כך מחוברת לחשמל הבנייה הבלתי חוקית הפלשתינית

אינספור פעמים נסעתי בדרך המפותלת, אחת מהיפות בארץ, בין נווה צוף לעופרים שבמערב בנימין. הפעם הנסיעה שונה. במקום ליהנות מנוף ההרים המסחרר, אני סוקרת היטב את עמודי החשמל. קל לזהות עליהם את השלט שמעולם לא הבחנתי בו קודם: חומת ירושלים עם כיפת מסגד עגולה וסימן הברק הלבן, לצד הכיתוב בערבית ובאנגלית JDECO.

אין ספק, עמודי החשמל הללו, המוצבים לאורך הכביש בשטח C, שייכים לחברת החשמל המזרח־ירושלמית, שמכונה בקיצור חמ"י. הגילוי מקפיץ פיוז. אלה עמודים כשרים למהדרין שקיבלו את אישור המנהל האזרחי, הם מספקים חשמל לכפרים פלשתיניים, ועוד מעט גם ימשכו חשמל מהחווה הסולרית אדירת הממדים שהקימה הרשות הפלשתינית בין נווה צוף לעופרים. אז למה זה מעורר בי תסכול? כי במקום שהמנהל האזרחי יפעיל סנקציות נגד חמ"י, שמספקת חשמל למבנים לא חוקיים בשטחי C, חמ"י מצ'ופרת ומקבלת היתרים לקידום פרויקטים ענקיים. גם החוב של חמ"י, ההולך ותופח וכבר הגיע למיליארד שקל לחברת החשמל לישראל, לא מונע מהמנהל האזרחי לאשר לחמ"י לשדרג את קו החשמל בין ישראל לירדן, ולרכוש עוד חשמל מירדן.

תצלום אוויר של רגבים מ־2008, מוכיח שכל 50 המבנים שממלאים את הנוף שמולנו לא היו שם קודם. המבנים מחוברים לחשמל של חמ"י, ובעזרתו הרשות כובשת עוד ועוד שטחי C

אז מי זו חמ"י? לחמ"י היסטוריה ארוכה ומפותלת. בעברה היתה חברה ירדנית, אך כיום היא חברה ישראלית הרשומה כחוק ובעלת רישיון מרשות החשמל במשרד האנרגיה לספק חשמל במזרח ירושלים וביו"ש, במחוזות יריחו, בית לחם ורמאללה. בעבר חמ"י ייצרה חשמל בתחנה כוח בשועפאט, אבל כבר 30 שנה שהיא איננה יצרנית אלא רק רוכשת חשמל מחח"י (חברת החשמל לישראל) ומירדן, ומזרימה אותו לאזורים שתחת אחריותה. מועצת המנהלים של החברה מורכבת כיום מנציגי העיריות הרלוונטיות: ירושלים, בית לחם, בית ג'אלה, בית סאחור, רמאללה, אל־בירה ויריחו.

מאז 1967 היתה חמ"י מוקד כוח פוליטי פלשתיני וסמל לעצמאות פלשתינית. כבר בשנת 1981 לתומכי אש"ף היה רוב מוחלט במועצת המנהלים שלה. כיום אפשר לומר שחמ"י משמשת בפועל כלי סיוע בידי הרשות בחתירה להקמת מדינה פלשתינית. מצד אחד, היא מסייעת לרשות באמצעים חוקיים, באישור ובעידוד המנהל האזרחי, להתקדם לקראת עצמאות אנרגטית ולהתנתק מהתלות בישראל. מצד שני, היא מסייעת לרשות הפלשתינית באספקת חשמל לבנייה לא חוקית בשטחי C כחלק מתוכנית פלשתינית בעידוד אירופי להקמת מדינה באופן חד־צדדי בעזרת קביעת עובדות בשטח. כל הדבר הנפלא הזה מתרחש הרחק מעין הציבור, בלא קיום של דיון ציבורי מעמיק על משמעות המהלכים הללו, ובעיקר בלי מדיניות ממשלתית ברורה, עקבית וצופה פני עתיד.

