ביום ראשון לפני שבועיים, קצת אחרי 10 בבוקר, הגיע שר האוצר משה כחלון לבית החולים אסף הרופא, מלווה בשניים מעוזריו, להרים כוסית עם העובדים לקראת השנה החדשה. זה היה חלק ממסע הדילוגים והברכות של השר ערב החג, רק שהפעם נחנק כחלון מדמעות יחד עם אחרים שנכחו בטקס.
הסיבה: השר הודיע ל־300 עובדות ניקיון של בית החולים כי השי שהן מקבלות מהמדינה לראש השנה הוא קביעות בעבודה. חסל סדר עובדים מסוג א' ועובדים מסוג ב', היה המסר שלו, חסל סדר הקיפוח והאפליה. לא עוד עובדות קבלן מנוצלות, מיואשות, חסרות הגנה מפני עריצות המעסיק שלהן.
כחלון נשא דברים ברוח ה"אני מאמין" החברתי שלו: אנחנו לא מעניקים למאות העובדות שמצטרפות אלינו היום שום דבר שלא מגיע להן... אנחנו מחזירים להן זכויות בסיסיות שנלקחו מהן... אני לא יכול לחיות עם זה ששתי נשים עושות אותה עבודה - ובכל זאת אחת מקבלת שכר גבוה יותר באופן משמעותי...
שר האוצר היה נרגש וכמוהו גם מזכ"ל ההסתדרות, אבי ניסנקורן, שנכח בטקס. שניהם הזילו דמעות וכך גם עובדות הניקיון - חלקן ערביות, חלקן יוצאות אתיופיה, חלקן יוצאות רוסיה - שצהלו משמחה, מחאו כפיים, לחצו את ידי כחלון בחום והצטלמו בחברתו.
היה מי ששמע את שר האוצר כבר למחרת מתחייב להפוך בקרוב עוד אלפי עובדי קבלן לעובדי מדינה שווי זכויות. "יש לי דגל", אמר באותה שיחה, "ואניף אותו במקומות עבודה נוספים. זו התחייבות פומבית".
כחלון. רגעים אחרי שבישר לעובדות שהן הופכות לעובדות מדינה
הדברים של כחלון, שמישהו מהנוכחים כינה אותם "אמירות של מי שבא משם", ריגשו גם אותנו. ריגשו כי כך צריך לפתוח שנה; כי מדובר במעשים; כי זה קורה אחרי ששר האוצר הצליח להכניע את הבנקים וחברות הביטוח בקרב להגבלת שכר הבכירים; כי הוא החזיר את השפיות לחברות הפיננסיות ועומד במילתו להתייצב לימין מערכת המשפט.
נכון, זו רק טיפה בים, סנונית אחת שאינה מבשרת בהכרח את בוא האביב החברתי. אבל כחלון מתעקש שיפתור חלק ממצוקת הדיור לזוגות הצעירים. הנושא בוער בעצמותיו.
יש לו סבלנות, יש לו שכל ישר, יש לו חוש ריח לצדק בסיסי - הוא חתול רחוב שיודע להרוג את העכברים המכרסמים ולהבריח נחשים. נכון לשנה שחלפה, הוא הוכיח שאינו מפחד מהם.
תמונות מעולם הפשע
חמש תמונות מעולם החשדות, הפשע והשחיתות השלטונית עיטרו את העמודים האלה בדיוק לפני שנה. כותרתן שיקפה את מה שאנחנו הגדרנו: "שנת מבחן לצדק".
אחת של אהוד אולמרט; שנייה של יאשיהו פינטו; שלישית של ראש עיריית בת ים דאז, שלומי לחיאני; רביעית של ראש עיריית נצרת עילית לשעבר, שמעון גפסו; חמישית של מזכ"ל הסתדרות המורים, יוסף וסרמן.
תמונה שישית היתה של מנכ"לית בנק לאומי לשעבר, גליה מאור, אבל אליה נידרש בנפרד.
מאור. מתי תהפוך הבדיקה שהסתיימה לחקירה נגדה // צילום: משה שי
להבדיל אלפי הבדלות, ראתה כאן אור גם תמונה של היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, ארבעה חודשים לפני שאפשר היה לומר ברוך שפטרנו. ארבעה חודשים לפני שנבחר מחליפו בתקווה שזה יצליח להחזיר למערכת האכיפה את כבודה ושיניה.
חסרו אז באותם עמודים, מחמת חוסר מקום, תמונותיהם של יו"ר בנק הפועלים לשעבר דני דנקנר ובן דודו נוחי דנקנר; של ראש עיריית ירושלים לשעבר, אורי לופוליאנסקי; של הלל צ'רני, יזם פרויקט הולילנד; של אורי שטרית, לשעבר מהנדס עיריית ירושלים (פרשת הולילנד); של ראש עיריית רמת גן לשעבר, צבי בר; של ראש עיריית רמת השרון דאז, יצחק רוכברגר; ושל איש העסקים אביגדור קלנר (פרשת הולילנד).
חסרו גם תמונותיהם של השר לשעבר סטס מיסז'ניקוב ושל סגנית השר לשעבר פאינה קירשנבאום, מגיבורי פרשיות ישראל ביתנו; חסרו תמונות של עשבים שוטים אחרים שצמחו גם הם בגינה של אביגדור ליברמן (כמובן שבטקסט לא פסחנו עליהם), וחסרה כמובן גם התמונה של ראשת עיריית נתניה, מרים פיירברג, החשודה החדשה בקבלת שוחד.
מה קרה מאז הפרסום בשנת תשע"ו? הרבה: אולמרט הורשע במעשי מירמה, הפרת אמונים ושיבוש חקירה והפך לראש הממשלה הראשון שנשלח לכלא; דני דנקנר הורשע בעבירות שוחד ונמצא גם הוא בכלא; חברם מהגילדה הלבנה, אביגדור קלנר, שהורשע במתן שוחד, יושב בתא סמוך לתאם במעשיהו; בתאים סמוכים מרצים את עונשם גם אורי שטרית (קבלת שוחד) והלל צ'רני שהורשע במתן שוחד.
החבר לחיאני הורשע בהפרת אמונים וישב בכלא; פינטו הורשע במתן שוחד ושיבוש חקירה ויושב בכלא; שמעון גפסו הורשע בשוחד ויושב בכלא; לופוליאנסקי הורשע בקבלת שוחד ונחלץ מהכלא בגין מחלתו; צבי בר הורשע בקבלת שוחד, נידון לחמש שנות מאסר וממתין להכרעת שופטי העליון בערעורו; רוכברגר הורשע במעשי מירמה וזיוף והודח מתפקידו.
גם בפרשת ישראל ביתנו נפל דבר לקראת השנה החדשה: הפרקליטות החליטה להעמיד לדין בעבירות שוחד את מיסז'ניקוב וקירשנבאום, בכפוף לשימוע, יחד עם דאוד גודובסקי, איש הביצוע של המפלגה ואחרים. בגינת המפלגה הזאת מצאו המשטרה והפרקליטות עוד קוצים ועשבים שוטים, ובקרוב יתקבלו הכרעות גם בעניינם.
וכמובן אין לפסוח על וסרמן שכרה לעצמו כמה בורות: הפרקליטות אימצה את המלצות המשטרה והחליטה להעמידו לדין, בכפוף לשימוע, בעבירות של שוחד, סחיטה באיומים, הפרת אמונים ופגיעה בפרטיות. כמו כן, לפי כל הסימנים, הוא יועמד לדין גם בעבירה החמורה של הטרדת עדים.
שתי בדיקות רגישות
בשנה הקרובה תיפול הכרעה גם בתיק חקירת מעונות ראש הממשלה, הנמצא בשלב השלמת החקירה במשטרה, ובשתי בדיקות רגישות שעל קיומן הורה היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אביחי מנדלבליט.
הראשונה, היותר מפורסמת, היא זו המתנהלת בענייני נתניהו כדי לקבוע אם קיבל כספים או מתנות שלא כחוק ואם יש הצדקה לחקור אותו בנושא. ההכרעה בבדיקה הזו, שהחלה לפני כמה חודשים, תתקבל רק אחרי גביית עדות מכמה אנשים שהיועץ אישר למשטרה להזמינם לחקירה.
מנדלבליט. מחכה לו עבודה רבה // צילום: מארק ישראל סאלם
השנייה היא זו המתנהלת בעניינם של כמה מראשי בנק לאומי לשעבר, ובהם מזדקר שמם של המנכ"לית לשעבר גליה מאור, היו"ר לשעבר איתן רף, וראש החטיבה הבינלאומית לשעבר צבי איצקוביץ.
הבדיקה נפתחה בהוראת היועץ המשפטי לשעבר, יהודה וינשטיין, אחרי חשיפת הסיוע של הבנק ללקוחות אמריקנים להונות את שלטונות המס בארה"ב.
בניסיון לצנן את זעם האמריקנים שילם להם בנק לאומי כופר בסך 400 מיליון דולרים, ואילו בארץ חויבו מאור, רף ואיצקוביץ להחזיר לבנק חלק מהבונוסים שקיבלו בסכום כולל מגוחך של 5.1 מיליון שקלים - סכום שאותו קבעה ועדה חיצונית והוא אושר בהחלטה מבישה של השופט חאלד כבוב.
עכשיו אמור היועץ המשפטי להחליט אם לנוכח היקף מעשי המירמה והנזקים האדירים לבנק לאומי, תיפתח נגד השלושה חקירה פלילית ומי ינהל את החקירה. מתי תתקבל ההכרעה? בקרוב, אומרים לנו, מסיבה פשוטה: הבדיקה למעשה הסתיימה.
השיעור של נאור
זהו יבול נאה, אבל אלה ברובם הפירות האחרונים של עידן משה לדור כפרקליט המדינה - רשימת הישגים שעוד נתגעגע אליה.
צריך להודות שקרה משהו בשנה החולפת; שמערכת האכיפה השלימה ניקוי חלק מאורוות צמרת השלטון במגרשים הפוליטיים ובעולם העסקים; שהיא הציבה את הרף במקום גבוה בתקווה שראשי המערכת הנוכחית לא יחליטו פתאום להורידו. עולה חשש שזה יקרה.
כאשר הענקנו לפני שנה לעמודים האלה את הכותרת "שנת מבחן לצדק", היינו ספקנים. כתבנו: "הכותרת הזאת נשמעת אולי יומרנית, אבל היא בפירוש לא יומרנית. היא משקפת סכנה לגורל המדינה מהבחינה הערכית והמוסרית, במיוחד אחרי הניסיונות לפגוע בעצמאות שופטי בג"ץ; היא משקפת הזדמנות נוספת לעצור את הליך הפיכת השחיתות הציבורית והפלילית לנורמה".
ועוד הזהרנו: "אחרי כל הדרמות של השנה הקודמת; המעצרים, החשיפות והסחבת הבלתי נסבלת של היועץ המשפטי, יהודה וינשטיין, בתיקים רגישים; אחרי הניסיונות לפגוע במערכת המשפט; אחרי הנורמה החדשה שבמסגרתה מורשעים בפלילים בעבירות חמורות מתמנים לתפקידים ציבוריים - אנחנו צועדים אל פי התהום. אנחנו בפתחה של שנה גורלית לשלטון החוק, לצדק חברתי, לחופש ביטוי בשידור הציבורי, להגנה על מיעוטים שהפכו קורבנות של חוליגנים".
אותה אזהרה יפה גם עכשיו, בפתח תשע"ז: גם השנה הנוכחית תהיה שנת מבחן מאתגרת למערכת הצדק - ודאי כשנזכרים בשיעור הפומבי באזרחות שהעניקה אז נשיאת העליון, מרים נאור, לשרת המשפטים, איילת שקד: "תפקיד בית המשפט הוא לשמור על זהותה הדמוקרטית של מדינת ישראל, שכן אם לא נגן על הדמוקרטיה היא לא תגן עלינו".
נאור אינה בוגרת קן השומר הצעיר, הנוער העובד או שבט הצופים ברמת גן. על פי עולם המושגים של אנשי הימין היא צמחה בשדה הפוליטי שלהם, והם קיוו שהיא תכופף למענם את החוק. שהיא תמצא דרכים לדחות את ההכרעה עד אין קץ.
אבל נאור - בדומה לקודמה אשר גרוניס - איכזבה אותם: היא שופטת מקצוענית המחויבת לחוק ולצדק הטבעי. כאשר הוצגו בפניה ובפני יתר חבריה הוכחות כי מאחז עמונה ומאחז נתיב האבות נבנו על קרקע פלשתינית פרטית - קבע ההרכב בראשותה שיש לפנותם.
כבודם עמדו במבחן הפשוט הזה מהבחינה המשפטית, ועכשיו אמורה המדינה לעמוד בו הלכה למעשה. לפנות את המתנחלים, בנועם או בכוח, עד דצמבר הקרוב.
אמורה, אנחנו כותבים, כי יש נבחרי ציבור בימין שעדיין אינם מבינים שכל החלטה אחרת משמעותה אנרכיה, כאוס, רמיסת שלטון החוק; כי יש קיצונים משועממים הששים אלי קרב עם הצבא והמשטרה. והעיקר: יש עדיין מי שאינם מבינים מה שאפילו שר הביטחון, אביגדור ליברמן, כבר הבין והפנים: דין עמונה נחרץ. המאחז הבלתי חוקי הזה יימחק.
מקלות בגלגלי ליצמן
הנה עוד שני מבחנים חשובים של המדינה, שהיו צריכים להיות כבר מאחורינו: הראשון, ביטול המאגר הביומטרי המסוכן שעד כה נקברו בו מיליארד שקלים. רוב המומחים לנושא כבר קבעו שדי בתעודת זהות חכמה למלחמה בזייפנים; שלא ניתן למנוע דליפת נתונים מהמאגר הזה; שמדובר בסיכון ממשי לחיי אדם. שגניבת טביעות אצבע של חפים מפשע מהמאגר ושימוש בהן במעשי פשע - עלולים להיות הרי אסון.
שר הפנים נפגש עם חלק מהמומחים, למד את הנושא, ואמור היה לפרסם את החלטתו לפני שבועיים. הערכנו אז שהוא יפתיע, שאפשר יהיה לברך אותו, שלא יתעתע יותר בציבור - וטעינו: נכון לעכשיו בורח דרעי מרגע האמת. "הוא מתנהג", לשון אדם שמכיר אותו היטב, "כמי שממתין שתוגש עתירה לבג"ץ. הוא מתנהג כמי שמקווה שהשופטים יוציאו למענו את הערמונים מהאש".
המבחן השני, אמנם לא בסדר גודל כזה, אבל עקרוני וחשוב בפני עצמו: יישום החלטת שר הבריאות, יעקב ליצמן, מלפני שלושה חודשים וחצי, לפתוח מחדש את כל 14 הביתנים במרכז הגריאטרי הממשלתי בראשון לציון. לגדוע ניסיונות של בכירים במשרד הבריאות ומחוצה לו להוציא להורג את פנינת הכתר של השירות הגריאטרי, שהוקמה בשנות ה־50 למען ניצולי שואה וקשישים חסרי אמצעים.
ליצמן קיבל החלטה חד־משמעית בנושא, לרבות החלפת המנהלת ורה רוזנפלד במנהל חדש; לרבות שיפוץ חלק מהמבנים שהוזנחו; לרבות הורדת הנחיה ללשכות הבריאות המחוזיות להיערך להפניית ניצולי שואה ומעוטי יכולת למרכז הזה המוקף בדשאים, בעצים ובפרחים.
מבחינת ליצמן הכל לכאורה נעשה, אבל נכון לעכשיו ההחלטה שלו לא מומשה.
האם גורמים בתוך המשרד, שלא אהבו את ההחלטה האנושית והמוסרית של השר, מכניסים מקלות בגלגליה? האם בני בליעל חותרים תחת ליצמן בנושא הזה, מטעים אותו, מנסים להוכיח לו מי באמת שולט במשרד?
אנחנו חוששים שזה מה שקורה - לכן לא נרפה מהנושא. אסור להפקיר את ניצולי השואה. אסור שזה יקרה.
הסחבת בתיקים הרגישים (א')
בחזרה אל התיקים הפליליים, בעלי החשיבות הציבורית המיוחדת, שההכרעה בהם מעצבת כאמור את פרצופה של המדינה.
• הרב הראשי לשעבר, יונה מצגר: כתב האישום נגד מצגר הוא מהחמורים שהוגשו נגד עובד ציבור בשנים האחרונות. הפרקליטות מייחסת למצגר קבלת שוחד במיליוני שקלים באירועים שונים, קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, גניבת כספים, הדחה בחקירה, מירמה והפרת אמונים, הלבנת הון ועוד.
הרב מצגר. למרות הראיות, המשפט שלו עדיין לא התחיל // צילום: יואב ארי דודקביץ'
מאז הוגש כתב האישום נגדו, חלפה שנה ומשפטו עדיין לא יצא לדרך. אפילו ישיבת הוכחות אחת לא התקיימה. מדוע?
• עו"ד רונאל פישר ושותפתו, פרקליטת מחוז ת"א לשעבר, עו"ד רות דוד: פישר נעצר בפעם הראשונה ביולי 2014 בפרשת אלון חסן, וכעבור שנה בפרשיות השוחד, והסחיטה שבהן היו מעורבים רפ"ק ערן מלכה (הודה ונידון לשבע שנות מאסר) ועו"ד דוד. מאז הגשת כתב האישום נגדו, נגד דוד ונגד אחרים - המציג אותו כראש חבורת פשע מסוכנת שחדרה ליחידת עילית של המשטרה - חלפה למעלה משנה ועדיין המשפט לא נפתח.
מתי זה יקרה? מתי יגיעו לקיצן בקשות הדחייה של הנאשמים? בלי נדר, בקרוב, ממש בקרוב. אלא אם כן תינתן להן דחייה נוספת.
פישר. בשעה טובה, המשפט עומד להתחיל // צילום: נועם ריבקין פנטון
• בועז הרפז: חמש שנים חלפו מאז החליטה הפרקליטות להעמיד את החשוד בזיוף המסמך המפורסם ועדיין לא נפתח משפטו של מחולל פרשת אשכנזי. מתי זה יקרה? השנה. מתי? שאלה טובה.
הרפז. באיחור של 5 שנים // צילום: יוסי זליגר
• עו"ד נבות תל־צור: טיוטת כתב האישום נגד פרקליט הצמרת בגין שיבוש חקירת אהוד אולמרט, הושלמה לפני כשנתיים ובהוראה מגבוה הוכנסה למגירה. מישהו ביקש להרדים את הפרשה, לקבור אותה, לגמדה. איך בדיוק? באמצעות הרעיון הנלוז להמיר את ההליך הפלילי בהליך משמעתי בלשכת עורכי הדין.
תל־צור. מתי יוגש כתב אישום נגד הפרקליט המיוחס (א') // צילום: ליאור מזרחי
מישהו ביקש, אנחנו מדגישים, והשאלה מדוע. אולי משום שהבין את גודל השערורייה, אולי משום שהתנועה לאיכות השלטון הודיעה כבר כי תעתור לבג"ץ אם תתקבל החלטה כזו. נכון להשבוע, שלושה חודשים אחרי קיום השימוע לפרקליט המפורסם, הנאשם בשיבוש החקירה הרגישה במדינה, עדיין לא הוגש נגדו כתב אישום. פרקליט המדינה, שי ניצן, שוב לא ממהר.
הסחבת בתיקים הרגישים (ב')
• עו"ד רועי בר: למרות ראיות חד־משמעיות נגדו; למרות שרשימת מעלליו הארוכה והמביכה כיועץ המשפטי החיצוני של עיריית ראשון לציון, שקיבל שוחד במיליונים ונתן תמורה אדירה, מופיעה בכתב האישום שכבר הוגש נגד קבלן ששמו יצחק אמסלם - עדיין לא הוגש כתב האישום נגד בר.
למה? לא ברור. מה שברור הוא שמדובר בפרקליט מושחת, ממולח, בעל קשרים במקומות הנכונים; פרקליט שמבין לאן עלולות הראיות שנאספו נגדו להוביל אותו ולכמה שנים; פרקליט שלא יושב בחיבוק ידיים ושאפשר לנחש שהוא מנסה לארגן לעצמו עיסקת טיעון מגוחכת. לצמצם את תקופת ישיבתו בכלא שבמדינת חוק יכולה להגיע במקרה של הרשעה לשבע־שמונה שנים.
בר. מתי יוגש כתב אישום נגד הפרקליט המיוחס (ב')
אסור להניח לו לחמוק מעונש ראוי - ודאי לא בתיק חמור כל כך עם ראיות כאלה, עם פרוטוקול שזייף, עם עדויות מביכות שחייבים להציף אותן בבית המשפט. הציבור זכאי להכיר את הפרקליט שעשה בעירייה ככל העולה על רוחו.
• תא"ל בדימוס אופק בוכריס: עוד תפוח אדמה לוהט, הפעם ממגרשי חשדות האונס, ההטרדות והמעשים המגונים. לפי כל הסימנים, חרף ההכחשה של בוכריס, גם המשפט החשוב הזה יסתיים בעיסקת טיעון. בתוך כמה חודשים נדע אם מדובר בעלילת שווא או בקצין שעוד הוסיף בהכחשותיו חטא על פשע.
בוכריס. עלילת שווא או נאשם שהוסיף בהכחשותיו חטא על פשע? // צילום: גיל אליהו - ג'יני
• עו"ד שלמה נס: יו"ר חברת החשמל לשעבר, שבשעתו כיהן גם כדירקטור, חשוד בקבלת חצי מיליון דולר מחברת סימנס באמצעות איש קש.
נס. האם ומתי יוגש כתב אישום נגד הפרקליט המיוחס (ג') // צילום: דודי ועקנין
החקירה נגדו מתנהלת כבר שנה ברשות ניירות ערך, ובשבועות הקרובים אמורה להתקבל בה הכרעה: האם הודעה על כתב אישום בכפוף לשימוע, או שתפורסם הודעה על סגירת התיק מחוסר ראיות מספיקות.
• החייל היורה אלאור אזריה: המבחן הגדול של שלטון החוק בתיק פשוט לכאורה שבו התמונות והראיות, ובהן עדויות המפקדים שהיו בשטח, מדברות לכאורה בעד עצמן.
מבחן גדול למערכת האכיפה בצבא, לערכים של הצבא וליכולת שלו להגן על טוהר הנשק גם באירועי טרור. מבחן שלו מול אנשי הימין הקיצוני שכמה מהם עומדים בכל דיון מחוץ לבית הדין כשהם חמושים במגפונים ובדגלי המדינה. הם מכנים את השופטת והתובע נאצים, מתייוונים, עוכרי ישראל ומה לא, מנסים להפוך את ישראל למדינת עולם שלישי, ודורשים לשחרר את החייל הנאשם. הם מנסים להלך אימים על היושבים בדין.
מתי יגיע המשפט הטעון הזה לקו הגמר? ניחוש שלנו: בתוך שלושה חודשים. אנחנו כבר בשלב הסיכומים. אין סיבה למשוך אותו.
לא הכל שחור
פתחנו את העמודים האלה עם סיפור אופטימי ואנחנו סוגרים אותם עם אופטימיות ברוח שמעון פרס המנוח: לא הכל שלילי במדינה, לא הכל שחור, לא הכל רקוב ומסואב. הטובים הם עדיין הרוב במדינה. אסור להתבלבל.
יש בארץ אנשים שאכפת להם, נשמות טובות אמיתיות, אנשי מתן בסתר שאינם שרלטנים; יש אנשים חרוצים ויצירתיים שהמדינה הזאת יקרה להם; יש אקדמיה ורפואה והיי־טק ותעשייה ברמה הגבוהה ביותר - והעיקר: יש דור צעיר שיש לו עתיד וראש על הכתפיים ותקווה לעתיד טוב.
אסור לקחת לו אותה.
מי צריך לבקש סליחה
יום הכיפורים בפתח ויש מי שצריכים לבקש סליחה כדי לנקות שולחן. הנה רשימה חלקית:
• אותם מנהלי בתי ספר באלעד וביישובים אחרים שמסרבים לקלוט במוסדות שלהם תלמידות ממוצא מזרחי. קשה להאמין שחרפה כזאת עדיין קיימת במערכת החינוך.
• האכסניה הקודמת שלי ועשרות עיתונאים ברדיו ובטלוויזיה, שלא ראו מטר קדימה ולא רצו להבין מה באמת קורה בפרשיות אולמרט; שהציגו את אולמרט כקורבן וכנרדף ולא כעבריין סדרתי; שהשתלחו בבוטות בפרקליטות המדינה על לא עוול בכפה; שהסיתו את הציבור נגדה ונגד פרקליט המדינה דאז, משה לדור.
• פרופ' דניאל פרידמן שירה חיצי רעל לעבר מערכת האכיפה בפרשה הזו והסביר בראיון עיתונאי שהטעות הכי גדולה שלו כשר המשפטים היתה מינוי לדור לפרקליט המדינה. הגיע הזמן, אדוני, להיות גאה במינוי הזה - לא להתבייש בו. הגיע הזמן לבקש סליחה מעובד ציבור אמיץ שעשה מלאכתו נאמנה.
• ראש עיריית נצרת עילית לשעבר, שמעון גפסו, שהתנכל בצורה אכזרית לשומרי הסף בעירייה - היועצת המשפטית עו"ד אולגה גורדון, הגזבר עופר לוי והמבקר הפנימי לשעבר ערן בר־רבי - וניסה לגרום להליכתם הביתה.
• מזכ"ל הסתדרות המורים, יוסף וסרמן, ונושאי כליו המגוננים על השחיתות שלו, על רדיפת יו"ר סיעת נח"ל גילה קליין; על עתירות הסרק נגד קליין; על הדחת נשיאת בית הדין הפנימי, שרה פריש, בטענות שווא; על ההתנכלות למנכ"ל קרנות ההשתלמות של הארגון, פסח לנדסברג, שחשף חלק מטובות ההנאה שאירגנו לעצמם הבכירים.
• אחרונה חביבה ברשימה היא עיריית חיפה, שצריכה לבקש סליחה מרבים מתושביה שהעמידה לדין בגין עבירות בנייה, בעוד מיוחסים אחרים, דוגמת ראש מחלקת הנכסים פנינה פז, לא שילמו מחיר על מעשיהם.
• לרגל חופשה המדור לא יופיע בשבוע הבא
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו