונות הדתית, שנתניהו מהסס ללכת על הרפורמות הידועות. אבל יכולה להיות סיבה הרבה יותר רצינית: אם איתמר בן גביר שר לביטחון הפנים, הליכוד חייב לשלוט במשרד המשפטים כדי לפקח על בן גביר.

אם סמוטריץ' מקבל בסופו של דבר את תיק האוצר, זה כנראה משום שביבי מוכן לקבל אותו כשר האוצר או אולי אפילו מעדיף אותו שם. אבל נתניהו יתקשה לתפקד כראש הממשלה אם סמוטריץ' מקבל תמורה לסחיטה.

שובה של ההסתדרות

נתניהו הוא הראשון שהראה שאפשר לנהל מדיניות ימנית בלי לשלם מחיר בינלאומי. השאלה היא אם בהתיישבות מבינים זאת

שמעתי מפוליטיקאים לשעבר במגזר הדתי, שלמתנחלים יש איזושהי תפיסה שהוחדרה בימי בנט ושקד, שלפיה בנימין נתניהו כראש ממשלה לאורך שנים גימד את מועצת יש"ע והמתנחלים. המהדרים, שיש להם ייצוג נכבד בתקשורת הכתובה, טוענים במפגיע שנתניהו הוא איש שמאל. את הטענה המגוחכת הזאת הציג אליקים העצני המנוח בצורה הבוטה ביותר עד סוף ימיו.

מדוע הם הציגו את זה כך, בשעה שרוב אנשי ההתיישבות אהבו את נתניהו וחלקם אף מעריצים אותו - עדיין לא נמצא לכך הסבר מניח את הדעת. אבל נתניהו למעשה נרמל את יישובי יו"ש ואת המתנחלים. הפרויקט שלו הוא להוציא אותם מהבידוד ומהבדלנות, שעלולים להקל בבוא היום את חיסול היישוב היהודי בשטחי יהודה ושומרון. והזלזול בליכוד, ההתבדלות מול הליכוד, הופכים את המתנחלים ואת מועצותיהם לגוף כמו־הסתדרותי. במקרה הטוב יחסיהם עם הליכוד הם כמו יחסי ההסתדרות עם מפא"י בימיה הטובים. זה לא מנע ממפא"י בגלגוליה המאוחרים, בימי רבין ורמון, לפרק את ההסתדרות לגורמים. במקרה של המתנחלים, אין להם זכות קיום בלי העורף ואוהל החמצן הגדול של הליכוד. את המצב הזה סמוטריץ' לא מבין.

בראיון איתו בערוץ 7 ציין האלוף גרשון הכהן כי האירוע האזרחי המובהק של התגייסות אזרחים צעירים לצה"ל אינו מובן מאליו. צריך להשקיע בו בכל יום. סמוטריץ' מהבחינה הזאת נמצא על אותה קרקע מוסרית רעועה כמו יאיר לפיד, גם כשר אוצר לעתיד. אבל אותו הדבר קיים גם ביחס להתיישבות. אם סמוטריץ' הפך לפנים של ההתיישבות, אז הוא עשה קמפיין מוצלח לשמאל ולחורשי רעת המתנחלים. אני לא זוכר זה שנים פוליטיקאי שיצר סביבו תחושת מיאוס קשה כל כך.
קיום ההתנחלויות מותנה באהדה ובהזדהות. רצון טוב. גלי העוינות בעולם מוכרים. זו הסיבה שהשמאל, על שלל ארגוניו, מוסדותיו וערוציו, עמל ללא לאות להחדיר ייאוש בציבור ודמורליזציה. השמאל קצר הצלחות ביצירת דמורליזציה בצבא. אם הלחצים יגברו מאוד, במצב של דמורליזציה, ההסתדרות הזאת שמעבר לקו הירוק תואשם בעיני אזרחים רבים. התוצאות תהיינה שליליות, שלא לומר קטסטרופליות. האופוזיציה המכורה לאמריקנים תצפתה היטב בהיערכות כוחות הקואליציה. בגלל התנהגותו של סמוטריץ' נחשף קו תפר פגיע מאוד במערך הקואליציוני, והשמאל יכוון לשם את האש.
עד היום הפעילות הזאת לא עבדה, אלא ההפך - ישראל התחזקה בימי נתניהו ואיתה ההתיישבות. נתניהו הוא ראש הממשלה הראשון, יותר מבגין ויותר משמיר, שהראה שאפשר לנהל מדיניות לאומית ימנית, ולהצליח לא לשלם על כך מחיר בינלאומי או כלכלי. מדיניות הימין והאידיאולוגיה שלו נחשבו כבלתי מעשיות וכבלתי ניתנות ליישום משלל נימוקים שאפשר לקרוא בתעשיית ניירות העמדה, הניתוחים והספרים. הביטוי השגור עד לפני כמה שנים היה: "כולם יודעים מהו הפתרון" (תוכנית קלינטון, למי שעוד זוכר דבר כזה). זאת הסיבה שהשמאל, בהובלת אישים כמו אהוד ברק, יאיר לפיד וכל מיני ג'ינג'ים, שונא כל כך את נתניהו. אבל מה הסיבה שסמוטריץ' רתום לעגלה הזאת? אה, כדי לעבור מקרון הכשרות למושב נהג הקטר. כמו שעושים שודדי רכבות במערבונים שאנחנו אוהבים כל כך.

ראש מעל המים

ארכיפלג השנאה כלפי ישראל בארה"ב הולך ומתחבר לרצף טריטוריאלי, שעלול להפוך להפניית עורף מידידתנו הגדולה

נתוני ה־FBI, כפי שמסר מנהל הסוכנות הפדרלית כריסטופר ריי בוועדת ביטחון הפנים בקונגרס לפני שבוע, הם מזעזעים. "כ־63 אחוזים מפשעי השנאה על רקע דתי בוצעו ממניע של אנטישמיות", אמר ריי. "וזאת בעוד הקבוצה שכלפיה מכוונת אותה אלימות מונה 2.4 אחוזים בלבד מהאוכלוסייה האמריקנית... זו קהילה שמגיע לה ושזקוקה נואשות לתמיכתנו מכיוון שהיא מותקפת מכל הכיוונים".

מעניין מי זאת האוכלוסייה הזאת שמותקפת כל הזמן על רקע אנטישמי. זה רק מרמז על הסביבה שהתפתחה בארה"ב בעשור ואולי ב־15 השנים האחרונות. האליטה של האוכלוסייה הזאת שריי לא נקב בשמה, היהודים הליברלים, מאמצת בהדרגה עמדה עוינת כלפי ישראל. לא עולה על דעתם שהאקלים האנטישמי נוצר על ידי הפעילות העקבית והעיקשת של ה־BDS ושאר ארגוני השמאל האנטי־ישראליים.

כאשר התחלנו לשים לב לתופעת ה־BDS בקמפוסים, טענתי שלא יהיו להם הישגים כלכליים שילחצו את ישראל; במקום זאת פעילות BDS ושאר הארגונים נועדה ליצור קהילות שנאה. ארכיפלג השנאה הזה הלך והתחבר, האיים המבודדים הפכו לרצף טריטוריאלי. פרשנים כמו מלאני פיליפס טוענים שהעוינות של חלק מיהודי אמריקה לישראל הופכת לאיום על ישראל. ישראל צריכה להתארגן ליום סגריר נוכח השתנות פני החברה האמריקנית. מי שמכירים את דרום אפריקה בעשורים שחלפו מאז בוטל משטר האפרטהייד, יודעים שאמריקה עלולה להיסחף לכיוון הזה. כן, גם לדרום אפריקה יש שגרירות בישראל. גם לצרפת של אחרי מלחמת ששת הימים. אבל התפוררות העורף המדיני של ארה"ב היא סיפור מסדר גודל אחר.

סנקציות היו בעבר חלק מהרפרטואר המדיני האמריקני נגד ישראל, אם כי העורף של ישראל בדעת הקהל ובקרב הרפובליקנים הוא אוהד. זה לא קשור לבחירות. פנייה ישירות לדעת הקהל האמריקנית מעל ראשי הממשל הדמוקרטי היא התשובה היחידה.