טבעת חנק

מבנימין מדרימים לשער הצפוני של אפרת, עיר ואם בישראל. ממרומי גבעת הדגן משקיפים אל פאתי אל־ח'דר, עיירה דרומית לבית לחם. עשרות מבני אבן לא חוקיים, חלקם בני שלוש קומות, גולשים משטח A לשטח C על קרקעות מדינה. מרחוק, בין המבנים והגפנים, בולט מנוף כתום שעמל על יציקת מבנה לא חוקי נוסף. הכל לאור יום, באין מפריע. "כאן תוכנן כביש לתקוע, אבל בעקבות הבנייה המאסיבית על תוואי הדרך, הכביש שתוכנן כבר לא ייסלל. מה שאנחנו רואים פה זה טבעת חנק על אפרת, כדי למנוע את המשך ההתפתחות שלה", אומר מנש שמואלי, רכז שטח של תנועת "רגבים". תצלום אוויר מ־2008 מוכיח שכל 50 המבנים הלא חוקיים שממלאים את הנוף שמולנו הם כולם מבנים חדשים שלא היו שם קודם. כל המבנים מחוברים לחשמל שמזרימה חמ"י. מדובר בחשמל שיוצר על ידי חברת חשמל ישראל, "נרכש" על ידי חמ"י (שלה כאמור חוב של מיליארד שקל), ובעזרתו הרשות הפלשתינית כובשת עוד ועוד שטחי C. חלק מהחיבורים נראים תקינים, אחרים נראים פיראטיים, כמו פלונטר סבוך ומסוכן במיוחד.

תנועת רגבים הגישה עתירה בבקשה להרוס את תשתית החשמל בטענה כי היא לא חוקית. המדינה ענתה כי תשתית החשמל תיהרס בהתאם לשיקולי ביטחון, והעתירה נמחקה. מה הם אותם שיקולי ביטחון? האם זה רק תירוץ לאוזלת יד, או שיקולי ביטחון ממשיים? גורמים שונים בשטח מסבירים כי המנהל האזרחי חושש לנתק שכונות שלמות מחשמל, מפני שזה עלול לגרום לניתוק החשמל גם במבנים חוקיים, וגם כי צעד כזה עלול לעורר עתירות של ארגוני שמאל כנגד המנהל, שמוצף ממילא בעתירות מהסוג הזה.

נוסף על כל זה, המנהל נמצא במצוקת כוח אדם חמורה. 15 פקחים בלבד אחראים על שטח ענק. הממשלה הקודמת התחייבה להגדיל את כוח האדם במנהל האזרחי בעוד 46 תקנים, אך התקנים טרם אושרו ואוישו, בגלל הליכי ביורוקרטיה. בנוסף למצוקת כוח האדם במנהל עצמו, הריסה של מבנה לא חוקי פלשתיני כרוכה פעמים רבות בספיגה של אש חיה, ועל כן מצריכה ליווי של כוחות צבא רבים. הכוחות בשטח עמוסים במשימות הביטחון השוטף, ומשימות האכיפה נאלצות להידחות.
בפועל, באזור אפרת צפון, המנהל האזרחי הרס שלושה מבנים בתחתית הוואדי, מבנים שפלשו לשמורת טבע מתוכננת בפאתי בריכות שלמה. כל יתר הבתים הלא חוקיים עומדים על תילם וממשיכים לקבל חשמל. החיבור לתשתיות מעודד בלא ספק עוד בנייה בלתי חוקית, כמו זו שמתרחשת ממש מול עינינו.

"מחוברים לבית של השכן"

מאפרת צפון אנחנו פונים דרום־מזרחה אל המדבר. מדרום לתקוע, מצפון למעלה עמוס, עוצרים בכיסאן ובאל־מניה, שני כפרים שסביבם בנייה לא חוקית ענפה. חלק מהבתים צנועים יחסית, אך סמוך לכיכר אל־מניה וילות מפוארות בנות שלוש קומות. ליבת שני הכפרים הוגדרה בהסכמי אוסלו כשטח A הנתון בשליטה מלאה של הרשות הפלשתינית, אך עשרות מבנים לא חוקיים הוקמו דווקא בשטח C שבשליטה ישראלית. תצלומי אוויר מראים שבשטח A נותרו אזורים לא בנויים, שהכפר יכול היה להתפתח עליהם, אבל אם אפשר לבנות דווקא על שטח C באין מפריע, אז למה לא? מבט כלפי מעלה אל השמיים הכחולים ועמודי החשמל מלמד שגם כאן ספקית החשמל היא חמ"י, כך מוכיחים השלטים שעליהם. באל־מניה שלט של האיחוד האירופי מדווח על פרויקט חשמל באמצעות תאים סולריים, אלא שרוב התאים נופצו משום מה על ידי פרחחי הכפר. החיבור בין העמודים התקניים של חמ"י לבין המבנים הלא חוקיים כולל סבך של חוטים ושנאים. האם מדובר בחיבור פיראטי שנעשה על ידי אנשי הכפר עצמו?

אנחנו ניגשים אל מוסטפה, תושב הכפר שגר באזור הלא חוקי.

מרחבא, מה נשמע?
"ברוך השם", עונה מוסטפה בעברית. השיחה זורמת והוא מספר שיש לו עשרה ילדים משתי נשים. אנחנו שואלים אם חסר להם בכפר חשמל, ומוסטפה אומר שלא חסר חשמל.

מאיפה החשמל מגיע?
"אנחנו מקבלים מהחברה במזרח ירושלים. אנחנו משלמים להם כל חודש. קודם שמים את הכסף, אחר כך מקבלים חשמל. כשנגמר הכסף ששילמנו, החברה מפסיקה את החשמל. יש גם כאלה שלא מחוברים לחברה אלא לבית של השכן, ואז הם משלמים לשכן".

מוסטפה מספר שהמנהל האזרחי מתערב בנעשה בכפר רק לעיתים רחוקות. "הבית הזה היה ממש בית גדול על הכביש עצמו, אז הרסו אותו, אבל בדרך כלל לא עושים פה בעיות. אנחנו מסתדרים עם המנהל".

עם הסתדרות כזו אפשר להבין מדוע הבנייה הלא חוקית בשטחי C הפכה לשיטפון בלתי נשלט. על פי נתונים עדכניים שנאספו על ידי רגבים, באמצעות מיפוי מדויק והשוואה בין תצלומי אוויר לאורך שנים, מספר המבנים הפלשתינים הלא חוקיים בשטח C עומד כיום על 81,317. לעומת זאת, כמות המבנים הישראליים הלא חוקיים בשטחי C הוא 4,382. רק בשנה האחרונה, אחרי תקופה של היעדר יציבות שלטונית, נבנו 5,535 מבנים פלשתיניים לא חוקיים בשטחי C - עלייה של 80% ביחס לשנה הקודמת. ואילו במגזר היהודי נבנו 406 מבנים לא חוקיים חדשים בהתנחלויות או במאחזים, עלייה של 10% בלבד. כל זאת בזמן שבשטח C חיים כ־350 אלף פלשתינים, לעומת 500 אלף יהודים. כל המבנים הללו מחוברים לחשמל.

האם הפלשתינים סובלים מצפיפות־יתר או ממצוקת שטח? מי שמסתובב במרחבים ורואה את אופי הבנייה מתרשם בקלות שלא. כך גם מוכיחים המספרים. רמת הצפיפות של הפלשתינים ביו"ש בשטח הבנוי למגורים היא 5.6 נפשות לדונם, בזמן שרמת הצפיפות ב"ישראל הקטנה" היא 10.0 נפשות לדונם. לזאת יש להוסיף את העובדה כי 70% משטחי A ו־B לא מנוצלים, כך שברוב המקומות, הבנייה הבלתי חוקית בשטחי C אינה נובעת מגידול טבעי, אלא ממגמה ברורה של הרשות הפלשתינית לקבוע עובדות בשטח, לקראת הקמת מדינה באופן חד־צדדי.

בשטח אפשר לזהות את היד המכוונת. הרשות הפלשתינית, במימון ובתמיכה אירופיים, פורצת דרכי עפר, מציבה עמודי חשמל, ורק אז צצים המבנים הלא חוקיים. חריגות הן הערים קלקיליה וטול כרם, שבהן הגלישה המאסיבית של בנייה לא חוקית לשטח C נובעת ממיצוי הבנייה בשטח A. במנהל האזרחי הרימו ידיים אל מול רבי הקומות שהוקמו בערים הללו באופן לא חוקי, וכולם מבינים כי במוקדם או במאוחר מבנים אלה יולבנו. את הכוחות מרכזים במנהל האזרחי במקומות אסטרטגיים יותר, כמו סמוך לצירי התנועה, בעוטף ירושלים, בשמורות טבע ובשטחי אש, וגם בהריסת מבנים לא חוקיים במאחזים.

במנהלת התיאום והקישור, זו שאחראית על המנהל האזרחי ויושבת סמוך לקריה בתל אביב, מרבים לארח נציגים אירופיים. התמונה שמנסים להציג להם היא של שוויון באכיפה בכל הנוגע להריסת מבנים לא חוקיים. את היעדר הסימטריה הקיצוני בין היקפי הבנייה הבלתי חוקית הפלשתינית לעומת זו הישראלית לא ממש מדגישים שם. אולי כי נוח להם לעצום עיניים ולראות בבנייה הלא חוקית הפלשתינית גידול טבעי ולא מגמה מכוונת. ואולי כאשר הדין וחשבון ניתן לאירופאים - לא ממש נעים להתנגח באותם הגורמים, מגש הכסף מבריסל, שתומכים בהצהרות ובממון רב בהשתלטות הרשות על שטח C.

בין השנים 2018-2016 העניק האיחוד האירופי "סיוע הומניטרי" לפלשתינים שגרים בשטח C בהיקף של 33 מיליון יורו. עוד 2.5 מיליון יורו יוחדו לקידום תכנון להלבנת 113 מאחזים פלשתיניים בלתי חוקיים בשטחי C. נוסף על כך, יותר מ־30 מיליון יורו הושקעו בתשתיות ובפיתוח חקלאי, ו־20 מיליון נתרמו ללוחמה המשפטית למניעת אכיפת החוק, בעזרת סיוע משפטי למקבלי צווי הריסה. במקום שמדינת ישראל תדרוש מהאיחוד האירופי להפסיק לממן את ההשתלטות הלא חוקית של הרשות על שטחי C, היא מארחת את נציגיהם במשרדי מפקדת תיאום פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש). לפני כשנה משלחת של המתפ"ש יצאה, יחד עם השר לפיתוח אזורי עיסאווי פריג', לכנס המדינות התורמות באוסלו, במטרה להגדיל את הסיוע לפלשתינים.

איפה הכסף?

ומהבנייה הלא חוקית חזרה לסוגיית החשמל ברשות הפלשתינית. על פי הסכמי אוסלו, הרשות היתה אמורה לפתח עצמאות אנרגטית. ישראל הסכימה לספק לה חשמל באופן זמני. אלא שהזמני הפך לקבוע, והרשות תלויה כמעט לחלוטין בחח"י. לצד חמ"י הוקמה "פטל" - חברת החשמל הרשמית של הרשות, ועוד שלוש חברות פרטיות פלשתיניות קטנות שאחראיות בשטח לספק ולגבות את התשלום. במהלך השנים צברו החברות הללו חובות אדירים לחח"י.

החובות נוצרו כתוצאה מאי־תשלום חשבון חשמל על מבני ציבור, מהיעדר גבייה, מגניבות חשמל ומתרבות רבת שנים שהתפתחה במחנות הפליטים, שלפיה גם משפחות אמידות, דור רביעי ל"פליטות", לא משלמות עבור חשמל. אחרי ניתוקים רבים ומאבק משפטי ממושך, הגיעו הרשות הפלשתינית וחברת החשמל הישראלית להסכמה על קיזוז החוב מהמסים שישראל גובה עבור סחורות של הרשות. כיום אין לרשות חוב ישיר לחח"י, מאחר שבכל חודש המתפ"ש מקזז 75 מיליון שקלים מכספי הסילוקין של הרשות. 38 מיליון מהקיזוז הם על צריכת החשמל בעזה, וכל היתר - על החשמל ביו"ש. מה שלא נכנס להסכם הקיזוז הוא החשמל שרוכשת חמ"י מחברת החשמל הישראלית, מה שגרם להצטברות של חוב המגיע למיליארד שקלים, המהווה בעצם חוב עקיף של הרשות הפלשתינית לחברת החשמל הישראלית. עד היום נמנעה חמ"י, מטעמים פוליטיים, להגיש תביעה נגד הרשות כפי שעשתה חח"י. חמ"י פנתה למשרד האנרגיה וביקשה להכניס גם את החוב שלה לקיזוז, אבל הובהר לה שקיזוז כזה יכול להתבצע רק בהסכמת הרשות, ועליה להגיע עם הרשות להסכמה על כך, כפי שעשתה חח"י. עד היום התמהמהה חמ"י, והחוב הלך ותפח.

בדרך לניתוק

ב־6 באוקטובר השנה הוציאה חברת החשמל לישראל מכתב שהופנה לכל הגורמים הרלוונטיים בישראל וברשות, ובו הודיעה כי החל מ־21 בנובמבר, יום שני הקרוב, יחל ניתוק חשמל יזום ב־36 אזורים שונים ברשות הפלשתינית, למשך שש שעות רצופות, בעשרה ימים שונים לאורך החורף.
במתפ"ש הבינו כי מדובר באירוע רב השלכות שעלול גם לעורר מחאה רחבה בשטח, וכעת ישראל לוחצת על הרשות להגיע להסכם קיזוז או תשלום החוב לחמ"י.

במקביל, מאז הסכם אוסלו קודמו כמה ניסיונות בשטח להגדיל את כמות החשמל שזורם לרשות הפלשתינית, מאחר שיכולת ההיצע של חח"י אינה יכולה לעמוד בקצב הצריכה העולה ברשות הפלשתינית. בשנת 2016 השקיעו האירופאים בהקמת ארבע תחנות משנה - בג'נין, בשכם, בעטרות ובתרקומיא - שמטרתן להגדיל את כמות החשמל. התחנות שמחוברות לחח"י מצליחות להגביר את החשמל משמעותית, אלא שרשת ההולכה הפנימית, שסובלת מתקלות ומהתיישנות, לא מצליחה להזרים את מלוא הפוטנציאל. במקביל קמו במימון אירופי כמה חוות סולריות ענקיות, למשל סמוך ליריחו ובין נווה צוף לעופרים, ויש ניסיון להקים תחנת כוח בג'נין.

מי שזכתה במכרז להזרמת החשמל מהחוות הסולריות היא אותה חמ"י, שעוברת על החוק וחייבת מיליארד שקלים. באותו אופן, חמ"י היא זו שקיבלה עכשיו רישיון לשדרג את קו החשמל שבין ירדן לישראל, ולהגדיל את כמות רכישת החשמל מירדן ל־80 מגה־וואט.

בימים אלה עובדים של חמ"י מציבים עמודי חשמל שעולים מבקעת הירדן לכיוון רמאללה, דרך שטח גדול בין היישובים כוכב השחר למכמש, שסומן על ידי הפלשתינים כשטח שבכוונתם להשתלט עליו באמצעות בנייה בלתי חוקית. קו החשמל שיסייע להשתלטות הזו לעבור משלב התכנון למציאות מונח בימים אלה, הפלא ופלא, באישור מדינת ישראל. בטקס שהתקיים בירדן לכבוד הפרויקט, אמר ראש הממשלה הפלשתיני מוחמד אשתייה כי מטרת הפרויקט היא לאפשר לרשות הפלשתינית להשתחרר מהתלות האנרגטית בישראל ומ"הסחטנות הישראלית", לקראת הקמתה של מדינה פלשתינית עצמאית. בטקס השתתף גם הישאם אל־עומרי, מנכ"ל חמ"י.

איש מבוקש הוא אל־עומרי. רצינו לפגוש אותו פנים אל פנים. ניגשנו למשרדי חמ"י ברחוב צלאח א־דין בירושלים. בין החנויות הססגוניות והרחוב ההומה כאפיות וג'לביות, שוכן המבנה הגדול והמרשים של חמ"י. המאבטח בכניסה לא אפשר לנו להיכנס. "אין לכם עם מי לדבר עכשיו", הסביר לנו, "כל ההנהלה נמצאת כעת ברמאללה". בסופו של דבר השגנו את מספר הטלפון הנייד של אל־עומרי, חייגנו, שלחנו הודעה, אך לא זכינו למענה. את השאלות לחמ"י הפנינו לעורכת הדין המייצגת אותם, ענת קליין. גם בערוץ זה לא זכינו למענה.

"הבעיה הכי קשה", אומר בכיר בתחום החשמל, "היא היעדר מדיניות ברורה. כבר שנים שלא התקיימו דיון או ישיבות מסודרות של אנשי המקצוע והגורמים הרלוונטיים בסוגיית החשמל ברשות הפלשתינית. אין שום תוכנית מסודרת לעתיד, שום מדיניות, רק מציאות בשטח של כיבוי שריפות".

***

פנינו למשרד האנרגיה, למתפ"ש ולמנהל האזרחי, כדי להבין אם קיימת מדיניות בכל הנוגע לחיבור מבנים לא חוקיים לחשמל, ומדוע לא מופעלות סנקציות כנגד חמ"י.

תגובת מתפ"ש והמנהל האזרחי: "בשנה החולפת ביצעו גורמי המנהל האזרחי שש פעולות אכיפה כנגד תשתיות חשמל שהוקמו ונפרסו באופן לא חוקי ברחבי יהודה ושומרון. ביחס לאכיפת בנייה בלתי חוקית בשטחי C - מתחילת 2022 ועד היום נאכפו ונהרסו קרוב ל־1,300 מבנים, תשתיות, פלישות חקלאיות לאדמות מדינה, עבודות לא חוקיות, ועוד".

במנהל האזרחי סירבו למסור נתונים מדויקים על הריסות מבנים בלתי חוקיים, ופילוח האכיפה לפי שנים ומגזרים (ישראלי מול פלשתיני). עם זאת, גורם שאיתו שוחחנו העריך כי 90% מפעילות ההריסה בוצעה מול מבנים פלשתיניים.

תגובת חברת החשמל: "החוב של חמ"י לחברת החשמל עומד כיום על כמיליארד שקלים. כדי לגבות את החוב אנו נאלצים לבצע ניתוקים בהתאם לחוק, תוך הודעה מראש. פנינו למשרדי האוצר והאנרגיה ולמנהל האזרחי כדי שיסייעו לנו לגבות את החוב. חברת החשמל סבורה שיש להגדיל את הקיזוז החודשי מול הרשות לטובת חמ"י בכ־20 עד 25 מיליון שקלים בחודש".