לראשונה התקיים בשבוע שעבר בקונגרס האמריקני כנס תמיכה בהתנחלויות בשומרון ונגד תנועת ה־BDS. בין לבין, הספיקו חברי המשלחת הישראלית בראשות ראש מועצת שומרון יוסי דגן לקיים פגישות מרתוניות עם חברי קונגרס, להשתתף בקבלת פנים שנערכה לכבודם בבניין המרכזי של הקונגרס עם טעימות יין מהשומרון, להמשיך לניו יורק לחתימה על ברית ערים תאומות עם המפסטד העשירה ולפגישה עם דיוויד פרידמן, יועצו של טראמפ לענייני ישראל, שבדבריו למשלחת אותת באשר למדיניותו של האחרון כלפי ישראל, אם ייבחר לנשיאות.
הפגישה בין חברי המשלחת מהשומרון לבין דיוויד פרידמן התקיימה ביום שני השבוע, בניו יורק. הפגישה הזאת, אחת מתוך יותר מעשרים פגישות שהתקיימו במסע הזה לוושינגטון ולניו יורק, הפכה לחשובה ביותר.
באווירה נינוחה, במסעדה, עם חברי המשלחת, סיפר פרידמן כיצד הפכו הוא וטראמפ לחברים טובים ("לפני 15 שנה ישבתי שבעה על אבא שלי. ביום האחרון, ירד שלג כבד ופתאום אני רואה אותו מגיע. לקח לו שלוש שעות וחצי להגיע אלי והוא ישב איתי שעה וחצי. נעשינו חברים טובים מאז"), ולא הסתיר את דעתו על המהלך שביצעה ישראל לפני 11 שנה, כשפינתה את גוש קטיף ("חשבתי שזה לא רעיון טוב"). את האזהרות מפני הפיכת ישראל למדינה דו־לאומית, ככל שיורחבו ההתנחלויות ביו"ש, הוא ביטל ואמר שהנתונים שמפורסמים בנושא פשוט אינם נכונים.
פרידמן הסביר כי היהודים ביהודה ושומרון ובמזרח ירושלים מתרבים בעוד האוכלוסייה הפלשתינית ביהודה ושומרון ובמזרח ירושלים מצטמצמת. "הרבה ערבים עוזבים. וכשהם עוזבים, אף אחד לא מוחק את השמות שלהם מספר המצביעים או מספר הקרקעות או מכל דבר אחר. אז האמת היא שאם תשאלו עשרה סטטיסטיקאים כמה ערבים גרים בגדה המערבית, הם לא יוכלו לתת לכם תשובה נכונה כי אף אחד לא באמת יודע".
בהתאם לדברים הללו, פרידמן סבור שאם ישראל תספח את יהודה ושומרון, עדיין יהיה לה רוב יהודי של 65% אחוז לפחות. "הרעיון שאם יהודים לוקחים שליטה מחדש על יהודה ושומרון, זו כבר לא תהיה מדינה יהודית, הרעיון הזה פשוט לא נכון. לצערי קל לבלבל אנשים עם מספרים. אנשים מפרסמים סטטיסטיקות ואנשים מקבלים זאת, אבל אם תלמדו באמת את המספרים, תראו שכל הרעיון שאנחנו צריכים לעזוב את יהודה ושומרון כדי לשמור על האופי היהודי של מדינת ישראל, זה פשוט לא נכון".
ניתן להסכים או לא להסכים עם דבריו של פרידמן, אך אין ספק שאם הם משקפים את עמדתו של טראמפ, אפשר לומר כי אם הוא ייבחר לנשיאות, צפויים לישראל חיים הרבה יותר קלים, מהתקופה שבה כיהן אובאמה כנשיא ארה"ב.
"המסות הן הסיפור"
בקרב חברי המשלחת שררה תחושה טובה לאחר הפגישה עם פרידמן, ותחושה זו הצטרפה לתחושת האופוריה ממסע ההסברה המוצלח, להרגשתם, בוושינגטון, שבוע קודם לכן, שבמהלכו התקיים בקונגרס האמריקני כנס התמיכה המיוחד בשומרון ונגד תנועת BDS. באופן טבעי התמקדו המשתתפים בכנס בעיקר בפעילות של תנועת ה־BDS באוניברסיטאות בארה"ב, ומחיאות הכפיים הסוערות שנשמעו בתום כל אחד מנאומי המשתתפים בפאנל היו שיאה של תקופה מתישה, בת כחצי שנה, שבמהלכה פעלו אנשי היחידה לקשרי חוץ שליד המועצה האזורית שומרון, מול גורמים בעלי כוח בוושינגטון, כדי להוציא לפועל את מסע ההסברה המתוכנן.
הפעילות האחרונה הזו היא רק חלק ממערכת משומנת היטב שמנהלת המועצה האזורית שומרון זה כמה שנים, כחלק ממדיניות ברורה שנועדה למנוע את הפינוי הבא. כל זאת על רקע לקחי ההתנתקות של גוש קטיף וצפון השומרון.
"לפני 11 שנה גורשתי משא־נור והתקופה הזאת, לפני ואחרי הגירוש, היתה בשבילי האוניברסיטה של החיים. רוב הדברים שאני עושה כיום במועצה נובעים מאותם ימים שבהם למדתי איך בעצם הדברים עובדים", אומר דגן ומסביר: "היו לי שלוש תובנות מרכזיות שמנחות אותי עד היום. אחת, המסות הן הסיפור. ככל שיהיו יותר אנשים, לא יהיה אפשר לפנות את ההתנחלויות ולכן אני מקדיש את כל החיים שלי כדי לבנות ולהביא עוד תושבים לשומרון. הדבר השני הוא התובנה שצריך בניין כוח להתיישבות, להיות מוברגים במערכת הפוליטית ולכן אנחנו מייצרים ציבורים פוליטיים, עושים פעילות פוליטית במפלגות וטובלים ידיים. אנחנו לא מתביישים להתחכך. התובנה השלישית היא שבזמן שרוב העולם מתגייס נגדנו ומפעיל לחץ על ממשלת ישראל, אנחנו לא יכולים לעבוד יותר בכלים של פעם, לטמון את הראש באדמה ולהגיד 'אני רק בונה ולא מעניין אותי כלום'. האויב הגדול של ההתיישבות ושל המדינה הוא הבורות, ועל בסיסה משמיצים בעולם את ישראל ואת ההתנחלויות ומפעילים לחצים על הממשלה. תפקידנו לתת לממשלה את הכלים לעמוד מול אותם לחצים".
מימין: חבר הקונגרס הדמוקרטי ג'ין גרין עם יוסי דגן // צילום: יוסי מאי, מועצה אזורית שומרון
אותם הכלים הם למעשה פעילות הסברה ענפה בארץ ובחו"ל. עד היום הובאו לסיורים בשומרון כ־200 מחוקקים ומקבלי החלטות מאירופה, צפון אמריקה ואפריקה, וכ־300 עיתונאים ובלוגרים זרים. יותר מ־200 אלף ישראלים וכ־1,500 עיתונאים ישראלים, פובליציסטים, מובילי דעת קהל וחברי כנסת, סיירו בשומרון. כמעט כל המבקרים נלקחים לפדואל, לתצפית מרהיבה של כמעט 360 מעלות לעבר מישור החוף המערבי והרי הצפון והמזרח. התצפית הזו, מאמינים במועצה, מספרת את הסיפור כולו של אזור השומרון וחשיבותו האסטרטגית למדינת ישראל. הפעילות של היחידה לקשרי חוץ מתפרשת גם מחוץ לגבולות ישראל.
כך, למשל, באיחוד האירופי בבריסל, אמורה לקום בעוד חודשיים, עם תום הפגרה, שדולה רשמית בעד ההתיישבות בשומרון. הפעילות האחרונה היא כאמור מסע ההסברה לוושינגטון אשר כלל את הכנס ופגישות עם יותר מעשרים חברי קונגרס - בעיקר רפובליקנים ומעט דמוקרטים. והיו גם פגישות עם סנאטור אחד ועם גורמים משפיעים מאוד במסדרונות הסנאט האמריקני, שם הובעו חששות מפני מהלכים שעלול אובאמה לייצר בחודשיים האחרונים לכהונתו, כדי להפעיל לחץ על ישראל. בין היתר הובע שם חשש מכך שישראל לא תקבל את הגיבוי האוטומטי מארה"ב בדיון שאמור להתקיים באוקטובר במועצת הביטחון של האו"ם בסוגיית ההתנחלויות.
המשלחת הישראלית לוושינגטון (גילוי נאות: הכותבת היתה אורחת של המשלחת במסעה זה) כללה את ראש המועצה יוסי דגן, חן בן לולו, הממונה על יחידת קשרי החוץ, אסתר אלוש, דוברת המועצה והממונה על ההסברה, ודוד העברי, הפועל למען קשרי החוץ של המועצה. נוסף על כך הצטרף למשלחת גם טום גרדן, יהודי תושב מדינת מינסוטה, אוהב ישראל שאף שירת בעבר בצה"ל כחייל בודד, ופעיל בהתנדבות בארגון פרו־ישראלי שאת שמו לא נחשוף כאן כדי לא להפכו למטרה מצד ארגוני שמאל קיצוני. גרדן, שלו קשרים עם חברי קונגרס ממדינתו, סייע למשלחת בקביעת הפגישות עם חלק מחברי הקונגרס האמריקני. בכנס עצמו הציע גרדן כמה צעדים להתמודדות עם הפעילות של ה־BDS בקמפוסים, ובין היתר להפעיל לחץ על נבחרי הציבור בקונגרס ובסנאט להעביר חוק נגד ה־BDS, לקדם חוקים חדשים שיגנו על הכלכלה ביו"ש ולעודד השקעות בפרויקטים כלכליים משותפים ליהודים וערבים. בכנס נחשף כי כ־13 מדינות בארה"ב, ובהן פלורידה, אילינוי, ג'ורג'יה, ניו יורק, אינדיאנה, אלבמה ועוד, כבר חוקקו אצלן חוקים נגד ה־BDS, ואחרות, שבהן פנסילבניה וטנסי, החליטו באופן לא פורמלי על הגבלת פעילות התנועה במדינתן.
"זרמי עומק משמעותיים"
האולם הקטן שבו התקיים הכנס, באחד מבנייני המשרדים של הקונגרס, היה צר מלהכיל את יותר ממאה האנשים שהגיעו כדי לשמוע את חברי הפאנל, ובהם יוסי דגן וחברי קונגרס המזוהים עם הימין האמריקני: דאג למבורן, פט סשונז (יו"ר ועדת החוקה), אריק פולסן ולואי גומרט. חלקם כבר זכו לכינוי "ימין סהרורי", אך הם נחשבים לאוהדים הבולטים ביותר של ישראל.
בפאנל הישווה חבר הקונגרס למבורן בין פעילות ה־BDS לבין מהלכים אנטישמיים בתקופות חשוכות בהיסטוריה ואמר: "לאורך ההיסטוריה, העם היהודי היה קורבן של בידוד, גינוי והשמצות. חרם אקדמי היה הצעד הראשון בהיסטוריה הטרגית של האנטישמיות באירופה. הדברים הובילו לפוגרומים, לאינקוויזיציה ובסופו של דבר לשואה. אפשר לראות כאן קו ברור. האנטישמיות מרימה שוב את ראשה המכוער בדמות ה־BDS כשהמטרה האמיתית היא להשמיד את ישראל. הכנס הזה הוא צעד נוסף בכיוון של העלמת האנטישמיות".
דגן עצמו נשא אף הוא דברים בכנס. "מחוללי הדה־לגיטימציה וה־BDS לא מעוניינים לסייע לערבים ולא מעוניינים בשלום", קבע, "משום שהמקום היחיד שבו יש דו־קיום במזרח התיכון הם אזורי התעשייה ביו"ש, שאותם הם רוצים להחרים. אולי הם רוצים שהפועלים שמתפרנסים מאזורי התעשייה יהיו רעבים ללחם, ויעמדו בתור לסיוע מחמאס".
מי שזכתה לעניין מצד באי הכנס היתה קלואי וולדרי, צעירה אפרו־אמריקנית כבת 22, שהפכה בשנים האחרונות לקול בולט במאבק של הצעירים למען ישראל. בשנים האחרונות היא פועלת נמרצות בקמפוסים ברחבי ארה"ב נגד הפעילות של תנועות החרם על ישראל והיא פרשה בפני הנוכחים בכנס את סיפורה האישי אשר הוביל אותה להפוך לאחת הדוברות המוכשרות ביותר שיש כיום בעד ישראל.
קלואי וולדרי. "צריך לגרום להם להבין שישראל היא אנושית"
"נולדתי וגדלתי בניו אורלינס במשפחה נוצרית טיפוסית", היא פתחה. וולדרי סיפרה כיצד בתיכון קראה ספרות יהודית שעיצבה את תפיסתה הראשונית כלפי ישראל. בשנתה הראשונה באוניברסיטת ניו אורלינס, נחשפה לעלייה הגלובלית של האנטישמיות, בעיקר באירופה. באותה תקופה קראה את ספרו של אלי ויזל, "עיר המזל", אשר השפיע עליה עמוקות והיא החליטה לשנות המקצוע הראשי שלה - קולנוע, ולעבור ליחסים בינלאומיים. אז הבינה כי הדרך להילחם בתנועות החרם היא לא להיכנס לוויכוחים אידיאולוגיים עם הצד השני, אלא לבצע האנשה לישראלים. "המטרה של התנועות שפועלות בקמפוסים נגד ישראל היא לעשות דמוניזציה לישראלים, להפוך אותם ללא אנושיים, שונים מכולם, כאילו הם לא מתעוררים כמונו, אוכלים כמונו, מתלבשים כמונו ושולחים כמונו את ילדיהם לבית הספר. צריך להציג בפני הדור שלי את התרבות, את האנשים, את החברה, את המסורת, ולגרום להם להבין שישראל היא אנושית. צריך לספר את הסיפור של הישראלים. זה אולי לא בהכרח יגרום לאנשים להסכים עם כל מה שישראל עושה בנוגע לסכסוך, אבל זה יגרום להם לכבד את ישראל. וכך אולי נעשה שינוי בעתיד", אמרה בכנס. אין זה מובן מאליו שצעירה אפרו־אמריקנית מתייצבת דווקא לצד מדינת ישראל ולא לצד הפלשתינים שזכו כבר לתמיכתן של תנועות אפרו־אמריקניות בארה"ב, ודברי וולדרי זכו לתגובות נלהבות מצד המשתתפים.
בין לבין קיימה המשלחת שלל פגישות, רשמיות יותר ורשמיות פחות, עם חברי קונגרס, ובהם פיטר קינג הרפובליקני, אחד מחברי הקונגרס החזקים בוושינגטון, לשעבר יו"ר ועדת ביטחון המולדת וכיום חבר בוועדת הכספים ובוועדה לענייני מודיעין, עם חברי הקונגרס הרפובליקנים ג'ים גורדן, שון דאפי, ג'ף דאנקן, קן באק, טום המר ועוד, עם חברי הקונגרס הדמוקרטים חואן וארגס וג'ין גרין, ועם הסנאטור הרפובליקני ג'ון בוזמן.
בשיחה איתם הוצג להם תבליט של מפת ארץ ישראל, והודגשה בפניהם החשיבות ההיסטורית של האתרים הארכיאולוגיים בשומרון אשר מחזקים את הטענה לזכות העם היהודי על האזור, וכן כי הפעילות של תנועות החרם למיניהן פוגעת בעיקר בדו־קיום הרגיש הקיים באזורי התעשייה בשומרון, שבהם עובדים זה לצד זה, שווי זכויות, פועלים ישראלים ופלשתינים.
"אני מאמין שהנענו פה מהלך. הכנס והפגישות יצרו זרמי עומק משמעותיים", אומר דגן, שמאמין שבפעם הבאה שתעלה בקונגרס סוגיית הקפאת הבנייה בהתנחלויות, או עצירת תקציבים והטלת סנקציות על ישראל, יהיו כעת נבחרי ציבור חדשים שיתייצבו לצד ישראל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו